פרשת ואתחנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Arrow r.svg ואתחנן Arrow l.svg
פסוקים: דברים, ג', כ"ג - ז', י"א
מס' פסוקים: 122[1]
תוכן: סיום הנאום הראשון, הבדלת שלוש ערי מקלט, הנאום השני - נאום המצוות
מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
עשה (8)  לא תעשה (4)
ייחוד ה', אהבת ה', לימוד תורה, קריאת שמע, הנחת תפילין של יד ושל ראש, קביעת מזוזה, מלחמה בשבעת עמי כנען הִתאוות, בחינת הבטחות ה', חנינת גוי עובד עבודה זרה, חתונה עם גוי
הפטרה
אשכנזים וספרדים ישעיהו, מ', א'-כ"ו
תימנים ישעיהו, מ', א'-כ"ז, ומוסיפים ישעיהו, מ"א, י"ז
איטלקים ישעיהו, מ', א'-ט"ז

פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן היא פרשת השבוע השנייה בספר דברים. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק ג', פסוק כ"ג ומסתיימת בפרק ז', פסוק י"א.

את פרשת ואתחנן קוראים לעולם בשבת שאחרי תשעה באב, ועל שם ההפטרה שלה נקראת שבת זו "שבת נחמו".

נושאים בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשה מסיים משה את הנאום הראשון שנשא לפני מותו (הנאום ההיסטורי) ופותח בנאום השני (נאום המצוות).

בסיום הנאום הראשון:

בין סיום הנאום הראשון ותחילת הנאום השני מסופר כיצד הבדיל משה שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי.

בנאום השני - נאום המצוות:

תאריכי הקריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבת בה קוראים את פרשת ואתחנן היא תמיד השבת שלאחר תשעה באב.[2] היא יכולה לחול בארבעה תאריכים שונים:

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפטרה המקורית של פרשת ואתחנן, הקשורה לפרשת השבוע, היא בספר ירמיהו, פרק ל"ב, פסוק ט"ז ("ואתפלל אל ה'") עד פסוק מ"ד. בהפטרה נזכרת תפילתו של ירמיהו על ירושלים לאחר קניית שדה חנמאל בן שלום, ותגובת ה' בנבואת נחמה. היא נבחרה כהפטרה כנראה בגלל הקרבה בין פתיחתה, "ואתפלל אל ה'", לפתיחת הפרשה ב"ואתחנן אל ה'". הפטרה זו מתועדת בכתבי הגאונים ובמשנה תורה לרמב"ם.[3]

אולם, בכל הקהילות החל בתקופת הראשונים התקבל מנהג לקרוא בשבתות לאחר תשעה באב סדרה של שבע הפטרות העוסקות בנבואות נחמה ונקראות שבע דנחמתא. לכן, מכיוון שאת פרשת ואתחנן קוראים תמיד בשבת שאחרי תשעה באב, בפרשת ואתחנן אין קוראים את הפטרת הפרשה, ובמקומה קוראים את ההפטרה הראשונה משבע דנחמתא: ספר ישעיהו, פרק מ', מפסוק א' עד פסוק כ"ו[4]. על שם פתיחתה, "נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם", נקראת ההפטרה הפטרת "נחמו".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט:

פרשנות:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בספרי המסורה ובחומשים רבים מצוין שמספר הפסוקים הוא 118 (עזיא"ל סימן). מקורו של פער זה נעוץ בחלוקת פסוקים שונה בעשרת הדיברות. המספר 122 (התואם את מספור הפסוקים המקובל) מתקבל לפי חלוקת טעם תחתון, והמספר 118 מתקבל לפי טעם עליון. ראו עוד בעניין בערך סטטיסטיקות של התנ"ך.
  2. ^ החל מסדר רב עמרם גאון מקובל הסימן "צומו וצלו", דהיינו: לאחר שתצומו בתשעה באב, קראו את פרשת ואתחנן ("צלו" בארמית משמעו התפללו, התחננו). קביעה זו היא אחת הנקודות הקובעות את סדר פרשות השבוע לאורך השנה. (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תכ"ח, סעיף ד')
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, סדר התפילה, סדר ההפטרות.
  4. ^ האיטלקים מסיימים בפסוק ט"ז; התימנים מוסיפים את פסוק כ"ז, ואת פסוק י"ז בפרק מ"א