סטרייטוושינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סטרייטוושינגאנגלית: Straightwashing) היא דרך הפעולה שבה מתארים הומואים, לסביות, ביסקסואלים או דמויות קוויריות בסיפורת כהטרוסקסואליים. דרך פעולה זו גורמת לאנשים להיראות כמו סטרייטים, או לחלופין, לשנות מידע על דמויות היסטוריות קיימות כדי לגרום להתאמה של הייצוג שלהם עם ההטרונורמטיביות.

סטרייטוושינג נמצאת באופן בולט ביותר בסיפורת, במיוחד בטלוויזיה ובקולנוע, לפיה דמויות שהוצגו במקור כהומוסקסואליות, כביסקסואליות או א-מיניות הוצגו, באופן שגוי, כהטרוסקסואליות.[1]

סטרייטוושינג היא מונח עכשווי יחסית אשר גדל בשימוש ובהכרה בשנים האחרונות.[2] למרות הגברת הנוכחות וההכרה בטלוויזיה האמריקאית, דמויות קוויריות וסיפורים קווירים עדיין נתונים לדוגמאות אמפיריות של סטרייטוושינג. ההצדקות הנפוצות לסטרייטוושינג כוללות, בין היתר, "חששות של המפיקים מתגובות הקהל ומהנורמות החברתיות והסטריאוטיפים לגבי צורות מקובלות של קווירים."[3]

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה אטימולוגית, סטרייטוושינג נגזרת מהמונח וייטוושינג (אנ'), אשר רומז ל-"צנזורה וגם לקשר הצטלבני עם האפליה שעומדים בפני אנשים בעלי צבע."[3]

סטרייטוושינג שונה מ-"הוורדת פנים", כאשר משתמשים בשחקנים סטרייטים לשחק תפקידים של דמויות להט"ביות. אנה קיגנ, מ-Time Out, השוותה בין "הוורדת פנים" להשחרת פנים.[4] פעילים להט"בים העלו דאגה מהסרט ברונו, בו השחקן הסטרייטי סשה ברון כהן גילם את תפקידו של גבר הומוסקסואלי כדי "... לעשות כיף לקהילה הקווירית".[5]

בסיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרגוס מאניה הבחין בין שינוי דמות קווירית בסיפורת לדמות סטרייטית:[6]

  • חיטוב ההיבטים הקווירים של דמות להט"בית כדי להפוך את הדמות למקובלת יותר על הקהל ההטרוסקסואלי.
  • הסרת רפרנטים קווירים מכרזות שיווק או מכריכות DVD.
  • שינוי התיאור של תרבויות או חברות קוויריות שלמות לגרסה הטרוסקסואלית.

בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיפורת, הנוהג של סטרייטוושינג מצוין במיוחד בתסריטים המבוססים על ספרי קומיקס. הדמות מאקס-מן, מיסטיק, מתוארת כביסקסואלית בספרי הקומיקס, אך בסרטים היא מוצגת כסטרייטית. בתוך ספרי הקומיקס שפורסמו על ידי מארוול קומיקס, הייתה למיסטיק מערכות יחסים רומנטיות עם דמויות גבריות ונשיות. מערכת היחסים הבולטת ביותר שלה הייתה עם דסטיני (אנ'), "חברה ועמיתה מאחוות המוטאנטים הרעים שאיתם גדלה כילדה". בתוך סדרת הסרטים של האקס-מן, לדמות מיסטיק, שגילמה השחקנית ג'ניפר לורנס, לא היה מערכת יחסים או עניין כלשהו בדמות נשית אחרת.[7]

הסרט הדרמה האמריקאית מ-2015, Stonewall (אנ'), הואשם בסטרייטוושינג ובנוהג הקשור ל-"שטיפת שיניים", על כך שלא כלל ייצוג של שני הפעילים השחורים והטרנסיים שגרמו למהומות סטונוול. סדרת הטלוויזיה הדרמה-מוזיקלית, Rise (אנ'), ספגה לביקורת על כך ששינתה את בסיס ההפקה, "מורה לדרמה הומו בחיים האמיתיים" בעיר נהיה פתאום לגבר סטרייט; המגזין אאוט כינה את הסדרה כ-"גניבה תרבותית ומחיקה [הומואית ש]היה צריך להיות סיפור מסובך של גיבור להט"בי".[8]

במאמר "משחק החיקוי וה-'סטרייטוושינג' בסרטים" (באנגלית: "The Imitation Game and the 'straightwashing' of film"), שנכתבל סטיוארט ריצ'רד, נכתב גם הביקורת על הסרט "משחק החיקוי". באותו מאמר, ריצ'רדס קבע כי סדרת מלחמת העולם השנייה "על אלן טיורינג [ההומו] מופחת ומשמש כמכשיר עלילתי", להראות אותו כ-"גיבור טרגי ואיש אקסצנטרי וסודי". הוא גם אמר שהסרט נהיה "'בטוח' לקהל פוטנציאלי ושמרני", ובו גם מתואר יחסים רומנטיים עם ג'ואן קלארק (קירה נייטלי).[9]

בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמות ג'ון קונסטנטין, בגילומו של השחקן מאט ראיין (אנ'), מסדרת הטלוויזיה קונסטנטין, ספגה ביקורת רבה על כך שלא הציגה את אותה מיניות כמו שנכתבה במקור בסדרת הקומיקס של DC, "קונסטנטין: הלבלזר". מנהלי הטלוויזיה החליטו כי לא צריך לכלול את הביסקסואליות של ג'ון קונסטנטין בתוכנית הטלוויזיה והוא תואר כגבר סטרייט.[10][7] עם זאת, כאשר ריאן חזרם לגלם את התפקיד בסדרת הטלוויזיה האמריקאית, אגדות המחר, הדמות הוצגה כביסקסואלית.[11]

סדרת הטלוויזיה האמריקאית, ריברדייל, ספגה ביקורת על תיאורם של אחת הדמויות הראשיות, ג'אגהד ג'ונס (בגילומו של השחקן האמריקאי קול ספארוס) כדמות גברית סטרייטית. בראיון ל- comicbook.com, מחבר ספר הקומיקס ג'אגהד (אנ'), צ'יפ זדארסקי, הצהיר כי כתב את ג'אגהד כדמות א-מינית.[12] אנשים רבים "מתוך הקהילה הא-מינית נסערים מהתפתחותה של סדרת הטלוויזיה, ריברדייל, ב-CW".[1]

במשחקי הווידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי ווידאו, כמו וורלד אוף וורקראפט של היצרנית Blizzard Entertainment, מתאימים לקהל הקווירי מטבעם, מאחר שבמשחק, ניתן לשנות, לפי התאמתו האישית של השחקן, את המגדר ואת הנטייה המינית של הדמות. כאן, האפשרות לשחק דמות ראשית לא סטרייטית היא התפתחותית. עם זאת, ב-2010, היצרנית היצרנית Blizzard Entertainment החלה "להפוך [חלקים רבים במשחק] לסטרייטים", על ידי הסרת רוב המכניקה החד-מינית, והוספת שני חלקי משחק לא-קווירים באותה שנה. יש הרואים בזה כהטרונורמטיביות הומופובית.

המשחק The Pioneer Trail (אנ') של זינגה, הוא "משחק חברתי במערב הפרוע המאפשר למשתמשים לאלף את השממה, לגדל משפחה ולבנות עיירת גבול משגשגת."[13] זינגה מאפשרת לשחקנים ליצור משפחות וירטואליות על ידי התאמה אישית של בן/בת הזוג במטרה להקים משפחה וירטואלית. המשחק לא מגדיר ספציפית את בן/בת הזוג, ופותח מקום לאפשרות קווירית.

משחק הווידאו, אנדרטייל, "קיבל סטרייטוושינג על ידי סופרים ומעריצים רבים", מה שהוביל ל-"מחיקת הקווירים שנמצאה באנדרטייל, ולתסרט מחדש של המשחק ככזה שמשתלב באינטרסים של גיימרים גברים הטרוסקסואליים".[14] ב-2016, אדמונד צ'אנג, פרופסור ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת אורגון, נשא נאום באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה שכותרתו "עורות חומות, אווטרים לבנים: מרוץ מרוצים וסטרייטוושינג במשחקים דיגיטליים" (באנגלית: "Brown Skins, White Avatars: Racebending and Straightwashing in Digital Games"). צ'אנג קבע כי משחקי וידאו כמו Assassin's Creed ו-World of Warcraft הם משחקים "מניפולציים על גזע ונטייה מינית, מחזקים סטריאוטיפים ולעיתים [גם] חסרי גיוון".[15]

הסופרת והעיתונאית האמריקאית, היידי מקדונלד (אנ'), ערכה סקר בו מיצבה סטטיסטית את BioWare כמובילה בעשיית רומנים של משחקים, גם קווירים וגם סטרייטים. נשים תמכו יותר לתוכן רומנטי קווירי מאשר גברים. עם זאת, יותר ממחצית הגברים הסטרייטים תמכו בכך.[16]

בענייני השעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פיגוע הירי ההמוני במועדון הלילה פולס (אנ') באורלנדו, מספר פרשנים לא התייחסו לקורבנות הלהט"בים, יחד עם הכחשה של הוועדה הרפובליקנית הלאומית בטענה של "אלימות כלפי כל קבוצה של אנשים פשוט בגלל אורח חייהם או נטייתם המינית". בהצהרתו של מנהיג הרוב בסנאט של ארצות הברית, מיץ' מקונל, לא הוזכרה אף מילה על להט"בים. הפעיל הגאה, ג'ון בקר הצהיר כי כלי התקשורת "עושה סטרייטוושינג" להתקפה על ידי "צמצום או אפילו השמטה של העובדה שהירי מהווה פשע שנאה נגד הקהילה הגאה".[17]

במהלך טקס הפתיחה של אולימפיאדת פיונגצ'אנג ב-2018, רשת הטלוויזיה NBC לא "הזכירה או הדגישה אתלט להט"בי יחיד בשלוש שעות הסיקור של טקס הפתיחה"; הרשת אפילו לא הכירה "[ב]אישה האמריקאית היחידה במשחקים" או אפילו "[בארבעת הגברים] ההומואים מחוץ לארון במשחקים האולימפיים".[18]

וידאו קמפיין לקידום מכירות שנוצר על ידי לשכת המסחר בפרובינסטאון (אנ'), מסצ'וסטס הציג את חיי הלילה העמוסים ואת האמנים, אך ללא אזכור של הקהילה הגאה הפועלת בעיירה. הפרסומת כונתה, על פי מספר פעילים להט"בים, כסטרייטוושינג.[19]

בשכונות הגאות בפילדלפיה, הגיי ברים, כמו וודיס, ניצבים בפני "ג'נטריפיקציה סטרייטית", והופכים למעשה את הברים ל-"בר[ים] סטרייט(ים) בנושא גאה", שבו גברים ונשים סטרייטים שולטים. מגמה זו נגרמה בגלל הרצון של נשים סטרייטיות לפתוח מרחבים שבהם גברים סטרייטים לא יתנכלו להם, עליית אפליקציות היכרויות הומוסקסואליות כמו Grindr (שמפחיתות את הצורך ללכת למועדונים הומוסקסואליים), עליית שכר הדירה וג'נטריפיקציה, והגברת תמיכת המיינסטרים על הקהילה הגאה ועל מרחביהם.[20] בוב סקיבה קבע כי "התבנית שבה הומואים עוברים לאזור מחוסל, הופכים אותו לשלהם והופכים אותו. לאחר מכן, זה מתאים לסטרייטים הרואים בכך אקזוטי ובטוח כאחד." המועדון הלהט"בי בסידני, מלון אימפריאל (באנגלית: The Imperial Hotel), הואשם בכך שהוא עושה סטרייטוושינג על ידי הסרת דגלי הגאווה לפני ביקורו של ראש ממשלת אוסטרליה, סקוט מוריסון. הוא נוצרי פנטקוסטלי שהצביע בעבר נגד נישואים חד-מיניים בבית המחוקקים האוסטרלי.[21] בעוד שאמנים מקומיים וחברי הקהילה הגאה קראו להחרים את המועדון הלהט"בי, המועדון הלהט"בי הכחיש את ההאשמות.

לוטה ג'פס ביקרה את ה-"סטרייטוושינג" של מצעד הגאווה בלונדון (אנ'), וקבעה כי במקום להתמקד בהכרה בזכויותיהם של אנשים קווירים, טרנסיים ולא הטרוסקסואלים, היא הפכה את אירוע הגאווה ל"חביב עבור ההמונים", ובשביל שאנשים הטרוסקסואלים שישתתפו במצעד הגאווה. לדבריה, בעוד שחברות גדולות נותנות חסות לפעילות וכוללות נושאים להט"בים בחומרי הפרסום שלהן, הן שוכרות ידוענים סטרייטים לתמוך במוצרים ומותגים לאירוע, עם מיעוט "[ב]נועזות להשתמש במילים 'גיי', 'לסבית', 'טרנס' או 'בי', כשהם מראים את תמיכתם בקהילה הגאה".[22]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית, ב-19301968, קוד ההייז של סרטי הקולנוע גרם לאולפנים גדולים לחסל דמויות גאות או הפניות מסרטים. הסרט התיעודי מ-1995, כוכבים בארון, מראה כיצד כמה תסריטאים ובמאים ניסו להציג בעדינות דמויות, תפקידים או נושאים הומוסקסואליים, מבלי ששמו לב אליו, למשל גור וידאל שהיה במערכת יחסים הומוסקסואלית בסרט מ-1959, בן חור.

קוד הפקת הסרט הביא גם לחיסול של תיאורים ביסקסואליים בגרסה הקולנועית של הנובלה ארוחת בוקר בטיפאני של טרומן קפוטה. בספר היו ל-"סופרת הג'יגולו האמנותית לקוחות גברים ונשים", אך בסרט היא מוצגת רק עם הולי גולייטלי. כמו כן, הקוד הוביל לחיסול מערכת יחסים הומוסקסואלית בגרסה הקולנועית למחזה "חתולה על גג פח לוהט". בהצגה, מתואר בריק פוליט כמאהב של פטריארך משפחתי בשם סקיפר. בגרסת הסרט מ-1958, מוחלף הסיפור של מערכת היחסים הגאה בסיפור התסכול של סקיפר בגלל קריירת הכדורגל הדהויה שלו ונישואים חסרי מין הטרוסקסואליים.

דיווחים היסטוריים על הסופרג'יסטיות הלסביות אווה גור-בות' (אנ') ואסתר רופר (אנ') תוארו במקרים מסוימים כסטרייטיות, כאשר ההיסטוריון גיפורד לואיס טען כי הן לא היו לסביות או קוויריות בביוגרפיות שלו עליהן.[23] מספר מכתבים שנכתבו על ידי המלחין הרוסי, פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, בהם ביטא את רגשותיו ההומוסקסואליים, היו מצונזרים ולא פורסמו עד ל-2018.[24][25]

הניו יורק טיימס פרסם לא יותר משני מאמרים בעמוד הראשון בשנה, שהפנו כל סוג של התייחסויות להומואים מסוף מלחמת העולם השנייה ועד ל-1965.[26] הפרסום לא השתפר הרבה גם ב-20 השנים שלאחריהם. רוב הפרסומים היו שליליים, וראו בהומואים איומים ביטחוניים בתקופת המלחמה הקרה.[27] גרוס (2001)[28] הצביע על חוסר נראות של הומואים בפרק זמן זה, יחד עם דאגותיהם שלא נכללו בפומבי.

ב-1981, משבר האיידס בארצות הברית, זכה לתשומת לב תקשורתית מועטה, אפילו עם העלייה המהירה בשיעורי התמותה. הניו יורק טיימס לא הזכיר את המילה איידס עד ל-1983.[29] אלווד (1996), קינסלה (1989)[30] ושילטס (1987)[31] הגיבו על שתיקת העיתון ביחס לנושאים הלהט"בים, במיוחד בזמן משבר האיידס. הניו יורק טיימס פרסם, לעיתים רחוקות, דיווחים בנושא האיידס עד לאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, שלאחריה עלה באופן דרמטי. נראה כי שינוי זה בתקשורת משקף את השינויים בחברה. מותו של השחקן האמריקאי, רוק הדסון, הצהרותיו של רונלד רייגן על איידס ב-1987, והצעת הקמפיים של נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון ב-1992 ודיון הקונגרס המוקדם ב-1993 על האיסור שירות צבאי של לסביות והומואים, הגבירו את הדיווחים של הניו יורק טיימס בנושאים להט"בים.[26]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Manea, Dragos (2016). "Leonardo's paradoxical queerness: Da Vinci's Demons and the politics of straightwashing". in Hart, Kylo-Patrick R. Queer TV in the 21st Century: Essays on Broadcasting from Taboo to Acceptance. Jefferson, NC: McFarland. עמ' 159–177. 
  • Ruberg, Bonnie. 2018. "Straightwashing Undertale: Video Games and the Limits of LGBTQ Representation." In "The Future of Fandom," special 10th anniversary issue, Transformative Works and Cultures, no. 28. https://dx.doi.org/10.3983/twc.2018.1516.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Alexander, Julia (26 בינואר 2017). "Riverdale's Jughead is no longer asexual, and that's a problem for fans". Polygon. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2019-10-16. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2019. 
  2. ^ Hart, Kylo-Patrick R (ספטמבר 2016). "Queerness and television in the twenty-first century". Queer Studies in Media and Popular Culture 1 (3): 265–268. doi:10.1386/qsmpc.1.3.265_2. 
  3. ^ 1 2 Mueller, Hannah (אפריל 2018). "Queer TV in the 21st Century: Essays on Broadcasting from Taboo to Acceptance. Ed. Kylo-Patrick R.Hart. McFarland, 2016. 232 pp. $35.00 paperback". The Journal of Popular Culture 51 (2): 550–553. ISSN 0022-3840. doi:10.1111/jpcu.12662. 
  4. ^ King, Anna (7 ביולי 2009). "Brno reignites the pinkface debate: As gay-themed films Brno and Humpday hit theaters, TONY weighs in on the drama behind the comedy.". www.timeout.com. Timeout. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2019-04-03. בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2018. Brno—in which a straight Sacha Baron Cohen plays a flamingly gay Austrian fashion reporter—is the latest film to be accused of making fun of the queer community, drawing the accusation of being pinkface. The epithet is a recent addition to the cinematic lexicon: simply put, it's a riff on the term blackface. It carries the same pejorative connotations but applies to straight actors taking on gay roles. Blackface has long gone the way of anti-miscegenation laws, yet Prop 8 is still with us. Is being gay the new black? 
  5. ^ King, Anna (7 ביולי 2009). "Brno reignites the pinkface debate: As gay-themed films Brno and Humpday hit theaters, TONY weighs in on the drama behind the comedy.". www.timeout.com. Timeout. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2019-04-03. בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2018. 
  6. ^ Manea, Dragos (2016). "Leonardo's paradoxical queerness: Da Vinci's Demons and the politics of straightwashing". in Hart, Kylo-Patrick R. Queer TV in the 21st Century: Essays on Broadcasting from Taboo to Acceptance. Jefferson, NC: McFarland. עמ' 159–177. 
  7. ^ 1 2 "19 Queer Characters Straightwashed for TV and Film". www.advocate.com (באנגלית). 16 במאי 2017. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2019-04-01. בדיקה אחרונה ב-31 במרץ 2019. 
  8. ^ Russell, John (21 במרץ 2018). "Rise's Straightwashing is a Stunning Letdown For Original Gay Stories". www.out.com. Out. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-05-14. בדיקה אחרונה ב-8 במרץ 2021. It's sincere and measured. Characters deepen as the season progresses and I'm here for that evolution. At the same time, though, I will never be able to let go of Katim's original sin: coopting the story of a gay man and rewriting it in his own heterosexual image. 
  9. ^ Richards, Stuart (7 בינואר 2015). "The Imitation Game and the 'straightwashing' of film". mobile.abc.net.au. ABC. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-06-03. בדיקה אחרונה ב-1 בדצמבר 2018. So as delightful as it is that more people are learning about Alan Turing, when Oscar bait films consistently feature this soft "tolerance" for minorities, it all gets a bit exhausting. 
  10. ^ Whitbrook, James. "The New Constantine Comic Is Way More Comfortable With His Bisexuality". io9 (באנגלית). ארכיון ארכיון מהמקור מ-2019-03-31. בדיקה אחרונה ב-31 במרץ 2019. 
  11. ^ Peters, Megan (9 באוקטובר 2017). "'DC's Legends Of Tomorrow' Producer Confirms Constantine's Bisexuality". Comicbook.com. אורכב מ-המקור ב-January 14, 2018. בדיקה אחרונה ב-6 באוגוסט 2018. 
  12. ^ "Chip Zdarsky Opens Up About Jughead". Comicbook.com (באנגלית). ארכיון ארכיון מהמקור מ-2019-03-25. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2019. 
  13. ^ "Zynga Goes West with FrontierVille Launch". www.businesswire.com (באנגלית). 9 ביוני 2010. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2019-04-02. בדיקה אחרונה ב-1 באפריל 2019. 
  14. ^ Ruberg, Bonnie. 2018. "Straightwashing Undertale: Video Games and the Limits of LGBTQ Representation." In "The Future of Fandom," special 10th anniversary issue, Transformative Works and Cultures, no. 28. https://dx.doi.org/10.3983/twc.2018.1516 (אורכב 08.03.2021 בארכיון Wayback Machine).
  15. ^ Htoon, Sonia May (28 בינואר 2016). "Professor Discusses Lack of Diversity in Video Games". dailynexus.com. Daily Nexus. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-02-05. בדיקה אחרונה ב-8 במרץ 2021. 
  16. ^ McDonald, Heidi (2015). "Romance in Games: What It Is, How It Is, and How Developers Can Improve It". QED: A Journal in GLBTQ Worldmaking 2 (2): 32–63. JSTOR 10.14321/qed.2.2.0032. doi:10.14321/qed.2.2.0032. 
  17. ^ Petrow, Steven (20 ביוני 2016). "The LGBT community feels the effects of 'straightwashing.' They're angry about it.". Washington Post. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-02-06. בדיקה אחרונה ב-26 בנובמבר 2018. 
  18. ^ Zeigler, Cyd (9 בפברואר 2018). "NBC straight-washed the Olympics Opening Ceremony. Here we go again.". www.outsports.com. Outsports. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-02-05. בדיקה אחרונה ב-26 בנובמבר 2018. 
  19. ^ Kohler, Will (7 ביוני 2017). "Provincetown Chamber of Commerce Accused of Straightwashing Promo Video". www.back2stonewall.com. Back2Stonewall. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-02-02. בדיקה אחרונה ב-26 בנובמבר 2018. 
  20. ^ Owens, Cassie; Dent, Mark (16 ביוני 2017). "Straightwashing: Woody's and how Philly's gay bars are less gay: Technology, gentrification and tolerance are changing the Gayborhood.". billypenn.com. Billy Penn. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-11-11. בדיקה אחרונה ב-1 בדצמבר 2018. 
  21. ^ Sarrubba, Stefania (23 באוקטובר 2018). "Sydney LGBTI bar accused of straight-washing for Prime Minister's visit". www.gaystarnews.com. Gay Star News. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-02-02. בדיקה אחרונה ב-1 בדצמבר 2018. 
  22. ^ Jeffs, Lotte (2 ביולי 2018). "Stop straight-washing Pride — our rights matter more than selling stuff". www.standard.co.uk. Standard. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-02-05. בדיקה אחרונה ב-1 בדצמבר 2018. 
  23. ^ Downing, Gerry (14 בפברואר 2018). "Time to end the 'straight-washing' of Eva Gore-Booth and Esther Roper". morningstaronline.co.uk. Morning Star. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-08-30. בדיקה אחרונה ב-26 בנובמבר 2018. 
  24. ^ Alberge, Dalya (2 ביוני 2018). "Tchaikovsky and the secret gay loves censors tried to hide". The Observer (באנגלית). ISSN 0029-7712. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-01-14. בדיקה אחרונה ב-24 בינואר 2021. 
  25. ^ Kostalevsky, Marina (2018). The Tchaikovsky papers : unlocking the family archive. Kostalevsky, Marina,, Pearl, Stephen, 1934-, Vaĭdman, Polina. New Haven: Yale University Press. עמ' 8f. ISBN 978-0-300-19136-3. OCLC 1031028457. 
  26. ^ 1 2 Chomsky, Daniel; Barclay, Scott (2010). "The Mass Media, Public Opinion, and Lesbian and Gay Rights". Annual Review of Law and Social Science 6 (1): 387–403. doi:10.1146/annurev-lawsocsci-102209-152825. 
  27. ^ "The Lavender Scare: The Cold War Persecution of Gays and Lesbians in the Federal Government". doi:10.1163/2468-1733_shafr_sim140150076. 
  28. ^ Brewer, Paul R. (13 בנובמבר 2007). "Up from Invisibility: Lesbians, Gay Men, and the Media in America, by Larry GrossStraight News: Gays, Lesbians, and the News Media, by Edward AlwoodAll the Rage: The Story of Gay Visibility in America, by Suzanna Danuta Walters". Political Communication 24 (4): 462–464. ISSN 1058-4609. doi:10.1080/10584600701641797. 
  29. ^ "Straight news: gays, lesbians, and the news media". Choice Reviews Online 34 (6): 34–3154–34–3154. 1 בפברואר 1997. ISSN 0009-4978. doi:10.5860/choice.34-3154. 
  30. ^ Fields, Bernard M. (11 באוקטובר 1990). "Book Review Covering the Plague: AIDS and the American media By James Kinsella. 299 pp., illustrated. New Brunswick, N.J., Rutgers University Press, 1989. $22.95". New England Journal of Medicine 323 (15): 1078–1079. ISSN 0028-4793. doi:10.1056/nejm199010113231524. 
  31. ^ Shilts, R. (1994). And the band played on politics, people, and the AIDS epidemic. Penguin. ISBN 014011369X. OCLC 1026421608.