פיצוץ מלון המלך דוד – הבדלי גרסאות

פיצוץ מלון המלך דוד
חלק מההתקוממות נגד המנדט הבריטי
	מלון המלך דוד לאחר הפיצוץ. דגל הממלכה המאוחדת מתנוסס מעל חזית המלון.
תאריך	22 ביולי 1946
מקום	מלון המלך דוד, ירושלים
מטרה	אנשי מנהל של המנדט הבריטי
קואורדינטות	31°46′28″N 35°13′21″E / 31.774369444444°N 35.222616666667°E
סוג	פיגוע, מבצע צבאי
הרוגים	91
פצועים	46
מבצע	אצ"ל
	(למפת ירושלים רגילה) פיצוץ מלון המלך דוד

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־16:25, 10 במאי 2020

פיצוץ מלון המלך דוד היה פיגוע תופת שביצע האצ"ל בשליחות תנועת המרי העברי, נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל ב-22 ביולי 1946. האצ"ל פוצץ את האגף הדרומי של מלון המלך דוד, שבו שהו אנשי מנהל של השלטון המנדטורי. בפיצוץ נהרגו כתשעים אנשים, רובם ערבים ובריטים, וכן כ-15 יהודים. כ-45 אנשים נפצעו.

הרקע לפעולה

ב-1938 העביר מינהל השלטון המנדטורי את מושבו לאגף הדרומי של מלון המלך דוד. במלון ישבו בכירים צבאיים ואזרחיים רבים של שלטון המנדט, ובעיני רבים הוא היווה סמל לשלטון זה. אירועי "השבת השחורה", ביום ה-29 ביוני 1946, גרמו לרצון בפעולת תגמול, והמלון נבחר על ידי מפקדת "ההגנה" בראשותו של משה סנה כמטרה עבור האצ"ל, במקביל לפעולת הפלמ"ח במחנה הבריטי בת גלים ולפעולת הלח"י בבנין האחים דוד.

ב-1 ביולי 1946, כתב משה סנה אל מנחם בגין:

א. עליכם לבצע בהקדם האפשרי את הצ'יק ואת הבית של עבדך משיחך. הודיעני על המועד. מוטב בבת אחת. אין לפרסם זהות הגוף המבצע - לא בפרסום מפורש ואף לא ברמיזה.

— מכון ז'בוטינסקי ב-1/11/45

"הצ'יק" פירושו "מלונצ'יק" - מלון המלך דוד. "הבית של עבדך משיחך" פירושו בניין "האחים דוד" (בניין משרדים סמוך למלון ששימש גם הוא את שלטונות המנדט), שנועד כמטרה ללח"י (הכינוי שאב השראה מהפסוק האחרון בתפילת נשמת כל חי: "על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי, עבדך משיחך").

חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, שלח את מאיר וייסגל כשליחו לסנה, להפציר בו להפסיק את המאבק המזוין בבריטים. הוא איים שאם לא ייענה הוא יתפטר מתפקידו ויפרסם את סיבת ההתפטרות. סנה הודיע לווייסגל כי אינו יכול להכריע בעניין לבדו, והוא יביא את ההחלטה בפני "ועדת איקס" (ועדה פוליטית-ציבורית שתפקידה היה לאשר פעולות צבאיות של תנועת המרי העברי). בוועדה התעורר ויכוח לגבי סמכויותיו של ויצמן, אך הוחלט להיעתר לבקשתו. בעקבות זאת התפטר סנה מתפקיד ראש המפקדה הארצית של ההגנה.^[1] סנה החליט לנסוע לפריז בעצמו, ולהשתתף בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית, שבה נדון המשך המאבק במנדט הבריטי. לפני צאתו את הארץ, ב-19 ביולי, הוא העביר לבגין בקשה לדחיית הפעולה, וזו נקבעה ל-22 ביולי. התוכנית של הלח"י לפוצץ את בניין "האחים דוד" בוטלה בשל קשיי התיאום.

ביצוע הפעולה

ב-22 ביולי 1946, העבירו את מטעני החבלה באמצעות משאית לפתח המלון. ולאחר שהשתלטו על שומרי שער השירות במלון, חדרו לוחמי האצ"ל בראשותו של ישראל לוי ("גדעון"), מחופשים למלצרים ערבים, למטבח "קפה ריג'נס" בקומה התחתונה של האגף הדרומי של המלון. לוחמי האצ"ל ריכזו את העובדים במטבח, והציבו שבעה כדי חלב גדולים מלאים ב-50 ק"ג חומר נפץ כל אחד מהם בצמוד לעמודי התמיכה של הבניין. לאחר מכן נסוגו. בעת היציאה מהמלון פגשו בשני קצינים בריטים ועוררו את חשדם. לוחמי האצ"ל הרגו את אחד הקצינים ופצעו את השני. חיילי הלגיון הערבי שראו אותם יוצאים פתחו עליהם באש, ובקרב היריות שהתפתח נפגעו שניים מלוחמי האצ"ל. אחד מהלוחמים,אהרן אברמוביץ' מת מאוחר יותר מפצעיו.

נושא ההודעה הטלפונית על פיצוץ המלון שנוי במחלוקת. טענה אחת היא שהיינריך ריינהולד, סוכן בריטי שפעל בשורות האצ"ל והיה שותף לביצוע הפעולה לא הספיק להעביר בזמן אזהרה למפעיליו אודות ההתקפה הצפויה על המלון, והללו העדיפו שלא לפעול כל עוד לא הגיעה התרעה מפורשת. על פי גרסת האצ"ל, בשעה 12:10 הודיע הארגון על הטמנת הפצצות למרכזיית המלון, למערכת העיתון "פלסטיין פוסט" ואף לקונסוליה הצרפתית הסמוכה, שעובדיה פתחו את חלונות הבניין על מנת שלא יתנפצו מהדף הפיצוץ הצפוי. הנהלת המלון החליטה לפנות את המלון מאורחיו חוץ מאלה ששהו באגף הדרומי בו קבעו הבריטים את מושבם. על פי אחת העדויות, המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, ג'ון שאו, שקיבל את ההודעה, הצהיר שכל מי שיעזוב את הבניין יאבד את עבודתו ואמר ש"כאן אני הוא נותן הפקודות, ולא הטרוריסטים".^[2] שאו, מצידו, טען כי "שום אזהרה לא נמסרה לי או למישהו אחר בבניין. ואפילו קיבלתי אזהרה כזאת, אפילו נניח שקיבלתי, לא הייתי יכול לפנות את האנשים בזמן שעמד לרשותי". בשעת הפיצוץ התקיימה בלשכתו ישיבה של כל מנהלי המחלקות. בשעה 12:37 הרס פיצוץ אדיר את כל האגף הדרומי של מלון המלך דוד, על כל קומותיו.

מספרם המדויק של הנפגעים בפעולה זו אינו ידוע. ההודעה הרשמית של שלטונות המנדט שהתפרסמה שבוע לאחר הפיצוץ היא שבפיצוץ נהרגו 82 איש, וכי בנוסף יש "70 נעדרים ופצועים". זו גם הגרסה המופיעה בספר הרשמי של האצ"ל - "מערכות הארגון הצבאי לאומי". ספר ההגנה מביא נתון שאינו רחוק מכך - "כ-80 הרוגים וכ-40 פצועים". ההיסטוריון הבריטי כריסטופר סייקס מעלה את המניין ל-91 הרוגים וכ-45 פצועים (בספרו "מבלפור ועד בווין"). מרדכי נאור מציין בספר הציונות - מאה שנים ראשונות, כי באירוע היו "קרוב למאה הרוגים ופצועים רבים" המספר הגבוה ביותר מצוי בספרו של שלמה לב עמי, מראשי האצ"ל, המציין כי בפיצוץ נהרגו 121 איש ו-47 נפצעו. בפיצוץ נהרגו 17 יהודים, וכן איש אצ"ל שמת מפצעיו מאוחר יותר.

בין ההרוגים היה יהודה (יוליוס) ג'ייקובס, הפקיד היהודי הבכיר ביותר בממשלת המנדט וכן רודריק כריסטופר מסגרייב שהיה עוזר המזכיר הראשי של ממשלת המנדט. כתבת צבאית בריטית ידועה, קלייר הולינגוורת', הייתה בין הניצולים.

המודיעין הבריטי

מפקד משטרת המנדט, ג'ון מורי ריימר-ג'ונס, התריע לפני הנציב העליון ומזכיר ממשלת המנדט על הסכנה במלון המלך דוד ודרש להגביר את האבטחה, אולם נענה בשלילה.^[3] בפעולת פיצוץ המלון השתתף גם היינריך ריינהולד, שהיה סוכן שתול של הבריטים באצ"ל. משערים שהוא הספיק להודיע לבריטים על הכוונה לבצע את הפעולה באופן כללי ואמר שהוא יתקשר שוב עם מידע מדויק, אולם הדבר לא התאפשר לו. הועלתה ההשערה שמלון המלך דוד לא פונה בגלל הציפיה להודעה מריינהולד שבהיעדרה הניחו הבריטים שהפעולה בוטלה.^[4]

ההשלכות

בתגובה לפיצוץ המלון פתחו הבריטים במבצע כריש. 20,000 חיילים פשטו על תל אביב, הטילו עליה עוצר וערכו בה חיפושים. הגנרל ברקר פרסם צו מלכותי שאסר על חיילים בריטיים להתרועע עם יהודים וקרא להעניש "את היהודים בדרך שבני גזעם שונאים יותר מכול – לפגוע בכיסם ולהראות להם את הבוז שאנו רוחשים להם".^[5]

הנציב העליון אלן גורדון קנינגהם שידר ב-30 ביולי 1946 בקול ירושלים הודעה שהסתיימה במילים:

ברצוני להזכיר את כל תושבי הארץ את דבר הפעולה הדחופה והגדולה הנעשית עתה לשם מציאת פתרון מהיר לבעיית ארץ ישראל. בקרוב יתקיימו דיונים עם יהודים וערבים כאחד. מעשי אלימות עלולים רק להקשות ולעכב מאמצים אלה ואף למנוע כל אפשרות להגשמתה. במקרה זה בוצע פשע מביש וברברי. צריך להיות ברור לכל איש בר דעת שמחאות בלבד אינן מספיקות להסרת כתמים כאלה. שום תנועה טרוריסטית לא הייתה יכולה להתקיים נגד רצונה של אותה עדה, שמתוכה היא באה. נעשות עתה פעולות למניעת מעשי האלימות. בידי היישוב להחליט אם ברצונו לעזור בכך או להפריע עקירתו של אותו פגע ממאיר העלול להתנקם ביישוב עצמו, יהיו אשר יהיו התנאים בהם יעמוד היישוב בעתיד.

— התרגום מחוברת "הגלגל", שהנאום תורגם וצורף אליה כנספח

מחיר הדמים הכבד הביא לגינוי הפעולה גם מצד הנהגת היישוב: העיתונות העברית והאנגלית גינו אותה, "ההגנה" הודיעה על ניתוק גמור מהאצ"ל ודוד בן-גוריון גינה גם הוא את הפעולה באומרו "האצ"ל הוא אויב העם היהודי". נציגים של הסוכנות היהודית ושל הוועד הלאומי הוקיעו את הפעולה והגדירו אותה, יחד עם פעולות נוספות של האצ"ל, כפעולת טרור.^[6] עיתון "הארץ" פרסם למחרת הפעולה, את שירה של רחל המשוררת "יום בשורה" במקום מאמר מערכת ורמז בכך להיותם של אנשי האצ"ל, גם אם הם מתיימרים להביא את בשורת הגאולה, מצורעים עקב מעשיהם.

הבריטים הגבירו את מלחמתם בעלייה הבלתי לגאלית, והחלו להעביר את מי שעלו במסגרתה למחנות מעצר בקפריסין.^[5]

כשנה לאחר הפיצוץ פרסם האצ"ל כרוז שבו נאמר כי האחריות על הפעולה משותפת לכל ארגוני המחתרת במסגרת תנועת המרי העברי.

לאחר הפיצוץ הופקע המלון כולו מידי בעליו, ונותר בידי הבריטים עד סיום המנדט ב-1948. לאחר מכן עבר אל האו"ם ואל הצלב האדום. עם סיום קרבות מלחמת העצמאות הוחזר לבעליו המקוריים. כיום משמש המלון כמלון יוקרה וכאכסניה לאורחיה הרשמיים של מדינת ישראל.

כמו ביחס לפעולות אחרות של האצ"ל קיימות דעות שונות בקרב היסטוריונים על מידת השפעתה של הפעולה על עזיבת הבריטים את ארץ ישראל.^[7] לדעת יוסף עבו עברון, איש אצ"ל שכתב ספר על פאגלין, לפעולה הייתה השפעה גדולה על החלטת הבריטים לפנות את הארץ.^[8] וכהוכחה הוא הביא את דברי הקולונל ויליאם ניקול גריי, המפקד האחרון של משטרת המנדט הבריטי בארץ ישראל, שאמר שהפעולה הייתה "בין הגורמים להחלטה לנטוש את ארץ ישראל".^[9]

לקריאה נוספת

אברהם שי, כדי החלב שרעמו, הוצאת הדר, 1977.(הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פיצוץ מלון המלך דוד בוויקישיתוף

"האמת על מלון המלך דוד", כרוז של ה אצ"ל במלאת שנה לפיצוץ, באתר "דעת"
מפת הפעולה, באתר האצ"ל
מלון המלך דוד, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
דוד קרויאנקר, ב-12:37 נרעדה ירושלים מפיצוץ אדיר, באתר הארץ, 18 ביולי 2006
אורי קציר, "מעשה ינאי" בבלוג אפלטון
יוסף עבו עברון, על מפקד הפעולה ישראל לוי ("גדעון"), באתר ליכודניק
יוסף עברון, פיצוץ מלון המלך דוד - השקרים והסילופים, באתר ערוץ 7, 22/07/11
עופר אדרת, "שמנו לכם פצצות, תפנו את האנשים": זיכרונות מלון המלך דוד, באתר הארץ, 22 ביולי 2016
70 שנה אחרי: האמת על פיצוץ מלון "המלך דוד" באתר הספרייה הלאומית
Hines, Nico (6 May 2017). "How Russian Mole Kim Philby Helped Zionists Beat Britain". The Daily Beast
הדר בן-יהודה, האמת על פיצוץ מלון המלך דוד, באתר הספרייה הלאומית, יולי 2017

הערות שוליים

^ נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק יט, עמ' 259–260.
^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א', זמורה ביתן, 1987, עמ' 546.
^ יוסי מלמן, החפרפרות הבריטיות במחתרות העבריות, באתר הארץ, 27 במאי 2011
^ שמעון כהן, בגלל סוכן בריטי לא פונה 'המלך דוד', 22 ביולי 2007, ערוץ 7
^ ¹ ² נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק יט, עמ' 261.
^ ציטוט מדו"ח של האו"ם בנושא זה משנת 1947 (באנגלית).
^ ראו למשל: יוסף נדבה, מי גירש את הבריטים מארץ ישראל - עובדות ומקורות, הוצאת העמותה להפצת תודעה לאומית, 1988. מאיר פעיל ופנחס יורמן, מבחן התנועה הציונית 1931–1948: מרות ההנהגה המדינית מול הפורשים, הוצאת צ'ריקובר, 2003.
^ לפי 'פיצוץ מלון המלך דוד סילק הבריטים' באתר ערוץ 7
^ יוסף עבו עברון, 60 שנה לפיצוץ מרכז השלטון הבריטי במלון המלך דוד במגזין "מזכר"

[1] נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק יט, עמ' 259–260.

[2] מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א', זמורה ביתן, 1987, עמ' 546.

[3] יוסי מלמן, החפרפרות הבריטיות במחתרות העבריות, באתר הארץ, 27 במאי 2011

[4] שמעון כהן, בגלל סוכן בריטי לא פונה 'המלך דוד', 22 ביולי 2007, ערוץ 7

[רוז_261-5] ¹ ² נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק יט, עמ' 261.

[6] ציטוט מדו"ח של האו"ם בנושא זה משנת 1947 (באנגלית).

[7] ראו למשל: יוסף נדבה, מי גירש את הבריטים מארץ ישראל - עובדות ומקורות, הוצאת העמותה להפצת תודעה לאומית, 1988. מאיר פעיל ופנחס יורמן, מבחן התנועה הציונית 1931–1948: מרות ההנהגה המדינית מול הפורשים, הוצאת צ'ריקובר, 2003.

[8] לפי 'פיצוץ מלון המלך דוד סילק הבריטים' באתר ערוץ 7

[9] יוסף עבו עברון, 60 שנה לפיצוץ מרכז השלטון הבריטי במלון המלך דוד במגזין "מזכר"

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

@@ שורה 28: / שורה 28: @@
 ==ביצוע הפעולה==
-ב-[[22 ביולי]] [[1946]], העבירו את מטעני החבלה באמצעות משאית לפתח המלון. ולאחר שהשתלטו על שומרי שער השירות במלון, חדרו לוחמי האצ"ל בראשותו של ישראל לוי ("גדעון"), מחופשים למלצרים [[סודאן|סודניים]], למטבח "קפה ריג'נס" בקומה התחתונה של האגף הדרומי של המלון. לוחמי האצ"ל ריכזו את העובדים במטבח, והציבו שבעה כדי [[חלב]] גדולים מלאים ב-50 ק"ג [[חומר נפץ]] כל אחד מהם בצמוד לעמודי התמיכה של הבניין. לאחר מכן נסוגו. בעת היציאה מהמלון פגשו בשני קצינים בריטים ועוררו את חשדם. לוחמי האצ"ל הרגו את אחד הקצינים ופצעו את השני. חיילי [[הלגיון הערבי]] שראו אותם יוצאים פתחו עליהם באש, ובקרב היריות שהתפתח נפגעו שניים מלוחמי האצ"ל. אחד מהלוחמים,{{יזכור|40029|אהרן אברמוביץ'}} מת מאוחר יותר מפצעיו.
+ב-[[22 ביולי]] [[1946]], העבירו את מטעני החבלה באמצעות משאית לפתח המלון. ולאחר שהשתלטו על שומרי שער השירות במלון, חדרו לוחמי האצ"ל בראשותו של ישראל לוי ("גדעון"), מחופשים למלצרים ערבים, למטבח "קפה ריג'נס" בקומה התחתונה של האגף הדרומי של המלון. לוחמי האצ"ל ריכזו את העובדים במטבח, והציבו שבעה כדי [[חלב]] גדולים מלאים ב-50 ק"ג [[חומר נפץ]] כל אחד מהם בצמוד לעמודי התמיכה של הבניין. לאחר מכן נסוגו. בעת היציאה מהמלון פגשו בשני קצינים בריטים ועוררו את חשדם. לוחמי האצ"ל הרגו את אחד הקצינים ופצעו את השני. חיילי [[הלגיון הערבי]] שראו אותם יוצאים פתחו עליהם באש, ובקרב היריות שהתפתח נפגעו שניים מלוחמי האצ"ל. אחד מהלוחמים,{{יזכור|40029|אהרן אברמוביץ'}} מת מאוחר יותר מפצעיו.
 נושא ההודעה הטלפונית על פיצוץ המלון שנוי במחלוקת. טענה אחת היא ש[[היינריך ריינהולד]], סוכן בריטי שפעל בשורות האצ"ל והיה שותף לביצוע הפעולה לא הספיק להעביר בזמן אזהרה למפעיליו אודות ההתקפה הצפויה על המלון, והללו העדיפו שלא לפעול כל עוד לא הגיעה התרעה מפורשת. על פי גרסת האצ"ל, בשעה 12:10 הודיע הארגון על הטמנת הפצצות למרכזיית המלון, למערכת העיתון "[[פלסטיין פוסט]]" ואף לקונסוליה הצרפתית הסמוכה, שעובדיה פתחו את חלונות הבניין על מנת שלא יתנפצו מהדף הפיצוץ הצפוי. הנהלת המלון החליטה לפנות את המלון מאורחיו חוץ מאלה ששהו באגף הדרומי בו קבעו הבריטים את מושבם. על פי אחת העדויות, [[המזכיר הראשי של ממשלת המנדט]], [[ג'ון שאו]], שקיבל את ההודעה, הצהיר שכל מי שיעזוב את הבניין יאבד את עבודתו ואמר ש"כאן אני הוא נותן הפקודות, ולא ה[[טרור]]יסטים".{{הערה|1=מיכאל בר-זוהר, '''בן-גוריון''', כרך א', זמורה ביתן, 1987, עמ' 546.}} שאו, מצידו, טען כי "שום אזהרה לא נמסרה לי או למישהו אחר בבניין. ואפילו קיבלתי אזהרה כזאת, אפילו נניח שקיבלתי, לא הייתי יכול לפנות את האנשים בזמן שעמד לרשותי". בשעת הפיצוץ התקיימה בלשכתו ישיבה של כל מנהלי המחלקות. בשעה 12:37 הרס פיצוץ אדיר את כל האגף הדרומי של מלון המלך דוד, על כל קומותיו.