עיר היונה

עיר היונה

מידע כללי
מאת	נתן אלתרמן
שפת המקור	עברית
סוגה	שירה הלירית
הוצאה
הוצאה	הוצאת הקיבוץ המאוחד
תאריך הוצאה	1957
מספר עמודים	358
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	001271078, 001271079, 001753022, 002654277, 002654276, 003925069, 001271071

עיר היונה הוא ספר השירה הלירית הרביעי של נתן אלתרמן. הספר ראה אור סמוך ליום העצמאות של שנת 1957, 13 שנים לאחר ספרו הקודם, "שירי מכות מצרים". הספר כולל שני חלקים, הראשון הוא מחזור שירי עיר היונה, בו ביקש אלתרמן לגולל את אתוס הקמת מדינת ישראל. בחלקו השני של הספר מקובצים מחזורי שירים שנכתבו על ידי המשורר עוד מראשית שנות הארבעים, בהם "שיר עשרה אחים". הספר נחשב בשעתו כאכזבה וכפחות טוב מספרי המשורר, אך למרות זאת זיכה את אלתרמן בפרס ביאליק. המוכר ביותר מבין שירי מחזור "עיר היונה" הוא השיר "ליל חניה" שהולחן על ידי יאיר רוזנבלום לקראת פסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1973.

שם הספר

שם הספר לקוח מהפסוק בספר צפניה: ”הוֹי מֹרְאָה, וְנִגְאָלָה--הָעִיר, הַיּוֹנָה” (ספר צפניה, פרק ג', פסוק א') ומהפסוק בספר ירמיהו: ”..וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל-עַמֵּנוּ וְאֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ, מִפְּנֵי, חֶרֶב הַיּוֹנָה.” (ספר ירמיהו, פרק מ"ו, פסוק ט"ז), אליו מתייחס אלתרמן במישרין בגוף השיר. המילה "יונה" מתפרשת הן כשם הציפור יונה, המבשרת את השלום והן כפועל משורש י.נ.ה (הציק, לחץ).

מחזור שירי עיר היונה

שירי "עיר היונה" באים לתאר את העשייה הציונית בארץ ישראל בתקופה שלפני הקמת המדינה ובראשית ימיה על פי סדר התרחשותם: ההעפלה, קיבוץ הגלויות, כור ההיתוך, התפתחות השפה העברית והעיר (תל אביב), תקופת מלחמת העצמאות, מגויסי גח"ל (גיוס חוץ לארץ), העלייה ההמונית ועוד עניינים שבסדר היום הציבורי.

השירים נכתבו לאורך שנות הארבעים אשר התאפיינו בתהליך מואץ של בנייה ומאבק לעצמאות ישראל. אלתרמן מתאר תהליך אבולוציוני של עניינים קטנים וטריוויאליים אך מעשיים, אשר ביחד מצטרפים למעשה הגדול וטווה אתוס לא-מהפכני ולא-משיחי של המעשה הציוני. בשירי "עיר היונה" לא התאמץ אלתרמן לייפות את המציאות אלא תיאר אותה באופן ביקורתי ובוחן, ומתוך הבנה ואמפתיה.

היצירה מחזיקה 157 עמודים ובהם 30 שירים, חלקם ארוכים ומורכבים מאוד. גיבורי מחזור השירים הם שני צעירים עבריים מתים מיכאל ומיכל, שאינם אלא הנער והנערה מהשיר "מגש הכסף" ואבות-הטיפוס לנוער העברי החלוצי, הלוחם ובונה המדינה. ניתן להבחין בשלוש חטיבות מרכזיות: המאבק בבריטים ובפרט ההעפלה, בה מתייחס אלתרמן בסימפתיה לעולים בני הגלות ולא רק לאנשי היישוב ה"צברים"; מלחמת השחרור, הן בהתבטאותה בעורף, בעיר תל אביב החשופה להתקפות מיפו ("הפרבר הדרומי") והן בקרבותיה ("בטרם יום", "ליל חניה", "ליל תמורה" ועוד), גם בשירים אלה העניק אלתרמן מקום של כבוד ללוחמים-העולים. החטיבה השלישית מעלה על נס את העלייה ההמונית ואת קליטתה במדינה הצעירה.

שירים נוספים בספר

חלוקה למדורים

חלקו השני של "עיר היונה" כולל שירים שטרם כונסו, חלקם התפרסמו במסגרות שונות כגון "לוח הארץ" ו"שנתון דבר" וחלקם טרם ראו אור בדפוס. חלק זה של הספר מתחלק לארבעה מדורים:

שירים על רעות הרוח כולל את מחזור השירים "שירים על רעות הרוח" (ראו להלן), מקבץ משירי העיר תל אביב, "שירים על ארץ הנגב", בלדות מימי מלחמת העולם השנייה ("אמרה חרב הנצורים" ו"כבר תמו יום קרב וערבו") והשיר "מריבת קיץ", המהווה פולמוס עם הכנענים.

כחוט השני כולל שירי אהבה, בהם "ניגון עתיק", "העלמה", "קרן הפוך", "שלושה שירי גוזמאות" ועוד.

שירי נוכחים כולל 19 מונולוגים מפי דמויות, מושגים ועצמים מעולמו של אלתרמן והמדינה ("הרחוב", "הפונדק הישן", "חצרו של קיבוץ" ועוד).

שיר עשרה אחים ראו להלן.

שירים על רעות הרוח

מחזור 11 השירים הכלולים תחת הכותרת "שירי רעות הרוח" ראו אור בחוברת "מחברות לספרות" בספטמבר 1941. השירים מתייחסים לספר קהלת המכנה את החיים מספר פעמים ”הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ”. בשירים מצרף אלתרמן את חיי היומיום ויופיים האגבי הכולל מראה רחוב, נעורים, אהבה לעלמה, שמחה, קלות-דעת ואהבת מראה נושן עם האידיאלים והעשייה: המאבק לחירות, הנאמנות, אחוות האחים ומעל הכל הקמת עיר, ארץ, ואומה. ”אֵיך עָבָרְנוּ קַלִּים וּפְחוּתִים / וּבלִבֵּינוּ דִבֵּר הַזָּמִיר, / שֶׁהִרְבֵּינוּ עָסֹק בִּשׁטוּתִים / וְהִנֵּה הֲקִימוֹנוּ גַם עִיר.” דווקא אלו המכונים "רודפי שטותים" ו"רועי רוח" אלו הם הנושאים בעול, הבונים את המדינה והנכונים לשלם עבורה בחייהם, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בווידוי אותו נושא אחד הלוחמים באוזני רעו. אחד האלמנטים המקשרים בין חיי הרגע לחיי המעשה וההקרבה הוא ערך הרעות, המועלה על נס בשיר, שהפך לאחד מנכסי צאן הברזל של הפלמ"ח

שיר עשרה אחים

"שיר עשרה אחים" הוא מחזור שירים שנושאו הוא הנאות החיים הפשוטים וחגיגת ערך החיים אל מול החורבן. אלתרמן החל לחבר את מחזור השירים כבר ב-1939, חלקו התפרסם כ"שיר ארבעה אחים" על ידי אברהם שלונסקי בקובץ "6 פרקי שירה". מתכונת השיר גזורה משיר-עם היתולי בסגנון נונסנס ביידיש, בו מספר האח הצעיר שהיו לו תשעה אחים וכולם מתו או נעלמו בדרכים גרוטסקיות ומגוחכות. אלתרמן נטל את המסגרת אך שינה אותה לגמרי, בשירו מכונסים האחים בפונדק אליו נקלעו בשל שיטפון. בשיר נושא כל אחד מעשרת האחים נאום על אחת מהנאות החיים (למשל "הבקתה" מעלה על נס את השלווה והאחווה בחיק המשפחה, "היין" מעלה על נס את שמחת החיים ואהבת המשקה, "הספרים" מהלל את הספר והספרייה ו"שבחי קלות הדעת" את זוטות החיים, השמחות הקטנות והומור). השיר הרביעי, "האב" יוצא דופן ומעלה את דמותו של אב המשפחה, המגלם את עמוד-השדרה המקנה יציבות לתא המשפחתי ולעולם כולו. בשירי האחים נשזרת אהבת האשה המכונה "הַחֲמוּטָל". בין השירים מופיע שיר-מעבר, כעין פזמון חוזר או "זֶמֶר" שניסוחו קבוע.

יציאה לאור וביקורת

הציפייה לקראת צאת הספר הייתה גדולה. אלתרמן ביסס מעמד יחיד במינו בציבוריות הישראלית בזכות שירי "הטור השביעי" שלו, והיה בשיא השפעתו, אולם בד בבד לא הוציא ספר שירים זה 14 שנה. עם היוודע דבר הכנתו של הספר לדפוס שיגר הרמטכ"ל דאז, משה דיין, את שלישו מרדכי בר-און אל המו"ל ישראל זמורה על מנת לקבל עותק ראשוני, אולם הושב ריקם. עם זאת, ברגע שיצא הספר לאור שלח אלתרמן מיד שני עותקים ממנו בהקדשתו ובחתימתו, אחד לדיין והשני לבר-און.

דבר השבוע הקדיש כתבת שער לצאת הספר ב-20 ביוני וכלל בגוף הגיליון רשימה מאת משה שמיר שהכתיר את אלתרמן בתואר "משורר האומה". אהרן מגד הקדיש את כל גיליון יום שישי 21 ביוני של כתב העת "משא" לספר. מגד הגדיר את "עיר היונה" כאפוס, כינה את מחזור השירים "אפוס הדור" ו"האודיסיאה שלנו" והצהיר "נפל דבר!". יעקב הורוביץ פרסם באותו יום בהארץ מאמר ביקורת ובו העלה על נס דווקא את שירי החלק השני של הספר ולא את מחזור "עיר היונה" עצמו.

אולם, בניגוד להתלהבות הראשונית, זכה הספר עד מהרה לקבלת פנים צוננת בקרב עמיתיו של אלתרמן. מנחם דורמן, למשל, כתב ביומנו שהספר אינו אלא "טור שביעי" משוכלל ואינו מגביה לשירה של "כוכבים בחוץ". לאחר הפרסומים הראשונים בעיתונות באה שתיקה ארוכה. ב-9 באוגוסט פרסם מתי מגד מאמר ארוך ב"משא", שבו שלל בזהירות את מחזור השירים ומצא בו ראייה שטחית, לאומית, חסרת מורכבות והומור. העיתון "העולם הזה" בחר להשתלח באלתרמן וכתב על הספר שהוא "יצירה בלתי-שווה מאד" שכלל אמנם כמה שירים אמתיים אך בצדם "פזמונים אפורים כשק, טור שביעי-וחצי" המשורר כונה "כלי שרת ותועמלן של השלטון". קבלת פרס ביאליק ב-2 בינואר 1958 נתפסה כעין "פרס ניחומים" שהעניק לאלתרמן ידידו משכבר, יו"ר ועדת הפרס, דב סדן, שאף כתב בעיתון "הפועל הצעיר" מאמר ניתוח אוהד של היצירה בשם "במבואי עיר היונה". מבקר הספרות החשוב ביותר של אותה עת, ברוך קורצווייל, תקף הן את מאמרו של סדן והן את הספר, וכתב שמצא את שירתו של אלתרמן ב"עיר היונה" (למעט יוצאי דופן במדורים בהם כינס שירים מוקדמים, בפרט "שיר עשרה אחים") סנטימנטלית, שטחית, פגומה, מלאכותית, קלושה ובלתי-אחידה. כל זאת מאת משורר גדול שלא נכשל בכך בעבר. התחושה ש"דמו של אלתרמן הותר" על ידי מאמרו הקטלני של קורצווייל, איפשרה לנתן זך לפרסם את דעתו שלו על אלתרמן במאמרו "הרהורים על שירת אלתרמן".

לקריאה נוספת

• ברוך קורצווייל, בין חזון לבין האבסורדי: פרקים לדרך ספרותנו במאה העשרים, הוצאת שוקן, 1966, הפרק "הערות לעיר היונה של נתן אלתרמן", עמ' 181–201.
• דן לאור, אלתרמן, עם עובד 2013, עמ' 508–540
• שלמה שדה, והעולם באמצע מתרחש: תמונת עולם, הגות ופואטיקה בשירתו המאוחרת של נתן אלתרמן, ספרות עכשיו, 1994
• דן מירון, בין יום קטנות לאחרית הימים: על משמעותה של ההיסטוריה בשירת נתן אלתרמן בתוך: ארבע פנים בספרות העברית בת ימינו, הוצאת שוקן, 1975 עמ' 94-124

קישורים חיצוניים

• זיוה שמיר, חלק מתוך "נתן אלתרמן - משוררו של דור המאבק לעצמאות: עיון במחזור שירי עיר היונה" סדן ה' (תשס"ב) 115–156 (באתר נתן אלתרמן)
• מאמרים על "עיר היונה", אתר נתן אלתרמן
• דן לאור, במבואי "עיר היונה": כתיבתו של אפוס לאומי, סרטון באתר יוטיוב, מתוך סדרת ההרצאות "נתן אלתרמן: הכתיבה והחיים" של אוניברסיטת תל אביב
• אריאל הירשפלד, השיר וחתך הזהב: חמישים שנה ל"שיר עשרה אחים" מאת נתן אלתרמן, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2007
• ישראל זמורה, "פירורים" משולחן גבוה, דבר, 29 באוגוסט 1980
• אבידב ליפסקר, "בין שתי ערים: ארבעים שנה לעיר היונה עשרים שנה לעיר האובות", מאזנים עא 10, אוגוסט 1997, עמ' 26–30. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• מיכאל גלוזמן, ‏״עיר היונה" ושיח האדון, אות 6, סתיו 2016
• עיר היונה, באתר OCLC (באנגלית)