לני שחף
 | |
| שחף בהצגה "אדם גייסט" מאת דאה לוהר, בבימויה של לילך דקל-אבנרי, תיאטרון תמונע | |
| לידה |
9 במאי 1970 (בת 53) נְתַנְיָה, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
לני שחף (נולדה ב-9 במאי 1970) היא שחקנית ובמאית ישראלית.
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לני שחף נולדה וגדלה בנתניה לבלה ולזלמן שחף. הוריה היו אנשי עסקים. בלה היא רואת חשבון ומעצבת תלבושות שעיצבה את התלבושות של לני בהצגות בהן שיחקה בילדותה.
הופעתה הראשונה על הבמה הייתה בגיל שש כשלמדה בבית הספר "הבוסתן" של מיקי וזאביק מרין. בהיותה בת שמונה נסעה עם משפחתה לניירובי, קניה לרגל עבודתו של אביה. היא למדה ב-ISK, והמורה שלה לדרמה היה קית' פירסון. מגיל 11 עד גיל 16 שיחקה שם בתיאטרון הלאומי של קניה, בהנהלתו של פוקלנד. שיחקה במחזות זמר שונים. הראשון שבהם היה בתפקיד אדלייד ב"ברנשים וחתיכות", אחר-כך גולדה ב"כנר על הגג", ואמילי ב-Our Town, מאת ארתור מילר. בכיתה י"ב שבה לישראל על מנת לשרת בצבא. בצה"ל שירתה באבו כביר וניתחה דו"חות תאונות של חיל האוויר. התחילה ללמוד בלשנות באוניברסיטת תל אביב וכעבור זמן קצר טסה לדרום אפריקה ביחד עם בן-זוגה, התגוררה שנה בקייפטאון ואז שבה לישראל.
היא בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב (1995). בין מוריה היו הפרופסוריות נולה צ'לטון, רות קנר ונורית יערי. ב-1993 שיחקה בהצגה "פולחן חורף", בבימויה של רות קנר, על פי דן צלקה, שהוצגה בתיאטרון האוניברסיטה. בהיותה בת 25, בשנה השלישית ללימודיה, שיחקה בהצגה "הבאקכות" בתיאטרון האוניברסיטה, בבימויו של דורון תבורי, דבר שהוביל לשיתוף פעולה ממושך בין השניים.
חודשיים לפני סיום לימודיה החלה שחף לשחק בתיאטרון באר שבע, בניהולו של גדי רול. תפקידה הראשון היה במחזה היעקוביני "המתחזה", בבימויו של הבמאי היהודי-אמריקאי רוברט וודרוף. שיחקה בתפקיד הראשי של ביאטריס, דוכסית צעירה שמתאהב בה המשרת הזקן דה פלורס (דורון תבורי). תפקיד זה זיכה אותה "בתגלית השנה" מטעם עיתון העיר. בהצגה שיחקו גם עמוס לביא, אלון אופיר, אביטל פסטרנק ודן תורן. לאחר מכן שיחקה ב"היהודי זיס" בבימויו של וודרוף, שעוסק ביהודי שנצלב בסוף הצגה. בהצגה שיחקו גם דורון תבורי כיהודי זיס וכן גל זייד ושרית וינוגרד.
ההצגה השלישית בבאר שבע הייתה "חלום ליל קיץ" בבימויו של שחר סגל. היער עוצב כבריכה גדולה. בהצגה שיחקו גם ליאור אשכנזי, יוסי טולדו, שרה פון שוורצה, ח'ליפה נאטור ואשר צרפתי.
אחר-כך שיחקה במשך שמונה שנים בתיאטרון הבימה. התחילה ב-1997 ב"יונה יונה", המבוססת על סיפור חייה של יונה וולך, בו עשתה דאבל קאסט עם אורנה כץ. אחר-כך שיחקה בפרויקט שטרנהיים, סדרה של ארבעה מחזות פרי עטו של קרל שטרנהיים שתרגם דורון תבורי ויזם את הצגתם בבימויים של גדליה בסר, משה פרלשטיין, גדי רול ורוברט וודרוף. אחר-כך שיחקה ב"מדיאה" של אוריפידס, בבימויו של וודרוף. גילה אלמגור שיחקה את דמות מדיאה ואורה מאירסון את דמות האומנת. תפקידה האחרון בהבימה היה ב"מונולוגים מהווגינה", לאחריו עזבה את הבימה והייתה שחקנית פרילאנסרית.
ב-2000 עיבדה לבמה את הספר "החיים בוורוד" מרי דריוסק בבימויה של סיגי פרל – מונודרמה שהוצגה בתיאטרון תמונע. ההצגה מספרת על אישה במלחמת העולם השנייה בפריז, שבשל חיסרון כיס מתחילה לספק שירותי מין לגברים והופכת לחזירה.
החליפה את אסי לוי בתפקיד הראשי בהצגה ליזיסטרטה הספרטנית בהצגה "ליזיסטרטה 2000" בתיאטרון הקאמרי, עיבוד של ענת גוב לאריסטופאנס, בתפקיד הראשי השני שיחקה לימור גולדשטיין.
היא שיחקה בסרט הקולנוע "פרא", בבימויו של יורם גל (2000) בהשתתפות עומר ברנע ודור פלס. שיחקה בדרמת הטלוויזיה "זנב של עפיפון" (2001) ובו גילמה את דמותה של נוגה, אישה חולת נפש. בדרמה שיחקו גם שרגא הרפז, מוסקו אלקלעי ונתן סגן כהן.
ב-2002 עיבדה וביימה בסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין את "הקוסם מארץ עוץ".
בשנים 2006–2012 שיחקה שחף בשבע הצגות בבימויה של לילך דקל-אבנרי ועיצובה של איריס מועלם. הראשון שבהם "דג בבטן" על-פי ספרה של אפרת דנון (תיאטרון תמונע). השני היה מקבת' של שייקספיר בו גילמה את המספר – תפקיד רב דמויות (תיאטרון תמונע).
שיחקה בהצגה "פדרה מאוהבת" של שרה קיין, עיבוד מודרני ל"פדרה" של אוריפידס (תיאטרון תמונע). המחזה מספר על פדרה (שחף) המאוהבת בבנה החורג והצעיר היפוליטוס (ישי גולן) ומחליטה לממש את אהבתה. על תפקיד זה זכתה בפרס קיפוד הזהב 2007.
שיחקה בהצגה "מישהו בדרך הנה" (תיאטרון תמונע) של יון פוסה בתפקיד אישה שביחד עם בעלה (גל הויברגר) רוכשת בית ישן ומבודד ליד הים, בניסיון למצוא מפלט מהעולם החיצון. אל ביתם מגיע האדם שמכר להם את הבית (יפתח אופיר) שמנסה להתקרב לאישה. ב-2010 שיחקה בהצגה "אדם גייסט" (תיאטרון תמונע) של דאה לוהר – הפקה שהוזמנה והשתתפה בפסטיבל בוורשה בתיאטרון דרמטיצ'ני.
בשנת 2013 שחף שיחקה בהצגה "רוחות מורנוב" עיבוד לבמה של הסיפור הקצר פרי עטה של המחזאית הפולניה סילביה חוטניק. זוהי קומדיה שחורה, בבימויה של דקל-אבנרי אשר שילבה בטקסט של חוטניק, שתי סצינות מק. צטניק. "רוחות מורנוב" הוצגה בבכורה בתיאטרון דרמטיצ'ני וורשה ואחר-כך בביכורי העיתים נחמני תל אביב. ההצגה מספרת על סבתא פולניה שמשכנעת את נכדיה לרדת למרתף הבית, שנבנה על חורבות גטו ורשה ולמצוא שם אוצרות יהודים.
למדה פסיכודרמה בלזלי קולג', התחילה מסלול ישיר לדוקטורט בתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, אולם לא סיימה.
היא מופיעה ביחד עם אייל שכטר בעבודת הווידאו "עולם אחר" של האמנית שחף דקל ירון, על פי הספר "פתאום אהבה" של אהרן אפלפלד. העבודה עוסקת בישראלי מבוגר אשר נזכר בהוריו במלחמת העולם השנייה ומהרהר בעולם הבא.
לימדה מספר שנים בבית הספר לתקשורת מתקדמת בירושלים בהנהלת רן ישפה. היא מלמדת נוער בסיכון. ב-2012 החלה ללמד ולביים באקדמיה לאמנויות המופע.
במסגרת פרויקט "חשיפה בינלאומית" בנובמבר 2013 עלה המחזה "הר" מאת ירון אדלשטיין ודלית מילשטיין, בתרגומה של שחף.
ב-2014 שיחקה בהצגה "גן העדן האבוד", על פי "פרומתאוס הכבול" מאת אייסכילוס, בבימויה של לילך דקל-אבנרי, שהציגה בפסטיבל עכו. ההצגה זכתה בפרסים להצגה, עיצוב הסאונד ועיצוב החלל. שחף זכתה בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר; השופטים כתבו בנימוקיהם: "על ביצוע מלא תבונה ומכשף של טקסט הנע על הסקאלה בין הקלאסי ליומיומי."
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחותה נועה היא מנהלת אנליזה ומחקר שיווקי בחברת סטארטאפ.
הייתה נשואה לאורי בנאי ולהם שני ילדים משותפים, נינה ומיכאל.
מתגוררת כיום בנתניה.
תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הצגה | מחזאי | במאי | תפקיד | תיאטרון | הצגת בכורה |
|---|---|---|---|---|---|
| המתחזה | תומאס מידלטון, ויליאם ראולי | רוברט וודרוף | ביאטריס | תיאטרון באר שבע | 3 בדצמבר 1994 |
| היהודי זיס | פאול קונפלד | רוברט וודרוף | הדוכסית | תיאטרון באר שבע, פסטיבל ישראל | 30 ביוני 1996 |
| חלום ליל קיץ | ויליאם שייקספיר | שחר סגל | הלנה | תיאטרון באר שבע | 1996 |
| יונה יונה | חגית רכבי ניקוליבסקי | יונה וולך | פסטיבל עכו, תיאטרון הבימה | 1997 | |
| התחתונים (במסגרת פרויקט שטרנהיים) | קרל שטרנהיים | גדליה בסר | לואיזה מסקה, אשתו של תיאובלד | תיאטרון הבימה | 10 ביולי 1998 |
| הסנוב (במסגרת פרויקט שטרנהיים) | קרל שטרנהיים | משה פרלשטיין | לואיזה מסקה, אשתו של תיאובלד | תיאטרון הבימה | 10 ביולי 1998 |
| 1913 (במסגרת פרויקט שטרנהיים) | קרל שטרנהיים | גדי רול | הרוזנת סופי פון בייסקוב | תיאטרון הבימה | 10 ביולי 1998 |
| המאובן (במסגרת פרויקט שטרנהיים) | קרל שטרנהיים | רוברט וודרוף | סופי, שם בתוליה – פון מאסקה, אשתו של אוטו | תיאטרון הבימה | 10 ביולי 1998 |
| מדיאה | אוריפידס | רוברט וודרוף | שליחה | תיאטרון הבימה | 12 בספטמבר 1998 |
| קולות | רונן דוד (הלחנה וניהול מוזיקלי) | נויה לנצט (עריכה ובימוי) | שחקניות הבימה במופע של נשים על עצמן | תיאטרון הבימה | 7 במרץ 1999 |
| קן הקוקייה | דייל וסרמן | אילן רונן | קנדי סטאר | תיאטרון הבימה | 12 באוגוסט 1999 |
| מונולוגים מהווגינה | איב אנסלר | דדי ברון | תיאטרון הבימה | ||
| הטיפול | מרטין קרימפ | פרידה רפאל | אן | תיאטרון הפרינג' | 1998 |
| סאלינג'ר | ברנאר-מארי קולטס | סיוון שיפר | תיאטרון תמונע | 2000 | |
| החיים בוורוד | מרי דריוסק | סיגי פרל | הצגת יחיד | תיאטרון תמונע | 2000 |
| ליזיסטרטה 2000 | עיבוד של ענת גוב לאריסטופאנס | עדנה מזי"א | ליזיסטרטה | תיאטרון הקאמרי | |
| איזון עדין | אדוארד אלבי | נולה צ'לטון | ג'וליה | תיאטרון אנסמבל הרצליה | 9 במרץ 2004 |
| דג בבטן | אפרת דנון | לילך דקל-אבנרי | תיאטרון תמונע | 2006 | |
| פדרה מאוהבת | שרה קיין | לילך דקל-אבנרי | פדרה | תיאטרון תמונע | 2007 |
| מקבת' | ויליאם שייקספיר | לילך דקל-אבנרי | המספר | תיאטרון תמונע | 2008 |
| מישהו בדרך הנה | יון פוסה | לילך דקל-אבנרי | היא | תיאטרון תמונע | 2009 |
| ראשים מוחלפים | גיריש קרנאד | נעה דר | הזירה הבין-תחומית | 2009 | |
| אדם גייסט | דאה לוהר | לילך דקל-אבנרי | מגוון דמויות | תיאטרון תמונע | 2010 |
| דצמבר | גיירמו קלדרון | בן לוין | תיאטרון אנסמבל הרצליה | 30 במרץ 2011 | |
| רוחות מורנוב | סילביה חוטניק וק. צטניק | לילך דקל-אבנרי | תיאטרון אנסמבל עיתים. קופרודוקציה בין מכון גתה ותיאטרון דרמטיצ'ני בוורשה | מאי 2012 | |
| גן העדן האבוד | על פי "פרומתאוס הכבול" מאת אייסכילוס | לילך דקל-אבנרי | פרומתאוס | פסטיבל עכו | 2014 |
| לילה שלושה כלבים | אופירה הניג | אופירה הניג | המספרת | קופרודוקציה בין הקאמרי לDeutches Theater-Berlin | 2015 |
| Kind Of | אופירה הניג | אופירה הניג | המספרת | Schaubühne | 2019 |
קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
| סרט | במאי | שנה |
|---|---|---|
| פרא | יורם גל | 1999 |
וידאו ארט[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם העבודה | יוצרים | היכן הוצגה |
|---|---|---|
| עולם אחר (בהשראת הספר "פתאום אהבה" מאת אהרן אפלפלד) | תסריט, בימוי ועריכה: שחף דקל ירון; מוזיקה: קרני פוסטל ותום דרום | פסטיבל לופ ברצלונה ספרד 2011, תערוכת וידאו ישראלי Afterwards במוזיאון טוטאל קוריאה 2012, יריד לאמנות בלגרד אוקטובר 2012, פסטיבל אפוס במוזיאון תל אביב 2012, פסטיבל וידאו ארט AIVA שוודיה 2012, שתי תערוכות יחיד בגרמניה ינואר 2013, ביוזמת ובתמיכת ארגון Schir. |
טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| סדרה/תוכנית | ערוץ | במאי | תפקיד | שנה |
|---|---|---|---|---|
| זנב של עפיפון (דרמת טלוויזיה, 52 דקות) | ערוץ 2 | שירי צור | נוגה | 2001 |
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
| רחמים | כאנום | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אברהם | יצחק | יעקב | ראובן | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אליהו יעקב בנא | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| בכורה מלכה שבתאי | מאיר אליהו | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שמואל | עליזה | חיים בנאי | אביגיל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מרים | יעקב בנאי | יצחק בנאי | שמחה | דפנה ביור לוי | גברי בנאי | אורנה שק | אביבה | יוסי בנאי | אילנה | אברהם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אהוד בנאי | מאיר בנאי | אורנה בנאי | אביתר בנאי | בעז בנאי | אורי בנאי | לני שחף | אורלי זילברשץ | יובל בנאי | עמליה רוזנבלום | שמואל בנאי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נועם בנאי | אמיר בנאי | אלישע בנאי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראיונות
- הילה אהרון בריק, ריאיון: תיאטרון לאנשים שלא מפחדים, באתר הבמה, 11 במרץ 2007
- רינת גור-נחום, שחף מגביהה עוף, באתר ynet, 2 באוקטובר 2001
ביקורות על רוחות מורנוב
- צבי גורן, ביקורת: רוחות מורנוב – משם לכאן, באתר הבמה, 1 ביולי 2012
- צבי גורן, רוחות מורנוב – משם לכאן (חלק ב'), באתר הבמה, 2 ביולי 2012
- מיכאל הנדלזלץ, אמש בתיאטרון: הרוחות המבקשות לחיות, באתר הארץ, 28 ביוני 2012
| קודמת: 2007 – |
זוכת פרס "קיפוד הזהב" לשחקנית הטובה ביותר לשנת 2008 - לני שחף ("פדרה מאוהבת") |
הבאה: 2009 - עדי בילסקי ("סיפור אהבה ארץ ישראלי") |