הצגת הצורות המרחביות של האורביטלים אטומיים (בשורה העליונה) ואורביטלים מולקולריים (שורה תחתונה). אורביטל הוא הסתברות למציאת אלקטרון במקום מסוים ברמת אנרגיה באטום. האורביטל היא פונקציית הגל המתקבלת כתוצאה ממשוואת שרדינגר. אורביטל, הן מולקולרי והן אטומי, יכול לאכלס עד 2 אלקטרונים בעלי ספין הפוך. אורביטל מולקולרי מתקבל מחיבור או חיסור פונקציות הגל. כתוצאה מחיבור הפונקציות אנו מקבלים אורביטל קושר, בעל אנרגיה נמוכה מזו של שני האורביטלים האטומים היוצרים אותה, ואורביטל אנטי-קושר המתקבל מחיסור פונקציות הגל, הגבוה באנרגיה מזו של שני האורביטלים האטומים היוצרים אותו. באיור ניתן לראות את הסימטריה בין האורביטל האטומי 1S לבין האורביטל המולקולרי σ1S, הנראה כשני 1S שחיברו את מרכזן. כך נראים גם 2P ו-σ2P (ישנם 3 2P, אחד לכל ציר במרחב: X, Y ו-Z).
דגם מולקולת הענק – חלבון ההמוגלובין, בעת קשירה ובעת שחרור מולקולות חמצן. ההמוגלובין מורכב מארבע שרשראות פולימריות, שכול אחת מהן קשורה לקבוצת הם, שמכילה אטום ברזל, שנקשר לחמצן.
דגם מולקולת הענק – חלבון ההמוגלובין, בעת קשירה ובעת שחרור מולקולות חמצן. ההמוגלובין מורכב מארבע שרשראות פולימריות, שכול אחת מהן קשורה לקבוצת הם, שמכילה אטום ברזל, שנקשר לחמצן.
דגם פפטיד המורכב משתי חומצות אמינו מסוג אלנין. על חלקו השמאלי של הפפטיד מצויר ענן האלקטרונים של האטומים, המרכיבים את המולקולה. אולם אין ציור של הענן בחלקו הימני של המודל. הכדורים השחורים מסמלים את אטומי הפחמן. הכחולים – חנקן. האדומים – חמצן. הלבנים – מימן.
