מגפת הקורונה בקוריאה הדרומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מגפת הקורונה בקוריאה הדרומית
פינוי חולה בעיר פוסאן, קוריאה הדרומית
פינוי חולה בעיר פוסאן, קוריאה הדרומית
סוג מחלה נגיפית
תאריך התחלה 20 בינואר 2020
תאריך סיום מתמשך
משך מתמשך
במדינות או באזורים קוריאה הדרומית
מוקד התפרצות הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין ווהאן, חוביי
---◄
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית נמל התעופה הבינלאומי של אינצ'ון
פתוגן נגיף "SARS-CoV-2"
מקרי מוות 509‏ [1]
מקרי הדבקה 31,004‏ [1]
  • 3,956 מהם חולים פעילים
    • 79 מתוכם במצב קשה
הבריאו 26,539‏ [1]
רענון נתונים
סטטוס פנדמיה (ארגון הבריאות העולמי)
COVID-19 Outbreak Cases in South Korea (Density).svg
תפוצת המחלה – מקרים מאומתים
  10 עד 99 מקרים
  100 עד 499 מקרים
  500 עד 4999 מקרים
  1,000 עד 9,999 מקרים

המקרה הראשון של התפרצות נגיף הקורונה COVID-19 בקוריאה הדרומית הוכרז ב-20 בינואר 2020. כחודש לאחר מכן, ב-21 בפברואר כבר הוכרזו 346 חולים על ידי המרכזים הקוריאניים לבקרת מחלות ומניעתן (KCDC). הסיבה לקפיצה הייתה ככל הנראה בשל "חולה מספר 31" שהשתתפה בהתאגדויות דתיות בכנסייתו שבעיר דאיגו. בשל כך העיר דאיגו כולה הוכנסה לבידוד.

חודשיים לאחר ההתפרצות (ב-24 במרץ), כבר היו 9,037 מקרים של חולים, ו-120 מתים. 348,582 איש נבדקו להימצאות הנגיף מצוי בדמם.

קוריאה הדרומית הוגדרה על ידי מדינות רבות כדוגמה להצלחה מרובה בהתמודדות עם הנגיף, וזאת כיוון שנקטה צעדים מהירים ונרחבים לקיום בדיקות ולבידוד הנדבקים, ואף על פי שלא כל ערי קוריאה הדרומית הוכנסו לבידוד מלא או לסגר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר המקרים (כחול) ומספר מקרי המוות (אדום) בסדר גודל לוגריתמי, ומספר מקרי המוות בעשרת הימים האחרונים (שחור מנוקד).

30 החולים הראשונים שאובחנו כנושאי הנגיף, ביקרו ברובם בווהאן וסביבתה בזמן התפרצות הנגיף, או שהיו בקשר עם אנשים אחרים שחזרו משם. עם זאת, נמצאו מספר חולים שהגיעו ישירות מיפן ותאילנד.

ב-18 בפברואר 2020, החולה ה-31 אותרה בעיר דאיגו. התברר שהחולה היא חברה בכנסייה מזרם השינצ'אונג'י (אנ'). החולה הלכה להתאספויות דתיות שבהן קיים מגע בין המשתתפים, גם כאשר היא הראתה סימפטומים לנגיף. בימים שלאחר מכן, רבים מקרוביה של החולה אובחנו כחיוביים לנגיף ה- COVID-19.[2]

ב-20 בפברואר, הרחובות של דאיגו התרוקנו מתושביהן. מקרה המוות הראשון דווח מבית החולים צ'אונגדו דאאנאם במחוז צ'אונגדו (אנ'). על פי העדות של ראש העיר של דאיגו, מתוך 4,400 בדיקות בין אנשי הכנסייה, 544 אובחנו כחיוביים למחלה. התברר שהאישה החברה בארגון השינצ'אונג'י שחלתה בנגיף לקחה חלק בטקס הלוויה, שלקחו בו רבים מאנשי הכנסייה.[3]

לאחר ששלושה חיילים אובחנו חיוביים, הוטל סגר על כל המתקנים הצבאיים בקוריאה הדרומית. טיסות ואירועים תרבותיים רבים בוטלו ונדחו. פיקוד כוחות ארצות הברית בקוריאה העלה את רמת הכוננות לכזו שאוסרת כל טיסות לא הכרחיות, ונסגרו כל המתקנים שאינם הכרחיים. מחנה האמפריז (אנ') הודיע על פרוטוקול חדש בזיהוי הנגיף, כולל בדיקות טמפרטורה קבועות. חייל במחנה קארול (אנ') אובחן חיובי והוכנס לבידוד דרך העברתו למחנה ווקר (אנ').

בעקבות ביצוע בידוד, ריחוק חברתי, בדיקות רבות ומהירות, חקירות אפידימולוגיות ואמצעים נוספים, הורד מספר הנדבקים היומי מהנגיף מ-909 ל-64.[4] לפי יניב גולדברג, הנספח הכלכלי של משרד הכלכלה והתעשייה בדרום קוריאה, חולים במצב קל פונו לבתי חולים או למרכזים רפואיים מיוחדים שהוקמו לצורך מעקב רפואי. רק מי שאובחן שלילי לקורונה והיה בעל תסמינים מסוימים היה יכול להיות בבית.[5]

בסוף מרס, הוגברו הבדיקות לנוסעים המגיעים מארצות הברית, בדומה לנעשה מול נוסעים ממדינות אחרות שבהן הייתה התפרצות משמעות של הנגיף. אזרחים ממדינת אירופה, מסין ומאיראן נדרשו לחתום ביישומון שבוחן אם יש להם תסמינים של הנגיף, כמו חום. בנוסף לכך, הוטל בידוד חובה על כל מי שמגיע מאירופה.[6]

ב-22 במרץ הודיעה הממשלה כי על הציבור להישאר בביתו ולהימנע ככל האפשר מלצאת מהבית, מדיניות שכונתה ריחוק חברתי קשיח. על פי ההודעה יש להימנע מהתקהלויות ומקיום אירועים, ולצאת מהבית רק לרכישות חיונית, לביקור רפואי או לעבודה. המעסיקים נדרשו להבטיח ריחוק חברתי במקומות עבודה על ידי עבודה מרחוק או גמישות בשעות העבודה.[7]

ב-15 באפריל, התקיימו בחירות כלליות. הקלפיות נפתחו לאחר חיטוי, והמצביעים נדרשו לעטות מסיכה ולמדוד חום עם הגעתם. כל מי שהטמפרטורה שלו נמצאה גבוהה מ-37.5 מעלות צלזיוס הועבר להצבעה בתא מיוחד. בנוסף, כל הבוחרים חויבו להשתמש בחיטוי ידיים ובכפפות פלסטיק בעת הטלת הפתקים לקלפי, ולהקפיד על מרחק של מטר אחד מכל אדם אחר.[8]

ב-20 באפריל, דרום קוריאה הקלה בהגבלות: ייפתחו קניונים, פארקים, מסלולי גולף וחלק מהמסעדות. מספר הנדבקים עמד על פחות מ-20 ביום.[9] הומלץ שמוסדות שהוגדרו בעלי סיכון גבוה, כגון מועדונים, חדרי כושר, מוסדות אקדמיים פרטיים ובתי תפילה, יימנעו מפתיחה, בניגוד להנחיה הקודמת להשעות את פעילותם. גם מוסדות אלו נדרשו לעמוד בהנחיות למניעת הידבקות.[7]

ב-30 באפריל, דווח שלראשונה מאז פברואר, לא אותרו חולים מקומיים חדשים במדינה.[10]

נכון לשבוע הראשון של מאי, המגזר העסקי בקוריאה פעל, אם כי לא בצורה מלאה – תוך אימוץ המלצות הממשלה לקיים משטר של ריחוק חברתי (עבודה מהבית אם אפשר, מדידת חום בעבודה וכדומה). גם בתי הספר והאוניברסיטאות טרם נפתחו. האזרחים לא הוגבלו אבל נתבקשו להמעיט במפגשים וביציאות מהבית שלא לצורך עד 5 במאי. לאחר מכן ניתנו הקלות בבידוד החברתי, וזאת למרות דריכות לגל הדבקות שני שעתיד להתרחש.

ב-8 במאי דווח על התפרצות שהחלה במועדוני הלילה בסיאול.[11][12] מסיבה זאת, נסגרו מועדוני הלילה בבירה.[13] היה מדובר בבליין שלכאורה הדביק, נכון ל-12 במאי 102 איש לפחות.[14]

ב-20 במאי החלו בתי הספר להיפתח מחדש בעיר אינצ'און, אך מייד נשלחו כל התלמידים הביתה לאחר ששני תלמידים אובחנו. ב-28 במאי דיווח ה-CDC הקוריאני על 79 מקרים חדשים (כולם מלבד 10 ביישוב בוצ'ון), והדבר הוביל למאות בתי ספר שנסגרו ו-838 בתי ספר אחרים שבטלו את התוכניות לפתיחה מחודשת ובמקום זאת המשיכו בלימוד מרחוק.[15][16]

בשל ההתפרצויות בסיאול ובמקומות אחרים, מנהל סוכנות הבריאות הקוריאנית (KCDC) ג'ונג און-קיונג אמר ביוני כי המדינה נכנסה לגל שני. עם זאת, גורם בארגון הבריאות העולמי לא הסכים עם ההערכה כי המדינה נמצאת בגל שני.[17][18]

באוגוסט, נעצר לי מאן-הי שעמד בראש "כנסיית שינצ'נוג'י של ישו", שגודלה היה יותר מ-200 אלף מאמינים. הואשם במעילה ובאחריות להתפרצות הגדולה ביותר במדינה, וליותר מ-5,200 נדבקים. זאת לאחר שטען כי הנגיף הוא "מעשה שטן" שנועד לעצור את גדילת הפלג. הוא נחשד שמנע את העברת המידע על החולים לחוקרים האפידמיולוגיים.[19]

כמו כן, אחרי עליה בתחלואה (בעיקר בבירה), הוחמרו הנחיות. למשל, נוכחות קהל במשחקי בייסבול וכדורגל נאסרה, זאת לאחר שהמדינה התירה נוכחות של 30% באצטדיונים; מועדוני קריוקי, מועדוני לילה וחדרי כושר נסגרו.[20] הרשויות הורו על 12 קטגוריות עסקים בסיכון גבוה, כולל מועדוני לילה, ברים קריוקי ומסעדות בופה, אך גם מוזיאונים, להפסיק את פעילותם בסיאול, אינצ'און ובמחוז ג'יונגגי הסמוך. יתר על כן, הרשויות אסרו על התכנסויות פנים של יותר מ-50 אנשים, ועל חוצות של יותר מ-100.[21]

ב-11 באוקטובר החלו הקלות בסגר ובהן הפעלת אירועי ספורט.[22]

ב-19 בנובמבר, החמירה הממשלה את הנחיות המניעה ביום חמישי לקראת בחינות הכניסה השנתיות למכללות ב-3 בדצמבר, וראש הממשלה צ'ונג סיי-קיון קרא לבטל את כל המפגשים החברתיים, אך ברים, מועדוני לילה, שירותי דת ואירועי ספורט המשיכו להיות מורשים עם מגבלות נוכחות.[23] הוחמרו מגבלות ריחוק חברתי בסיאול.[24]

תחלואה כתלות בזמן

דרכי פעולה להתמודדות עם הנגיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמה מול הנגיף, קוריאה הדרומית השתמשה בבדיקות מרובות וכן בין החלוצות במעקב אזרחי.

במהלך המגפה, נדרשו האזרחים הדרום-קוריאנים הנגועים להיכנס לבידוד מיידי במתקנים ממשלתיים. הטלפונים הניידים שלהם וכן כרטיסי אשראי שומשו כדי לעקוב אחר צעדיהם המוקדם ולראות האם הדביקו אחרים. אלו אשר היו קרובים בדרך כזו או אחרים לאנשים הנגועים, קיבלו התראה לטלפונים הניידים וכן מידע אחר צעדיהם של הנגועים.[25]

לפי האפידמיולוג צ'ון ביונג-צ'ול מאוניברסיטת קוריאה, חולים בסיכון נדרשים להגיע מיידית לבית החולים. אנשים עם תסמינים קלים הועברו למתקני ציבור שם הם יקבלו טיפול רפואי וביקורת. עוד הוא הוסיף, שחולים שהבריאו נחשבים אלו שקיבלו תשובה שלילית פעמיים. כל מי שהיה קרוב לאדם נגוע ושיש לו סימפטומים נדרש לבידוד של שבועיים. כוחות ניטור בודקים בכל יומיים האם הנגועים נשארים בבתיהם, וכיצד מתפתחים אצלם הסימפטומים.[26]

לכל האנשים שבבידוד הותקנה אפליקציה שמתריעה הם יוצאים מחוץ לתחום הבידוד. הקנס על יציאה מהבידוד הוא מהגבוהים בעולם, עד כ-2,500 דולר.

בנוסף לשימוש בבדיקות מרובות, מעקב ובידוד, היה שימוש בריחוק חברתי. דרום קוריאה הגדירה שלושה שלבי מדיניות של ריחוק חברתי: ריחוק חברתי קשיח/אינטנסיבי (22 במרץ 2020 עד 20 באפריל), ריחוק חברתי עם גמישות מסוימת (20 באפריל עד 5 במאי) וריחוק בחיי היום-יום (מ-6 במאי והלאה). המדינה קבעה ארבעה מדדים לעניין החלטה על הגבלות או הקלות נוספות: מספר החולים החדשים היומי, שיעור החולים שמקור ההדבקה שלהם אינו ידוע, שיעור החולים החדשים שהתגלו במהלך הבידוד, המספר והגודל של צברי ההתפרצויות (outbreak cluster).[7]

בהודעה מ-12 במאי נכתב שהרשויות המתאימות ומומחים יעריכו אחת לתקופה את הסיכון ויפעלו לשמר ממוצע של פחות מ-50 חולים ביום, פחות מ-5% מהחולים שמקור ההדבקה שלהם אינו ידוע, הידבקות של %80 מהחולים החדשים במהלך תקופת הבידוד ויביאו בחשבון של מוקדי הדבקה.[7]

התעניינות בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 במרץ, CNN ראיינו את שר הבריאות פארק נהונג-הו. פארק התייחס בזהירות לכך שקוריאה הדרומית "עברה את השיא", אך יש חשש לגל שני. עד ל-10 במרץ, הממשלה ביצעה מעל 190,000 בדיקות, ויכולה לבדוק עד כ-15,000 איש ביום. פארק הוסיף את דעתו כיצד על המערב להתמודד עם הנגיף, וכיצד שיתופי פעולה בין המדינות יוכלו להיות הכרחיים במקרה של סגר. הרשויות בקוריאה הדרומית יצרו שני מתקנים חדשים - הראשון לחולי הקורונה במצב קשה, והשני לאלו אשר סובלים מסימפטומים בלבד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 COVID-19 Coronavirus Outbreak, by Worldometer, מתוך אתר Worldometer, נכון לתאריך 24 בנובמבר 2020, 03:01 שעון ישראל
  2. ^ איציק יונה, קורונה בקוריאה: על ספידים ובהפצה רוחנית, "הקוריאנים" - המדריך לקוריאה, ‏10 במרס 2020
  3. ^ Lee Han-soo, COVID-19 patients soar to 204 in Korea, koreabiomed, ‏21 בפברואר 2020
  4. ^ העולם משתאה: כך דרום קוריאה הצליחה "לשטח" את עקומת הקורונה, N12, ‏26 במרץ 2020
  5. ^ רוני לינדררק לפני חודש היא היתה מוקד ההתפרצות הגדול בעולם מחוץ לסין - איך התהפכה המציאות?, באתר TheMarker‏, 14 באפריל 2020
  6. ^ אפילו טראמפ ביקש עזרה: ההצלחה של דרום קוריאה במאבק בקורונה, באתר וואלה! NEWS‏, 25 במרץ 2020
  7. ^ 1 2 3 4 תוכנית להקלת ההגבלות שהטילה קוריאה (החל מעמ' 46), מרכז המידע של הכנסת, ‏14 במאי 2020
  8. ^ בקוריאה הדרומית יצאו להצביע בצל קורונה, באתר וואלה! NEWS‏, 15 באפריל 2020
  9. ^ שירות כלכליסט, דרום קוריאה מקלה בהגבלות: ייפתחו קניונים, פארקים, מסלולי גולף וחלק מהמסעדות, כלכליסט, ‏20 באפריל 2020
  10. ^ רויטרס‏, לראשונה זה חודשיים: אפס נדבקים חדשים מקורונה בדרום קוריאה, באתר וואלה! NEWS‏, 30 באפריל 2020
  11. ^ איציק יונה, גיי קוריאני נכנס לבר. עדכון קורונה שבועי מקוריאה, "הקוריאנים" - המדריך לקוריאה, ‏8 במאי 2020
  12. ^ Covid-19: S.Korea braces for second wave after club-hopping man contracts virus | The Star, www.thestar.com.my
  13. ^ כמעט 200 אלף נדבקו ברוסיה. פוטין: "אנו בלתי-מנוצחים", ynet, ‏9 במאי 2020
  14. ^ ההתפרצות במועדוני הלילה: מבצע לאיתור הנחשפים לחולה הקורונה, N12, ‏12 במאי 2020
  15. ^ Julia Hollingsworth and Jake Kwon CNN, Children are going back to school in Asia. But it's not without difficulties, CNN
  16. ^ Rhea Mahbubani, Hundreds of schools in South Korea reopened, only to close again as the country sought to avoid a spike in coronavirus cases, Business Insider
  17. ^ 'Our forecast was wrong': South Korea says it's in the middle of a coronavirus second wave, www.abc.net.au, ‏22 ביוני 2020 (באנגלית)
  18. ^ "South Korea confirms second wave of coronavirus". BBC News (באנגלית). 22 ביוני 2020. בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2020. 
  19. ^ דרום קוריאה עצרה את מנהיג הכנסייה שממנה התפשטה הקורונה, וואלה!News
  20. ^ ג'ורנל, וול סטריט (19 באוגוסט 2020). "דרום קוריאה מחמירה הנחיות לאחר עלייה משמעותית במספר הנדבקים". Globes. בדיקה אחרונה ב-6 בספטמבר 2020. 
  21. ^ "South Korea tightens Covid-19 curbs amid warning of new 'crisis'". BBC News (באנגלית). 19 באוגוסט 2020. בדיקה אחרונה ב-16 בנובמבר 2020. 
  22. ^ Shin, Hyonhee (11 באוקטובר 2020). "South Korea eases social distancing curbs amid COVID-19 downtrend". Reuters (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 בנובמבר 2020. 
  23. ^ Lee, Joyce (21 בנובמבר 2020). "South Korea's COVID third wave may be largest if not curbed, says official". Reuters (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-22 בנובמבר 2020. 
  24. ^ Smith, Josh (22 בנובמבר 2020). "South Korea mulls tighter coronavirus rules as infections stay high". Reuters (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-22 בנובמבר 2020. 
  25. ^ The Virus Can Be Stopped, The New York Times, ‏23 במרץ 2020
  26. ^ Dennis Normile, Coronavirus cases have dropped sharply in South Korea. What’s the secret to its success?, science magazine, ‏17 במרץ 2020


מגפת הקורונה
קורונה
SARS-CoV-2 (נגיף)COVID-19 (מחלה)
התפשטות בעולם
אפריקה אלג'יריהאתיופיהגבוןג'יבוטיגינאה המשווניתדרום אפריקהכף ורדהלובמצריםמרוקוסודאןתוניסיה
אסיה אוזבקיסטןאזרבייג'ןאיחוד האמירויות הערביותאינדונזיהאיראןארמניהבחרייןהודוהפיליפיניםטאיוואןטורקיהיפןירדןישראל (הרשות הפלסטינית) • כוויתלבנוןסיןסינגפורעומאןעיראקערב הסעודיתקוריאה הדרומיתקטר
אירופה אוסטריהאוקראינהאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאנדורהאסטוניהבולגריהבוסניה והרצגובינהבלארוסבלגיהגרמניהדנמרקהולנדהממלכה המאוחדתהונגריהיווןלוקסמבורגליכטנשטייןמולדובהמונקומקדוניה הצפוניתנורווגיהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלצ'כיהצרפתקרואטיהקריית הוותיקןרומניהרוסיהשוודיהשווייץ
אמריקה הצפונית ארצות הבריתגואטמלההרפובליקה הדומיניקניתמקסיקופנמהקנדה
אמריקה הדרומית ארגנטינהבוליביהברזילפרגוואיפרוקולומביה
אוקיאניה אוסטרליהניו זילנד
אחר אוניות תענוגות (גרנד פרינססדיימונד פרינסס) • נושאות מטוסים (שארל דה גולתאודור רוזוולט)
מוסדות ומרכזים רפואיים
מרכזים לבקרת מחלות המרכז הלאומי לבקרת מחלותאירופהארצות הבריתהודוהרפובליקה העממית של סיןמלזיהקוריאה הדרומיתרוסיה
מרכזי רפואה ובידוד בית החולים המרכזי של ווהאןבית החולים חוושנשאןבית החולים ליישנשאןהמרכז הרפואי האזורי דבי מאונטייןאוניות בתי חוליםבית החולים קנברהבית החולים יורקשייר והאמברהתמוטטות מלון שינג'יה אקספרסהמרכז הקליני המוסקבאי למחלות זיהומיותבית החולים הקליני העירוני קומונארקה
ארגונים ארגון הבריאות העולמיהמכון הלאומי לווירולוגיההקבינט הלאומי של אוסטרליההקואליציה לחידושי מוכנות למגפהכוח המשימה הבין-סוכנותית בנושא מחלות זיהומיות מתעוררותכוח המשימה להאצת מחלות וירוסיםמכון ווהאן לווירולוגיהמשרד הבריאותהמכון למחקר ביולוגי בישראלמשרד הבריאות של רוסיהמכון גאמליהמכון וקטורנציבות הבריאות הלאומית של סיןהסוכנות לבריאות הציבורכוח המשימה של הבית הלבן לנגיף הקורונהמרכז צ'ומאקובהמטה המבצעי לתיאום הרשויות המבצעות במאבק בנגיף הקורונה
נושאים
בעיות והגבלות זכויות האדםחירום בריאות הציבור בדאגה הבינלאומיתמגבלת נסיעותמידע שגויפינוייםתגובות מקומיות
מניעה וטיפול בדיקת קורונהפיתוח תרופות וחיסוניםריחוק חברתימספר ההתרבות הבסיסיהסגר (בריאות)בידוד (בריאות)חסינות העדר
השפעה חברתית-כלכלית אירוויזיוןביטולי אירועיםדתכלכלה (מלחמת מחירי הנפט) • חינוךספורט (אולימפיאדת טוקיו 2020) • מוזיקהפוליטיקהקולנועתעופהלהט"בהסביבהיחסי חוץפשיעהמדע וטכנולוגיה
אישים
אנשי מקצוע בתחום הרפואה / מפיצים איי פןג'אנג וונג-ג'ונגליו וןלי ונליאנגקורונה רינטואןשיי לינקה
חוקרים גואן ייג'ונג נאנשאןג'ורג' פ. גאוזנג גואנגוואנג גואנגפהיואן קוווק-יונגכריסטיאן דרוסטןלי לאנג'ואןניל פרגוסוןשי ז'נגלי
בעלי תפקידים תאודרוס אדהנום גברה-יסוס (יו"ר ארגון הבריאות העולמי)מייקל ג'יי ראיין (מנכ"ל תוכנית חירום הבריאות של ארגון הבריאות העולמי)מריה ואן קירשובה (האחראית הטכנית על תגובת התפרצות נגיף הקורונה)נעמיצ'י סוזוקי (מושל הוקאידו)סטלה קיריאקידס (נציבת האיחוד האירופי לבטיחות ובטיחות מזון)
אחרים טטיאנה גוליקובהלי זהואהצ'ן צ'יושיקנטרו איווטהדניס פרוצנקואנדרס טגנל