בעל חצור
 | |
| מבט על הר בעל חצור ממצפור "שא עינך" בבית אל | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה מעל פני הים | 1,016 מטר |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | גבול השומרון והרי יהודה |
| רכס הרים | הרי השומרון |
| מסלול ההעפלה הקל | בכלי רכב |
| קואורדינטות | 31°58′40″N 35°17′07″E / 31.97778°N 35.28528°E |
|
(למפת דרום השומרון רגילה)   הר בעל חצור | |
הַר בַּעַל חָצוֹר (בערבית: تل العاصور; תעתיק מדויק: תל אלעאצור) הוא הגבוה בהרי בנימין והשומרון, וגובה פסגתו 1,016 מטר מעל פני הים. פסגות ההר נמצאות מזרחית לסילוואד וצפונית־מזרחית לעפרה שבבנימין.
השם "בעל-חצור" מתייחס רק לפסגת ההר, המכונה בערבית "תל עצור". הגוש ההררי בכללותו, מכפר מאליכ במזרחו ועד לאזור יברוד ונחל חרמִיה במערב, מכונה רמת חצור (אנ').[1] הרמה מציינת את הקצה הצפוני של הרי יהודה; אזור השומרון מתחיל מעמק שילה, שמצפון לה.
אזכור מקראי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי המקרא, מריבת רועי אברהם ורועי לוט, ממנה ראה לוט את ככר הירדן ובחר לרדת לסדום, והתצפית שבה הבטיח ה' לתת את ארץ ישראל לאברהם אבינו היה ב"מקום" אנונימי, בין בית אל לבין העי[2]; המגילה החיצונית לבראשית מזהה את "המקום" ברמת חצור.[3]
ייתכן שההר הוא גם "העי" המופיע בספר יהושע.[4] לאחר כיבוש יריחו בכניסה לארץ ישראל שולח יהושע אנשים לעי בתור נקודה אסטרטגית לכיבוש, על פי הכתוב בספר יהושע:
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ הָעַי אֲשֶׁר עִם בֵּית אָוֶן מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: 'עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ', וַיַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים וַיְרַגְּלוּ אֶת הָעָי.
על פי חלק מהפרשנים[דרוש מקור], העי הוא "בעל חצור" בו רצח אבשלום את אמנון אחיו, בנקמה על אונס אחותו תמר, על פי הכתוב בספר שמואל ב':
וַיְהִי לִשְׁנָתַיִם יָמִים וַיִּהְיוּ גֹזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם בְּבַעַל חָצוֹר אֲשֶׁר עִם אֶפְרָיִם, וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ.
בימי בית שני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת בית שני היה האזור מרכז יהודי חשוב. בימי מרד החשמונאים היו הרי גופנה שנמצאים מערבה לבעל חצור מרכז המרד החשמונאי. לפי עמנואל הראובני היה בבעל חצור עורף יהודי חזק.
בספר חשמונאים א'[5] ובספר קדמוניות היהודים (י"ב, 11) מסופר על הקרב האחרון של יהודה המכבי באלעשה, שהתרחש באזור זה, שם נפל יהודה המכבי.
ההר מזוהה כאחת מנקודות הגובה בהן היו מדליקים משואות בראשי חדשים כדי להודיע לגולה על התחדשות החודש.[6]
תצפיות מההר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפסגת ההר תצפית נרחבת. במערב רואים חלקים ממישור החוף הצפוני (הכרמל וזכרון יעקב) והדרומי (מראשון לציון עד אשקלון), ואת הים התיכון. במזרח רואים את בקעת הירדן, ים המלח ואת עבר הירדן המזרחי מהר החרמון, הרי הגלעד, הרי מואב ועד הרי אדום. בדרום נראים הר הצופים בירושלים והרודיון בהרי יהודה והרי חברון ובצפון יש תצפית לעבר הרי שומרון והרי הגליל התחתון.[7]
מתקנים צבאיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספטמבר 1967 הקים מערך הקשר של פיקוד המרכז אתר שליטה על ההר.[8]
ב־1975 נפרסה בהר יחידת בקרה ניידת של מערך הבקרה האווירית של חיל האוויר. ב־1978 הוכרז האתר כי"ב 503. האתר הוגדר ביב"א ממאי 1982 עד 1985, אז חזרה למעמד י"ב. ב־2002 הפכה היחידה לי"ג 503.[9]
אנשי גרעין שילה של גוש אמונים עבדו עבור צה"ל בהקמת הגדר ההיקפית ליחידת הבקרה, והקימו מחנה עבודה בבסיס נטוש של הלגיון הירדני ששכן בסמוך. נקודה זו הפכה ליישוב עפרה.[9]
כחלק מהיערכות מחדש של צה"ל בעקבות הסכמי אוסלו סלל משרד הביטחון כביש עוקף שהחליף את כביש 449 כציר הגישה למתקנים הצבאיים בהר.[10]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עמנואל הראובני, פסגות - טיולים לפסגות ההרים ואל נקודות תצפית, כנרת בית הוצאה לאור, 1993.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהונתן מרוז, על ההר, באתר חיל האוויר הישראלי, 30 באוגוסט 2010
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ זו השם שמופיע במגילות מדבר יהודה: במגילה החיצונית לבראשית, וגם ב"צוואת יעקב" (4Q537) מוזכרת "עמק רמת חצור", בסמיכות לתאנת שילה; כנראה שהכוונה לאחד העמקים שמצפון לרמת חצור, לכיוון שילה
- ^ ראה ספר בראשית, פרק י"ג
- ^ ראו כאן
- ^ "וימעלו בני ישראל מעל בחרם ויקח עכן ... מן החרם ויחר אף ה' בבני ישראל", באתר ערוץ מאיר, 6 בספטמבר 2012
- ^ (ט', 9), במהדורת כהנא, פרק ט', פסוק ט"ו
- ^ משה רוזנפלד, יוסי שפנייר, תחנות הביניים בקו השאת המשואות שבין הר המשחה לסרטבה, על אתר ג, תשנ"ח
- ^ למפה מפורטת של התצפית, באתר heywhatsthat.com
- ^ ניר שריג, משה שמיר ואבי גולן (ע), 100 שנות אנשי קשר: אנשים, פועלם ותרומתם, ירושלים: העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב, ה'תשפ"ב-2022, עמ' 270, מסת"ב 978-965-599-563-3
- ^ 1 2 שלומי אבידר, מערך הבקרה: העיניים של המדינה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2014, עמ' 185–187, 210–212 ו־247–248
- ^ היבטים על ההיערכות מחדש בעקבות "הסכם הביניים", באתר מבקר המדינה, דוח שנתי 48 לשנת 1997 לחשבונות שנת הכספים 1996
