ממלא מקום ראש הממשלה (ישראל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Emblem of Israel.svg
הממשל בישראל
נשיא המדינה
ראובן ריבלין
ממשלת ישראל - הממשלה ה-34
ראש הממשלה
בנימין נתניהו
ממלא מקום ראש הממשלה
לא מונה באופן רשמי
היועץ המשפטי לממשלה
אביחי מנדלבליט
הכנסת - משכן הכנסת
יושב ראש הכנסת
יולי אדלשטיין
חבר הכנסת
ועדות הכנסת
חוקי יסוד
בתי המשפט בישראל
בית המשפט העליון
נשיאת בית המשפט העליון
מרים נאור
בית המשפט הגבוה לצדק
המשפט בישראל
הבחירות בישראל
מפלגות בישראל

שיטת הממשל בישראל
פוליטיקה בישראל
הפרדת הרשויות בישראל
יחסי החוץ של ישראל

פורטל - הממשל בישראל

בישראל התואר ממלא מקום ראש הממשלה, להבדיל מן התארים "סגן ראש ממשלה" ו"משנה לראש הממשלה", הוא היחיד שלו משמעות סטטוטורית ולא רק סמלית, והוא שני רק לראש הממשלה בחשיבותו בתפקידי הממשלה. בממשלה הנוכחית לא מונה ממלא מקום ראש הממשלה, ובעת שראש הממשלה יוצא לחוץ לארץ מתמנה שר בממשלה, למלא מקומו לתקופת ההעדרות. בפעמים האחרונות מונה השר ישראל כץ לתפקיד.

בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקיד מוגדר על פי חוק יסוד: הממשלה(1968, 1992, ו-2001 ‏‏[1]) כדלקמן:

  • אחד השרים שהוא חבר הכנסת יכול שיהיה ממלא מקום ראש הממשלה.
  • אם נעדר ראש הממשלה מן הארץ מזמן ממלא מקומו את ישיבות הממשלה ומנהל אותן.
  • נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו, ממלא את מקומו ממלא מקום ראש הממשלה; חלפו 100 ימים רצופים שבהם כיהן ממלא מקום ראש הממשלה במקום ראש הממשלה והוא אינו חוזר למלא את תפקידו, יראוהו כמי שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו.
  • נבצר מראש הממשלה, דרך קבע, למלא את תפקידו, רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום ה-101 (היום ה-100 בחצות‏‏[2]) שבו מכהן ממלא מקום במקומו.

בנוסף, נקבע בחוק הממשלה כי ממלא מקום ראש הממשלה, אם מונה, יהיה חבר מתוקף תפקידו בקבינט המדיני-ביטחוני.

הממשלה אינה חייבת לכלול ממלא מקום, כל עוד ראש הממשלה מסוגל למלא תפקידו. במקרה שבו נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו זמנית ואף אחד מהשרים אינו מחזיק בתואר ממלא מקום ראש הממשלה, תבחר הממשלה ממלא מקום.

מאז 1984, מקובל שתפקיד ממלא מקום ראש הממשלה ניתן לאחד השרים עם כינונה של ממשלה חדשה. אם חפץ ראש הממשלה להעביר את תפקיד ממלא המקום משר אחד למשנהו, הוא נזקק לאישור הממשלה והכנסת. עם זאת, רשאי ראש הממשלה, על דעת עצמו, לפטר את ממלא המקום הנוכחי מתפקידו כשר ואז זה יחדל גם לכהן כממלא מקום. בהיעדר ממלא מקום, אם ייבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו באופן זמני, תקבע הממשלה ממלא מקום.

תפקיד ממלא מקום ראש הממשלה, חל כל עוד הממשלה מכהנת ועל כן ממלא מקום ראש הממשלה מחליף את ראש הממשלה רק בהעדרות זמנית. ברגע שהעדרות ראש הממשלה היא קבועה, הממשלה מתפטרת והופכת לממשלת מעבר ותפקיד ממלא מקום ראש הממשלה פג. ממשלת מעבר בוחרת אדם שישמש "ראש הממשלה בפועל", ואין למי שהיה ממלא מקום ראש הממשלה קדימות בקבלת תפקיד זה. לתפקיד "ראש הממשלה בפועל" יכול להבחר כל שר בממשלת המעבר שהוא חבר הכנסת, והחל משנת 2001 נדרש גם שיהיה חבר סיעתו של ראש הממשלה הנבצר / נפטר[3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית ימי המדינה, נקבע ממלא מקום ראש הממשלה לפני כל היעדרות של ראש הממשלה, לתקופת ההעדרות בלבד. בשנת 1950 מילא את התפקיד אליעזר קפלן[4][5] ובשנים 1951-1953, משה שרת[6][7][8]. כממלא מקום בהעדרו של שרת, כיהן לוי אשכול[9], שהמשיך למלא את מקומו של בן גוריון בעת חופשותיו בשנים שלאחר מכן[10], כולל בתקופות שהמתח בין אשכול ובן גוריון גאה[11]. בספטמבר 1962 מילא את מקומו של ראש הממשלה, השר משה חיים שפירא[12]. כממלא מקומו של לוי אשכול בהעדרו שימש אבא אבן בשנים 1964-1965[13][14] ופנחס ספיר בשנים 1966-1968[15]. כממלא מקומה של גולדה מאיר בהעדרה, שימש יגאל אלון[16].

הפעם הראשונה שבה מונה ממלא מקום ראש הממשלה, באופן קבוע ללא קשר להעדרות ראש הממשלה, הייתה ב-1984, כאשר שמעון פרס מינה את יצחק שמיר לממלא מקומו, במסגרת הסכם ה"רוטציה" של ממשלת האחדות הלאומית ב-13 בספטמבר 1984, שבו החליפו ביניהם פרס ושמיר את התפקידים האלו לאחר שנתיים. לאחר מכן, התפקיד שב ועלה רק ב-2003, מששרון מינה את אהוד אולמרט לממלא מקומו, תפקיד שהביא את אולמרט לבסוף לכדי נטילה בפועל של סמכויות ראש הממשלה. ב-2006 מונתה ציפי לבני לממלאת מקומו של ראש הממשלה אהוד אולמרט. בממשלות ה-32, ה-33 וה-34 לא מונה ממלא מקום לראש הממשלה בנימין נתניהו, ושרים שונים ממלאים את מקומו בהיעדרו[17].

כממלא מקום ראש הממשלה של אריאל שרון, נטל אהוד אולמרט את סמכויותיו של שרון אוטומטית מכוח החוק, ב-4 בינואר 2006, לאחר שזה האחרון הוכרז כ"נבצר זמנית", אך עמד בראש ממשלה שהייתה ממילא ממשלת מעבר ו-83 יום לפני הבחירות לכנסת השבע עשרה שהתקיימו ב-28 במרץ. משחלפו 100 הימים הרצופים לנבצרותו הזמנית של ראש הממשלה שרון, ימים לאחר שהתקיימו הבחירות, לא הפך אולמרט להיות ראש ממשלה בפועל באופן אוטומטי מכוח החוק, אלא הממשלה הצביעה למנותו לתפקיד זה. בנוסף, הוא היה גם חבר סיעתו של שרון, מה שאפשר לממשלה למנותו לתפקיד זה ב-14 באפריל 2006 [3], רק ימים אחדים לפני שהרכיב את ממשלתו שלו ב-4 במאי 2006 והפך לראש ממשלת ישראל.

מספר הממשלה ראש הממשלה ממלא מקום ראש הממשלה
21 שמעון פרס יצחק שמיר
22 יצחק שמיר שמעון פרס
23 יצחק שמיר שמעון פרס
25 יצחק רבין שמעון פרס
30 אריאל שרון אהוד אולמרט
31 אהוד אולמרט ציפי לבני

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק יסוד: הממשלה 1968
    חוק יסוד: הממשלה 1992
    חוק יסוד: הממשלה 2001
  2. ^ הודעת מזכיר הממשלה בתום ישיבת הממשלה מיום 11 באפריל 2006
  3. ^ סעיף 30 לחוק יסוד הממשלה
  4. ^ אכן קשה להשיב, על המשמר, 22 במרץ 1950
  5. ^ מי אחראי למשרד החוץ והבטחון?, על המשמר, 14 בדצמבר 1950
  6. ^ גבורת צה"ל פרי מסורת "השומר", ההגנה והפלמ"ח, על המשמר, 11 במאי 1951
  7. ^ שוטרי ישראל הממונים על ביעור הרע, דבר, 28 במאי 1951
  8. ^ הממשלה דנה בסכסוך הסורי, מעריב, 27 בספטמבר 1953
  9. ^ מסיבת פרידה למשלחת החקר של המגבית, על המשמר, 28 באוקטובר 1955
  10. ^ בן גוריון חוזר לישיבות הממשלה, דבר, 27 ביולי 1959
  11. ^ הראש - לחופשה, הממשלה - למשבר, מעריב, 29 בדצמבר 1960
  12. ^ השר שפירא בגייסות השריון, דבר, 14 בספטמבר 1962
  13. ^ הממשלה תתכנס היום בראשות אבא אבן, חרות, 31 במאי 1964
  14. ^ אנשים ומוסדות, דבר, 4 באפריל 1965
  15. ^ אך ראו: מת שר הפנים מ. ח. שפירא, דבר, 17 ביולי 1970, בו נטען שגם השר משה חיים שפירא שימש כממלא מקומו של אשכול
  16. ^ יארינג יגיע ביום ו' ליום אחד, דבר, 23 בפברואר 1972
  17. ^ לדוגמה סילבן שלום [1] ומשה יעלון בעת המשט לעזה [2]