משתמש:Orwell1/חקלאות בישראל
החקלאות בישראל היא תעשייה מפותחת: ישראל היא יצואנית גדולה של יבול לכל העולם, ומובילה בתחום הטכנולוגיה של החקלאות אף על פי שהגאוגרפיה של ישראל אינה תורמת לכך באופן טבעי; יותר ממחצית משטחה של ישראל הוא מדבר, והאקלים המדברי של ישראל מאופיין במחסור במים, שלא מועיל לחקלאות הישראלית. רק כ־20% משטחה של ישראל הוא שטח חקלאי[1]. החקלאות מייצגת כיום 2.5% מהתוצר מקומי גולמי הכולל ו־3.6% מהסחר הבינלאומי. העובדים החקלאיים מהווים רק 3.7% מהעבודה בישראל וישראל מייצרת 95% מדרישות המזון שלה, והיא משלימה את הדרישות ביבוא של שמנים, בשרים, קפה, קקאו וסוכר.
ישראל היא מקורם של שני סוגים ייחודיים של יישובים חקלאיים, הקיבוץ והמושב, שפיתחו יהודים מכל רחבי העולם שעלו לארץ וכונו החלוצים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החקלאות המודרנית התפתחה בסוף המאה התשע עשרה, כאשר יהודים החלו להתיישב בארץ ישראל. החלוצים רכשו שטח אדמה שהיה בעיקר צחיח למחצה, אם כי רובו הפך לבלתי ניתן לעיבוד בעקבות בירוא יערות, סחיפת קרקע והזנחה. הם ניקו אדמות טרשים, בנו טרסות, ייבשו ביצות, נלחמו עם סחף ושטפו אדמות מומלחות בישראל. מאז הקמת מדינת ישראל ב-1948, שטח הגידול המעובד גדל מ-408,000 דונמים ל-1,070,000 דונמים, בעוד שמספר היישובים חקלאיים גדל מ-400 ל-725. הקף היצור גדל פי 16, ופי שלושה יותר מאשר גדילת האוכלוסין.
המחסור במים היה מאז ומעולם בעיה רצינית. בישראל, יורדים גשמים בין ספטמבר למאי, בהפצה לא אחידה. בדרך כלל יורדים בממוצע בצפון ישראל 70 ס"מ ובדרום ישראל כ-5 ס"מ. כמות המים השנתית מהכנרת וממי תהום היא כ-1.6 מיליארד מ"ק, שמהם 75% משמשים לחקלאות. רוב מקורות המים המתוקים של ישראל מחוברים למוביל הארצי, רשתות של תחנות שאיבה, מאגרי מים, תעלות וצינורות אשר מעבירים מים מצפון ישראל לדרום ישראל.
כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
חשיבותה של החקלאות במשק הישראלי ירדה לאורך זמן, ומהווה ירידה בערכים של התמ"ג. ב-1979, החקלאות הייתה 6% מהתמ"ג, ב-1985 החקלאות הייתה 5.1% מהתמ"ג וכיום היא 2.5% מהתמ"ג. בשנת 1995 היו 43,000 חוות חקלאיות וגודלן הממוצע היה 13.5 דונם ליחידה חקלאית אחת. 19.8% מהן גודלן היה קטן מדונם אחד, 75.7% גודלן היה בין 1 ל-9 דונמים, 3.3% היו בין 10 ל-49 דונמים, 0.4% היו בין 50 ל-190 דונמים, ו-0.8% היו יותר מ-200 דונמים. מתוך 380,000 דונמים מעובדים שנספרו בשנת 1995, 20.8% מהדונמים היו מעובדים באופן טבעי ו-79.2% מהדונמים היו מעובדים באופן מלאכותי. החוות החקלאיות כללו בתחומן שטחים של 1.6 מיליון דונם. העיבוד התבסס בעיקר במישורי החוף הצפוניים, בהרי הפנים, ובעמק הירדן העליון.
בשנת 2006, התפוקה החקלאית ירדה ב-0.6% לאחר עלייה של 3.6% בשנת 2005, בעוד התשומות לשנת 2007 עלו ב-1.2%, לא כולל משכורות [2]. בין 2004 ל-2006, ירקות היו כ-35% מהתפוקה החקלאית הכוללת. פרחים היו כ-20%, גידולי שדה היו כ-18%, פירות (למעט פרי הדר) היו כ-15% ופרי הדר היו כ-10% [2]. בשנת 2006, 36.7% מסך התפוקה החקלאית הייתה לצריכה ביתית, 33.9% לתעשייה המקומית ו-22% לייצוא למדינות אחרות [2]. בשנת 2006, 33% מהירקות, 27% מהפרחים, 16% מגידולי שדה, 15.5% מהפירות שאינם פרי הדר, ו-9% של פירות הדר יוצאו למדינות בעולם [2].
היקף השטח החקלאי המושקה עלה מ-300 אלף דונם שהיו ב-1948 לכ-1.9 מיליון דונם כיום.
התוצר החקלאי בישראל עלה ב-26% בין השנים 1999 ו-2009, בעוד שמספר החקלאים ירד מ-23,500 ל-17,000. החקלאים אף הצליחו להעלות את התפוקה החקלאית ביחס לשימוש במים כשהצליחו להעלות את התפוקה ב-26% למרות ירידה ב-12% בצריכת המים להשקיה [2].
סוגי חוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב החקלאות של ישראל מבוססת על עקרונות משותפים שהתפתחו במאה העשרים. שתי צורות ייחודיות של יישובים חקלאיים הן הקיבוץ והמושב. הקיבוץ הוא קהילה קולקטיבית שבה עבודת הייצור היא משותפת ויש לכך יתרונות. המושב הוא כפר חקלאי שבו כל משפחה משתתפת בעבודת העסק החקלאי.
שתי הקהילות בפירוש לא רק ממשו את חלומם של החלוצים שיהיו יישובים כפריים המבוססים על שוויון חברתי, בעזרת שיתוף פעולה הדדי, הן גם השיגו תפוקה חקלאית בעזרת אמצעיים יעילים. היום, בין הקיבוצים והמושבים, 76% מהתוצרת הטרייה של המדינה היא תפוקה חקלאית, אבל 24% הם מזונות מעובדים.
תוצר חקלאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
גידולים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הצומח בארץ ישראל
בגלל המגוון השונה של האקלים והאדמות בכל רחבי ישראל, ישראל יכולה לגדל שלל של גידולים. גידולי שדה שגדלים בישראל כוללים חיטה, סורגום ותירס (הגידולים גדלים לפי עונות).
פירות, ירקות הכוללים פרי הדר, אבוקדו, קיווי, גויאבה ומנגו גדלים בפרדסים במישור החוף הים תיכוני [3]. עגבניות, מלפפונים, פלפלים וקישואים גדלים בכל רחבי ישראל ומלונים גדלים בעיקר בעונת החורף בעמקי ישראל. באזורים סובטרופיים גדלים בישראל בננות ותמרים, בעוד שבהרי הצפון גדלים תפוחים, אגסים, שזיפים ודובדבנים. בכרמים גדלים ענבים בכל רחבי ישראל ותעשיית היין בישראל מפותחת ומיוצאת לכל העולם [3].
בשנת 1997, גדלה בישראל כותנה בשווי של 107,000,000 $ ורובה נמכר לשוקים.
בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – החי בארץ ישראל
הפרות היישראליות מייצרות את כמויות החלב הגבוהות ביותר בעולם, יותר מאשר כל בעל חיים, וממוצע של כ-10,000 ליטרים של חלב לפרה ב-2009, על פי נתונים שפורסמו על ידי הלשכה הישראלית המרכזית לסטטיסטיקה ב-2011, וכי ישראל עלתה על ביצועיהן של הפרות בארצות הברית (כ-9,000 ליטרים לפרה), יפן (כ-7,000 ליטרים לפרה), האיחוד האירופי (כ-6,000 ליטרים לפרה), אוסטרליה (כ-5,500 ליטרים לפרה).
ב-2010, היה סך של 1,304 מיליון ליטרי חלב שיוצרו על ידי הפרות הישראליות.
החלב בישראל מגיע מהפרות ומהצאן הישראלי הנחשב משובח. כמו כן, ישראל מיצאת חלב כבשים למדינות שונות. העופות הגדלים בקיבוצים ובמושבים מהוים שני שלישים מצריכת הבשר בישראל.
הדייג והדגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – דיג בארץ ישראל
בים התיכון, המים מלוחים ולכן רוב הדגה מתבצעת בכנרת, היכן שהמים מתוקים. הדייג המסחרי במזרח הים התיכון ירד באופן משמעותי עקב הידלדלות באוכלוסיית הדגים ואספקת הדגים הטריים בישראל תלויה כמעט לחלוטין על החקלאות הימית. בים המלח אין חיים דגים. סוגי הדגים בכנרת כוללים: אמור כסוף, אמור לבן, קיפון בורי, אמנון, דג סלע ועוד.
הדגים החיים בכלובים בימים כוללים דגי דניס, דגי לברק ומגוון של דגים מהסוג מוסר מלכותי. טרוטות וסלמונים גדלים בבריכות מיוחדות ובנהר הירדן.
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל ישראל | ||
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Raanan Katzir, Agricultural Development in Israel. City Farmer Canada's Office of Urban Agriculture. December 6, 1998.
- ^ 1 2 3 4 5 Hana Tubi, AGRICULTURE IN ISRAEL, THE INDUSTRY ACCOUNT, PRICE INDEX OF OUTPUT AND INPUT 2005-2006. The Agriculture Division of the Central Bureau of Statistics. Jerusalem, October 2007.
.
- ^ 1 2 חקלאות ישראל
,_Israel_03.jpg)
[[קטגוריה:ישראל: חקלאות|*]]