הר חברון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הרי חברון)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היישוב שמעה בהר חברון
הקטנה (5 תמונות)

הר חברון הוא החלק המרכזי של רצועת הרי יהודה הנמשך מירושלים עד חברון ויוצר במת הר ששיאה, 1026 מטר, בעיירה חלחול. אזור זה היה בימי קדם אחד ממרכזי היישוב היהודי בארץ ישראל, "בדרך-ההר", בין חברון לירושלים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום הר חברון הוא החלק הדרומי של הרי יהודה ולמעשה היחידה הגאוגרפית הדרומית ביותר בחבלי ההר המרכזי. הקמר הגאולוגי הראשי - קמר חברון הנמשך מירושלים עד חברון ויוצר במת הר גבוהה ואחידה (בתוכה גוש עציון) המתפצל מדרום לחברון לשלושה קמרים, קמר מעון במזרח, קמר דהרייה במערב וביניהם קמר קטן יותר - קמר יאטה. קמר מעון אף הוא מחולק לשלושה קמרים קטנים יותר: יתיר, ענים ועירא. בין הקמרים נמצא קער סמוע עם המסלע הקירטוני וכיסוי הנארי שבו. אדמת האזור היא רנדזינה חומה-אפורה, הירודה באיכותה מאדמת הטרה רוסה שנמצאת בשאר חבלי ההר.

דרום הר חברון מוקף משני עבריו במדבריות, בדרומו הנגב ובמזרחו מדבר יהודה - מדבר בצל גשם. הקרבה לשני המדבריות משפיעה מאוד על אקלים האזור ומתוך כך על הצומח, החי והאדם באזור. בנוסף למיעוט הגשמים (כ-300 מ"מ בממוצע בשנים האחרונות) גם מקורות מים יציבים כמעיינות ובארות נדירים בו, מספר מעיינות זעירים נמצאים בזיף ובכרמל. תושבי האזור לאורך כל התקופות התקיימו על מי גשמים שנאגרו בבורות אותם חצבו בסלע הקירטוני.

התנאים הייחודיים של המסלע, הקרקע, המשקעים ומיעוט מקורות מים יציבים עיצבו את אזור דרום הר חברון כאזור מובהק של ספר המדבר.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור ספר המדבר נתון לשינויים ותנודות בהתאם לשנות ברכה ובצורת, לעתים רצועת הספר "משתלטת" על המדבר עקב ריבוי גשמים ולעתים, בעיקר בשנות בצורת, הספר הופך למדבר. על פי המקרא אזור הספר נקרא "הכרמל", תופעת התרחבות והצטמקות הספר מוכרת גם בדברי הנביאים "והיה מדבר לכרמל והכרמל ליער יחשב ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב" (ספר ישעיהו, פרק ל"ב, פסוק ט"ו) הנביא מדבר בפסוקים אלה על זמני שלום וגאולה, בעת חורבן התהליך הוא הפוך "והיה השרון כערבה ונוער בשן וכרמל..." (ישעיהו לג).

הקרבה למדבריות השפיעה על תנאי הביטחון באזור לאורך כל העת העתיקה, כחבל ספר שבו מתרחש המאבק המתמיד בין "המזרע לישימון" היה האזור זירה למאבק אנושי בין החקלאים תושבי הקבע לבין נוודי המדבר אשר פשטו בשנות בצורת ובעתות מצוקה על יישובי הקבע.

ההיסטוריה של ההתיישבות בדרום הר חברון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתיישבות היהודית בתקופת התנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרום הר חברון אנו מוצאים התיישבות יהודית כבר מימי יהושע בן נון, ביהושע פרק ט"ו (פרק נחלת יהודה) מוזכרים היישובים כרמל, מעון, זיף, יוטה ועוד. הכפרים הערביים כיום בדרום הר חברון יושבים על גבי אתרים אלה ומשמרים בשמותיהם את שמות היישובים מתקופת התנ"ך.

בהיותו אזור ספר המרוחק מעין השלטון שימש האזור כמרחב פעולה לבריחתו של דוד מפני שאול המלך, פרקים רבים בספר שמואל א' מתארים את מנוסתו של דוד למדבר זיף, מדבר מעון ומדבר עין גדי המזרחי יותר.

בסוף ימי בית ראשון, עם חורבנה של ירושלים על ידי נבוכדנאצר, נחרבו גם הכפרים בדרום הר חברון ותושביהם הוגלו לבבל יחד עם גולי ירושלים. את האזור תפסו האדומים שאף סייעו לבבלים בחורבן חבל הארץ הדרומי. על כך ניתן ללמוד מאוסטרקונים שנמצאו בתל ערד ומספר עובדיה.

ההתיישבות היהודית בתקופת בית שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריחה נוספת של דרום הר חברון התרחשה בתקופת המשנה ובתקופת התלמוד (התקופה ביזנטית). הן מהממצאים הארכאולוגיים הרבים שנמצאו באזור והן מכתבים בני אותה תקופה אנו לומדים על קהילות יהודיות גדולות שחיו ופעלו באזור.

בספרו האונומסטיקון - ספר השמות, מזהה אוסביוס מקיסריה אב הכנסייה מקיסריה את האתרים המוזכרים בתנ"ך ובברית החדשה עם יישובים בשטח בני זמנו (המאה הרביעית). בדרום הר חברון מזכיר אובזביוס שבעה כפרים יהודיים - כרמל, יוטה, ענים התחתונה, אשתמוע, רימון, תלה ועין גדי. הוא מזכיר גם שני כפרים נוצריים - יתיר וענים העליונה.

אל האונומסטיקון מתוספים סקרי השטח והחפירות הארכאולוגיות בעשרות השנים האחרונות המלמדים על קהילות רבות באזור שלא הוזכרו בחיבורו של אובזביוס, לדוגמה העיירה הגדולה סוסיא עם בית הכנסת והפסיפסים המפוארים שבה, דבר אשר לא מאפשר ספק ביהדותה של סוסיא.

דרומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דרומא

דרומא הוא שמו של חבל ארץ, הכולל את רכס ההרים והגבעות מדרום לחברון. שם חבל הארץ מוזכר בדברי חז"ל מראה שאזור זה נקרא "דרומא" או "דרומה". גם אוסביוס השתמש במושג זה באונומסטיקון "ויש בדרומא כפר אחד גדול מאוד של יהודים נקרא עניה ט' מילין מחברון דרומה".

במאה ה-9 מסתיים פרק זה בחיי היהודים באזור דרום הר חברון. כל הקהילות הגדולות של תקופת המשנה והתלמוד נעלמות ועד היום אין תשובה ברורה להיכן נעלמו יהודי הדרום בתקופה זו. את מקומם של בתי הכנסת תופסים מסגדים ועמם אוכלוסייה חדשה - המוסלמים, ייתכן שיהודי הדרום ברחו מפני האסלאם, בגלל פחד או בגלל ערעור הביטחון בספר עם כניסת האסלאם.

ההתיישבות המוסלמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוסיא הפלסטינית, דרום הר חברון, ספטמבר 2009

מאז הכיבוש המוסלמי נחלשה ההתיישבות היהודית באזור דרום הר חברון, ואת מקומה תפסה ההתיישבות המוסלמית. שבטים ערביים-בדואים שחיו במדבר והתפרנסו ממנו, מצאו שקל ביותר לשבת על ספר המדבר ולהשתמש במשאביו. העיר היהודית הגדולה ביותר באזור, סוסיא, ננטשה ונחרבה, לא במהלך של מלחמה וגירוש אלא במהלכים טבעיים ודמוגרפיים. מרכז ההתיישבות היהודית עבר לגולת בבל, והקשר לתורה נחלש. רבים מהיהודים התאסלמו, והגדילו בכך את ההתיישבות הערבית-אסלאמית. עד היום תופסים רבים מערביי העיר יטא את עצמם כיהודים שהתאסלמו.

דרום הר חברון בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב הפלסטיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכפר הבדואי טובא בדרום הר חברון. התורן משמש טורבינת רוח המספקת חשמל לכפר, שאינו מחובר לרשת הארצית.

נפת חברון היא הגדולה ביותר מבין נפות הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון ומספר תושביה עומד על כ-620 אלף (נכון ל-2011).

היישובים הגדולים הם חברון (ערבית: אלח'ליל, העיר השנייה בגודלה בשטחי הרשות הפלסטינית), דאהרייה, חלחול, יטא, דורא, א-סמוע, בית-אומר, בני נעים, וח'רבת אל-ערוב, נמצאים בו גם מספר מחנות פליטים כאל-ערוב ואל-פוואר.

באזור שמדרום לחברון ישנה אוכלוסייה בדואית גדולה יחסית.

התנחלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוות לוציפר והדרך המובילה אליה, דרום הר חברון, ספטמבר 2009

בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 הוקמו גרעיני התיישבות בירושלים ובקריית ארבע אשר כיוון עלייתם הוא דרום הר חברון. היישוב הראשון שהוקם הוא בית יתיר. ראשית העלייה הייתה אל מחנה יתיר בתוך יער יתיר ומשם עברו למקומם הקבוע על יד חורבת לוציפר ומשטרת לציפר.

בהמשך הוקמו היישובים מעון, כרמל, סוסיא, עתניאל, בית חגי, תלם, שמעה מצפה לכיש ועוד. כיום במועצה האזורית הר חברון ישנם 15 כפרים ממגוון הקשת החברתית היהודית בישראל: יישובים קהילתיים, יישובים חילוניים, דתיים, שיתופיים-חקלאיים, חוות ומצפים. במועצה מתגוררים נכון לשנת 2014 כ-7200 בני אדם.

שטח אש 918[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרום הר חברון, יש שטח אש של צה"ל, הקרוי "שטח אש 918". השטח משתרע על כ-30 קמ"ר. בשטח מתגוררים כיום בדווים. באוגוסט 1999 נמסרו להם צווי פינוי בשל "מגורים בלתי חוקיים בשטח אש". ב-16 בנובמבר 1999 פינו כוחות הביטחון בכוח יותר מ-700 שוהים בלתי חוקיים. צה"ל הרס בתים בלתי חוקיים ותשתיות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדריכלות

הסכסוך הישראלי-פלסטיני

קואורדינטות: 31°26′39.53″N 34°59′47.63″E / 31.4443139°N 34.9965639°E / 31.4443139; 34.9965639