טור דה פראנס 2020
 | |
| מסלול המרוץ | |
| מדינות |
 צרפת |
|---|---|
| סוג | מרוץ קטעים |
| אורך המסלול | 3,470 קילומטרים |
| חודש | 29 באוגוסט–20 בספטמבר |
| משך | 21 קטעים |
| היסטוריה | |
| מוביל מנצחי הקטעים | טאדיי פוגאצ'אר (3 ניצחונות) |
| מנצח אחרון |
 הדירוג הכללי -  טאדיי פוגאצ'אר  קטגוריית הנקודות -  סם בנט  קטגוריית ההרים - טאדיי פוגאצ'אר  קטגוריית הרוכב הצעיר - טאדיי פוגאצ'אר |
  | |
טור דה פראנס 2020 (בצרפתית: Tour de France 2020) הוא המהדורה של ה-107 של מרוץ הטור דה פראנס, אחד משלושת מרוצי הגרנד טורס והמרוץ היוקרתי והחשוב ביותר בעולם שמאורגן על ידי חברת ASO. התאריך המקורי של המרוץ היה אמור להיות 27 ביוני, אך בשל התפרצות נגיף הקורונה בצרפת, נדחה בהמשך ל-29 באוגוסט עד 20 בספטמבר[1]. הטור יצא לדרך בניס, והסתיים בפריז (שאנז אליזה) לאחר כ-21 קטעים ומרחק מצטבר של כ-3,470 קילומטרים. במרוץ ניצח טאדיי פוגאצ'אר (יו. איי. אי. אמירטס), מקדים ב-59 שניות את בן ארצו פרימוש רוגליץ' (יומבו–ויסמה) וב-3:30 דקות את ריצ'י פורט (טרק-סגפרדו).
פוגאצ'אר הפך לסלובני הראשון לנצח את הטור ולרוכב הצעיר ביותר מאז הנרי קורנט ב-1906 לעשות זאת, בזכות מהפך בקטע 20, קטע נגד השעון, לאחר שהוריד פער של 57 שניות מרוגליץ' שהוביל עד הקטע את המרוץ ל-59 שניות לטובתו על רוגליץ' במקום השני, פורט סגר את תמונת הפודיום והפך לאוסטרלי השני לעלות על הפודיום מאז הניצחון של קאדל אוונס ב-2011. בנוסף לכך פוגאצ'אר ניצח גם בקטגוריית ההרים. סם בנט (דקונינק קוויק-סטפ) ניצח את קטגוריית הנקודות והפך לאירי השני מאז שון קלי ב-1989 לנצח בקטגוריה, הוא גם סיים את הרצף של פטר סאגאן שניצח בקטגוריה ב-2012–2016 ו-2018–2019.
קבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרוץ השתתפו כל 19 קבוצות הוורלד טים ועוד 3 קבוצות מדרג ה-פרו טים שקיבלו כרטיס חופשי על ידי המארגנים (ASO).
קבוצות וורלד טים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבוצות פרו טים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| לאום | קבוצה | רוכבים |
|---|---|---|
| צרפת |
ארקאה–סאמסיק |  נאירו קינטנה וורן ברגיל דאייר קינטנה (Dayer Quintana) וינר אנאקונה (Winner Anacona) דייגו רוסה (Diego Rosa) קונור סוויפט (Connor Swift) קווין לדאנואה (Kevin Ledanois) קלמון רוסו (Clément Russo)
|
| צרפת |
טוטאל דיירקט אנרז'י | ניקולו בונפאציו ג'ופרי סופה ליליאן קאלמז'אן רומיין סיקאר אנתוני טורז'י ז'רום קוסין מת'יו בורגנדו
|
| צרפת |
B&B Hotels–Vital Concept | פייר רולאן בריאן קוקאר קווין רזה מקסים שבלייה  ינס דבושרה סיריל גוטייה סיריל בארת' קוונטין פאשה
|
רוכבים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דירוג כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
איגן ברנל, מנצח המרוץ ב-2019, הוביל את אינאוס גרנדיירס במטרה להגן על תוארו כאלוף הטור, כשאיתו בקבוצה רכב גם ריצ'רד קאראפאס, מנצח ג'ירו ד'איטליה. בקבוצת יומבו–ויסמה אלו היו פרימוש רוגליץ' וטום דימולן, מנצחי הוואלטה אספניה 2019 והג'ירו ד'איטליה 2017 בהתאמה. גם סטייבן קראוסווייק שסיים את הטור שלישי ב-2019 היה אמור להיות בסגל של יומבו לטור, אך בסוף בשל פציעה נעדר מהמרוץ. שאר המובילים היו: נאירו קינטנה (ארקאה–סאמסיק), פאביו ארו וטאדיי פוגאצ'אר (יו. איי. אי. אמירטס), עמנואל בוכמן (בורה–הנסגרוהה), טיבו פינו (Groupama–FDJ), ריצ'י פורט ובאוקה מולמה (טרק-סגפרדו), רומן בארדה (AG2R La Mondiale), מיקל לנדה (בחריין מקלארן), ריגוברטו אוראן (EF Pro Cycling), אלחנדרו ולוורדה ואנריק מאס (מוביסטאר), מיגל אנחל לופס (אסטנה), גיום מרטן (קופידיס) ואדם ייטס (מיצ'לטון - סקוט).
ספרינטרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפייבוריט הראשי לניצחון בקטגוריית הנקודות היה פטר סאגאן, שמחזיק בשיא הניצחונות בקטגוריה. ספרינטרים בולטים אחרים שהתחרו במרוץ היו: קיילב יואן (לוטו–סודאל), שניצח שלושה קטעים במהדורה של 2019, סם בנט (דקונינק קוויק-סטפ), אלכסנדר קריסטוף (יו. איי. אי. אמירטס), סוני קולברלי (בחריין מקלארן), בריאן קוקאר (B&B Hotels - Vital Concept p/b KTM), ג'אקומו ניצולו ואדוואלד בואסון האגן (NTT Pro Cycling), אליה ויוויאני וכריסטוף לאפורט (קופידיס), מטאו טרנטין (CCC), לוקה מזגץ (מיצ'לטון - סקוט), קייס בול (סאנווב), הוגו הופסטטר ואנדרה גרייפל (Israel Start-Up Nation).
לראשונה היה ייצוג לקוסטה ריקה, כשאנדריי אמאדור מאינאוס גרנדיירס הפך לרוכב הראשון מהמדינה להתחרות בטור, גם לישראל היה ייצוג עם קבוצת Israel Start-Up Nation ובשורותיה גם רוכב ישראלי, גיא ניב.
קטעי המרוץ ומסלול[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקירת המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
השבוע הראשון[3] (קטעים 1–9)[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטע 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטור דה פראנס 2020 יצא לדרך מניס, 170 קילומטרים עד לניס בחזרה. הקטע הראשון כלל עלייה מדורגת אחת אותה רכבו הרוכבים פעמיים, ה-"Cote de Rimiez", פביאן גרלייר (טוטאל דיירקט אנרז'י) היה בבריחה המוקדמת של הקטע, ביחד עם מיכל שאר (CCC) וסיריל גוטייה (B&B Hotels–Vital Concept). הרוכבים החליטו לנטרל בהקפה השנייה את הקטע עד ל-20 הקילומטרים האחרונים, לאחר ריבוי תאונות ונפילות בהקפה הראשונה. הקטע הסתיים בספרינט מצומצם לאחר תאונה לקראת 3 הקילומטרים הראשונים, אלכסנדר קריסטוף (יו. איי. אי. אמירטס) ניצח בקטע, לפני אלוף העולם מאדס פדרסן (טרק-סגפרדו) וקייס בול (סאנווב). בתום השלב פרש ג'ון דגנקולב (לוטו–סודאל) לאחר שלא עמד במגבלת הזמן.
קטע 2[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע השני גם התחיל והסתיים בניס, כשבדרך כלל ארבע עליות מדורגות. ה-"Col de la Colmianie" ומעבר טוריני, ששתיהן בקטגוריה 1 וה-"Col d'eze" בקטגוריה 2. בעלייה הסופית של השלב, "Col de Quatre Chemins" שהסתיימה 12 קילומטרים לפני סיום השלב, חולקו שניות בונוס לשלושת הרוכבים הראשונים. בנואה קונספרואה (AG2R La Mondiale) לקח את מרבית הנקודות על העלייה הראשונה וסיים שני לאנתוני פרז במעבר הטוריני, מה שהספיק לקונספרואה לתפוס מגרלייה את ההובלה בקטגוריית ההרים. במהלך הטיפוס ל-"Col de Quatre Chemins", התקיפו ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) ומארק הירשי (סאנווב). בהמשך הצטרף אליהם גם אדם ייטס (מיצ'לטון - סקוט) שלקח את מרבית שניות הבונוס שחולקו (8) בעוד אלאפיליפ מסיים אחריו ולוקח חמש שניות והירשי לוקח שתיים. השלושה שמרו על ההובלה שלהם גם בירידה מהעלייה ובספרינט הסיום בניס, גבר אלאפיליפ על הירשי וייטס וניצח את הקטע, הפלוטון, מובל בידי גרג ואן אוורמאט במקום הרביעי, סיים 2 שניות אחרי אלאפיליפ והירשי ושנייה אחרי ייטס. לפני תחילת הקטע פרשו פיליפ ז'ילבר (לוטו–סודאל) לאחר שסבל משבר בפיקה כתוצאה מהתרסקות בקטע הראשון, ורפאל ואלס (בחריין מקלארן), לאחר ששבר את עצם הבריח, גם כתוצאה מהתרסקות בקטע הראשון.
קטע 3[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע השלישי התחיל גם הוא בניס והסתיים בסיסטרון, ובכך סיים את החלק של הטור בניס. אנתוני פרז (קופידיס שהיה חלק מקבוצת הבריחה ביחד עם קונפרואה וז'רום קוסה (טוטאל דיירקט אנרז'י) לקח את מרבית הנקודות ב-"Col du Pilon" וב-"Col de le Faye", שתי עליות מדורגות מקטגוריה 3, מה שהספיק לו לעקוף את קונפרואה בקטגוריית ההרים. אך לאחר שהשניים חזרו לפלוטון, התרסק פרז כשפגע ברכב הקבוצה שלו, שבר את עצם הבריח ונאלץ לפרוש מהמרוץ, מה שהשאיר את קונפרואה כמוביל הקטגוריה. השלב הסתיים בספרינט המוני בניצחונו של קיילב יואן (לוטו–סודאל), לפני סם בנט (דקונינק קוויק-סטפ) וג'אקומו ניצולו (NTT Pro Cycling).
קטע 4[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-4 התחיל בסיסטרון והסתיים בעלייה לאוריסאר מרלט. הקטע הסתיים בספרינט מצומצם של רוכבי הדירוג הכללי בעיקר, בניצחונו של פרימוז' רוגליץ' (יומבו–ויסמה), לפני בן ארצו טאדיי פוגאצ'אר (יו. איי. אי. אמירטס) וגיום מרטן (קופידיס). בעקבות כך עבר פוגאצ'אר להוביל את קטגוריית הרוכב הצעיר.
קטע 5[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-5, מגפ לפריווה, נחשב ל"קטע מעבר", לא יצאה בריחה במרוץ והוא הסתיים בספרינט רב משתתפים בניצחונו של ווט ואן ארט (יומבו–ויסמה), לפני קייס בול וסם בנט, שעבר להוביל את קטגוריית הנקודות. ז'וליאן אלאפיליפ איבד את ההובלה במרוץ לאחר שנתפס מקבל אוכל ושתייה מרכב הקבוצה בתוך 20 הקילומטרים האחרונים, עונשו היה הורדה של 20 שניות בדירוג הכללי, הוא ירד למקום ה-16 הכללי ואדם ייטס עבר להוביל את המרוץ.
קטע 6[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-6 של המרוץ כלל 191 קילומטרים מלה טייל עד לעלייה במונט אגואל, והקטע כלל בסך הכל שלוש עליות מדורגות. בסופו של דבר ניצח בקטע אלכסיי לוצנקו (אסטנה), 55 שניות לפני חסוס הראדה (קופידיס) ו-2:15 דקות לפני גרג ואן אוורמאט (CCC במקום השלישי, שהיו שלושתם חלק מקבוצת הבריחה. בדירוג הכללי לא חלו שינויים כשאלאפיליפ הוביל את הדבוקה במקום החמישי, 2:52 דקות מלוצנקו.
קטע 7[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-7 כלל 168 ק"מ ממיו ללאוור והיה בתוואי גבעי, בתחילת הקטע הכתיבה קבוצת בורה–הנסגרוהה קצב גבוה על מנת לפרק את המאיצים הבכירים במרוץ וזה עבד, כשספרינטרים כמו יואן, בנט, ניצולו, ויוויאני, ואחרים נשרו. פטר סאגאן ניצל את היעדרו של בנט בשביל לסיים שני בספרינט הביניים ולהחזיר לעצמו את ההובלה בקטגוריית הנקודות. לקראת סוף הקטע רוחות צד פיצלו את הדבוקה, ושניים מרוכבי הדירוג הכללי, מיקל לנדה (בחריין מקלארן) ופוגאצ'אר נשארו מאחור, בדבוקה השנייה שנוצרה על המסלול ואיבדו בסופו של דבר 1:21 דקות. למרות היעדרם של הספרינטרים הבכירים, גם הקטע הזה הסתיים במאוץ רב משתתפים, בו השיג ואן ארט את הניצחון השני שלו במרוץ, לפני אדוואלד בואסון האגן (NTT Pro Cycling) ובריאן קוקאר (B&B Hotels–Vital Concept).
קטע 8[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-8 היה הקטע ההררי הראשון במרוץ, מקאזר-סור-גרון ללודונווייל, 141 קילומטרים בסך הכל. שלוש עליות מדורגות נכללו בקטע, העלייה הראשונה הייתה ה-"Col de Menté" בקטגוריה 1, השנייה הייתה ה-"Porte de Balés" בקטגוריה HC, והשלישית והאחרונה שהייתה במרחק של 11 קילומטרים מהסיום, ה-"Col de Peyresourde". גם בקטע הזה קבוצת הבריחה הראשונית שרדה עד הסיום, כשנאנס פטרס (AG2R La Mondiale) מנצח את הקטע, מקדים ב-47 שניות את טומס סקווינש (טרק-סגפרדו) ואת קרלוס ורונה (מוביסטאר). בסיום ה-"Porte de Balés", העלייה המדורגת השנייה של הקטע, פטרס היה בדבוקה קדמית ביחד עם אילנור זאקארין (CCC), אולם בירידה מהעלייה ניצל פטרס את יכולותיו הרעות של זאקארין בגלישה במורד בשביל לפתוח ממנו פער, אותו זאקארין לא הצליח לסגור, ובירידה מהעלייה האחרונה אף נעקף כאמור בידי ורונה וסקווינש. בדירוג הכללי הצליח אדם ייטס לשמור על ההובלה שלו לאחר שעמד בפני ההתקפות של יריביו. רוכב שאיבד סיכוי לניצחון כללי במרוץ היה טיבו פינו, אחת מהתקוות הצרפתיות הגדולות לקראת המרוץ ומי שסיים שלישי ב-2014 ואף ניצח את קטגוריית הרוכב הצעיר במרוץ, לאחר שהתפרק ב-Porte de Balés" ובסופו של דבר איבד יותר מ-25 דקות. במהלך הקטע פרשן דייגו רוסה (ארקאה–סאמסיק) לאחר שהתרסק ונפצע, ג'אקומו ניצולו לאחר פציעה בברכו, ויליאם בונה (Groupama–FDJ) וליליאן קאלמז'אן (טוטאל דיירקט אנרז'י).
קטע 9[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-9 היה הקטע האחרון של השבוע הראשון, לפני הכניסה למחרת ליום המנוחה, 153 קילומטרים מפו ללראנס. במהלך העלייה המדורגת השנייה של הקטע, "Col de la Hourcére", יצא מארק הירשי לבריחת סולו כשנשארו יותר מ-90 קילומטרים לסיום המרוץ. הירשי שמר על יתרונו שלו מהפלוטון שהצטמצם בעלייה הזו. בעלייה המדורגת האחרונה של הקטע, ה-"Col de la Marie Blanque" התפרק אדם ייטס, מוביל המרוץ, בעוד פרימוש רוגליץ', טאדיי פוגאצ'אר, איגן ברנל ומיקל לנדה (בחריין מקלארן) פתחו פער משאר רוכבי הדירוג הכללי וצמצמו את הפער מהירשי ואף תפסו אותו כשנשארו קצת יותר מ-2 קילומטרים לסיום, בספרינט הסיום גבר פוגאצ'אר על רוגליץ' והירשי וניצח את הקטע, כשברנל רביעי ולנדה חמישי. באוקה מולמה (טרק-סגפרדו) הוביל את הדבוקה השנייה על הכביש, של שאר רוכבי הדירוג הכללי, 11 שניות מפוגאצ'אר המנצח. אדם ייטס סיים את הקטע במקום ה-15, 54 שניות אחרי פוגאצ'אר, ואיבד את ההובלה הכללית לפרימוש רוגליץ', בעוד ברנל עלה למקום השני, 21 שניות מרוגליץ', ומרטן למקום השלישי, 28 שניות מרוגליץ'. במהלך הקטע פרשו סטף קרס (לוטו–סודאל) ופאביו ארו (יו. איי.אי. אמירטס) לאחר שאיבד קשר עם הפלוטון עוד בתחילת הקטע.
השבוע השני (קטעים 10–15)[עריכת קוד מקור | עריכה]
_-_2020-09-13_-_33.jpg)
קטע 10[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תום קטע 9 הרוכבים נכנסו למחרת ליום המנוחה הראשון של המרוץ, בו נערכו להם בעיקר בדיקות קורונה, ומנהל הטור כריסטוף פרודהום נמצא חיובי לנגיף ובעקבות כך נאלץ לעזוב את המרוץ. קטע 10 כלל 168.5 קילומטרים, מאיל ד'ולרון לאיל דה רה והיה בתוואי מישורי והסתיים בספרינט רב משתתפים, בו השיג סם בנט את הניצחון הראשון שלו בטור דה פראנס והשני של קוויק-סטפ במרוץ כשהוא מצטרף לרשימת הרוכבים הפעילים שניצחו קטע בכל גרנד טורס. הוא הקדים את קיילב יואן ופטר סאגאן. במהלך הקטע פרש סם ביולי (מיצ'לטון - סקוט) ודומניקו פוצוביבו (NTT Pro Cycling) פרש לפני תחילת הקטע.
קטע 11[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם הקטע ה-11 הסתיים בספרינט רב משתתפים, לאחר 167 קילומטרים משאטולאיון-פלאז' עד לפואטייה, זו הייתה גם ההזדמנות האחרונה של המאיצים הכבדים עד לקטע האחרון בשאנז אליזה. בקטע ניצח קיילב יואן, לאחר שהקדים את פטר סאגאן וסם בנט והשיג את הניצחון החמישי שלו בקטע בטור, בפעם השנייה בסך הכל שהוא מזנק למרוץ. מפטר סאגאן נשלל המקום השני והוא הועבר למקום האחרון מהפלוטון לאחר שהתנגח עם ווט ואן ארט וחרג מקו הספרינט שלו, בנוסף על כך גם ספג קנס ואיבד את הנקודות שהרוויח בספרינט הביניים בקטע. בעוד ואן ארט נקנס על התנהגות לא נאותה לאחר שעשה אצבע משולשת לכיוונו של סאגאן וקילל אותו[4]. יון איסאגירה (אסטנה) פרש לאחר שהתרסק וסבל משבר ביד, גם דווידה פורמולו (יו. איי.אי. אמירטס) לא זינק לקטע ופרש מהמרוץ לאחר שבקטע 10 שבר את עצם הבריח ובכל זאת סיים את אותו הקטע. גם גרגור מילברגר (בורה–הנסגרוהה) נטש את המרוץ במהלך הקטע.
קטע 12[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-12 היה הקטע הארוך ביותר במרוץ, 218 קילומטרים משוויניי לסראן. לקראת 40 הקילומטרים האחרונים של השלב התחילו ההתקפות מהפלוטון והתגבשה קבוצת בריחה בנוכחות בולטת של קבוצת סאנווב, כשנשארו 28.2 קילומטרים לסיום התקיף מארק הירשי, שכבר סיים שני בקטע ה-2 ושלישי בקטע ה-9, ויצא לבריחת סולו. הירשי שמר על יתרונו עד הסיום והשיג לקבוצתו ניצחון ראשון בקטע במרוץ השנה, מקדים את פייר רולאן (B&B Hotels - Vital Concept p/b KTM) ב-47 שניות ואת בן קבוצתו סרן קראו אנדרסן שניצח את הספרינט למקום השלישי ב-52 שניות. הפלוטון הגיע 2:30 דקות אחרי הירשי, מובל בידי פטר סאגאן שניצח את הספרינט למקום 13. במהלך הקטע פרש אילנור זאקארין (CCC שסיים כאמור רביעי בקטע ה-8, לאחר שהתרסק באזור הנייטרלי בקטע 11 ובסופו של דבר נאלץ לפרוש במהלך הקטע הזה.
קטע 13[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-13 כלל 191.5 קילומטרים משאטל-גוייון לפווי מארי, בעלייה של פאס דה פיירו, שאורכה 5.4 קילומטרים בשיפוע ממוצע של 7.7%, מלבדיה נכללו בקטע עוד שש עליות מדורגות. כשנשארו עוד 29 קילומטרים לסיום השלב גישר מקסימיליאן שכמן לנילסון פאולס (EF Pro Cycling) שהיה בקדמת המרוץ, כשמאחוריהם נמצאת שאר דבוקת הבריחה. כשנשארו 18.3 קילומטרים לסיום שכמן ניער מעליו את פאולס, אך נתפס בעצמו 1.6 קילומטרים לסיום על ידי שני רוכבים שגם היו חלק מקבוצת הבריחה, דניאל פיליפה מרטינס (EF Pro Cycling) ובן קבוצתו של שכמן, לנארד קאמנה. בסופו של דבר בקילומטר האחרון שכמן נשר, ומרטינס גבר על קאמנה בספרינט הסיום וניצח את הקטע, מביא לקבוצתו את הניצחון הראשון שלה בטור השנה. בתחום הדירוג הכללי, פוגאצ'אר ורוגליץ' הגיעו ראשונים, 6:05 דקות אחרי מרטינס, והרוויחו 13 שניות על ריצ'י פורט ומיקל לנדה, 15 שניות על מיגל אנחל לופס, 38 שניות על איגן ברנל וריגוברטו אוראן, ו-40 על נאירו קינטנה. במהלך הקטע פרש באוקה מולמה (טרק-סגפרדו), שלפני פרישתו דורג במקום ה-12 הכללי, לאחר שהתרסק ביחד עם רוכבים נוספים וסבל משברים בכף היד.
קטע 14[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטע 14 כלל 194 קילומטרים מקלרמון-פראן לליון, בתוואי גבעי. הקטע כלל 5 עליות מדורגות, כשהשתיים האחרונות, "Cote de la Duchére" ו-"Cote de la Croix-Rousse" היו בקטגוריה 4, ומוקמו כ-10 ו-5 קילומטרים לסיום הקטע. כשנשארו 3.2 קילומטרים התקיף סרן קראו אנדרסן מהפלוטון והמשיך בסולו עד לקו הסיום, כשהוא רושם ניצחון ראשון בקטע בגרנד טור וניצחון שני לסאנווב בטור. הוא הקדים את הפלוטון שהובל בידי לוקה מזגץ (מיצ'לטון - סקוט) וסימונה קונסוני (קופידיס) ב-15 שניות. לפני תחילת הקטע פרש רומן בארדה (AG2R La Mondiale) שבתום קטע 13 דורג במקום ה-11 הכללי, לאחר שגם היה מעורב בהתרסקות עם מולמה ועל פי ההערכות המשיך לרכוב למרות שהיה בחשד לזעזוע מוח, מאוחר יותר גם התברר שסבל מדימום מוחי. עוד רוכב שפרש במהלך הקטע היה בן קבוצתו פייר לאטור.
קטע 15[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-15 כלל 174.5 קילומטרים, מליון לעליית הגרנד קולומבייר. עלייה בקטגוריה HC שאורכה 17.7 קילומטרים בשיפוע ממוצע של 7.1%. מלבד העלייה הזו, נכללו בקטע עוד שתי עליות בקטגוריה 1, "Montée de la Selle de Fromental" ו-"Col de la Biche". כשנשארו לקטע עוד 13 קילומטרים ודבוקת הדירוג הכללי כבר התחילה לטפס את הגראן קולומביה, התפרק איגן ברנל, מנצח הטור ב-2019 שבא להגן על תוארו. עוד רוכב שהתפרק יחד איתו היה קולומביאני נוסף, נאירו קינטנה. בקילומטר האחרון הדבוקה עדיין רכבה יחדיו בתור דבוקה, אך כשנשארו מאות מטרים בודדים ריצ'י פורט, טאדיי פוגאצ'אר ופרימוש רוגליץ' התנתקו מהשאר ופוגאצ'אר גבר על רוגליץ' בספרינט הסיום בין השניים והשיג ניצחון שני בטור, בעוד פורט סיים חמש שניות אחריהם. ברנל חצה את קו הסיום 7:20 דקות אחרי פוגאצ'אר, ואיבד סיכוי מעשי לנצח את הטור, בעוד קינטנה איבד 3:50 דקות וגם גיום מרטן איבד זמן משמעותי, 3:25 דקות. בעקבות כך ריגוברטו אוראן עלה למקום השלישי הכללי, 1:34 דקות מרוגליץ', ופוגאצ'אר צמצם ל-40 שניות. במהלך הקטע פרש סרחיו היגיטה (EF Pro Cycling) לאחר שהתנגש בגלגל האחורי של בוב יונגלס (דקונינק קוויק-סטפ) ונפצע.
השבוע השלישי (קטעים 16–21)[עריכת קוד מקור | עריכה]
_-_2020-09-20_-_18.jpg)
קטע 16[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תום קטע 15 הרוכבים נכנסו ליום המנוחה השני והאחרון של המרוץ, שגם הוא שימש בעיקר לבדיקות קורונה נוספות, כמו יום המנוחה הראשון. למחרת הגיע קטע 16, 164 קילומטרים מלה טור-דו פין לווילאר-דה-לון. גם זה היה קטע שהלך לקבוצת הבריחה כשלנארד קאמנה (בורה–הנסגרוהה) ניצח אותו ממנה והשיג את הניצחון המקצועני השני בקריירה שלו לאחר הניצחון שלו בקטע החמישי של קריטריום דו דופינה מוקדם יותר העונה, זה גם היה הניצחון הראשון של בורה במרוץ. קאמנה הקדים את ריצ'רד קאראפאס, מנצח הג'ירו ד'איטליה 2019 ב-1:27 דקות ואת אלוף שווייץ, סבסטיאן רייכנבך (Groupama–FDJ) ב-1:56 דקות.
קטע 17[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-17 היה קטע של 177 קילומטרים מגרנובל למריבל, בעלייה של הקול דו לוז, עלייה שאורכה 18.6 קילומטרים בשיפוע ממוצע של 7.7%. מלבד העלייה הזו, בקטע נכללה גם ה-"Col de la Madeleine", עלייה באורך של 15.8 קילומטרים בשיפוע ממוצע של 8.1%. זה גם היה הקטע האחרון שמסתיים בעלייה בטור הזה. במהלך הקטע יצאה קבוצת בריחה מצומצמת שכללה בין היתר גם את קאראפאס, והוא היה השורד האחרון מבריחה לפני שנתפס על ידי דבוקת הדירוג הכללי 2.9 קילומטרים לסיום. מיגל אנחל לופס (אסטנה) ניצח את הקטע, לאחר שהתקיף 2.4 קילומטרים לסיום והמשיך משם לבד עד לקו הסיום, מקדים את רוגליץ' ב-15 שניות ואת פוגאצ'אר ב-30 שניות. לפני תחילת הקטע פרשו ברנל ושטפן קינג (Groupama–FDJ), ינס דבושרה (B&B Hotels Vital-Concept) סיים אחרי מגבלת הזמן וגם הוא פרש מהמרוץ עקב כך. מיקל נייבה (מיצ'לטון - סקוט) פרש במהלך הקטע.
קטע 18[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-18 כלל 175 קילומטרים ממריבל ללה רוש-סור-פורון, הקטע היה בתוואי הררי כשהוא כולל בדרך כ-5 עליות מדורגות בקטגוריות שונות. קבוצת הבריחה כללה את הירשי וקאראפאס שהתחרו ביניהם על קטגוריית ההרים, אך הירשי התרסק בירידה מה-"Col de Saises" וקאראפאס, בן קבוצתו מיכל קוויאטקובסקי ופייו בילבאו (בחריין-מקלארן) נשארו בקדמת המרוץ. במהלך העלייה האחרונה של הקטע, "Montee du Plateau de Glieres", התפרק בילבאו מהדבוקה ושני רוכבי אינאוס נשארו לבדם בהובלה, הם שמרו על הפער שלהם מדבוקת הדירוג הכללי וחצו יחדיו את קו הסיום, כשקוויאטקובסקי מנצח את הקטע וקאראפאס שני, ווט ואן ארט ניצח את הספרינט מדבוקת הדירוג הכללי וסיים שלישי, 1:51 דקות מקוויאטקובסקי. בזכות הנקודות שצבר קאראפאס הוא עבר את פוגאצ'אר בקטגוריית ההרים ולבש את החולצה המטופסת בשני הקטעים הבאים. במהלך הקטע פרש אנדרה גרייפל (Israel Start-Up Nation).
קטע 19[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-19 כלל 166.6 קילומטרים מבורק-אן-ברס לשומפניול, בתוואי גבעי, ועם עלייה מדורגת אחת. בקטע ניצח סורן קראו אנדרסן, שהשיג את הניצחון השני שלו במרוץ והרביעי של סאנווב במרוץ, לאחר שהתקיף מהדבוקה המובילה על המסלול שמנתה כעוד 12 רוכבים 15.9 קילומטרים לסיום, והמשיך ברכיבת סולו עד לניצחון בקטע. לוקה מזגץ ניצח את הספרינט למקום השני כשהגיע 53 שניות אחרי קראו אנדרסן וזו הייתה הפעם השנייה שסיים שני בקטע, לאחר שגם בקטע ה-14 עשה זאת, גם אז זה היה קראו אנדרסן שניצח. יספר סטויבן (טרק-סגפרדו) סיים שלישי. לפני תחילת הקטע פרשו ג'ונתן קסטרובייחו (אינאוס גרניידרס) ומייקל גוגל (NTT Pro Cycling), כשבמהלכו פרש לוקאס פוסטלברגר (בורה–הנסגרוהה).
קטע 20[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-20 היה קטע נגד השעון היחיד בטור, כשכלל 36 קילומטרים מלור לעלייה של לה פלאנש דה בל פי, שאורכה 6 קילומטרים בשיפוע ממוצע של 8.3%. בקטע ניצח טאדיי פוגאצ'אר, מקדים את טום דימולן וריצ'י פורט ב-1:21 דקות. פרימוש רוגליץ' סיים את הקטע במקום החמישי, 1:57 דקות אחרי פוגאצ'אר, בעקבות כך עלה פוגאצ'אר למקום הכללי הראשון, והפך את הפער שעמד על 57 שניות לטובת רוגליץ' לפני תחילת הקטע, ל-59 שניות לטובתו. שינוי נרשם גם במדרגה השלישית של הפודיום, לאחר שמיגל אנחל לופס סיים את הקטע במקום ה-45, 6:17 דקות אחרי פוגאצ'אר, והתדרדר עד למקום השישי הכללי, כשריצ'י פורט עולה למקום השלישי, מיקל לנדה לרביעי ואנריק מאס למקום החמישי. דימולן, ריגוברטו אוראן, אדם ייטס, ודמיאנו קארוזו סגרו (בהתאמה) את העשירייה הראשונה הכללית של המרוץ, שלא צפויה להשתנות בקטע ה-21 והאחרון. בזכות הזמן של פוגאצ'אר, הוא גם עקף את קאראפאס בקטגוריית ההרים והבטיח את ניצחונו גם שם.
קטע 21[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-21 היה הקטע האחרון של המרוץ, 122 קילומטרים ממונט-לה-ז'ולי לשדרות השאנז אליזה בפריז. הקטע נחשב לממלכתי וטקסי כשלא מתקיימים בו מהלכים שקשורים לדירוג הכללי וספרינט הסיום נחשב לאליפות העולם של הספרינטרים. סם בנט ניצח את הקטע, משיג את הניצחון השני שלו בטור והשלישי בסך הכל של דקונינק קוויק-סטפ, לאחר שהקדים את אלוף העולם מאדס פדרסן ואת פטר סאגאן. בנט הבטיח את ניצחונו בקטגוריית הנקודות עוד במהלך ספרינט הביניים שהיה במהלך הקטע, אך בזכות הניצחון הגדיל את הפער שלו מסאגאן עוד יותר. מלבד הדירוג הכללי, פוגאצ'אר ניצח גם את קטגוריית הרוכב הצעיר ואת קטגוריית ההרים, הוא גם סיים כרוכב עם הכי הרבה ניצחונות בקטעים. רוגליץ' סיים במקום השני, 59 שניות אחרי פוגאצ'אר, בעוד פורט סיים שלישי, 3:30 דקות פער.
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
_-_Yellow_jersey_-_Tour_de_France_2020.jpg)
דירוג כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקומות 1–30[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטגוריית הנקודות[עריכת קוד מקור | עריכה]
_-_Tour_de_France,_etape_20_-_Plancher-les-Mines.jpg)
מקומות 1-10[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מקום | רוכב | קבוצה | נקודות |
| 1 | סם בנט |
דקונינק קוויק-סטפ | 380 |
| 2 |  פטר סאגאן |
בורה–הנסגרוהה | 289 |
| 3 | מטאו טרנטין |
CCC | 260 |
| 4 | בריאן קוקאר |
B&B Hotels - Vital Concept p/b KTM | 181 |
| 5 | ווט ואן ארט |
יומבו–ויסמה | 174 |
| 6 |  קיילב יואן |
לוטו–סודאל | 170 |
| 7 | ז'וליאן אלאפיליפ |
טרק-סגפרדו | 150 |
| 8 | טאדיי פוגאצ'אר |
יו. איי. אי. אמירטס | 143 |
| 9 |  סורן קראו אנדרסן |
סאנווב | 138 |
| 10 | מייקל מורקוב |
דקונינק קוויק-סטפ | 138 |
קטגוריית ההרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
_-_2020-09-13_-_112.jpg)
מקומות 1-10[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מקום | רוכב | קבוצה | נקודות |
| 1 | טאדיי פוגאצ'אר |
יו. איי. אי. אמירטס | 82 |
| 2 |  ריצ'רד קאראפאס |
אינאוס גרנדיירס | 74 |
| 3 | פרימוש רוגליץ' |
יומבו–ויסמה | 67 |
| 4 |  מארק הירשי |
סאנווב | 62 |
| 5 | מיגל אנחל לופס |
אסטנה | 51 |
| 6 | בנואה קונפרואה |
AG2R La Mondiale | 36 |
| 7 | פייר רולאן |
B&B Hotels - Vital Concept p/b KTM | 36 |
| 8 | ריצ'י פורט |
טרק-סגפרדו | 36 |
| 9 | ננס פיטרס |
AG2R La Mondiale | 32 |
| 10 |  לנארד קאמנה |
בורה–הנסגרוהה | 27 |
קטגוריית הרוכב הצעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקומות 1-10[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מקום | רוכב | קבוצה | זמן |
| 1 | טאדיי פוגאצ'אר |
יו. איי. אי. אמירטס | 87:20:05 |
| 2 |  אנריק מאס |
מוביסטאר | 6:07+ |
| 3 | ולנטיין מדואה |
Groupama–FDJ | 1:42:43+ |
| 4 | דניאל פיליפה מרטינס |
EF Pro Cycling | 1:55:12+ |
| 5 | לנארד קאמנה |
בורה–הנסגרוהה | 2:15:39+ |
| 6 | הרולד טחדה |
אסטנה | 2:37:02+ |
| 7 | ניקלאס אג |
טרק-סגפרדו | 2:50:04+ |
| 8 | מרק הירשי |
סאנווב | 2:54:34+ |
| 9 |  נילסון פאולס |
EF Pro Cycling | 3:03:09+ |
| 10 |  פאוול סיבאקוב |
אינאוס גרנדיירס | 4:15:38+ |
קטגוריית הקבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקומות 1-5[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מקום | קבוצה | זמן |
| 1 | מוביסטאר |
262:14:58 שעות |
| 2 |  יומבו–ויסמה |
18:31+ |
| 3 |  בחריין מקלארן |
57:10+ |
| 4 | EF Pro Cycling |
1:16:43+ |
| 5 | אינאוס גרנדיירס |
1:32:01+ |
שידור[עריכת קוד מקור | עריכה]
33 גופי תקשורת שונים בעולם שידרו את המרוץ[5].
בישראל, איבד ערוץ הספורט את זכויות השידור לראשונה מאז החל לשדר את הטור במלואו ב-2013.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טור דה פראנס 2020, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספורט הארץ, הטור דה פראנס נדחה ל-29 באוגוסט; הג'ירו והוואלטה יערכו באוקטובר ונובמבר, באתר הארץ, 15 באפריל 2020
- ^ הרוכב הצעיר המצטיין עד גיל 25
- ^ בגרנד טורס, "שבוע" זו התקופה בין ימי המנוחה
- ^ Peter Sagan penalized after ‘headbutt’, Wout van Aert fined for middle finger, news1.news.com
- ^ Le Tour | BROADCASTERS LIVE, Letour.com