לדלג לתוכן

תפריט ניווט

הבדלים בין גרסאות בדף "מצוות עונה"

הוסר בית אחד ,  לפני חודשיים
חלקה הראשון של המשנה דן בשאלה מתי זכאית אישה להתגרש ולקבל את כתובתה, כאשר בעלה נמנע מלקיים אתה יחסי אישות ("תשמיש המיטה" בלשון [[חז"ל]]). בתחילת המשנה מוצגת מחלוקת בין [[בית הלל ובית שמאי|בית הלל לבית שמאי]]: לפי בית שמאי, זכות זו קמה לאישה כאשר בעלה נמנע מיחסים במשך שני שבועות, ואלו לפי בית הלל, זכות זו קמה כבר לאחר שבוע אחד. ה[[גמרא]] דנה בשורשה של מחלוקת זו, ומציינת שבית הלל קבעו זאת לפי שבעת ימי [[נידה]], שהם מצב שבו בני הזוג מנועים מלקיים יחסי אישות על פי התורה, ובית שמאי קבעו זאת לפי שני השבועות שבהם [[טומאת יולדת|אישה טמאה לאחר שילדה בת]], ואף זה מצב שבו בני הזוג מנועים מלקיים יחסי אישות. כבמקרים רבים אחרים, הלכה כבית הלל.
 
חציה הראשון של המשנה עוסק במקרה שבו הבעל נמנע מלקיים [[יחסי מין]]אישות עם אשתו בניגוד לרצונה, וחציה השני מגדיר את תדירות היחסים בהם נדרש הבעל לעמוד על מנת לקיים את המצווה שלא לגרוע מעונתה של אשתו. קביעת תדירות היחסים מתחשבת במסוגלותו הגופנית של הבעל, ועל כן נקבעת בהתאם לאילוצים שבהם נתון הבעל לפי מקצועו ועיסוקיו: {{ציטוטון|הטיילים, בכל יום; הפועלים, שתיים בשבת; החמרים, אחת בשבת; הגמלים, אחת לשלושים יום; הספנים, אחת לשישה חודשים}}.
 
'''הטיילים''' הם אלה הבטלים ממלאכה, או שמלאכתם קלה מאוד. בגמרא מופיעה מחלוקת בין [[אביי]] ל[[רבא]] בשאלה האם בני ה[[ישיבה]] הם בגדר "טיילים" בנוגע למצווה זו. לדעת רבא, התשובה לכך חיובית, ואילו לדעת אביי, לימוד התורה אף הוא עבודה הדורשת את כוחותיו של העוסק בו.
 
ה[[רמב"ם]] עוסק בכך בספרו [[משנה תורה]]{{הערה|1=הלכות אישות, [http://www.mechon-mamre.org/i/4114.htm פרק יד]}}, וכותב:
:{{ציטוט|תוכן=אסור לאדם למנוע את אשתו עונתה; ואם מנע כדי לצערה, עבר בלא תעשה של תורה, שנאמר "שארה כסותה ועונתה, לא יגרע" (שמות, כ"א, י'). ואם חלה או תשש כוחו, ואינו יכול לבעול, ימתין שישה חודשים, עד שיבריא, שאין לך עונה גדולה מזו. ואחר כך, או ייטול ממנה רשות, או יוציא וייתן כתובה|מקור=|אנגלית=}}
 
[[קיצור שולחן ערוך]] קובע מגבלות אחדות על קיום מצווה זו, ובהן: