ממלכת צרפת

ממלכת צרפת
Royaume de France

דגל סמל
מוטו לאומי	Montjoie Saint Denis!
ממשל
משטר	מונרכיה אבסולוטית
ראש המדינה	מלך צרפת
שפה נפוצה	צרפתית
עיר בירה	פריז, ורסאי
רשות מחוקקת	אספת המעמדות, האספה המכוננת הלאומית
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
העיר הגדולה ביותר	פריז
היסטוריה
הקמה	עליית איג קאפה לשלטון
תאריך	987
פירוק	ביטול המלוכה והקמת הרפובליקה הצרפתית הראשונה
תאריך	1792
ישות קודמת	פרנקיה המערבית
ישות יורשת	הרפובליקה הצרפתית הראשונה
שונות
האימפריה הקולוניאלית הצרפתית במאה ה-18

ממלכת צרפת הייתה ממלכה שהתקיימה בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת, והייתה אחת המדינות החזקות ביותר באירופה מסוף ימי הביניים.

שורשיה של ממלכת צרפת הם בפרנקיה המערבית, שנוצרה בחלוקת האימפריה הפרנקית של קרל הגדול בחוזה ורדן בשנת 843. בשנת 987 נבחר איג קאפה למלך, אולם, איג עדיין היה קרוי מלך הפרנקים, והראשון שקרא לעצמו מלך צרפת היה פיליפ השני אוגוסט.

צאצאיו של איג קאפה שלטו בצרפת למשך כ-800 שנה, תחת השמות בית קאפה, בית ולואה, ובית בורבון.

בשנת 1789 פרצה המהפכה הצרפתית שבה אולץ המלך האבסולוטי לואי השישה עשר להיעתר לתביעותיה של האספה הלאומית החדשה. משטר זכויות-היתר המעמדי הוחלף בגופים נבחרים וחוברו הצהרת זכויות האדם והאזרח ובהמשך, ב-1791, חוקה לצרפת. הניסיון לבסס מונרכיה חוקתית נכשל, ומתנגדי הכתר בהנהגת ז'ורז' דנטון ואחרים תפסו את השלטון. המלוכה בוטלה בספטמבר 1792, וכוננה רפובליקה שהייתה מבוססת במוצהר על ערכי עידן הנאורות.

השם "ממלכת צרפת" הוחזר לצרפת החל משנת 1815 על ידי משטר הרסטורציה של שושלת בורבון (1818–1848) אחרי נפילת משטרו הקיסרי של נפוליאון בונפרטה ואומץ גם על ידי המונרכיה של יולי בראשות "מלך הצרפתים", לואי פיליפ (1830–1848).

היסטוריה

פרנקיה המערבית

פרנקיה המערבית בשנת 843

בשנת 843 חולקה האימפריה הפרנקית של קרל הגדול בהסכם ורדן בין שלושה יורשים. לאחר תקופת איחוד קצרה (884–887), שבה הממלכה וחולקה, והתואר הקיסרי חדל להיות מוחזק בחלק המערבי של הממלכה, אשר החל ליצור את הבסיס לממלכה הצרפתית העתידית.

במהלך שנות מלכותו האחרונות של קרל הגדול, הוויקינגים התקדמו לאורך האזורים הצפוניים והמערביים של ממלכתו. לאחר מות קרל הגדול בשנת 814, לא היו יורשיו מסוגלים לשמור על אחדות מדינית, והאימפריה הגדולה קרסה. התקדמות הוויקינגים החמירה. ספינותיהם הארוכות, מטילות האימה, החלו מפליגות לאורכם של נהר הלואר ונהר הסן, ושאר נתיבי מים פנימיים בממלכה, תוך שהם בוזזים, שודדים ואונסים. בשנת 843 רצחו הוויקינגים את הבישוף של נאנט, ומספר שנים לאחר מכן שרפו את כנסיית סן מרטין בטור. מעודדים מהצלחותיהם, שדדו הוויקינגים את פריז בשנת 845. שארל התם (898–922), אשר ממלכתו הייתה מקבילה בשטחה לשטח צרפת כיום, הגיע ב-911 להסכם סן-קליר עם מנהיג הוויקינגים רולו מנורמנדי, על פי ההסכם, בתמורה להתנצרותם של הוויקינגים ולהתחייבות על הפסקת הפעולות האלימות, קיבלו הוויקינגים שטחים נרחבים משני צידי נהר הסן, במורד הנהר מפריז, אשר הפכו לדוכסות נורמנדיה ורולו עצמו הפך לרוזן העיר רואן ולוואסל של המלך הפרנקי.

בית קאפה

ערך מורחב – בית קאפה

פרנקיה המערבית בימי איג קאפה, כולל חלוקה לדוכסויות

השושלת הקרולינגית חלקה לבסוף בגורל קודמותיה. לאחר מאבק ירושה ממושך בין שתי משפחות, עלה לשלטון בשנת 987 איג קאפה, דוכס צרפת ורוזן פריז, והשליט את השושלת הקפטינגית, אשר שלטה בצרפת (גם בשמות בית ולואה, ובית בורבון) באופן רציף, למעלה משמונה מאות שנה, עד המהפכה הצרפתית בשנת 1789. העידן הקרולינגי ראה את עלייתם ההדרגתית של מוסדות שיחלשו על התפתחותה של צרפת במאות הבאות: ביזור סמכויות הכתר לאצילים בתמורה לנאמנות ולשליטה צבאית, תופעה שהיה לה חלק ניכר בעליית הקפטינגים, וניצניה נראו כבר בסוף תקופת הקרולינגים. מלכותם של איג קאפה ויורשיו הראשונים לא הייתה בעלת שליטה של ממש מעבר לאזור הסן המרכזי, בעוד שאצילים בעלי כוח, כרוזן בלואה (אזור במרכז צרפת), צברו עוצמה ונחלות באמצעות נישואין, ובהסדרים פרטיים עם אצילים פחותים במעמדם. דוכסות נורמנדיה, אשר ניתנה לסקנדינבים, הפכה למקור לדאגה, כאשר הדוכס ויליאם מנורמנדי כבש את ממלכת אנגליה בשנת 1066, והפכה אותו ואת יורשיו למלכי אנגליה, ולשווים במעמדם אל המלך מחוץ לצרפת (על אף שבגבולות צרפת עדיין היו הם מבחינה רשמית כפופים למלך צרפת). הבעיה אף החמירה כאשר עלה, לאחר מאבק ירושה ממושך, בשנת 1154 המלך הנרי השני לכס המלוכה באנגליה. הוא היה כבר רוזן אנז'ו ודוכס נורמנדי, לפני שנישא בשנת 1152 לגרושתו של מלך צרפת אלינור מאקוויטניה. נישואין אלו העבירו לשליטתו את רובה של דרום מערב צרפת. מאה שנים של לוחמה הביאו שוב את נורמנדיה לשליטת צרפת בשנת 1204 הודות למדיניותו הנחושה של המלך פיליפ השני "אוגוסט", שהחזיר את השליטה הצרפתית בטריטוריה לאחר קרב בובין בשנת 1214.

צימצום כוחם של האנגווינים מממלכת אנגליה בעקבות ניצחונות פיליפ אוגוסט

המאה ה-13 הביאה לכתר הישגים נוספים בדרום, היכן שמסע הצלב האלביגנזי מטעם האפיפיור והכתר כנגד כופרים אלביגנזים (1209) הוביל לרכישת שטחי לנגדוק. כיבושה של פלנדריה על ידי המלך פיליפ הרביעי היה מוצלח פחות, והסתיים ב-1305.

התרבות בצרפת של ימי הביניים

לקראת המאה ה-12 החלה בצרפת תקופה של פריחה דתית, תרבותית, אדריכלותית וכלכלית. הערים גדלו והתחזקו והמסחר פרח. כוחה של הכנסייה בתקופה זו היה רב, והעושר הרב שלה התבסס הן על נחלות ורכוש והן על תרומות מצד אצילים ופשוטי העם. בערים, הבישופים היו בעלי מעמד רם והשפעה רבה ולעיתים אף ניהלו רבעים שלמים. מולם ניצבה ה"קנוניציה", מועצת הבישוף הבוחרת אותו, שהייתה גם היא בעל כוח רב ואף השתתפה בבניית הקתדרלות ובגיוס המשאבים. בצרפת שלט בית קאפה, שתרם אף הוא לבניית הקתדרלות, ולצידו היו מספר דוכסיות חזקות, כגון אקוויטניה ורוזנויות שמפאן ונורמנדי. בצרפת היו ארכיבישופים חזקים ועשירים וכן מסדרי נזירים שהיו גם הם בעלי עושר והשפעה.

בתקופה זו עלה מעמדן של הערים, בייחוד במרכז צרפת, והללו החלו להילחם על חופש ויותר זכויות. המסחר פרח, בייחוד במחוז שמפאן בו התנהלו ירידי מסחר שהביאו סחורות מצפון ודרום אירופה. הקתדרלות נבנו לא רק כמוסד כנסייתי אלא גם כמוסד עירוני, ובחלקן אף נפתחו בתי ספר קתדרליים בהם למדו את שבע האמנויות החופשיות, ומי שהשלים לימודים אלה – גם פילוסופיה ותאולוגיה. בערים אלו נוצר מעמד של משכילים ומלמדים, לצד גילדות עירוניות של בעלי מלאכה, אומנים בתחומיהם הם.

קתדרלת נוטרדאם דה פארי, מופת של אדריכלות גותית.

מסעות הצלב הפכו את הבנייה מלבנים לנפוצה הרבה יותר, לצד השפעות נוספות באמנות ובתרבות שבאו מהמזרח התיכון. תקופה זו של יציבות ופריחה אפשרה בניית מבנים מפוארים מלבנים, בניגוד למבני העץ שהיו נשרפים אחת לכמה זמן. על רקע זה החלה בנייה של קתדרלות אבן מפוארות, שנוצרו כדי לרומם את מעמד הכנסייה בפני פשוטי העם, וכן להוות ביטוי נשגב לאמונה הנוצרית. תחילה מבנים אלה נבנו בסגנון הרומנסקי הכבד (עד המאה ה-12), אך במרכז צרפת החל להתפתח הסגנון הגותי (1140) שהעמיד מבנים מפוארים, גדולים ויפים הרבה יותר.

באמצע המאה ה-12 התפתחה באיל-דה-פראנס האדריכלות הגותית, שבאה לבטא את האמונה הנוצרית ולפאר את הכנסייה. בתקופה זו ובמאה ה-13 נבנו בצרפת קתדרלות גדולות ומרשימות בסגנון החדש. סגנון זה הוא התפתחות של אדריכלות הרומנסק שהייתה סגנון הבנייה העיקרי של קתדרלות ברחבי אירופה עד המאה ה-12. האדריכלות הגותית נחשבת על ידי רבים לשיא שאליו הגיעה האדריכלות בימי הביניים ושיא של יכולתו הטכנולוגית של האדם בבנייה מלבנים. אופי הסגנון והאווירה הרוחנית המיוחדת שהוא יוצר בחללי הפנים של המבנים, הפכו את האדריכלות הגותית למושא השראה חשוב במיוחד בקרב אדריכלים ואמנים רבים בכל רחבי אירופה.

שושלת ולואה

ערך מורחב – בית ולואה

צרפת במלחמת מאה השנים

עם מותו ללא ילדים של המלך שארל הרביעי, בשנת (1328) גווע עמו גם קו הדם הקפטינגי העיקרי. כמלך צרפת נמשח שאר בשרו של שארל, פיליפ השישי, אבי בית ולואה. אך כאשר מלך אנגליה אדוארד השלישי, נכדו של המלך הקפטינגי פיליפ הרביעי, תבע את כס המלוכה הצרפתית לעצמו, הביא מאבק זה לסכסוך המתמשך המכונה מלחמת מאה השנים. 115 השנים הבאות היו שנים של לוחמה הרסנית, מרידות איכרים, וצמיחתה של הלאומיות בשתי הארצות. הפסדי הצרפתים בשלבים הראשונים של הלחימה (1337–1360) התחלפו בניצחונות לאחר מכן (1369–1396). אך הנרי החמישי, מלך אנגליה זכה בניצחון מוחץ בקרב אז'נקור (1415), כנגד צבא צרפתי אשר היה מחולק בין תומכי פלג ארמניאק ופלג בורגונדי (דוכסות בורגונדיה הייתה אזור בצפון מזרח צרפת) של בית המלוכה. בנו של הנרי החמישי, הנרי השישי הוכתר כמלכה של צרפת, בפריז, ובשנת 1420 הגביל חוזה טרואה את שלטון ולואה לגדה הדרומית של נהר הלואר. השפלתה של צרפת נהפכה לניצחון בשנת 1429 עם עלייתה של התנועה הלאומית שהונהגה על ידי המיסטיקנית ז'אן ד'ארק. בת איכרים פשוטה זו, אשר טענה להתגלות אלוהית, פתחה במסע מלחמה אשר סיים את המצור הבריטי על אורליאן והסתיים בהכתרתו של המלך שארל השביעי בעיר ההיסטורית ריימס, שבה הוכתרו לפי המסורת מלכי צרפת. ז'אן ד'ארק נתפסה על ידי הבורגונדים, נמסרה לאנגלים, והוצאה להורג ככופרת בשנת 1431, אך נותרה בבחינת התגלמותה הצרופה של הלאומיות הצרפתית בכל הדורות.

ההתפייסות בין המלך ובין פיליפ השלישי, דוכס בורגונדיה (1435) הסירה את המכשול הגדול ביותר לאחדות צרפת. בשנת 1436 נכבשה פריז מחדש, ונורמנדיה בשנת 1450. בשנת 1453 שלטו האנגלים אך באזור קטן מסביב לעיר קאלה (ואף אותו איבדו בשנת 1558). לאחר המלחמה צורפו דוכסויות ברטאן ונורמנדיה לכתר, וצרפת הייתה למלוכה חזקה ומאוחדת. האבדות שנגרמו במאה שנים של מלחמה היו עצומות. לכך יש להוסיף את השפעת מחלת הדבר (המכונה המוות השחור), אשר הגיעה מאיטליה בשנת 1348 והתפשטה במהירות בעמק הרון ומשם אל המדינה כולה. אבדות האוכלוסייה הצרפתית מן המחלה מוערכות ב-40% מן האוכלוסייה. למרות תחילתה של התאוששות דמוגרפית וכלכלית, סדרה של סכסוכים סיכנו את המשך ההתקדמות. הפעם היה הסכסוך באיטליה (1494–1559) היכן שמלכי צרפת ניסו להשיג עליונות, אך נכשלו, והתוצאה הייתה מתן כוח נוסף לשושלת הבסבורג, שליטי האימפריה הרומית הקדושה.

המלחמות האיטלקיות אך תמו, כאשר צרפת נקלעה למשבר מבית שתוצאותיו מרחיקות לכת. למרות חתימתו, בשנת 1516 של קונקורדט בין צרפת ובין האפיפיור, אשר נתן לכתר כוח רב במינויים למשרות בכנסייה, צרפת הושפעה מן הרפורמציה הפרוטסטנטית, וניסיונם של כוחות רבים באירופה לנתק את אחיזתו של האפיפיור. מיעוט עירוני פרוטסטנטי, שכוחו גובר והולך (ואשר יכונה לימים הוגנוטים), סבל מדיכוי חריף תחת שלטון המלך אנרי השני. ריאקציה קתולית שהונהגה על ידי הדוכסים רבי הכוח מבית גיז, הגיעה לשיאה בטבח ההוגנוטים בשנת 1572 במה שמכונה "טבח ליל ברתולומאו הקדוש", אשר החל בסדרה של מלחמות הדת בצרפת שבמהלכן כוחות אנגלים, גרמנים וספרדים התערבו לטובת הצדדים היריבים על אדמת צרפת.

שושלת בורבון

ערך מורחב – בית בורבון

מפת צרפת בין 1552 ל-1798

המשבר יושב על ידי רציחתו של אנרי הראשון הדוכס מגיז, בצוותא עם המלך אנרי השלישי בשנת (1589) ועלייתו של המלך הפרוטסטנטי של מלכות נוואר אנרי הרביעי בשנת (1589) לכס המלוכה הצרפתי. היה זה אבי בית בורבון. בשנת 1593 קיבל על עצמו המלך החדש את הדת הקתולית, והוציא צו לסובלנות, הידוע גם כ"האדיקט של נאנט", אשר הבטיח את חירות האמונה האישית, ושוויון זכויות אזרחי. אנרי נרצח על ידי מתנקש פנאטי, מתומכי בית ולואה בשנת 1610.

הפיוס הלאומי בתקופת אנרי הרביעי הניח את היסודות לתחילת עלייתה של צרפת להגמוניה אירופית, תחת שלטונו של לואי השלושה עשר, והשר המוכשר הקרדינל רישלייה, אדריכל מדיניות החוץ והפנים הצרפתית כנגד ספרד והקיסר הגרמני במשך מלחמת שלושים השנים (1618–1648), אשר החריבה את שטחי מדינות גרמניה, ומנעה מהן את ההתפתחות, ההתפשטות הטריטוריאלית והאיחוד שהיו מנת חלקה של צרפת תחת בית בורבון.

מרד הוגנוטי שנתמך בידי אנגליה (1625–1628) דוכא ביד רמה, וצרפת התערבה באופן ישיר בשנת 1635 בסכסוך אירופי בנוגע לשטחה של שוודיה. לאחר מות המלך והקרדינל, שלום וסטפאליה בשנת 1648 הבטיח את חלוקתה הפוליטית והדתית של גרמניה, וסימן הצלחה צרפתית גוברת והולכת במדיניות החוץ. הצלחה זו הייתה כבירה, כי הצרפתים תמיד ניסו למנוע את איחוד גרמניה תחת מדינה ריבונית אחת, ומשנכשלו בזה בסוף המאה ה-19 ירדו ממעמד ההגמוניה שהיה להם באירופה המערבית. שלום וסטפאליה הציב את הגבול המזרחי של צרפת על נהר הריין, גבול גאוגרפי קל להגנה.

לואי הארבעה עשר, מלך צרפת

במהלך שלטון לואי הארבעה עשר הייתה צרפת לכוח הדומיננטי באירופה, כאשר היא נעזרת בכישרונות יורשו של רישלייה, הקרדינל מזראן, ומדיניותו הכלכלית הנבונה של שר האוצר ז'אן-בטיסט קולבר. מלחמה מחודשת בשנות השישים והשבעים של המאה השבע עשרה נגד ההולנדים הביאה להישגים טריטוריאליים נוספים.

לאחר עלייתו לשלטון של הדוכס ההולנדי הפרוטסטנטי ויליאם השלישי בכס המלוכה המאוחד של אנגליה, אירלנד וסקוטלנד הוקמה "ברית גדולה" בשנת 1689 כנגד לואי הארבעה עשר, שמטרתה למנוע את שלטון צרפת בארצות השפלה (כיום בלגיה), שהיו אז תחת שלטון ספרד. בעקבות כך פרצה מלחמת תשע השנים, שהסתיימה בשנת 1697 בהסכם רייסווייק ללא שינויים טריטוריאליים.

בשנת 1700 פרצה מלחמת הירושה הספרדית, בעקבות מותו של קרלוס השני, מלך ספרד ללא ילדים. חלומות הגדולה של לואי הארבעה עשר הסתיימו בהפסד במלחמה, על אף שנכדו פיליפ, דוכס אנז'ו נבחר לבסוף למלך ספרד. המלחמה אימצה את משאביה של צרפת, אשר ניזוקו דיים באסונות טבע ובבצורת בשנות התשעים של המאה השבע עשרה, כמו גם מהתנערותו של לואי מהאדיקט של נאנט, אשר גרמה לאובדן חלק ניכר מהתמיכה לה זכה בעם, והגירה המונית של כ-250,000 הוגנוטים להולנד.

מלוכתו (1715–1774) של לואי החמישה עשר ראתה חזרה לשלום ולשגשוג. מלחמת הירושה האוסטרית הייתה בעיקר בשטחים גרמניים במזרח, אך ברית עם ההבסבורגים, כנגד כוח מאוחד של פרוסיה וממלכת בריטניה הגדולה הובילה להפסד יקר במלחמת שבע השנים (1756–1763).

לואי השישה עשר, מלך צרפת

ערב המהפכה הצרפתית בשנת 1789, הייתה צרפת ארץ כפרית הנשלטת על ידי שליט אבסולוטי ועל ידי אצולה תורשתית. השלטון פיגר במידה רבה אחרי התפתחויות בעולם (לדוגמה, עינויים נחשבו לדרך טובה להשיג הודאה במשפטים פליליים, וזכויות אזרח בסיסיות, כגון חופש הדת, לא היו קיימות). רעיונות בדבר ממשל נאור החלו להתפתח אצל האינטליגנציה הצרפתית, בניגוד בולט לשלטון אשר שלט בארץ בפועל.

המהפכה הצרפתית

ערך מורחב – המהפכה הצרפתית

כיבוש הבסטיליה על ידי אזרחי פריז, מאורע מכונן בהיסטוריה הצרפתית

שלטונו של לואי השישה עשר (1774–1792) ראה בתחילתו הצלחות במדיניות החוץ עקב ההתערבות במלחמת העצמאות של ארצות הברית, אך הפרויקטים האדירים והמסעות הצבאיים שלואי השישה עשר וקודמיו לקחו על עצמם יצרו גירעון כרוני בקופת הממלכה. הידרדרות כלכלית, והתמרמרות עממית על זכויות היתר של האצולה והכנסייה, כמו גם היעדר אפשרות לשינוי שיצר אופייה השמרני והמאובן של המלוכה האבסולוטית, היו בין הסיבות לפרוץ המהפכה הצרפתית, אשר הובילה לכינון הרפובליקה הצרפתית הראשונה ב-21 בספטמבר 1792, ולעריפת ראשו של המלך לואי.

ראו גם

• היסטוריה של צרפת
• מלכי צרפת
• בית קאפה
• בית ולואה
• בית בורבון
• האימפריה הקולוניאלית הצרפתית

לקריאה נוספת

• אנדרה מורואה, דברי ימי צרפת, תל אביב, הוצאת מסדה, 1960

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ממלכת צרפת בוויקישיתוף