שנות ה-90 של המאה ה-20 במוזיקה הפופולרית
| ההיסטוריה של המוזיקה הפופולרית |
 במאה ה-20 במאה ה-21 |
ערך זה מכיל סקירה של האירועים והמגמות העיקריות במוזיקה הפופולרית במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20.
במהלך העשור הז'אנרים הדומיננטיים בעולם המערבי היו דאנס-פופ, טין פופ, מוזיקת פופ, היפ הופ, R&B עכשווי, ג'ק סווינג חדש, נאו סול, גראנג', בריטפופ, רוק תעשייתי (אנ'), רוק אלטרנטיבי, פופ-פאנק, סקא פאנק, נו-מטאל, הארד רוק, הבי מטאל, האוס, טכנו, טראנס, דראם אנד בייס, IDM, טריפ הופ ויורודאנס.
באמריקה הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת רוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוק אלטרנטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם הפופולריות הרבה לה זכו להקת נירוונה, מוזיקת הגראנג' ומוזיקת הבריטפופ במהלך שנות התשעים, הרוק האלטרנטיבי נכנס למיינסטרים והדבר הוביל לכך שלהקות אלטרנטיביות רבות זכו להצלחה מסחרית ניכרת במהלך העשור.
בתחילת שנות ה-90, בתעשיית המוזיקה הבינו את הפוטנציאל המסחרי של להקות הרוק האלטרנטיבי ובעקבות כך חברות תקליטים גדולות חתרו לעבוד עם להקות כמו אליס אין צ'יינס, פרל ג'אם, ג'יינז אדיקשן, דינוזאור ג'וניור ונירוונה. להקת אר. אי. אם. הצליחה להפוך לאחת מהלהקות הפופולריות ביותר בעולם ולמודל שלהקות רוק אלטרנטיבי רבות ניסו לחקות בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים.
רד הוט צ'ילי פפרז הפכה לאחת מלהקות הרוק האלטרנטיבי הדומיננטיות ביותר במהלך העשור בעקבות ההצלחה של אלבומה Blood Sugar Sex Magik. היא תוציא לקראת סוף העשור גם את האלבום המצליח Californication.
מספר מהלהקות האמריקאיות הבולטות ביותר בז'אנר במהלך העשור כללו את הוטי והבלופיש, קריד, נירוונה, אליס אין צ'יינס, דינוזאור ג'וניור, גרין דיי, ויזר, לייב, אר.אי.אם., אופספרינג, מאץ'-בוקס טוונטי, רד הוט צ'ילי פפרז, סול אסיילום, ליז פייר, סאונדגארדן, Counting Crows, ספין דוקטורס, גו גו דולס, ת'ירד איי בליינד, הסמאשינג פאמפקינס, סמאש מאות', 4 נון בלונדס, בק, הברידרז, פו פייטרס, סאבליים, נו דאוט, הול, קייק, בליינד מלון, סטון טמפל פיילוטס, גארבג' ופרל ג'אם.
גראנג'[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת הגראנג', שהתפתחה במקור באזור הפסיפיק נורת' וסט עוד במהלך העשור הקודם, הייתה בשיא הפופולריות שלה בין השנים 1991 ל-1994.[1] להקות הגראנג' הדומיננטיות ביותר במהלך העשור היו נירוונה, סאונדגארדן, אליס אין צ'יינס ופרל ג'אם. האלבום Nevermind של נירוונה הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים בילבורד 200, והאלבום Ten של פרל ג'אם הגיע למקום השני במצעד האלבומים בילבורד 200 שנה לאחר מכן.
במהלך אמצע העשור להקות גראנג' רבות התפרקו או זכו להרבה פחות חשיפה.
מטאל אלטרנטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך תחילת העשור התפתח הז'אנר מטאל אלטרנטיבי ששילב אלמנטים של מוזיקת רוק אלטרנטיבי עם מוזיקת הבי מטאל. להקות המטאל האלטרנטיבי הדומיננטיות ביותר במהלך העשור כללו את טול, הלמט וג'יינז אדיקשן. להקות בולטות אחרות כללו בין היתר את פיית' נו מור, פריימוס, רד הוט צ'ילי פפרז ו-Rage Against the Machine ששילבו גם אלמנטים של מוזיקת פאנק והיפ הופ במוזיקה שלהן, ותרמו להיווצרות של תת-הז'אנרים פאנק מטאל וראפ מטאל.
פוסט-גראנג'[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקביל לדעיכה של להקות הגראנג', חברות התקליטים הגדולות החלו להחתים ולקדם להקות שחיקו את הז'אנר. המונח פוסט-גראנג' הפך בהמשך פופולרי לתיאור אותן הלהקות.
בשנת 1995 המתופף לשעבר של להקת נירוונה דייב גרוהל הקים את הלהקה פו פייטרס, שתרמה רבות לעלייה בפופולריות של ז'אנר הפוסט-גראנג', והיא תהפוך עד סוף העשור לאחת מלהקות הרוק המצליחות ביותר מבחינה מסחרית בארצות הברית, בעיקר בזכות השמעות רבות בערוץ MTV. כמה מלהקות הפוסט-גראנג' הדומיננטיות ביותר במהלך שנות התשעים היו בוש, מאץ'-בוקס טוונטי, קריד, פו פייטרס ולייב. להקות בולטות נוספות שהוקמו במהלך שנות התשעים אך יזכו להצלחה מסחרית רק בעשור הבא היו ניקלבק, לייפהאוס ו-3 Doors Down.
אינדי רוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות ההצלחה העצומה של הרוק האלטרנטיבי במהלך שנות התשעים המונח "אינדי רוק" הפך להיות מזוהה עם כל הלהקות שהיו חתומות בחברות תקליטים עצמאיות ("אינדי", מן המילה האנגלית independent עצמאי, בלתי תלוי), ובדרך כלל היו קשורות לסוגת הרוק האלטרנטיבי. המונח שימש בעיקר על מנת לזהות את אותם הרכבים ששמרו על נקודת ראות מוזיקלית "מחתרתית" ונבדלת מהשאר. להקות אינדי בולטות במהלך העשור כללו את סוניק יות', פיקסיז, פייבמנט, סלייטר-קיני, יו לה טנגו, הברידרז, דינוזאור ג'וניור, והפליימינג ליפס.
סקא פאנק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'אנר הסקא פאנק, המשלב אלמנטים של סקא ופאנק רוק, זכה להצלחה משמעותית במיינסטרים במחצית השנייה של שנות התשעים. אלבום הסקא פאנק הנמכר ביותר באותה התקופה היה האלבום Tragic Kingdom של נו דאוט.[2]
סקייט פאנק ופופ פאנק[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפאנק רוק האמריקאי עבר תחייה מחודשת במהלך המחצית הראשונה של שנות התשעים.
עד לאותה הנקודה לא היה למוזיקת הפאנק רוק פוטנציאל מסחרי, ואף חברת תקליטים גדולה חתרה להחתים להקות כאלה, עד לפריצת הדרך של להקת גרין דיי בשנת 1994. בעקבות כך מספר חברות תקליטים עצמאיות, שנוהלו לרוב על ידי חברי הלהקות עצמם שרצו לוודא שהמוזיקה שלהם אכן תגיע לשווקים.
באמצע שנות התשעים ז'אנר הסקייט פאנק פרץ למיינסטרים – בהתחלה עם להקת הסקייט פאנק גרין דיי ובסוף העשור עם להקת הפופ פאנק בלינק-182, ושתיהן זכו להצלחה מסחרית עצומה ברחבי העולם. האלבום Dookie של להקת גרין דיי, אשר יצא ב-1994, הצליח למכור כ-10 מיליון עותקים בארצות הברית לבדה, וכ-10 מיליון עותקים נוספים ביתר העולם נמכרו 10 מיליון עותקים שלו, בעוד שביתר מדינות העולם נמכרו גם 10 מיליון עותקים של האלבום. באותה השנה להקת אופספרינג הוציאה את האלבום Smash שנמכר במעל ל-14 מיליון עותקים ברחבי העולם ובכך שבר שיא כאשר נהיה האלבום של חברת תקליטים עצמאית שמכרה את כמות העותקים הגדולה ביותר בכל הזמנים. פריצת הדרך של להקת בלינק-182 הגיעה בשנת 1999 כאשר הלהקה פרסמה את אלבומה Enema of the State, שנמכר במעל ל-15 מיליון עותקים ברחבי העולם.
הבי מטאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחצית השנייה של שנות התשעים זכה תת-הז'אנר אינדסטריאל מטאל לפופולרית רבה. להקות האינדסטריאל מטאל הדומיננטיות בארצות הברית במהלך העשור כללו את ניין אינץ' ניילז, מרילין מנסון, וייט זומבי ומיניסטרי.
תת-הז'אנר דת' מטאל זכה גם הוא להצלחה רבה במהלך שנות התשעים. להקות הדת' מטאל הדומיננטיות ביותר במהלך העשור כללו את דת', דייסייד, מורביד אנג'ל, קניבל קורפס ואוביטוארי.
רוק קל[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמני רוק קל דומיננטיים במהלך העשור כללו את שרה מקלכלן, אלאניס מוריסט, פיונה אפל, ליז פייר, איימי גרנט, מרדית ברוקס, ג'ול, נטלי מרצ'נט, טרייסי צ'פמן, שריל קרואו, ג'ף באקלי, דייב מת'יוס, שאניה טוויין, בריאן אדמס, אליוט סמית' ומליסה אתרידג'.
רוק כבד[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמני גלאם מטאל מהגל השלישי כמו פיירהאוס, וורנט, אקסטרים, סלאטר ו-Skid Row חוו את ההצלחה הגדולה ביותר שלהם בתחילת העשור, אך הפופולריות של הלהקות האלה דעכה אחרי 1992 בערך. מוטלי קרו ופויזן, שהיו פופולריות מאוד בשנות השמונים, הוציאו אלבומים מצליחים ב-1989 וב-1990, בהתאמה, והמשיכו ליהנות מההצלחה הזו בתחילת העשור. הבלאק קרואוס הביאו צליל רוק אנד רול קלאסי יותר עם הופעת הבכורה המוצלחת שלהם ב-1990. אמני רוק כבד מבוססים יותר כמו Guns N' Roses, ואן היילן, דף לפרד, אוזי אוסבורן, וטום פטי הוציאו אלבומים מצליחים ונשארו מאוד פופולריים במחצית הראשונה של העשור, בעוד שלהקות כמו אירוסמית', בון ג'ובי ומטאליקה שמרו על הפופולריות שלהן לאורך כל העשור, בעיקר באמצעות המצאות מחדש של הסגנונות המוזיקלי שלהן. קיס הוציאה את מה שנטען כאלבום איחוד עם ארבעת החברים המקוריים בסוף שנות התשעים, אך מאוחר יותר התברר שאייס פרהלי ופיטר קריס השתתפו ביצירתו במקצת.
היפ הופ[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות התשעים סצנת הראפ בניו יורק, שהייתה המרכז של תרבות ההיפ הופ לאורך שנות השמונים, התפשטה גם לערים כמו לוס אנג'לס, אטלנטה, יוסטון, אזור מפרץ סן פרנסיסקו, מיאמי, שיקגו וממפיס.
האלבום The Chronic של ד"ר דרה מ-1992, שהיה בעל השפעה רבה על ההתפתחות של תת-הסוגה גנגסטה ראפ.[3] בנוסף לאלבום The Chronic, ד"ר דרה היה המפיק של האמן החדש סנופ דוג והדבר תרם בסופו של דבר רבות להצלחת אלבומו של סנופ, Doggystyle, שיצא לשווקים ב-1993. עקב ההצלחה של חברת התקליטים דת' רואו רקורדס, מוזיקת ההיפ הופ של אזור החוף המערבי הייתה דומיננטית במיוחד בסצנת ההיפ הופ במהלך תחילת העשור, בעוד שהראפר הנוטוריוס בי. איי. ג'י. זכה להצלחה גדולה באזור החוף המזרחי.[4] במהלך אמצע שנות התשעים היפ הופ הפך לז'אנר המוזיקה הריווחי ביותר בתעשיית המוזיקה.[5][6]
אלבומי הראפ הנמכרים ביותר שיצאו במהלך העשור היו The Chronic של ד"ר דרה, Illmatic של נאז, All Eyez on Me של טופאק שאקור, Enter the Wu-Tang (36 Chambers) של וו טאנג קלאן, Ready to Die של הנוטוריוס בי.איי.ג'י., Ridin' Dirty של UGK, 19 Naughty III של Naughty by Nature ו-Doggystyle של סנופ דוג.
במהלך שנת 1998 הזמרת לורן היל השיקה את אלבום הבכורה שלה The Miseducation of Lauryn Hill, שהגיע למקום הראשון במצעד בילבורד 200. בשנת 1999 האלבום היה מועמד לעשרה פרסי גראמי, זכה בחמישה (דבר שנכון לאז לא קרה מעולם לאף אמן היפ-הופ) ובסופו של דבר נמכרו בסך הכול מעל ל-19 מיליון עותקים של האלבום ברחבי העולם.[7]
לקראת סוף שנות התשעים, גם סצנת ההיפ הופ של דרום ארצות הברית זכתה לפופולריות רבה, ובמיוחד אמנים כמו אאוטקאסט, טריק דאדי, ת'רי 6 מאפיה, מאסטר פי, מיסי אליוט וליל ויין.[8]
שני אירועים בולטים במיוחד בעולם הראפ שהתרחשו באמצע העשור היו הרצח של הראפר טופאק שאקור מהחוף המערבי והרצח של הראפר הנוטוריוס בי. איי. ג'י. מהחוף המזרחי, שלפי סברות נרצחו במסגרת יריבות בין סצנת ההיפ הופ של החוף המזרחי לסצנת ההיפ הופ של החוף המערבי.
שימוש בדגימות ואינטרפולציות של שירים ישנים בשירי היפ הופ היו נפוצים למדיי במהלך שנות התשעים. שירים בולטים שיצאו במהלך העשור אשר כללו דגימות משירים ישנים יותר – "U Can't Touch This" של אם סי האמר, "Jump Around" של האוס אוף פיין, "Mo Money Mo Problems" ו-"Big Poppa" של הנוטוריוס בי. איי. ג'י., "It Was a Good Day" של אייס קיוב, "Regulate" של וורן ג'י ונייט דוג, "I'll Be Missing You" של פאף דאדי, "Ain't No Nigga" של ג'יי-זי, "Killing Me Softly with His Song" של פוג'יז, "Hey Lover" של Boyz II Men, "C.R.E.A.M." של וו טאנג קלאן, "Nuthin' but a 'G' Thang" של ד"ר דרה, "No Diggity" של בלקסטריט, "Gangsta's Paradise" של קוליו, "I Wish" של סקי-לו, השירים "Do for Love", "I Get Around" ו-"California Love" של טופאק שאקור, והשירים "Men in Black" ו-"Wild Wild West" של ויל סמית'.
כמה מאמני הראפ הדומיננטיים ביותר במהלך שנות התשעים כללו את Bone Thugs-n-Harmony, טופאק שאקור, הנוטוריוס בי. איי. ג'י., נאז, אייס קיוב, ד"ר דרה, אל אל קול ג'יי, Eazy-E, וו טאנג קלאן, ונילה אייס, סנופ דוג, באסטה ריימס, סייפרס היל, וורן ג'י, קוליו, ביג פן, אאוטקאסט, פוג'יז, מוב דיפ, א טרייב קולד קווסט, פאף דאדי, ויל סמית', DMX, מאסטר פי, ג'יי-זי ואמינם.
-
לורן היל, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-2005 -
-
.png)
מוזיקת פופ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההצלחה העצומה של להקת הבנות הבריטית ספייס גירלז, אשר הפכה להרכב הבריטי המצליח ביותר מבחינה מסחרית באמריקה הצפונית מאז הביטלס, הובילה לגל של אמני טין פופ חדשים בארצות הברית. בין השנים 1997 ל-2000 זמרות והרכבי הטין פופ האמריקאים החדשים כללו את בקסטריט בויז, אן סינק, הנסון, כריסטינה אגילרה, בריטני ספירס, ג'סיקה סימפסון, מנדי מור, ג'ניפר לופז ודסטיניז צ'יילד. בסוף העשור, בריטני ספירס וכריסטינה אגילרה זכו להצלחה עצומה עם הלהיטים "...Baby One More Time" ו-"Genie in a Bottle" ואלבומי הבכורה שלהן היו בין האלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים.
סלין דיון זכתה להצלחה עצומה ברחבי העולם במהלך שנות התשעים בזכות אלבומיה Falling into You, שיצא ב-1996, ו-Let's Talk About Love, שיצא ב-1997, וכמו גם בזכות הסינגל " My Heart Will Go On " מהפסקול של הסרט טיטניק אשר יצא בדצמבר 1997 וזכה בפרס אוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר, בארבעה פרסי גראמי, בפרס המוזיקה של בילבורד, ובפרסים נוספים. בנוסף לכך הסינגל הפך לסינגל השני הנמכר ביותר בכל הזמנים בביצוע זמרת, לשיר השמיני הנמכר ביותר בכל הזמנים ולשיר הנמכר ביותר בשנת 1998.
-
בקסטריט בויז, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-2005 -
בריטני ספירס, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-1999
R&B עכשווי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלהיט של ויטני יוסטון "I Will Always Love You", אשר יצא ב-1992, הפך לאחד מהשירים הנמכרים ביותר בכל הזמנים וזכה בשני פרסי גראמי. לפי האיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי יוסטון היא אמנית הרית'ם אנד בלוז שהצליחה למכור הכי הרבה תקליטים במהלך המאה ה-20.[9]
בשנות התשעים מריה קארי זכתה גם היא להצלחה עצומה, בעיקר בזכות הלהיטים "Vision of Love" (משנת 1990) ו-"Love Takes Time" (משנת 1990). אלבומיה Music Box (משנת 1993) ו-Daydream (משנת 1995) היו מהאלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים.
אמנים בולטים נוספים בז'אנר במהלך העשור כללו את דיאנג'לו, לורן היל, וויטני יוסטון, אן ווג, טוני ברקסטון, Boyz II Men, מייסי גריי, מרי ג'יי בלייג', ונסה ויליאמס, ג'נט ג'קסון, אשר, אליה, TLC, ברנדי, מוניקה, ואר. קלי.
-
ויטני יוסטון, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-1991 -
מריה קארי, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-1998
נאו-סול[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמצע העשור התפתח הז'אנר המוזיקלי נאו סול, אשר שילב אלמנטים ממוזיקת הנשמה של שנות השבעים עם מוזיקת ההיפ הופ. אמנים בולטים בז'אנר כללו את דיאנג'לו, אריקה באדו, ולורין היל.
אלבומה של הזמרת והראפרית האמריקאית לורין היל "The Miseducation of Lauryn Hill" אשר יצא ב-1998 נותר עד היום אלבום האולפן היחיד שלה. הצלחת האלבום הזניקה את היל למעמד של כוכבת-על בינלאומית, ותרמה להבאת מוזיקת היפ הופ ומוזיקת הנאו סול לחוד החנית של המוזיקה הפופולרית. האלבום זכה לתשבחות המבקרים והצליח מסחרית, עם מכירות של 18 מיליון עותקים ברחבי העולם. בטקס פרסי גראמי זכה האלבום ב-5 פרסים, ביניהם אלבום השנה, פריצת השנה ואלבום ה-R&B של השנה.
מוזיקה אלקטרונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתפתחות המואצת של טכנולוגיית המחשוב, והטכנולוגיות הזמינות ליצירת מוזיקה תרמו להפחתה ניכרת בעלות הציוד בתחילת העשור אשר אפשרה לכמות גדולה יותר של מוזיקאים להפיק מוזיקה אלקטרונית. למרות שבתחילה רוב המוזיקה האלקטרונית הייתה מוזיקת ריקודים, הז'אנר התפתח במהלך העשור כאשר מוזיקאים רבים החלו להפיק מוזיקה אלקטרונית שלא בהכרח נועדה לרחבת הריקודים אלא יותר להאזנה ביתית (סוגה מוזיקלית אשר לימים תכונה "אלקטרוניקה ") ואשר הינה איטית יותר אשר הושמעה בחדרי "צ'יל-אאוט" במועדונים בהם לא מנוגנת מוזיקת ריקודים (מוזיקה זו כונתה לעיתים גם מוזיקת דאון-טמפו, מוזיקת צ'יל-אאוט ומוזיקת אמביינט).
במהלך העשור סצנת המוזיקה האלקטרונית זכתה לפופולריות עצומה ברחבי העולם, לאחר שבמקור מוזיקת ההאוס התפתחה בשיקגו, ומוזיקת הטכנו התפתחה בדטרויט.
הפריצה של המוזיקאי מובי קרתה ב-1999, כאשר הוציא את אלבומו Play שכלל כמה משיריו הפופולריים ביותר - "Porcelain", "Natural Blues" ו-"Why Does My Heart Feel So Bad?". מאפיין בולט בשירי האלבום היה שבחלק גדול מהשירים עשה מובי שימוש בדגימות משירי בלוז ישנים.
מוזיקת קאנטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת רוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריטפופ[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת שנות ה-90 התפתח בבריטניה ז'אנר הבריטפופ. במסגרת סצנת הבריטפופ בבריטניה הופק רוק אלטרנטיבי קליט יותר, בין היתר בתגובה לפופולריות לה זכו שירי הרוק האלטרנטיבי האפלים יותר של מוזיקת הגראנג' האמריקנית. סצנת הבריטפופ, אשר הגיעה לשיא הצלחתה בין השנים 1994–1996, הצליחה להביא באותה העת את הרוק האלטרנטיבי הבריטי למיינסטרים. להקות הבריטפופ הדומיננטיות ביותר במהלך העשור כללו את בלר, סווייד, קולה שייקר, פאלפ, אושן קולור סין, אלסטיקה, סופרגראס, The Verve ואואזיס אשר הצליחו להביא להיטים רבים לצמרת מצעדי הפזמונים לאורך העשור.
אואזיס הייתה להקת הבריטפופ שזכתה להצלחה הגדולה ביותר, כאשר אלבומה השני (What's the Story) Morning Glory? אשר מכר מעל ל-25 מיליון עותקים ברחבי העולם והפך לאחד מ-50 האלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים בבריטניה.[10] השיר "Wonderwall" הצליח להגיע למקום השני במצעד הפזמונים הבריטי, ולמקום השמיני במצעד הפזמונים האמריקאי. עד סוף העשור רוב להקות הבריטפופ המצליחות ביותר התפצלו או התפרקו.
פוסט בריטפופ[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנת 1997 לערך, לאחר שסצנת הבריטפופ החלה לדעוך, להקות בריטיות חדשות בחרו להימנע מלהיות מזוהים עם סצנת הבריטפופ על אף שהם הפיקו מוזיקה בהשראת סצנת הבריטפופ.[11][12] חלק גדול מאותן הלהקות שילבו אלמנטים של מוזיקת רוק מסורתית בריטית (במיוחד הביטלס, הרולינג סטונס ו־Small Faces)[13] עם השפעות אמריקאיות, כולל סגנון הפוסט-גראנג'. להקות פוסט-בריטפופ כמו קולדפליי, טראוויס, Stereophonics ו־Feeder זכו להצלחה בינלאומית גדולה בהרבה מרוב להקות הבריטפופ שקדמו להן, והיו בין הלהקות המצליחות ביותר בבריטניה מבחינה מסחרית לקראת סוף העשור.
טרנדים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת פופ[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת פופ ומוזיקת דאנס הפכו פופולריות במיוחד באירופה במהלך שנות התשעים. אמני פופ אירופאים דומיננטיים במהלך העשור כללו את סיל, אם פיפל, טו אנלימיטד ואייס אוף בייס.
במהלך שנות ה-90 הוקמו באנגליה להקות הבנים טייק ד'את ואיסט 17, שהתחרו בשתי להקות הבנים האיריות וסטלייף ובויזון.[14] ב-1996 הוקמה בבריטניה להקת הספייס גירלז שתהפוך לאחת מלהקות הפופ המצליחות והמשפיעות ביותר של העשור. הקבוצה הצליחה להביא תשעה סינגלים למקום הראשון במצעד הבריטי ובמצעד האמריקני, כולל השיר "Wannabe", "2 Become 1" ו-"Spice Up Your Life".[15] האלבום של הספייס גירלז "Spiceworld" משנת 1997 הצליח להגיע באותה השנה למקום הראשון במצעד מכירות האלבומים האמריקני. בעקבות ההצלחה של הספייס גירלז הוקמה להקות בנות נוספות כמו להקת אול סיינטס, אשר להן היו חמישה להיטים שהגיעו למקום הראשון במצעד הפזמונים הבריטי ושני אלבומי פלטינה. להקות הבנים של שנות התשעים היוו גם את נקודת המוצא לקריירות הסולו של הזמר רובי וויליאמס, אשר היה במקור חבר בלהקת טייק ד'את, והצליח להביא שישה להיטים למקום הראשון במצעד הפזמונים הבריטי בין השנים 1998 ל-2004.[16] להקות טין פופ אירופאיות פופולריות במהלך העשור כללו את אייס אוף בייס, אקווה ו־A*Teens .
בקיץ 1996 הצמד המוזיקלי הספרדי לוס דל ריו פרסם את להיט הקיץ שלהם "Macarena" אשר התפתח עם הזמן לשיר ריקוד שהושפע מסגנון הריקוד הלטיני "מרנגה". השיר והריקוד זכו להצלחה עצומה ברחבי העולם במהלך שנת 1996.
-
ספייס גירלז, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-2008 -
רובי ויליאמס, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-2009
_56.jpg)
מוזיקה אלקטרונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות ההתפתחויות הטכנולוגיות שאפשרו לאמנים ליצור מוזיקה ובעקבות הפחתת עלויות הציוד בתחילת העשור מספר גדול יותר של מוזיקאים החל להפיק מוזיקה אלקטרונית.
הפופולריות של מוזיקת ההאוס, הטכנו והרייב בתחילת העשור הובילו לפריחה של ז'אנר היורודאנס שהיה בעל פוטנציאל מסחרי רב יותר. הרכבי היורודאנס האירופאים הדומיננטיים ביותר במהלך העשור כללו את Toy-Box, Alice Deejay, Rednex, האדאוויי, Gigi D'Agostino, Vengaboys, 2 Unlimited, Cappella, אייפל 65, קורונה, Culture Beat, ד"ר אלבן, 2 Brothers On The 4th Floor, Mr. President, סאש!, Snap!, Playahitty, Real McCoy, ויגפילד וסקטמן ג'ון.
במהלך העשור התפתח גם הז'אנר IDM (מוזיקת דאנס אינטליגנטית), אשר שילבה אלמנטים של מוזיקת טכנו, מוזיקת דראם אנד בייס ומוזיקת אסיד האוס ועשתה שימוש רב בעיבוד אותות ספרתי.
בבריטניה ז'אנרים אלקטרוניים פופולריים במהלך העשור כללו את הז'אנרים הארדקור ברייקביט, דראם אנד בס/מוזיקת ג'אנגל, ביג ביט וגראז' בריטי. בין ההרכבים האלקטרונים שזכו להצלחה המסחרית הגדולה ביותר במהלך העשור מתוך אותן הסצנות ניתן למנות את האמנים הפרודיג'י, The Chemical Brothers, פאטבוי סלים, אפקס טווין, Autechre, בורדס אוב קנדה, מאסיב אטאק, פורטיסהד, אנדרוורלד ופיית'לס.
ההצלחה של להקת Massive Attack בתחילת העשור הובילה לפיתוח של סוגה חדשה נוספת של מוזיקה אלקטרונית איטית יותר שזכתה לכינוי טריפ הופ.
מוזיקת הטראנס שהתפתחה בתחילת העשור הפכה פופולרית ברחבי אירופה במהלך שנות התשעים, כאשר אמנים כמו ATB, ופול ואן דייק זכו להצלחה מסחרית ענקית. הטראנס האירופי נותר פופולרי עד תחילת העשור הבא.
-
טו אנלימיטד, תצלום מהופעה שהתקיימה ב-1994 -
חברי ההרכב הפרודיג'י
באוקיאניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
באוסטרליה ובניו זילנד הלהקות INXS ו-Crowded House אשר זכו להצלחה עצומה ברחבי העולם במהלך שנות השמונים המשיכו להיות פופולריים גם במהלך שנות התשעים. עם זאת, הפופולריות של להקת INXS דעכה לאחר יציאת האלבום Full Moon, Dirty Hearts בשנת 1993, שאפילו לא הצליח להיות ברשימת 50 האלבומים הנמכרים ביותר בארצות הברית, וב-22 בנובמבר 1997, מספר חודשים לאחר יציאת אלבום האולפן העשירי של הלהקה, סולן הלהקה מייקל האצ'נס נמצא תלוי ללא רוח חיים במלון בו שהה בסידני. להקת Crowded House הוציאה שני אלבומים נוספים במהלך העשור - Woodface בשנת 1991 ו־Together Alone בשנת 1994, אשר זכו גם הם להצלחה בינלאומית, אך הלהקה התפרקה לבסוף ב-1996.
בניו זילנד, השיר "How Bizarre" של הרכב ההיפ הופ OMC הפך לשיר הניו זילנדי המצליח ביותר בכל הזמנים, והגיע למקום הראשון במספר מצעדים ברחבי העולם, כולל באוסטרליה, קנדה, אירלנד, דרום אפריקה ואוסטריה.[17]
הזמרת האוסטרלית קיילי מינוג, אשר לה זכתה להצלחה עצומה בעשור הקודם, המשיכה להיות פופולרית לאורך כל העשור, בעיקר בזכות הלהיטים " Confide in Me " ו-" Where the Wild Roses Grow " אותו היא שרה יחד עם ניק קייב. אחותה הצעירה דני מינוג, החלה גם קריירה כזמרת במהלך שנות התשעים וזכתה להצלחה רבה באוסטרליה ובבריטניה בעיקר בזכות הלהיטים כמו "Love and Kisses", "This Is It", ו-"All I Wanna Do".
בנוסף, בשנות ה-90 הגיעה גם פריצת הדרך של זמרת הפופ/רוק נטלי אימברוליה בעיקר בזכות הלהיט הגדולה ביותר שלה - גרסת הכיסוי שביצעה לשיר Torn אשר היה לאחד משירי הפופ הפופולריים ביותר בשנות ה-90.
באמריקה הלטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת פופ[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת רוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
סלסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שנות התשעים מוזיקת הסלסה, אשר באה במקור מאזור האיים הקריביים, הפכה פופולרית בכל רחבי אמריקה הלטינית. במהלך תקופה זו מוזיקת הסלסה הפכה פופולרית יותר ויותר כמוזיקת ריקודים בארצות הברית ובאירופה.
באסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Yarm, Mark (23 בספטמבר 2011). "Commentary: The roots of grunge run deep". CNN. נבדק ב-27 באוקטובר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Gulla, Bob (2006). The Greenwood Encyclopedia of Rock History, Volume Six. Westport, Connecticut: Greenwood Press. p. 47. ISBN 0-313-32981-8.
- ^ McGee, Allan (3 בינואר 2008). "The missing link of hip-hop's golden age". The Guardian. London. נבדק ב-17 בספטמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Caramanica, Jon (9 בנובמבר 2009). "MYTH No. 4: Biggie & Tupac Are Hip-Hop's Pillars". SPIN. נבדק ב-4 בספטמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Batey, Angus (7 באוקטובר 2010). "The hip-hop heritage society". The Guardian. London. נבדק ב-8 בנובמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Martinez, Michael (9 בפברואר 2011). "The music dies for once popular 'Guitar Hero' video game". CNN. אורכב מ-המקור ב-11 באוגוסט 2011. נבדק ב-27 בנובמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Rolling Stone magazine article: Inside "The Miseducation of Lauryn Hill": page 1.
- ^ Reynolds, Simon (26 בנובמבר 2009). "Simon Reynolds's Notes on the noughties: When will hip-hop hurry up and die?". The Guardian. London. נבדק ב-25 באוגוסט 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The American Recording Industry Announces its Artists of the Century". Recording Industry Association of America. 10 בנובמבר 1999. אורכב מ-המקור ב-24 ביולי 2011. נבדק ב-23 ביולי 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Queen head all-time sales chart". BBC.co.uk. 16 November 2006. Retrieved on 3 January 2007.
- ^ J. Harris, Britpop!: Cool Britannia and the Spectacular Demise of English Rock (Da Capo Press, 2004), ISBN 0-306-81367-X, pp. 369–70.
- ^ S. Borthwick and R. Moy, Popular Music Genres: an Introduction (Edinburgh: Edinburgh University Press, 2004), p. 188, ISBN 0-7486-1745-0.
- ^ A. Petridis, "Roll over Britpop ... it's the rebirth of art rock", The Guardian, 14 February 2004, retrieved 2 January 2010.
- ^ P. Shapiro, Turn the Beat Around: The Secret History of Disco (Basingstoke: Macmillan, 2006), pp. 288–9.
- ^ D. Sinclair, Wannabe: How the Spice Girls Reinvented Pop Fame (Omnibus Press, 2004), pp. 71–2.
- ^ N. Warwick, T. Brown, J. Kutner, The complete book of the British charts: singles & albums (Omnibus Press, 3rd edn., 2004), pp. 21–4.
- ^ Easton, Paul (1 בפברואר 2010). "Pauly Fuemana mourned". Stuff.co.nz. נבדק ב-14 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה)
