הרובוט שנעלם
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אייזק אסימוב  |
| שפת המקור |
אנגלית אמריקאית |
| סוגה | מדע בדיוני |
| נושא |
רובוט |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
מרץ 1947 |
| תאריך הופעה ראשונה | מגזין Astounding Science Fiction, גיליון מרץ 1947 |
| סדרה | |
| סיפור קודם |
הוכחה |
| סיפור עוקב |
הקונפליקט שיכול להימנע |
  | |
הרובוט שנעלם (באנגלית: Little Lost Robot) הוא סיפור מדע בדיוני קצר מאת אייזק אסימוב. הסיפור פורסם לראשונה במרץ 1947 ב-Astounding Science Fiction, ותורגם לעברית בשנת 1970 בספר "אני, רובוט".
אלמנטים מהסיפור הרובוט שנעלם הופיעו בסרט "אני, רובוט", אשר עלילתו מבוססת על סיפורי הרובוטים של אסימוב.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבסיס היפר-אטומי, תחנת מחקר צבאית על אסטרואיד, מדענים עובדים על פיתוח מסע בין כוכבי- נושא שנחקר והתפתח בכמה מסיפוריו של אסימוב ומוזכר בספרי האימפריה והמוסד. אחד החוקרים, ג'רלד בלק, מאבד את עשתונותיו, ומקלל את הרובוט הפוזיטרוני נסטור (NS-2), ופוקד עליו "תיעלם מפה". הרובוט מציית לפקודה ומסתיר את עצמו על ידי כניסה לחדר עם עוד 62 רובוטי נסטור. לאחר מכן התחנה הצבאית מזמינה מומחים מיו אס רובוטים ואנשים מכניים, סוזן קלווין הרובופסיכולוגית הראשית, והמנהל המתמטיקאי פיטר בוגרט, כדי למצוא אותו.
הסיבה לדחיפות מציאת הרובוט היא שהחוק הראשון של הרובוטיקה שוּנה אצל נסטור. אצל כל הרובוטים החוק הוא "לא יפגע רובוט באדם, ולא יניח, על ידי חוסר מעשה, שאדם ייפגע". עם זאת, רובוטי הנסטור עובדים בסביבה מלאת קרינה, בה עובדים גם בני אנוש. הקרינה אינה פוגעת בטווח הקצר, אך הרובוטים חוששים שבני האנוש ישכחו לצאת מהחדר, וייפגעו על ידי הקרינה. לכן, הם "מצילים" אותם ומוציאים אותם מהחדר. כדי למנוע זאת, החוק הראשון אצל רובוטי הנסטור שונה ל"לא יפגע רובוט באדם" בלבד, מה שמונע מהם את הצורך להציל בני אדם מפגיעה שנגרמת להם מהסביבה. אם בני אנוש יגלו שמייצרים רובוטים עם שינוי של החוק הראשון, תקום מחאה כנגד הרובוטיקה, כתוצאה מתסביך פרנקנשטיין. ד"ר קלווין מוסיפה דחיפות למשימה, בתארה שהשינוי מאפשר לרובוט לפגוע בבני אדם בכוונה תחילה, למשל אם ישחרר משקולת מעל האדם, בידיעה שהוא יכול לתפוס אותה לפני שתפגע באדם, ואז להימנע מתפיסתה (מאחר שהחוק הראשון שלו מאפשר לו לפגוע בבני אדם בחוסר מעשה).
לאחר כמה ראיונות עם כל רובוט בנפרד ומספר ניסויים שהסתיימו במבוי סתום, ד"ר קלווין מתחילה לפחד שהרובוט פיתח תסביך עליונות שעשוי לאפשר לו לפגוע בבני אדם באופן ישיר. ד"ר קלווין מוצאת דרך להערים על הרובוט כך שיגלה את עצמו: היא מעמידה את עצמה בסכנה, ומזהירה את הרובוטים שיש קרינת גמא שהורסת רובוטים בינה לביניהם, כך שהם לא יוכלו להציל אותה גם אם ינסו.
ברגע שהמבחן מתחיל, רק הרובוט ששונה עושה צעד קדימה בניסיון להציל אותה, משום שהוא זיהה, בזכות הכשרתו כפיזיקאי, שהקרינה בינו לבינה היא קרינת אינפרא אדום שאינה מזיקה לרובוטים, ולא קרינת גמא המזיקה לרובוטים, כך ששאר הרובוטים אמורים לנסות להציל אותה והוא אמור לחקות אותם. אך שאר הרובוטים אינם מבחינים בין סוגי הקרינות ואינם יודעים שהקרינה היא קרינה לא מזיקה, כך שהם לא מנסים להציל אותה והרובוט ששונה נבדל מהם בניסיונו להצילה. הרובוט שזוהה מסביר לד"ר קלווין שהדרך היחידה להוכיח שהוא טוב יותר מבני האדם היא להצליח להיעלם, והוא מנסה לתקוף את ד"ר קלווין, כך שהיא לא תחשוף שהוא התגלה. בלק ובוגרט מפעילים את קרינת הגמא והורסים את הרובוט לפני שהוא פוגע בד"ר קלווין.