הרודיון
הרודיון, או בשמו השני - הר הורדוס, הוא אתר ארכאולוגי מתקופת בית שני שבו מבצר דמוי גבעה ועיר מלכותית, שנבנו על ידי המלך הורדוס ונמצאים כ-12 קילומטרים מדרום לירושלים.
הקמת הרודיון
הארמון נבנה כמעין מבצר על ידי הורדוס בין השנים 22 לפנה"ס ל-15 לפנה"ס במקום שבו ניהל המלך שנים אחדות קודם לכן קרב ניצחון כנגד קומץ מורדים שניסו למרוד באימפריה הרומית. את מראה הגבעה שלו קיבל המבצר מסוללות העפר העצומות שנערמו מסביב לחומותיו. בתוך הסוללות ישנה חומה כפולה שגובהה כ-20 מטרים וקוטרה כ-63 מטרים. בתוך החומות בנה הורדוס ארמון מפואר שכלל חדרים רבים, טרקלין ובית מרחץ. צפונית להרודיון, בשטח של כמאה וחמישים דונמים, נבנה חלק הארי של הארמון, מעין עיר קטנה שנקראה הרודיון תחתית ובה נמצאו שרידי בריכות מים ובניינים רבים. הרודיון תחתית המשיכה להתקיים לסירוגין עד לתקופה הביזנטית, ולאחריה ננטשה.
ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מתאר את האתר בכתביו:
וכאשר עשה הורדוס זכר עולם לקרוביו ולאוהביו, לא זלזל גם בזכר עצמו: על־כן בנה מבצר בהר הפונה אל ארץ ערב וקרא לו הרודיון על שמו. ואף הרמה העשויה בידי אדם, במרחק ששים ריס מירושלים, אשר דמות לה כמראה שַד, גם לה קרא הורדוס בשם הזה וכלל את יופיה בכבוד וברוח נדיבה, כי את ראש הרמה הקיף מגדלים עגולים, ואת כל הכיכר המוקפת מילא ארמונות נהדרים, ולא רק מראה הבתים בפנים היה תאווה לעיניים, כי־אם גם מחוץ היה עושר רב שפוך על הקירות והקרנות והגגות. המלך פיזר כסף רב למשוך ממרחק מים רבים עד ראש הרמה, ובשיפוע הגבעה חצב מאתיים מעלות שיש לבן צח, כי הייתה הגבעה גבוהה למדי, אף כי כולה נעשתה בידי אדם. וגם בתחתית הגבעה הקים הורדוס בנייני מלכים אחרים, בתי מסכנות (מחסנים) לכלי בית המלך ובתי משכן לעבדיו, עד כי דמתה המצודה הזאת לכל חוקיה לעיר שלמה בתחום ארמון־מלכים".
— תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים א, כא, י - בתרגום יעקב נפתלי שמחוני
את המים לניהול החיים התקינים באתר הובילה אמת מים שאספה את מימיה מבריכות שלמה. כיום נמצאים בשטח שרידי אמה רק עד המעיינות באזור הכפר ארטס, בסמוך לבית לחם (הגבוהים מהאמה). בנוסף לאמת המים, נבנו באתר בורות מים רבים לאספקת מים סדירה לארמון וליושביו, וכן מערכת גדולה של בריכות אגירה חשופות, מרביתן בהרודיון תחתית.
הרודיון תחתית
הרודיון תחתית הייתה רוב רובו של ארמון הורדוס במקום. בעיר התגלו שרידי ארמון מפואר המשתרע על שטח רב ומכיל חדרים רבים, גנים, אורוות, מחסנים ועוד. חיי הארמון התנהלו כמעט לחלוטין בעיר התחתית, בעוד הארמון המבוצר משמש כמבצר לעתות סכנה ודוחק בלבד. אחד האתרים המרשימים ביותר בהרודיון תחתית הוא בניין ענק, בנוי אבני גזית, שאורכו 130 מטרים ורוחבו כ-60 מטרים. הארכאולוגים מצאו את הבניין במצב שימור עלוב, אך גם מן השרידים המעטים שנותרו ניתן להסיק כי מדובר היה במבנה רב חשיבות לבוניו. בין המבנה הענק למבצר מחבר שביל מעשה ידי אדם באורך של כ-350 מטרים, אשר פשרו אינו מוסבר לחלוטין על ידי החוקרים. יש הטוענים כי הייתה זו דרך שנסללה במיוחד לרגל מסע הלוויה של המלך הורדוס, שנקבר בסופו של דבר במבצר עצמו ולא בעיר התחתית בנבכי הבניין הענק המוזכר כאן.
שמה של הרודיון
עם תום מלאכת הבנייה קרא הורדוס למקום על שמו - הרודיון, וזהו האתר היחיד הנושא את שמו של המלך הבנאי. מתעודות שנמצאו במדבר יהודה והמתארות את חיי הקנאים במקום בתקופת מרד בר כוכבא, עולה כי שמו של המבצר בפיהם היה "הרודיס", שהוא הגייה אחרת של השם המקורי (ייתכן שזהו שיבוש).
בפי הערבים נקרא המקום ג'בל פורדיס. לשם זה שני הסברים: הראשון גורס כי השם פורידיס הוא גלגול מאוחר של השם הרודיס, ומכאן שבשם זה מונצח זכרו של בונה ההר - הורדוס. לפי הטענה השנייה, מקור השם פורדיס מהמילה פרדיס, גן בערבית. טענה זו מובאת בהרחבה בהמשך.
במאה ה-15, נקרא ההר בפי הנוצרים "פרנקנברג" (Frankenberg) - "הר הפרנקים", כיוון שהם האמינו שבתקופת ממלכת הצלבנים, הוקם על ידם יישוב נוצרי במקום.
גלגוליו של המבצר
עם בנייתה של הרודיון, הפכה העיר לבירת המחוז שבו שכנה, ואוכלסה בקביעות על ידי אנשי חצרו של המלך. המלך עצמו, לטענת החוקרים, השתמש בארמון בעיקר כבית קיט וכמפלט מההמולה ששררה בירושלים בעת שלוש הרגלים. לאחר מותו של הורדוס, המשיך בנו ארכלאוס לפקוד את המקום לעתים קרובות. עם מותו של ארכלאוס, שלאחריו בוטלה מלכות בית הורדוס ביהודה, שימשה הרודיון כמקום מושבם של הנציבים הרומאים ביהודה. הנציבים הרומים ישבו במקום כשישים שנה, עד שהעיר נפלה לידי המורדים היהודים במרד הראשון ברומאים בשנת 66. המורדים, שאיישו את המבצר והתבצרו בו כנגד כוחות הרומאים, בנו בו בתי כנסת ומקוואות. כעבור ארבע שנים, עם חורבן בית המקדש, מסרו המתבצרים את המבצר לידי הרומאים, ללא קרב.
הרומאים, שחשיבות יהודה בעיניהם ירדה לאחר דיכוי רוב המרד, נטשו עד מהרה את המבצר והוא עמד בשיממונו כיובל שנים, עד שנתפס בשנית בידי יהודים קנאים. הקנאים שהתיישבו בהר, חצבו בקרביו מערכת של מערות מסתור (המזכירות את מערות בית גוברין) והכינו אותו כאתר ללוחמת גרילה לעתיד לבוא. עם פרוץ מרד בר כוכבא שימש האתר כמקום מקלט למורדים היהודים, אך הוא ננטש לחלוטין עם דיכוי המרד בשנת 135.
לאחר שוך הקרבות נותרה הרודיון נטושה במשך כשלוש מאות שנים. במאה ה-5 החלו נזירים ביזנטים ליישב בהדרגה את צפונה של הרודיון תחתית, ולבסוף קמה באתר התיישבות נזירים נוצרית שהסבה אחדים מחדרי הארמון לכנסיות. בחפירות השטחיות שנערכו בצפון האתר התגלו ארבע כנסיות שכאלה, אשר רצפותיהן מעוטרות עיטורי פסיפס.
טענה נוספת גורסת כי בתקופה הביזנטית היה היישוב מושבת מצורעים שהקימה הקיסרית אודוקיה (אשתו של הקיסר הביזנטי תאודוסיוס). בתקופה הביזנטית נחשבו החולים בצרעת לקדושים הסובלים בעולם הזה למען כלל האוכלוסייה, הצרעת אף נקראה בשל כך בתקופה זו "המחלה הקדושה". החברה התייחסה אל חולי הצרעת בייראה אך בד בבד הרחיקה אותם ככל הניתן ממרכזי היישוב. בחיבור מהמאה ה-14 עולה כי בביקורה בירושלים, בנתה הקיסרית משכן לחולי הצרעת וכינתה אותו "פורידיסיה", מילה שמקורה בפרסית ופירושה - "גן" (מכאן גם מקור המילה העברית "פרדס"), שמשמעותה התגלגלה והפכה ל"גן עדן" (Paradise). שמו הערבי של האתר, ג'בל פורידיס ("הר פורידיס", הר הגן) תומך בטענה שהאתר אכן שימש כמקום מושב למצורעים בתקופה זו.
עם הכיבוש הערבי במאה ה-7 ננטש המקום בפעם האחרונה.
כיום שוכן בצפון האתר כפר פלסטיני, שבתיו מכסים חלק מהעתיקות. גם כביש הגישה לאתר, שנחצב בתקופה שבה היה האתר תחת שלטון ירדני, עובר בשטח שבו שכנה לפנים העיר העתיקה.
במהלך המאות ה-18 וה-19 נערכו במקום סקירות של הממצאים החשופים על פני השטח, אך היו אלו עבודות הרחוקות מלהיות מחקר מדעי. בין השנים 1956 - 1962 נערכו באתר חפירות ארכאולוגיות בראשות האב וירג'יליו קורבו מבית הספר הפרנציסקני בירושלים. משלחת זו חשפה את מרבית הממצאים הידועים על המבצר עצמו. לאחר כיבוש האזור במלחמת ששת הימים נשלחה לאתר משלחת מטעם האוניברסיטה העברית בראשות אהוד נצר, שהחלה את חפירותיה בהרודיון תחתית בשנת 1972.
האתר הרודיון הוכרז כגן לאומי שנים ספורות לאחר תחילת החפירות, וככזה הוא משמש עד היום (2007), על אף הימצאותו באזור שבו שוררת מתיחות ביטחונית תמידית.
מציאת קבר הורדוס
בשלהי 2006 הכריז פרופ' אהוד נצר כי מצא את קבר הורדוס לאחר יותר מ-30 שנות חיפושים באתר. נכון לקיץ 2007 עדיין נמשכות החפירות במקום. האתר המזוהה עם קבר הורדוס התגלה במהלך חפירות במדרון החיצוני של ההר, מתחת לשרידי חומה המקיפה את הרודיון מסביבו, ומעל הארמון התחתון ששימש כנקודת היציאה למסע ההלוויה של הורדוס, בסמוך לשרידים של גרם מדרגות שעולה אל האתר מהרודיון התחתית. במקום התגלה מסד של מאוזוליאום הבנוי אבני גזית מפוארות ושברי סרקופג מנותצים. עיטורי הסרקופג דומים לעיטורי הסרקופגים שהתגלו ב"קברי המלכים" בירושלים מתקופה זו, אך מפוארים מהם. לטענת פרופ' נצר, המורדים היהודים שהסתתרו במבצר במהלך המרד הגדול, כ-70 שנה לאחר מותו של הורדוס, הם אלה שניתצו את הסרקופג, בגלל שנאתם התהומית להורדוס, שמלך בחסות הרומאים. לדעת פרופ' נצר, הסיבה להימצאות הקבר מחוץ לשטח הרודיון היא השמירה הקפדנית של דיני טומאה וטהרה, שאפיינה את תקופת בית שני. טומאת מת היא טומאה בדרגה הגבוהה ביותר ביהדות ולכן הורדוס, שהיה יהודי, ביקש לקבוע את מקום קבורתו מחוץ לאזור המגורים בהר, כדי לאפשר לילדיו להשתמש בארמון העליון. לאחר מותו של הורדוס אולי כוסה המאוזוליאום בעפר.
טרם נמצא ממצא אפיגרפי (כתובת חרוטה) כלשהו באתר שיוכיח באופן חד משמעי שאכן מדובר בקברו של הורדוס.
לקריאה נוספת
- אהוד נצר, הרודיון, הוצאת אריאל, תש"ם 1980.
- הרב דוד אברהם ספקטור, שו"ת הרודיון, -על ההרודיון ביהדות, מאת רב היישוב נוקדים הסמוך.
קישורים חיצוניים
- מיקום ההרודיון ב-Google Maps
- ההרודיון: כבר לא צריך לדמיין מדריך טיולים מפורט כולל צילומי וידאו מהאתר. ynet
- תמונות מהרודיון והסברים (באנגלית)
- תמונות מהרודיון
- מנין קיבלה הרודיון את מימיה? מאמר של דוד עמית, באתר סנונית
- נפתרה התעלומה: התגלה קברו של הורדוס בהרודיון - כתבה באתר ynet מתאריך 8.5.2007.
- תמונות של הרודיון
