מבוא כרמל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבוא כרמל
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך ייסוד 2013
שטח 546 דונם
קואורדינטות 32°37′00″N 35°04′20″E / 32.616773°N 35.072113°E / 32.616773; 35.072113
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פארק מדע ותעשייה מבוא כרמל הוא פארק תעשייה המצוי ברמות מנשה, מזרחית למחלף עין תות ומערבית לכביש 672, דרומית למושב אליקים. הפארק נמצא בבעלות משותפת של ארבע רשויות מקומיות: יקנעם עילית, דלית אל-כרמל, עספיא ומועצה אזורית מגידו, שוכן בתחום השיפוט של האחרונה ונכלל במרחב ביוספרי רמות מנשה. ב-2013 החל שיווק מגרשים בפארק ומאז הוקמו בו מרכזים לוגיסטיים, מתחם משרדים ומסחר ומתי מעט מפעלים, הגדול שבהם הוא מפעל אוניפארם, אשר נחנך ב-2017.

היוזמה להקמת פארק תעשייה במקום החלה להתגלגל בשנות ה-90 של המאה ה-20. התשובה לשאלה מי אחראי להקמת הפארק, יקנעם עילית, מועצה אזורית מגידו או הממשלות השונות שנויה במחלוקת, אך לא כך באשר לתכליתו: יצירת מקור הכנסה מארנונה לרשויות המקומיות מגידו ויקנעם עילית. עספיא ודלית אל-כרמל הוזמנו להשתתף בהכנסות, ככל הנראה על מנת לשפר את סיכויו של המיזם לזכות לאישור הגופים הרגולטוריים, מה שאכן קרה.[1] ב-2002 עמותת "אדם טבע ודין" הגישה את התנגדותה להקמת הפארק במסגרת ההליך לשינוי תוכנית המתאר למחוז צפון[2] וזו נדחתה. השטח אשר יועד להקמת הפארק הוא 1,000 דונם, כאשר בשלב הראשון פותחו 546 דונם, ובהם 46 מגרשים לשיווק. ב-2014 זכה הפארק במעמד של אזור פיתוח א', דבר המקנה הטבות שונות למפעלים המצויים בו.

הפארק תוכנן על ידי קייזר אדריכלים ופותח על ידי אולניק הובלה, עבודות עפר וכבישים. אדריכל הנוף הוא דוד אלחנתי.

הפארק מתופעל באמצעות מנהלת המשותפת לארבע הרשויות המחזיקות בו בחלקים לא שווים (35% בבעלות יקנעם עילית, 35% בבעלות מועצה אזורית מגידו, 15% בבעלות מועצה מקומית דלית אל-כרמל ו-15% בבעלות מועצה מקומית עספיא) ושמה: פ. מ. ת. מבוא כרמל בע"מ. מנכ"ל החברה הוא ניסים אפרים ובדירקטוריון יושבים נציגים מארבע הרשויות המקומיות. ב-2019 מועצה מקומית עספיא הגישה למשרד הפנים בקשה לבחינה מחדש של חלוקת ההכנסות מארנונה בין הרשויות המקומיות, בשאיפה להגדיל את חלקה. מועצה מקומית דלית אל-כרמל ומועצה אזורית מגידו הציעו אף הן לשנות את חלוקת ההכנסות והשתיים תמימות דעים באשר לחלוקה הרצויה (50% מגידו, 25% דלית אל-כרמל, 25% עספיא), כך בתשובה שהוגשה למשרד הפנים ביוני 2019.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]