אזור התעשייה קרני
| מידע | |
|---|---|
| תאריך ייסוד |
1997  |
| קואורדינטות | 31°28′39″N 34°28′23″E / 31.477472222222°N 34.472944444444°E |
 | |
  | |
אזור התעשייה קרני (שבאנגלית קיבל את השם "Gaza Industrial Estate", בערבית נקרא "אזור התעשייה אל-מונטאר", על שם גבעת עלי אל-מונטאר הסמוכה) היה אזור תעשייה בסמוך למעבר קרני, ששימש בעיקר עובדים מרצועת עזה וכלל עסקים בבעלות של ישראלים ופלסטינים. אזור התעשייה הוחרב עד הייסוד על ידי צה"ל במהלך מלחמת חרבות ברזל, במסגרת יצירת אזור החיץ ברצועת עזה[1].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע והקמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת אזור התעשייה החלה לאחר הסכמי אוסלו, במטרה לעודד שיתוף פעולה כלכלי אזורי וככלי לתמיכה בפיתוח יחסי שלום ונורמליזציה של קשרי מסחר בין ישראל והפלסטינים. כדי לעודד הקמת מפעלים במקום ממשלת ארצות הברית הציעה שסחורות המיוצרות בו (ובאזורים נוספים שהוגדרו בהסכמים) יכלו להיות מייצאות ישירות לשווקים האמריקאים ללא הגבלות מכסים או מכסות יבוא, בכפוף לתנאים מסוימים; מעמד שהוגדר אחר כך במסגרת הסכמי QIZ[2]. בתחילת 1997 חתמו ישראל והרשות הפלסטינית על הסכם להסדרת מעמד מיוחד לאזור[3], במסגרתו נקבע כי הבדיקות הביטחוניות במקום יתבצעו באמצעות חברת אבטחה מקומית, בתיאום עם ישראל, כאשר מעבר הסחורות יתאפשר ללא פריקה והטענה מחדש, תוך שימוש במערכת מתקדמת. התאחדות התעשיינים בישראל סיפקה סיוע לניסוח חוק עידוד השקעות הון בפארק התעשייתי, חקיקת עבודה, ביטוח השקעות, מניעת כפל מס, מעבר עובדים וביטחון. זאת מתוך מטרה שאנשי עסקים ישראליים יוכלו להשקיע במקום[3].
אזור התעשייה קרני היה הראשון שהוקם, במסגרת תוכנית גדולה יותר להקמת אזורי תעשייה משותפים של ישראל והרשות הפלסטינית, מאחר שהוקם כולו בשטח שכבר היה בשליטת הרשות הפלסטינית, לאחר הסכם אוסלו א'. זאת ברוח חזון מזרח תיכון חדש (אנ') והקמתם של אזורי תעשייה נוספים, כולל: אזור תעשייה ניצני שלום בסמוך לטול כרם, במוקייבלה (ליד ג'נין)[4], תרקומיא (ליד חברון), קרני ורפיח ברצועת עזה[5]., המימון להקמת אזורי התעשייה הגיע גם בעזרתן של המדינות התורמות[6].
אזור התעשייה קרני הוקם על ידי חברת ההשקעות הפלסטינית "פדיקו", שהשקיעה בפיתוח התשתית והקמת מבני התעשייה כ-35 מיליון דולר, בסיוע כספי של הסוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי (USAID). באזור היו אמורים לעבוד בשלבו הסופי עד 70 אלף עובדים פלסטיניים, ובכך להקל על מצוקת האבטלה הקשה ברצועת עזה[7]. האזור החל לפעול במהלך 1998. במקביל הוקם בסמוך מעבר קרני[8]. טקס הפתיחה הרשמי שלו נערך ב-15 בדצמבר 1998[9], בנוכחות מזכיר המסחר של ארצות הברית ויליאם דיילי, שר המסחר והתעשייה הישראלי נתן שרנסקי ושר המסחר הפלסטיני סעדי אל-כרנז[1][10].
במסגרת הסכם וואי שנחתם ב-23 באוקטובר 1998 על ידי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ויושב ראש הרשות יאסר ערפאת, ושנועד לפרט צעדים למימוש הסכמי אוסלו ולקבוע לוח זמנים מדויק לביצוע הצעדים הנדרשים בהסכמים, הסכימה מדינת ישראל להעניק לאזור התעשייה קרני מעמד מיוחד בעתות סגר, שיצמצם למינימום את סגירתו[11].
התפתחות האזור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2000 פעלו בו כבר כ-25 מפעלים, רובם מפעלי טקסטיל בבעלות ישראלית[12]. במאי הודיעה חברת המזון הרב-לאומית "נסטלה", ששכרה במקום 1,200 מטר מרובע, ושתשקיעה 5 מיליון דולר במפעל למזון תינוקות וחלב תינוקות, שתוצרתו מיועדת לשוק הפלסטיני. גם חברת המשקאות "פפסי-קולה" וחברת הסיגריות "ג'פאן-טובאקו" הודיעו כי שכרו מבנים להקמת מפעלים במקום[13]. חברת קוקה קולה גם הודיעה שתקים במקום מרכז הפצה עבור רצועת עזה[14].
בתחילת האינתיפאדה השנייה הושבתו המפעלים, אך הרשות הפלסטינית הסכימה לאפשר לכוחות ביטחון ישראלים להיכנס אליו, למרות שהיה בשטח A בשליטתה המלאה, במטרה לאבטח עובדים ואנשי עסקים ישראלים שנכנסו אליו[15]. אך הנחיות ביטחוניות ישראליות אסרו כניסה אליו[16]. בסוף 2002 עוד פעלו בו 17 מפעלים בהם כ-800 פועלים, אך מדינת ישראל המשיכה לאסור על על כניסת אזרחים ישראלים לתחומו[17].
במאי 2004 הפסיקה הפעילות באזור התעשייה, בשל הסגר שהחליט צה"ל להטיל על העיר רפיח, ביתור הרצועה ואף סגירת מעבר קרני, בעקבות כך נגרם נזק כלכלי למפעלי האזור[18]. באוגוסט 2004 נפתח מחדש מעבר קרני, אך לא הותרה העברת סחורה דרכו מאזור התעשייה. כמעט כל הסחורה שיוצרה במפעלים במקום הייתה מיועדת לייצוא לישראל, לארצות הברית ולמצרים; כך שהמפעלים חדלו לתפקד. בשלב זה רוב המפעלים הפסיקו לשלם שכירות, אחר כך נסגרו ורוב המבנים נותרו ריקים[19]. בהמשך הושכרו המבנים לכ-70 עסקים בבעלות מקומית, בעיקר בתי מלאכה ומוסכים[1].
בסוף 2014 קיבל איש העסקים זאהי חורי, בעל חברת המשקאות הלאומית הפלסטינית, המייצרת ומשווקת מוצרי קוקה-קולה תחת זיכיון רשמי בגדה המערבית וברצועת עזה אישור להקים מפעל בקרני, זאת לאחר שבמשך שנים ארוכות הבקשות שלו נדחו[20][21]. את האישור קיבל לאחר שהפעיל לחץ על ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, באמצאות שני חברי קונגרס רפובליקנים לינדזי גרהאם, אולי הסנאטור המקורב ביותר לנתניהו, ואד רויס, יו"ר ועדת יחסי החוץ בבית הנבחרים[22]. המפעל נפתח בתחילת 2016 והעסיק כ-500 עובדים[22].
יוזמות לחידוש הפעילות הבין-לאומית בו
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 2016 הוצעה יוזמה בנוגע לעתידו של אזור התעשייה במעבר קרני על ידי איש העסקים העזתי נביל בואב שקרא להקים כ־5 אזורי תעשייה בגבול בין ישראל לעזה וכן לחדש את פעילותו של אזור התעשייה במעבר קרני, מלבדו פורסם כי גם החמאס תומך בהצעתו של בואב בעקבות הקושי כלכלי של האוכלוסייה המתגוררת ברצועה, שסובלת משיעורי אבטלה של מעל ל־60%. בואב היה בעלים של כ־4 מפעלי טקסטיל, שפעלו באזור התעשייה קרני שסיפקו עבודה ל־2,000 פועלים אך נאלצו להיסגר ב־2007[23]. חודש אחר כך הודיעה גם האיחוד האירופי על תרומה של 2.4 מיליון אירו לסיוע מימון הקמת מפעלים חדשים במתחם[24].
ביולי 2019 פורסם כי קטר הסכימה לממן את חידוש אזור התעשייה בקרני, לאחר שהדבר הומלץ על ידי מערכת הביטחון הישראלית שיהיה בפיקוח של הצבא, אזור התעשייה ייתן מענה תעסוקתי לכ־5,000 עובדים פלסטיניים, מלבד זאת קיימת תוכנית בה ישראל תצטרך לאשר את הכנסת החומרים הדו־שימושיים למתחם בלבד תוך פיקוח מלא על הפעילות הנעשית בתוך אזור התעשייה ועד ליציאת המוצרים דרך מעבר כרם שלום. רק כחודשיים לאחר מכן במסגרת כנס של ועדת הקישור לסיוע כלכלי לרשות הפלסטינית הוצעו כמה פתרונות שיעזרו לפיתוח הרצועה ובניהם: הקמת מתקן התפלה בחאן יונס, החזרת הפעילות באזור התעשייה קרני שנמצא בסמוך למעבר קרני וכן החזרת הפעילות של בית החולים שהיה במעבר ארז[25].
החרבת אזור התעשייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם תחילת מלחמת חרבות ברזל הופצץ האזור מהאוויר פעמים רבות[26]. אחר כך, במסגרת יצירת אזור החיץ ברצועת עזה, נכנסו למקום קבלנים ששכר משרד הביטחון עם ציוד מכני הנדסי והחלו בהרס שיטתי של כל המבנים והתשתיות במקום. במאי 2024 דווח שלא נותר במקום דבר[1].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אורה קורן, קהיר, פארק התעשייה המשותף בקרני ימשיך לפעול בזמן סגר על השטחים, באתר גלובס, 17 בנובמבר 1996
- אורה קורן ונעה ווסרמן, ישראל דחתה הצעה פלשתינית לייצא את התוצרת מפארק קרני דרך מצרים, באתר גלובס, 24 בנובמבר 1997
- דני רובינשטיין, הכלכלה הפלסטינית: השיתוף באזורי התעשייה נכשל, באתר כלכליסט, 11 באוגוסט 2016
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 Charles Arthur, End of the line for the Gaza Industrial Estate, 22 May 2024
- ^ אורה קורן, "אין בעייה של צבירת כללי מקור באיזור התעשייה קרני", באתר גלובס, 11 בדצמבר 1997
- ^ 1 2 אורה קורן, בקרוב יסוכם מתן מעמד אקס-טריטוריאלי לאיזור התעשייה קרני ליד רצועת עזה, באתר גלובס, 8 בינואר 1997
- ^ ליאור גרינבאום, למרות הכל: נמשך תכנון איזור התעשייה המשותף ליד ג'נין, באתר גלובס, 27 בינואר 2002
- ^ ליאור גרינבאום, ישראל מחדשת את שיתוף הפעולה עם המדינות התורמות לרשות הפלשתינית, באתר גלובס, 26 בנובמבר 2003
- ^ קחו את ארז כדוגמה, באתר גלובס, 7 בדצמבר 2003
- ^ אורה קורן, שרנסקי ייפגש השבוע עם נציג פדיקו - לדיון על פארק התעשייה בקרני, באתר גלובס, 5 במאי 1997
- ^ אורה קורן, אושרה תוכנית הפיתוח הישראלית של מעבר קרני בין עזה לישראל, באתר גלובס, 4 ביוני 1997
- ^ אורה קורן, הפלשתינים מסרבים לאפשר נוכחות ישראלית בחנוכת פארק התעשייה קרני, באתר גלובס, 14 בדצמבר 1998
- ^ WILLIAM DALEY AND SAADI AL-KRUNZ AT AN INDUSTRIAL PARK IN GAZA, 1998-12-15 (photo)
- ^ אורה קורן, נמל בעזה ונמל בדהניה, באתר גלובס, 26 באוקטובר 1998
- ^ קרן צוריאל, 22 מפעלים מושבתים בקרני; חשש לעתיד הפארקים המשותפים המתוכננים, באתר גלובס, 10 באוקטובר 2000
- ^ חגי אטקס, נסטלה, פפסי-קולה וג'פאן-טובאקו יפתחו מפעלים באיזור התעשייה קרני, באתר גלובס, 1 במאי 2000
- ^ אורה קורן, שר המסחר האמריקני: קוקה קולה במגעים להקמת מרכז הפצה באיזור התעשיה עזה, באתר גלובס, 15 בדצמבר 1998
- ^ קרן צוריאל, הפלשתינים פועלים להפיכת איזור התעשייה קרני ל"א-פוליטי", באתר גלובס, 25 בדצמבר 2000
- ^ אורה קורן, כאשר צריך אפוד מגן כדי להגיע לעבודה, באתר הארץ, 1 במרץ 2001
- ^ אורה קורן, הישראלים בארז מרגישים בטוחים, מספר המפעלים גדל, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2002
- ^ תני גולדשטיין, אזור התעשייה קרני חדל לתפקד, באתר ynet, 19 במאי 2004
- ^ תני גולדשטיין, למרות פתיחת המסוף: אזה"ת קרני לא מתאושש, באתר ynet, 30 באוגוסט 2004
- ^ הדס מגן, טעם החיים בעזה, באתר גלובס, 13 בנובמבר 2014
- ^ גילי כהן, החלה הקמת מפעל "קוקה קולה" בעזה, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2014
- ^ 1 2 צבי בראל, האיש שמביא את קוקה קולה לעזה: כך הפעלתי לחץ על נתניהו - באמצעות האמריקאים, באתר TheMarker, 7 במרץ 2015
- ^ עמירם ברקת, "החמאס תומך בשת"פ בעזה. נתחיל בשלום כלכלי", באתר גלובס, 6 באוקטובר 2016
- ^ The EU launches a EUR 2.4 million programme to boost private sector development in the Gaza Strip, The Diplomatic Service of the European Union, 09.11.2016
- ^ גל ברגר | פרשנות, מתקן התפלה ובית חולים שדה: כך תשוקם הרצועה?, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 21 בספטמבר 2019
- ^ Dozens of factories in Gaza Industrial Estate destroyed in the Israeli bombings – Investment Promotion Agency, WAFA, 21 December 2023
