התאבדויות בני נוער להט"בים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 34: שורה 34:
=== מדינות ה-OECD ===
=== מדינות ה-OECD ===
מחקר שנערך בנתונים ברמה ארצית בין 36 מדינות ה-OECD בשנים 1991 עד 2017 קבע כי לגליזציה של נישואים חד מיניים הפחיתה את שיעור ההתאבדות של בני 10-24 ב-1.191 מקרי מוות בקרב 100,000 בני נוער, השווה לירידה של 17.90% אחוז.<ref>{{צ-מאמר|שם=The Association Between Same-Sex Marriage Legalization and Youth Deaths by Suicide: A Multimethod Counterfactual Analysis|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33812751/|כתב עת=The Journal of Adolescent Health: Official Publication of the Society for Adolescent Medicine|שנת הוצאה=2021-06|עמ=1176–1182|כרך=68|doi=10.1016/j.jadohealth.2021.01.033|מחבר=Andrew Kennedy, Murat Genç, P. Dorian Owen}}</ref> ירידה זו הייתה הבולטת ביותר בקרב גברים ששיעור ההתאבדות ירד עבורם ב-1.993 לעומת ירידה של 0.348 בקרב נשים, המקבילה לירידות של 19.98% ו-10.90% בהתאמה. המחקר פעל על ידי ניצול גורמים נפוצים בשיעור ההתאבדות של בני הנוער לאורך זמן בין מדינות המדגם על מנת להעריך כלכלית מה היה שיעור ההתאבדות בהיעדר לגליזציה של נישואים חד-מיניים במדינות ובשנים שבהן נישואים חד-מיניים הפכו לחוקיים. לאחר מכן ניתן היה להסיק מההשפעה של לגליזציה של נישואים חד מיניים על ידי השוואת אומדן הפקטואלי המשוער לנתונים שנצפו לאורך זמן, ובכך לאפשר לפרש מסקנות סיבתיות. מכוח עיצוב זה קבעו החוקרים כי ההתאחדות נמשכה לפחות לטווח הבינוני, וכי מדינות שאימצו לאחרונה נישואים חד-מיניים ([[הולנד]] הייתה המדינה הראשונה שהתירה חוקית נישואים חד-מיניים בשנת 2001, וכפי בשנת 2017, 18 מתוך 36 מדינות המדגם הלכו בעקבותיה) חוו ירידות משמעותיות בהתאבדויות בני נוער.<ref>{{צ-מאמר|שם=The Association Between Same-Sex Marriage Legalization and Youth Deaths by Suicide: A Multimethod Counterfactual Analysis|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33812751/|כתב עת=The Journal of Adolescent Health: Official Publication of the Society for Adolescent Medicine|שנת הוצאה=2021-06|עמ=1176–1182|כרך=68|doi=10.1016/j.jadohealth.2021.01.033|מחבר=Andrew Kennedy, Murat Genç, P. Dorian Owen}}</ref> ממצאים אלה הצביעו על כך שגם לגליזציה עתידית במדינות מפותחות אחרות תביא לירידה בהתאבדות הצעירים לאורך זמן.
מחקר שנערך בנתונים ברמה ארצית בין 36 מדינות ה-OECD בשנים 1991 עד 2017 קבע כי לגליזציה של נישואים חד מיניים הפחיתה את שיעור ההתאבדות של בני 10-24 ב-1.191 מקרי מוות בקרב 100,000 בני נוער, השווה לירידה של 17.90% אחוז.<ref>{{צ-מאמר|שם=The Association Between Same-Sex Marriage Legalization and Youth Deaths by Suicide: A Multimethod Counterfactual Analysis|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33812751/|כתב עת=The Journal of Adolescent Health: Official Publication of the Society for Adolescent Medicine|שנת הוצאה=2021-06|עמ=1176–1182|כרך=68|doi=10.1016/j.jadohealth.2021.01.033|מחבר=Andrew Kennedy, Murat Genç, P. Dorian Owen}}</ref> ירידה זו הייתה הבולטת ביותר בקרב גברים ששיעור ההתאבדות ירד עבורם ב-1.993 לעומת ירידה של 0.348 בקרב נשים, המקבילה לירידות של 19.98% ו-10.90% בהתאמה. המחקר פעל על ידי ניצול גורמים נפוצים בשיעור ההתאבדות של בני הנוער לאורך זמן בין מדינות המדגם על מנת להעריך כלכלית מה היה שיעור ההתאבדות בהיעדר לגליזציה של נישואים חד-מיניים במדינות ובשנים שבהן נישואים חד-מיניים הפכו לחוקיים. לאחר מכן ניתן היה להסיק מההשפעה של לגליזציה של נישואים חד מיניים על ידי השוואת אומדן הפקטואלי המשוער לנתונים שנצפו לאורך זמן, ובכך לאפשר לפרש מסקנות סיבתיות. מכוח עיצוב זה קבעו החוקרים כי ההתאחדות נמשכה לפחות לטווח הבינוני, וכי מדינות שאימצו לאחרונה נישואים חד-מיניים ([[הולנד]] הייתה המדינה הראשונה שהתירה חוקית נישואים חד-מיניים בשנת 2001, וכפי בשנת 2017, 18 מתוך 36 מדינות המדגם הלכו בעקבותיה) חוו ירידות משמעותיות בהתאבדויות בני נוער.<ref>{{צ-מאמר|שם=The Association Between Same-Sex Marriage Legalization and Youth Deaths by Suicide: A Multimethod Counterfactual Analysis|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33812751/|כתב עת=The Journal of Adolescent Health: Official Publication of the Society for Adolescent Medicine|שנת הוצאה=2021-06|עמ=1176–1182|כרך=68|doi=10.1016/j.jadohealth.2021.01.033|מחבר=Andrew Kennedy, Murat Genç, P. Dorian Owen}}</ref> ממצאים אלה הצביעו על כך שגם לגליזציה עתידית במדינות מפותחות אחרות תביא לירידה בהתאבדות הצעירים לאורך זמן.

=== ארצות הברית ===
מחקר של נתונים ארציים מינואר 1999 עד דצמבר 2015 גילה קשר בין מדינות שהתירו נישואים חד-מיניים והפחיתו את שיעור הניסיונות להתאבדות בקרב כל תלמידי בית הספר בכיתות ט'-יב', עם ירידה בשיעורי כל תלמידי בית הספר (בני הנוער הלהט"בים והלא להט"בים) בכיתות ט' -יב' בירידה של 7% וירידה בשיעור בקרב תלמידי בית ספר בעלי נטייה חד מינית בכיתות ט' -יב' של 14%, אשר כתוצאה מכך, כ-134,000 פחות ילדים מנסים להתאבד מדי שנה בארצות הברית. האופן ההדרגתי שבו הוקמו נישואים חד מיניים בארצות הברית (התרחבות ממדינה אחת ראשונה בשנת 2004 לכל [[מדינות ארצות הברית|50 המדינות]] בשנת 2015) אפשר לחוקרים להשוות את שיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב ילדים בכל מדינה לאורך תקופת הזמן הנחקרת. לאחר שהוקמו נישואים חד מיניים במדינה מסוימת, הפחתה בשיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב ילדים באותה מדינה הפכה ל[[צמיתות]] בעוד כי לא נרשמה הפחתה בשיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב ילדים במדינה מסוימת עד שהמדינה הכירה בנישואים חד מיניים. החוקר הראשי של המחקר ציין כי "חוקים שיש להם את ההשפעה הגדולה ביותר על מבוגרים הומוסקסואלים עשויים לגרום לילדים הומואים להרגיש תקווה רבה יותר לעתיד".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.usatoday.com/story/news/nation/2017/02/20/teen-suicide-down-as-same-sex-marriage-legalized-study/98179684/|הכותב=Steph Solis|כותרת=Study: Teen suicide attempts fell as same-sex marriage was legalized|אתר=USA TODAY|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2021-09-24}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://publichealth.jhu.edu/2017/same-sex-marriage-legalization-linked-to-reduction-in-suicide-attempts-among-high-school-students|כותרת=Same-Sex Marriage Legalization Linked to Reduction in Suicide Attempts Among High School Students {{!}} Johns Hopkins Bloomberg School of Public Health|אתר=publichealth.jhu.edu|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-09-24}}</ref><ref>{{צ-מאמר|שם=Difference-in-Differences Analysis of the Association Between State Same-Sex Marriage Policies and Adolescent Suicide Attempts|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC5848493/|כתב עת=JAMA pediatrics|שנת הוצאה=2017-04-01|עמ=350–356|כרך=171|doi=10.1001/jamapediatrics.2016.4529|מחבר=Julia Raifman, Ellen Moscoe, S. Bryn Austin, Margaret McConnell}}</ref>


==היבטים של פסיכולוגיה התפתחותית==
==היבטים של פסיכולוגיה התפתחותית==

גרסה מ־18:07, 24 בספטמבר 2021

חוקרים מצאו כי שיעוריהן של התאבדויות ונטיות אובדניות בקרב בני נוער לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים וקווירים (להטב"ק) גבוהים יחסית בקרב כלל האוכלוסייה,[1][2][3][4][5][6] בעוד כי לבני נוער להט"בים יש את אחד מהשיעורים הגבוהים ביותר של ניסיונות התאבדות.[7][8] על פי מחקרים לאורך השנים, הדבר קשור לתרבויות הטרוצנטריות ולהומופוביה ממוסדת לעיתים קרובות ממניעים דתיים, לרבות השימוש בנושאי זכויות להט"ב כטריז פוליטי, בהם במאמצים של פוליטיקאים שמרנים-דתיים לעצור את הלגליזציה של הנישואים חד-המיניים.[9][10][11] הוכח כי דכדוך, דיכאון ושימוש בסמים בקרב אנשי להט"ב גברו בצורה משמעותית לאחר חקיקת חוקים חדשים המפלים את מי שמשתייכים לקהילה הגאה בהם החוק נגד תעמולה גאה ברוסיה בשנת 2013 האוסר על הצגת נושאי להט"ב בציבור, בתקשורת ובמדיה אשר גרם למעצרים רבים של אזרחי להט"ב רוסים שהתנגדו באופן פומבי לחקיקתו ועל פי הדיווחים נרשמה עלייה של הפגנות הומופוביות, אלימות ופשעי שנאה נגד הקהילה במדינה.[12]

מפגינה במהלך המחאה תחת הסיסמה "צועדים עבור מי שאינם יכולים" מחזיקה שלט לזכרו של ג'יידן בל אשר התאבד בגיל 15 בעקבות בריונות הומופובית בשנת 2013, מצעד הגאווה בהלסינקי, 2014

בריונות והטרדות כלפי אנשי להט"ב ואלימות נגד להט"ב הוכחו כגורם התורם להתאבדויות רבות, גם אם לא כל ההתקפות התייחסו באופן ספציפי למיניות או למגדר של המותקפים.[13] לאחר סדרה של התאבדויות בתחילת שנות ה-2000, תשומת לב רבה התמקדה יותר בסוגיות ובגורמים הבסיסיים, במאמץ להפחית את ההתאבדויות בקרב בני הנוער הלהטב"ים. מחקר של "פרויקט הקבלה המשפחתית"[14] הראה כי "קבלה של ההורים, ואפילו נייטרליות, ביחס לנטייה המינית של הילד" יכולה להוריד את שיעור ההתאבדות.[7] הדבר עולה בקנה אחד עם ממצאי סקר גדול בקרב מבוגרים אמריקאים, אשר מצאו שיעורים גבוהים יותר של הפרעות במצב הרוח והחרדה, גורמי סיכון מרכזיים להתנהגות אובדנית, בקרב מי שמזדהים כהומואים, לסביות וביסקסואלים, במיוחד בקרב גברים.[15]

על פי "הברית הלאומית לפעולה למניעת התאבדויות" (National Action Alliance for Suicide Prevention), אין נתונים לאומיים (לגבי ארצות הברית) בנוגע לשיעורי ההתאבדויות בקרב קהילת הלהט"ב בכלל, או בקרב תתי-קבוצות של קהילה זו ( בהם בני נוער או קשישים).[16] בין השאר משום שאין הסכמה על גודל שיעורה המדויק של קהילת הלהט"ב בקרב האוכלוסייה הכללית (שכן חלק לא מבוטל ממנה לא יצא מהארון), וגם בקרב מי שכן מזדהים באופן גלוי כאנשי להט"ב - תעודות פטירה אינן כוללות מידע אודות נטייה מינית.[9] במחקר שנערך ב-1986 נכתב כי במחקרים קודמים שנערכו בקנה מידה גדול ואשר עסקו בנושא התאבדויות לא "התייחסו לנטייה מינית בניתוח הנתונים שלהם".[17]

דיווחים ומחקרים

ערך מורחב – התאבדותו של טיילר קלמנטי, התאבדותו של ג'יידן בל, ג'סטין פשנו, אלן טיורינג, שרה חג'אזי, הארט קריין, איילול ג'נסן, לילה אלקורן

מחקרה של קייטלין רייאן, עובדת סוציאלית קלינית באוניברסיטת סן-פרנסיסקו (SFSU), היה המחקר הראשון שנערך אודות ההשפעה של קבלת ודחייה של בני נוער להט"בי מצד משפחותיהם על בריאותם, בריאותם הנפשית ורווחתם לרבות התאבדויות, HIV/איידס ונטישה.[18] מחקרה קבע כי עבור בני נוער להט"בים "שחווים רמות גבוהות של דחייה מצד משפחותיהם במהלך גיל ההתבגרות (בהשוואה לאותם צעירים שחוו דחייה מועטה מצד הוריהם או לא חוו דחייה כלל) הסיכוי שינסו להתאבד גדול פי 8, הסיכוי שיחוו דיכאון גדול פי 6, הסיכוי שישתמשו בסמים אסורים גדול פי 3 והסיכוי שידבקו ב-HIV או מחלות מין גדול פי 3" עד שהגיעו לגיל 20 לחייהם.[18]

מחקרים רבים מראים שבקרב צעירים הומואים, לסביות וביסקסואלים יש שיעור גבוה יותר של ניסיונות התאבדות מאשר בקרב בני נוער הטרוסקסואליים. המרכז למניעת התאבדויות שילב מספר מחקרים יחדיו, ועל פיהם העריך כי בין 5 ל-10 אחוזים מבני הנוער להט"בים, בהתאם לקבוצות גיל ומין, ניסו להתאבד - שיעור הגבוה פי 1.5 עד 3 מבקרב נוער הטרוסקסואלי.[19] על פי מחקר של ממשלת ארצות הברית, שכותרתו Report of the Secretary's Task Force on Youth Suicide (כוח המשימה של המזכירות בנושא התאבדות צעירים), שפורסם ב-1989, בני נוער להט"בים נוטים פי 4 יותר להתאבד מאשר צעירים אחרים.[20] השכיחות גבוהה יותר של מחשבות אובדניות ושל בעיות בריאות הנפש בקרב בני נוער להט"בי, בהשוואה לבני-גילם ההטרוסקסואליים, מיוחסת ללחץ מיעוטים (Minority Stress).[21][22] "יותר מ-34,000 בני אדם מתים כתוצאה מהתאבדות בכל שנה", מה שהופך אותו ל-"גורם השלישי למוות בקרב בני 15 עד 24, כאשר בני נוער להט"בים מנסים להתאבד עד פי ארבעה יותר מאשר בני-גילם ההטרוסקסואלים".[23]

אם כי לא ניתן לדעת את שיעור ההתאבדות המדויק של בני הנוער הלהט"בים, בעוד כי מיעוטים מיניים ומיעוטים מגדריים לעיתים קרובות אינם גלויים במיוחד בקבוצת גיל זו. מחקרים נוספים נעשים כעת על מנת להיטיב את מודעות שכיחות ההתאבדויות בקרב בני נוער להט"בים.[24][25][26]

מבחינת האווירה במוסדות לימוד, "כ-25% מהתלמידים ואנשי הסגל ההומואים, הלסביות והביסקסואלים הוטרדו בגלל נטייתם המינית, וכן כשליש מהטרנסג'נדרים, על פי מחקר ודיווח של השבועון, The Chronicle of Higher Education‏".[27] מחקרים מראים כי נוכחותם בבתי-ספר של Gay–straight alliances (בראשי תיבות: GSA, ארגוני סטודנטים סטרייטים-להט"בים) מובילה לשיעורי ניסיונות התאבדות נמוכים יותר; במחקר שנערך בקרב נוער להט"בים בגילאי 13–22, נמצא כי 16.9% מבני הנוער שלמדו בבתי ספר בהם קיימות פעילויות של "GSA" ניסו להתאבד, זאת לעומת שיעור של 33.1% מהתלמידים שלמדו בבתי ספר ללא פעילויות של "GSA".‏[28]

על פי פרויקט טרוור, "תלמידים להט"בים חשים שאינם בטוחים בבית הספר פי שלושה יותר לעומת תלמידים שאינם להט"בים (22% לעומת 7%) ו-90% מהתלמידים הלהט"בים (לעומת 62% בקרב התלמידים שאינם להט"בים) הוטרדו או הותקפו במהלך השנה האחרונה".[29]‏ בנוסף, "תלמידים להט"בים נטו יותר מאשר התלמידים ההטרוסקסואלים לשקול ברצינות לעזוב את מוסד הלימודים בו לומדים כתוצאה מהטרדות או אפליה".[30] סוזן רנקין, בין מחברי הדו"ח, מצאה כי "באופן חד משמעי, מצב ההשכלה הגבוהה לשנת 2010 עבור קהילת להט"ב מוכיח כי סטודנטים ואנשי סגל להטב"קים חווים בקמפוס אווירה צוננת של הטרדות וקבלת פנים פחותה בהרבה משאר קהילות הקמפוס".[30]

גם האינטרנט התגלה כבעל חשיבות מכרעת עבור אנשי להט"ב. מחקר בינלאומי מצא הבדלים משמעותים בין בני נוער להט"בים בעלי נטיות אובדניות לעומת בני נוער הטרוסקסואלים אובדניים.[31] על פי המחקר, קיימת סבירות גבוהה יותר שבני נוער להט"בים בעלי נטיות אובדניות יביעו את הנטיות הללו, יחפשו חברים חדשים ברשת האינטרנט וימצאו תמיכה מקווננת לעומת בני נוער הטרוסקסואלים אובדניים כתוצאה מארגוני להט"ב מקוונים המכוונים במיוחד עבור הקהילה.[32]

על פי מחקר שנערך בטאיוואן, 1 מתוך 5 טאיוואנים להט"ביים (20%) ניסה להתאבד.[33]

מחקרים מצאו כי הקהילה הטרנסג'נדרית השחורה מתמודדת עם אפליה ברמה גבוהה יותר משאר הקהילה הטרנסג'נדרית, הנובעת משילוב גזענות וטרנספוביה.[34] מחקר מצא כי הקהילה חווה רמה גבוהה יותר של עוני, ניסיונות התאבדות והטרדות, בעוד שההשפעות של מחלת HIV וסירוב לטיפולי בריאות בשל טרנספוביה או גזענות גדולות יותר משאר אוכלוסיית הלהט"ב.[35] ארגון "צוות המשימה הלאומי של קהילת הלהט"ב" ערך סקר בנושא עבור הבחנת מגמות אלה בקרב הקהילה הטרנסג'נדרית השחורה עם הקהילה הטרנסג'נדרית הכוללת.[36] הסקר מצא כי בקרב המשיבים השחורים 49% דיווחו שניסו להתאבד בעוד ממצאים נוספים היו שקבוצה זו דיווחה כי 26% הינם מובטלים ו-34% דיווחו על הכנסה שנתית של פחות מ-10,000 דולר בשנה. 41% מהנשאלים דיווחו על חוסר בית בשלב כלשהו בחייהם, שהם פי 5 משיעור האוכלוסייה הכללית בארצות הברית.[37] כמו כן, הדו"ח גילה כי הקהילה הטרנסג'נדרית השחורה או הקונפורמציה המפורסמת במגדר דיווחו כי 20.23% חיים עם HIV וכי מחצית מהנשאלים שלמדו בבית ספר אשר הביעו את זהותם הטרנסג'נדרית או אי התאמה מגדרית דיווחו על הטרדה מהסביבה. 27% מבני הנוער הטרנסג'נדרים השחורים דיווחו על תקיפה פיזית, 15% הותקפו מינית ו-21% עזבו את בית ספרם עקב מקרי אלו של הטרדה.[38]

קבלה משפחתית

התגובות המשפחתיות לזהויות הנוער הלהט"בי שונות מאדם לאדם בעודן נעות בין קבלה לדחייה על הסף של האדם הנכלל בקהילת הלהט"ב. "קשר משפחתי" דווח כגורם חשוב בחיי נוער להט"בים בעודו מסייע לביסוס בריאות נפשית חיובית.[39] אחת התוצאות השליליות של בני נוער להט"בים המתבלטים בקרב בני משפחתם בזהותם המינית או זהותם המגדרית היא הסיכון לגירושם מבתיהם אשר הוכח כמוביל לכך שבעודם נותרים ללא תמיכה וקבלה של משפחתם, סביר יותר שיפנו לפגיעות בחייהם.

בקרב צעירים טרנסג'נדרים, השפעות אלו בולטות עוד יותר, בעוד צעירים טרנסג'נדרים הנתמכים על ידי הוריהם, מוגדרים בסיכוי נמוך ב-93% ביצוע התאבדות (הבדל פי 14).

השפעת נישואים חד מיניים

בכל מדינות ה-OECD, לגליזציה של נישואים חד מיניים קשורה להפחתה בשיעור ההתאבדות של בני נוער להט"בים בגילאי 10–24, כאשר קשר זה נמשך לטווח הבינוני. הקמת הזכות החוקית לנישואים חד מיניים בארצות הברית קשורה להפחתה ניכרת בשיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב ילדים, כאשר ההשפעה מתרכזת בקרב ילדים בעלי נטייה חד מינית.

מדינות ה-OECD

מחקר שנערך בנתונים ברמה ארצית בין 36 מדינות ה-OECD בשנים 1991 עד 2017 קבע כי לגליזציה של נישואים חד מיניים הפחיתה את שיעור ההתאבדות של בני 10-24 ב-1.191 מקרי מוות בקרב 100,000 בני נוער, השווה לירידה של 17.90% אחוז.[40] ירידה זו הייתה הבולטת ביותר בקרב גברים ששיעור ההתאבדות ירד עבורם ב-1.993 לעומת ירידה של 0.348 בקרב נשים, המקבילה לירידות של 19.98% ו-10.90% בהתאמה. המחקר פעל על ידי ניצול גורמים נפוצים בשיעור ההתאבדות של בני הנוער לאורך זמן בין מדינות המדגם על מנת להעריך כלכלית מה היה שיעור ההתאבדות בהיעדר לגליזציה של נישואים חד-מיניים במדינות ובשנים שבהן נישואים חד-מיניים הפכו לחוקיים. לאחר מכן ניתן היה להסיק מההשפעה של לגליזציה של נישואים חד מיניים על ידי השוואת אומדן הפקטואלי המשוער לנתונים שנצפו לאורך זמן, ובכך לאפשר לפרש מסקנות סיבתיות. מכוח עיצוב זה קבעו החוקרים כי ההתאחדות נמשכה לפחות לטווח הבינוני, וכי מדינות שאימצו לאחרונה נישואים חד-מיניים (הולנד הייתה המדינה הראשונה שהתירה חוקית נישואים חד-מיניים בשנת 2001, וכפי בשנת 2017, 18 מתוך 36 מדינות המדגם הלכו בעקבותיה) חוו ירידות משמעותיות בהתאבדויות בני נוער.[41] ממצאים אלה הצביעו על כך שגם לגליזציה עתידית במדינות מפותחות אחרות תביא לירידה בהתאבדות הצעירים לאורך זמן.

ארצות הברית

מחקר של נתונים ארציים מינואר 1999 עד דצמבר 2015 גילה קשר בין מדינות שהתירו נישואים חד-מיניים והפחיתו את שיעור הניסיונות להתאבדות בקרב כל תלמידי בית הספר בכיתות ט'-יב', עם ירידה בשיעורי כל תלמידי בית הספר (בני הנוער הלהט"בים והלא להט"בים) בכיתות ט' -יב' בירידה של 7% וירידה בשיעור בקרב תלמידי בית ספר בעלי נטייה חד מינית בכיתות ט' -יב' של 14%, אשר כתוצאה מכך, כ-134,000 פחות ילדים מנסים להתאבד מדי שנה בארצות הברית. האופן ההדרגתי שבו הוקמו נישואים חד מיניים בארצות הברית (התרחבות ממדינה אחת ראשונה בשנת 2004 לכל 50 המדינות בשנת 2015) אפשר לחוקרים להשוות את שיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב ילדים בכל מדינה לאורך תקופת הזמן הנחקרת. לאחר שהוקמו נישואים חד מיניים במדינה מסוימת, הפחתה בשיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב ילדים באותה מדינה הפכה לצמיתות בעוד כי לא נרשמה הפחתה בשיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב ילדים במדינה מסוימת עד שהמדינה הכירה בנישואים חד מיניים. החוקר הראשי של המחקר ציין כי "חוקים שיש להם את ההשפעה הגדולה ביותר על מבוגרים הומוסקסואלים עשויים לגרום לילדים הומואים להרגיש תקווה רבה יותר לעתיד".[42][43][44]

היבטים של פסיכולוגיה התפתחותית

מודל רגישות-דחק מצביע על כך שרגישות מולדת תורמת להתפתחויות של סרטן, מחלות לב והפרעות נפשיות כמו דיכאון קליני - גורמי סיכון להתאבדות. כמויות שונות של מתח סביבתי מגבירות את הסבירות להתפתחויות של גורמי סיכון אלו. תיאורית הדחק של המיעוט (Minority stress) מצביעה על כך שהשתייכות למיעוט מובילה ליותר אפליה מהסביבה החברתית, מה שמוביל למתח גדול יותר ולבעיות בריאותיות. בהיעדר יכולות גבוהות לויסות רגשי, הדבר עלול להוביל לפגיעה בבריאות הנפש. כמו כן, על פי Differential susceptibility hypothesis, התפתחותם הגופנית והנפשית של אנשים מסוימים תלויה במידה רבה, לטוב ולרע, בסביבתם. כלומר, מצבם הבריאותי של אנשים בעלי רגישות גבוהה יהיה מעל מהממוצע בסביבות תומכות מאוד, ומתחת לממוצע בסביבות עוינות ואלימות. מודל זה עשוי לעזור להסביר את הבעיות הבריאותיות הייחודיות אשר משפיעות על להט"בים, לרבות המקרים הרבים של ניסיונות התאבדות (בהשוואה לאוכלוסייה הכללית). עבור בני נוער בגיל ההתבגרות, הסביבות החברתיות הרלוונטיות ביותר הן המשפחה, השכונה ובית הספר. בריונות נוער - הנפוצה ביותר בקרב צעירים המשתייכים למיעוטים מיניים - היא לחץ מתמשך שעלול להגביר את הסיכון להתאבדות, על פי מודל רגישות-דחק. במחקר שנערך בקרב להט"בים אמריקאים בגיל ההתבגרות, בחן מארק הטזנבלר את השפעת הסביבה החברתית ברמת המחוז.[45] הוא גילה כי סביבה חברתית שמרנית מעלה את הסיכון להתנהגות אובדנית בקרב כל בני הנוער, וכי השפעה זו חזקה ביותר בקרב בני הנוער הלהט"בים. יתר על כן, הוא גילה כי הסביבה החברתית היא אחת מהגורמים לריבוי המקרים של התנהגות אובדנית בקרב להט"בים (בהשוואה לאוכלוסייה הכללית). האצנבהלר גילה גם כי לגורמים כלכליים וחברתיים יש השפעה על ריבוי המקרים, אולם "זהות להט"בית נותרה כלי חיזוי משמעותי עבור ניסיונות התאבדות".

הומופוביה ממוסדת ומופנמת

הומופוביה ממוסדת או מופנמת עלולות להוביל בני נוער להט"בים שלא לקבל את עצמם ולפתח קונפליקטים פנימיים עמוקים לגבי הנטייה המינית שלהם.[46] הורים יכולים לגרש את ילדם מהבית לאחר יציאתו של הילד מהארון.[47]

הומופוביה באה לידי ביטוי בדרכים שונות ועלולה להוות גורם לבריונות אשר יכולה לקחת צורות רבות. "בריונות פיזית" היא בעיטות, חבטות וכדומה, בעוד ש-"בריונות רגשית" היא קריאה בשמות גנאי, הפצת שמועות ושאר ביטויי אלימות מילולית. בריונות רשת כוללת הודעות טקסט פוגעניות או הודעות בעלות אופי זהה בפייסבוק, בטוויטר וברשתות מדיה חברתית אחרות. בריונות מינית היא נגיעה לא נאותה, מחוות מזלזלות או בדיחות.[48]

מעשי בריונות יכולים להיחשב כ-"טקס חניכה",[49] אך מחקרים הראו כי יש להם השפעות פיזיות ופסיכולוגיות שליליות. "בני נוער המשתייכים למיעוטים מיניים, או בני נוער המזהים את עצמם כהומואים, לסביות או ביסקסואליים, חווים הצקות פי שניים עד פי שלושה לעומת הטרוסקסואלים", וכמעט "כל הסטודנטים הטרנסג'נדרים סובלים מהטרדות מילוליות (למשל, שמות גנאי או איומים על רקע זהותם המינית (89%) או זהותם המגדרית (89%))", כך על פי Harsh Realities, The Experiences of Transgender Youth In Our Nation’s Schools‏, שפרסם הארגון Gay, Lesbian and Straight Education Network.‏[23]

נושא זה העסיק רבות את כלי התקשורת בשנים האחרונות, בפרט בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2010. נשיא ארצות הברית ברק אובמה פרסם סרטון וידאו בנושא זה באתר האינטרנט של הבית הלבן כחלק מיוזמת "It Gets Better". הגברת הראשונה מישל אובמה מייחסת התנהגות ביריונית למעשיהם של הורים, המהווים דוגמה עבור ילדיהם, שלומדים מהם ומתנהגים בצורה דומה בעקבותיהם.[50]

אובדנות בקרב בני נוער טרנסג'נדרים

מעל לרבע מבני הנוער הטרנסג'נדרים דיווחו על היסטוריה של לפחות ניסיון אובדני אחד, ובכ-40% מהם נמצאה היסטוריה של התנהגויות פגיעה עצמית[51].[52] בני נוער טרנסג'נדרים מצויים בסיכון מוגבר לניסיונות אובדניים ולהתנהגויות של פגיעה עצמית בהשוואה לבני נוער סיסג'נדרים.[53] אף על פי שרק במחקרים אחדים זוהו גורמי סיכון לאובדנות בקרב בני נוער טרנסג'נדרים, נתונים מצביעים על כך שהתעללות מילולית ופיזית שמופנית כלפי להט"בים על ידי הוריהם, תחילת ההתבגרות המינית, התאמה המגדרית, דיספוריה מגדרית, הבדלים מגדרים ונטייה מינית מנבאים אובדנות בקרב אוכלוסייה זו.

גורמי סיכון

מגדר עשוי להוות גורם סיכון לאובדנות בקרב בני נוער טרנסג'נדרים. לאור הציפיות החברתיות מבני נוער לנהוג באופן התואם את מראם החיצוני (כלומר את המין בלידתם), כאשר הם אינם נוהגים כך, הם נאלצים להתמודד עם השלכות חברתיות שליליות, ואלו מגבירות את סיכוייהם להתאבדות. להתעללות הורית מילולית ופיזית, היעדר קורת גג, חיים במערכת אומנה ועיסוק בפשע יש קשר ישיר עם האפליה החברתית המופנית כנגד בני נוער שזהותם המגדרית שאינה תואמת את מינם. רשת התמיכה החברתית הדלה שלהם מקושרת עם בריאות נפשית ירודה יותר, וכך הם מצויים בסיכוי גבוה יותר להתאבדות[51][54].

מחקרים מראים שישנו קשר בין התבגרות מינית לבין אובדנות. התבגרות מינית עלולה לגרום למצוקה חמורה בקרב בני נוער טרנסג'נדרים, אשר עשויה, בתורה, להוביל לפגיעה באיברי המין ואף להתאבדות[54]. פניה לטיפול המדכא את ההתבגרות המינית במהלך גיל ההתבגרות נמצאה מקושרת עם סיכויים נמוכים יותר למחשבות אובדניות לאורך החיים. לפיכך, מוצע שטיפול לדיכוי ההתבגרות המינית עשוי להביא לתוצאות חיוביות של בריאות נפשית.[55] יתרה מכך, ניתוח להתאמה מגדרית מקושר אף הוא עם שיפור הבריאות הנפשית בקרב בני נוער טרנסג'נדרים. הנתונים גם מראים שלטרנסג'נדרים מאישה לגבר (Female-to-male, FTM) סבירות גבוהה יותר להרגיש חוסר ביטחון, ובשל כך להיות פגיעים יותר לניסיונות אובדניים, בהשוואה לטרנסג'נדרים מגבר לאישה (Male-to-female, MTF). גורמים ביולוגיים עשויים להוות אף הם גורמי סיכון להתנהגות אובדניות בקרב נשים[56].

בהקשר לשאלה האם טיפולים לדיכוי ההתבגרות המינית וניתוח להתאמה מגדרית בקרב בני נוער מצריכים הסכמת הורים נמצא כי להתעללות הורית השלכות שליליות על בריאותם הנפשית ועל האובדנות של בני נוער טרנסג'נדרים[51], ובהתאם, קבלת הסכמת הורים עלולה להיות קשה. למרות זאת, מחקרים אמפיריים מצביעים על כך כי בני נוער אכן מסוגלים לקבל החלטות הקשורות לטיפול רפואי כשם שמבוגרים עושים זאת, ויש לבחון כל מקרה לגופו על ידי המדינה.[57] קבלת החלטות הנוגעות לסיכונים ותועלות של הליכים אלו ללא הסכמת הורים צריכה להיעשות בזהירות, מאחר שבנוסף לסיכונים הבריאותיים הרגילים הכרוכים בכל הליך רפואי, בהליכים אלו ישנו פוטנציאל גם להשלכות פסיכולוגיות, חברתיות וכלכליות. לפיכך, מומלץ שבני נוער שאין להם תמיכה משפחתית יפעלו להשגת תמיכה חברתית עם תחילת הטיפולים.[58]

גורם סיכון נוסף לאובדנות בקרב בני נוער טרנסג'נדרים הוא קיומה של דיספוריה מגדרית, המוגדרת כחוסר נוחות או חרדה, המתקיימת במצבים שבהם אין הלימה בין מינו הביולוגי של אדם לבין חוויית המגדר הפנימית שלו, היוצרת ליקוי תפקודי .[59] עקב מצוקה זו, הדימוי הגופני – רגשותיו של אדם כלפי מראהו החיצוני ותפיסתו את האופן שבו אחרים תופסים אותו – הוא בעל חשיבות רבה במצבי דיספוריה גופנית. בתוך כך, מעבר לקיומם של הבדלים פיזיולוגיים מהותיים בין גברים לנשים, בחברה קיימת גם מערכת של כללים ומנהגים הנוגעים לאופן שבו גברים ונשים מצופים להתנהג.[60] כאשר אדם משנה את מין לידתו, הוא נוהג בסתירה לרבים מאותם כללים ומנהגים[51].

נטייה מינית עשויה אף היא להיות קשורה במחשבות אובדניות. ישנם מחקרים שהציעו שבני נוער טרנסג'נדרים שמזדהים כהומואים, לסביות או ביסקסואליים/ביסקסואליות עלולים להיות בסיכון מוגבר למחשבות אובדניות בהשוואה לבני נוער שאינם משתייכים לקטגוריות מיעוט של נטייה מינית.[61]

אסטרטגיות התערבות מוצעות

התערבויות טיפוליות עם בני נוער טרנסג'נדרים ועם הוריהם, כאחד, צריכות לכלול התייחסות פסיכו-חינוכית למספר היבטים. יש להתייחס להשלכות השליליות של התעללות (פסיכולוגיות, מילולית ופיזית), לאופן שבו גופם של בני נוער משתנה במהלך תהליך שינוי המין במטרה להעלות את הדימוי הגופני שלהם וכן לדרכי ההתמודדות עם הדחק המתעורר לנוכח חיים עם אדם טרנסג'נדר. כמו כן, על בעלי מקצוע מתחום בריאות הנפש לעבור הכשרה מתאימה לעבודה עם בני נוער טרנסג'נדרים על מנת לסייע להפחתת המצוקה הפסיכולוגית שלהם ולצמצום את הסבירות שיציגו התנהגות אובדנית[56]. מחקרים נוספים אף מראים כי ישנו מתאם שלילי בין שימוש בשם הנבחר על ידי הנער/ה הטרנסג'נדר/ית בכמה שיותר הקשרים הוא לבין סימפטומים דיכאוניים ומחשבות והתנהגויות אובדניות בקרב בני נוער טרנסג'נדרים. כלומר, ככל שנעשה יותר שימוש בשם הנבחר, כך מופיעים פחות סימפטומים דיכאוניים ומחשבות והתנהגויות אובדניות.[62] לא זו בלבד, אלא שהוצע שמערכות חינוכיות יעבדו באופן ישיר עם בני נוער טרנסג'נדרים, משפחותיהם, חבריהם ורשתות תמיכה נוספות בחייהם, כמו גם עם בעלי מקצוע וראשי קהילה, על מנת לפתח מדיניות ותוכניות יעילות, שיסייעו ליצירת סביבה בית ספרית תומכת.[63]

פרויקט טרוור

הלוגו של פרויקט טרוור.
ערך מורחב – פרויקט טרוור

"פרויקט טרוור הוקם על ידי הבמאית/מפיקה פגי רג'קי, המפיק רנדי סטון והתסריטאי ג'יימס לססנה, יוצרי הסרט הקצר "טרבור", זוכה פרס אוסקר לסרט הקצר הטוב ביותר לשנת 1994, קומדיה/דרמה על ילד הומוסקסואל בן 13, שנדחה על ידי חבריו בגלל הזהות המינית שלו, ומנסה לשנות את חייו".[64] זהו ארגון ללא מטרות רווח הפועל בארצות הברית, ומציע סיוע מסביב לשעון למניעת התאבדויות בקרב בני נוער להט"בי. הפרויקט הציב לעצמו מטרה "לשים קץ להתאבדות בקרב צעירים להט"בים על ידי מתן סיוע ותמיכה מצילי חיים ... קהילה וירטואלית, תוכניות תמיכה ותוכניות חינוכיות היוצרים סביבה בטוחה, תומכת וחיובית לכולם"."[64]

It Gets Better

הלוגו של It Gets Better.
ערך מורחב – It Gets Better

It Gets Better הוא מיזם אינטרנטי אמריקאי ללא מטרות רווח, שנוסד על ידי איש התקשורת דן סאבאג' ובן-זוגו[65] טרי מילר[66] ב-21 בספטמבר 2010, כתגובה למספר מקרי התאבדות של בני נוער שהיו קורבנות של מעשי בריונות על רקע היותם הומוסקסואלים, או משום שחבריהם ללימודים חשדו שהם הומוסקסואלים. מטרתו של המיזם היא למנוע התאבדות בקרב בני נוער להט"בים באמצעות העברת מסרים חיוביים ומעודדים מצד להט"בים מבוגרים, כי חייהם של בני נוער אלו ישתפרו.[67] הפרויקט גדל בקצב מהיר: מעל 200 סרטונים הועלו לרשת במהלך השבוע הראשון,[68] וערוץ ה-YouTube של הפרויקט הגיע למספר המרבי של 650 סרטוני וידאו בשבוע שלאחר מכן.[69] כיום, לפרויקט יש אתר אינטרנט משלו, It Gets Better Project,‏[69] אשר כולל למעלה מ-50,000 ערכים מאנשים מכל הנטיות המיניות,[70] לרבות ידוענים רבים;[71] בקטעי הווידאו שבאתר צפו למעלה מ-50 מיליון גולשים. ספר של מאמרים מהפרויקט יצא לאור במרץ 2011.‏[72] בשנת 2012, האקדמיה לטלוויזיה, אומנויות ומדעים העניקה לפרויקט את "פרס המושל" בטקס פרסי האמי ה-64, בגין "שימוש אסטרטגי, יצירתי ועוצמתי של התקשורת על מנת לחנך ולהעניק השראה", כך על פי יו"ר ומנכ"ל האקדמיה ברוס רוזנבלום.[73]

בשנת 2017 התפרסם מחקר שנערך באוניברסיטת אריזונה ולפיו לומר לבני נוער שעליהם להכיל חוויות שליליות - כאסטרטגיה בלבדית של התמודדות עימן - עלול רק להחריף את המתח הקיים. מחקר זה הוביל לטענות נגד הפרויקט, שהוא כביכול עלול לגרום ליותר נזק מאשר תועלת.[74]

מדיניות

מקבלי החלטות דנו שוב ושוב במספר אפשרויות לגיבוש מדיניות לטיפול בבעיה זו. היו שדגלו בהתערבות בשלב שבו בני-הנוער כבר נמצאים במצב של אובדנות (למשל, באמצעות שירותי עזרה נפשית בטלפון לאנשים שבמצוקה), בעוד שאחרים תמכו בתוכניות שמטרתן הגברת הנגישות של בני נוער הלהט"בי לשירותים מקצועיים המסייעים במניעת התאבדויות (למשל, באמצעות קבוצות תמיכה).

אחת מהאפשרויות שהוצעו הייתה להעביר את המורים והיועצים בבתי הספר הכשרה על מנת שיפתחו רגישות כלפי נוער להט"בי וירכשו כלים להתמודד עם ביריונות. במחקר שנערך נמצא כי קיימת התאמה ברורה בין מורים המשמיעים הערות הומופוביות, או שאינם מגיבים כאשר תלמידים משמיעים הערות כאלו, לבין רגשות שליליים שיש לבני נוער להטב"ים בנוגע לזהות המינית שלהם.[75] כמו כן, מספר חוקרים מצאו כי נוכחותו של איש סגל בבית הספר התומך בקהילה הלהט"בית היא בעלת "תוצאות חיוביות עבור בני הנוער הלהט"בי".[75] בדו"ח בנושא פסיכולוגיה בבתי ספר משנת 2006, המצוטט על ידי פרויקט טרוור, נכתב כי "קיימת סבירות שרק שליש מהצעירים הלהטב"קים, הסבורים כי יש להם רק איש סגל אחד שעימו הם יכולים לדבר על בעיותיהם, ידווח על ניסיונות התאבדות (לעומת אלו שיש להם תמיכה שכזו)".[76]

אפשרות נוספת המוצעת לעיתים קרובות היא הענקת תמריצים כספיים לבתי ספר המקימים או תומכים בפעילויות Gay–straight alliances (בראשי תיבות: GSA) המשותפות לסטודנטים סטרייטים ולהט"בים שנועדו להעניק רשת תמיכה חברתית לתלמידים להט"בים. ג'וזף קוצ'יו ואליזבת דיאז, חוקרים עבור The Gay, Lesbian and Straight Education Network, מצאו בסקר ארצי כי "תלמידים בבתי ספר שיש בהם GSA נטו פחות להרגיש לא בטוחים, להבריז מהלימודים, וסביר יותר שירגישו שייכים בבית הספר שלהם, לעומת תלמידים בבתי ספר ללא פעילויות כאלה".[77] מחקרים הראו כי הדרה חברתית בבית הספר פוגעת מבחינה פסיכולוגית בתלמידים להט"בים, וכי פעילויות של GSA וקבוצות דומות של תמיכת עמיתים יכולות לשמש בצורה יעילה כמקור לתמיכה פסיכוסוציאלית.[75]

ראו גם

עיינו גם בפורטלים:
פורטל להט"ב
פורטל פסיכולוגיה

לקריאה נוספת

  • Cover, R. (2012). Queer Youth Suicide, Culture and Identity: Unliveable Lives? Ashgate, ISBN 9781409444473.
  • Diamond, L (2003). "Was it a phase? Young women's relinquishment of lesbian/bisexual identities over a 5-year period". Journal of Personality and Social Psychology. 84 (2): 352–364. doi:10.1037/0022-3514.84.2.352. PMID 12585809.
  • Diamond, L (2008). "Female Bisexuality From Adolescence to Adulthood: Results From a 10-Year Longitudinal Study". Developmental Psychology. 44 (1): 5–14. doi:10.1037/0012-1649.44.1.5. PMID 18194000.
  • Haas, A. P.; Eliason, M.; Mays, V. M.; Mathy, R. M.; Cochran, S. D.; D'Augelli, A. R.; Silverman, M. M.; et al. (2011). "Suicide and suicide risk in lesbian, gay, bisexual, and transgender populations: review and recommendations". Journal of Homosexuality. 58 (1): 10–51. doi:10.1080/00918369.2011.534038. PMC 3662085. PMID 21213174.
  • Hatzenbuehler, M. L. (2009). "How does sexual minority stigma "get under the skin"? A psychological mediation framework". Psychological Bulletin. 135 (5): 707–730. doi:10.1037/a0016441. PMC 2789474. PMID 19702379.
  • Helling, S., Levy, D. S., & Herbst, D. (2010, October). Tormented to Death? People Magazine, 56. New York, NY.
  • Kann, L., Olsen, E. O., McManus, T., Kinchen, S., Chyen, D., Harris, W. A., & Wechsler, H. (2011). Sexual identity, sex of sexual contacts, and health-risk behaviors among students in grades 9–12 – youth risk behavior surveillance, selected sites, United States, 2001–2009. * MMWR Surveillance summaries Morbidity and mortality weekly report Surveillance summaries CDC, 60(7), 1-133.
  • Marshal, M. P.; Dietz, L. J.; Friedman, M. S.; Stall, R.; Smith, H. A.; McGinley, J.; Thoma, B. C.; et al. (2011). "Suicidality and Depression Disparities Between Sexual Minority and Heterosexual Youth: A Meta-Analytic Review". The Journal of Adolescent Health. 49 (2): 115–23. doi:10.1016/j.jadohealth.2011.02.005.
  • Mayock, P.; Bryan, A.; Carr, N. & Kitching, K. (2009) "Supporting LGBT Lives: A Study of the Mental Health and Well-Being of Lesbian, Gay, Bisexual and Transgender People" Dublin: BeLonG To Youth Services
  • O'Donnell, S.; Meyer, I. H.; Schwartz, S. (2011). "Increased risk of suicide attempts among Black and Latino lesbians, gay men, and bisexuals". American Journal of Public Pealth. 101 (6): 1055–9. doi:10.2105/ajph.2010.300032.
  • Russell, S. T.; Clarke, T. J.; Clary, J. (2009). "Are Teens "'Post-Gay'"? Contemporary Adolescents' Sexual Identity Labels". Journal of Youth and Adolescence. 38: 884–90. doi:10.1007/s10964-008-9388-2.
  • Savin-Williams, R. (2005). The New Gay Teenager. Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press.
  • Savin-Williams, R. C. (2008). "Then and Now: Recruitment, Definition, Diversity, and Positive Attributes of Same-Sex Populations". Developmental Psychology. 44 (1): 135–138. doi:10.1037/0012-1649.44.1.135. PMID 18194012.
  • Savin-Williams, R. C.; Ream, G. L. (2003). "Suicide attempts among sexual-minority male youth". Journal of Clinical Child and Adolescent Psychology. 32 (4): 509–522. doi:10.1207/s15374424jccp3204_3. PMID 14710459.
  • Savin-Williams, R. C.; Ream, G. L. (2007). "Prevalence and stability of sexual orientation components during adolescence and young adulthood". Archives of Sexual Behavior. 36 (3): 385–94. doi:10.1007/s10508-006-9088-5. PMID 17195103.
  • Savin-williams, R. C. (2006). "Who' s Gay ? Does It Matter ?". Current Directions in Psychological Science. 15 (1): 40–45. doi:10.1111/j.0963-7214.2006.00403.x.
  • Savin-williams, R. C., Cohen, K. M., & Youth, G. (2005). Development of Same-Sex Attracted Youth. Development, 1979(2004).
  • Schwartz, S.; Meyer, I. H. (1982). "Mental health disparities research: the impact of within and between group analyses on tests of social stress hypotheses". Social science & medicine. 70 (8): 1111–8. doi:10.1016/j.socscimed.2009.11.032.
  • Selby, E. A.; Anestis, M. D.; Bender, T. W.; Ribeiro, J. D.; Nock, M. K.; Rudd, M. D.; Bryan, C. J.; et al. (2010). "Clinical Psychology Review Overcoming the fear of lethal injury : Evaluating suicidal behavior in the military through the lens of the Interpersonal – Psychological Theory of Suicide". Clinical Psychology Review. 30 (3): 298–307. doi:10.1016/j.cpr.2009.12.004.
  • Orden, Van; Witte, T. K.; Cukrowicz, K. C.; Braithwaite, S. R.; Selby; Joiner, T. E. (2010). "The interpersonal theory of suicide". Psychological Review. 117 (2): 575–600. doi:10.1037/a0018697.
  • Young, R. M.; Meyer, I. H. (2005). "The trouble with "MSM" and "WSW": erasure of the sexual-minority person in public health discourse". American Journal of Public Health. 95 (7): 1144–9. doi:10.2105/ajph.2004.046714. PMC 1449332. PMID 15961753.
  • Best Practices: Creating an LGBT-inclusive School Climate. (n.d.). Retrieved July 24, 2016, from http://www.tolerance.org/lgbt-best-practices

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Haas, Ann P.; Eliason, Mickey; Mays, Vickie M.; Mathy, Robin M.; Cochran, Susan D.; D'Augelli, Anthony R.; Silverman, Morton M.; Fisher, Prudence W.; Hughes, Tonda; Rosario, Margaret; Russell, Stephen T.; Malley, Effie; Reed, Jerry; Litts, David A.; Haller, Ellen; Sell, Randall L.; Remafedi, Gary; Bradford, Judith; Beautrais, Annette L.; Brown, Gregory K.; Diamond, Gary M.; Friedman, Mark S.; Garofalo, Robert; Turner, Mason S.; Hollibaugh, Amber; Clayton, Paula J. (30 בדצמבר 2010). "Suicide and Suicide Risk in Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Populations: Review and Recommendations". Journal of Homosexuality. 58 (1): 10–51. doi:10.1080/00918369.2011.534038. PMC 3662085. PMID 21213174. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ Proctor, Curtis D.; Groze, Victor K. (1994). "Risk Factors for Suicide among Gay, Lesbian, and Bisexual Youths". Social Work. 39 (5): 504–513. doi:10.1093/sw/39.5.504.
  3. ^ Remafedi, Gary; Farrow, James A.; Deisher, Robert W. (1991). "Risk Factors for Attempted Suicide in Gay and Bisexual Youth". Pediatrics. 87 (6): 869–875.
  4. ^ Russell, Stephen T.; Joyner, Kara (2001). "Adolescent Sexual Orientation and Suicide Risk: Evidence From a National Study". American Journal of Public Health. 91 (8): 1276–1281. doi:10.2105/AJPH.91.8.1276. PMC 1446760. PMID 11499118.
  5. ^ Hammelman, Tracie L. (1993). "Gay and Lesbian Youth". Journal of Gay & Lesbian Psychotherapy. 2 (1): 77–89. doi:10.1300/J236v02n01_06.
  6. ^ Johnson, R. B.; Oxendine, S.; Taub, D. J.; Robertson, J. (2013). "Suicide Prevention for LGBT Students". New Directions for Student Services. 2013: 55–69. doi:10.1002/ss.20040.
  7. ^ 1 2 Study: Tolerance Can Lower Gay Kids' Suicide Risk, Joseph Shapiro, All Things Considered, National Public Radio, December 29, 2008. Study: Tolerance Can Lower Gay Kids' Suicide Risk, NPR.org (באנגלית)
  8. ^ Bagley, Christopher; Tremblay, Pierre (2000). "Elevated rates of suicidal behavior in gay, lesbian, and bisexual youth". Crisis: The Journal of Crisis Intervention and Suicide Prevention. 21 (3): 111–117. doi:10.1027/0227-5910.21.3.111.
  9. ^ 1 2 National Action Alliance for Suicide Prevention Tackles LGBT Suicide, April 26, 2012, Kellan Baker and Josh Garcia. National Action Alliance For Suicide Prevention, National Action Alliance for Suicide Prevention: National Action Alliance for Suicide Prevention Tackles LGBT Suicide, National Action Alliance for Suicide Prevention, ‏2012-04-26
  10. ^ Simone, Mark J.; Appelbaum, Jonathan S. (2011). "Addressing the Needs of Older Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Adults". Clinical Geriatrics. 19 (2): 38–45.
  11. ^ Yardain Amron (24 בנובמבר 2013). "Research exposes negative effects of anti-gay legislation". The Michigan Daily. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "The Impact of Institutional Discrimination on Psychiatric Disorders in Lesbian, Gay, and Bisexual Populations: A Prospective Study by Mark L. Hatzenbuehler, MS, MPhil, Katie A. McLaughlin, PhD, Katherine M. Keyes, MPH and Deborah S. Hasin, PhD". Ajph.aphapublications.org. 2010-01-14. doi:10.2105/AJPH.2009.168815. נבדק ב-2011-08-21.
  13. ^ Savin-Williams, Ritch C (1994). "Verbal and physical abuse as stressors in the lives of lesbian, gay male, and bisexual youths: Associations with school problems, running away, substance abuse, prostitution, and suicide". Journal of Consulting and Clinical Psychology. 62 (2): 261–269. doi:10.1037/0022-006X.62.2.261.
  14. ^ אתר האינטרנט הרשמי של Family Acceptance Project
  15. ^ Bostwick W. B., Boyd C. J., Hughes T. L., McCabe S. E. Dimensions of sexual orientation and the prevalence of mood and anxiety disorders in the United States" American Journal of Public Health2010;100(3):468–475.
  16. ^ National Action Alliance for Suicide Prevention Tackles LGBT Suicide, April 26, 2012, Kellan Baker and Josh Garcia. National Action Alliance for Suicide Prevention
  17. ^ Rich, C. L.; Fowler, R. C.; Young, D.; Blenkush, M. (1986). "San Diego Suicide Study: Comparison of Gay to Straight Males". Suicide and Life-Threat Behavior. 16: 448–457. doi:10.1111/j.1943-278X.1986.tb00730.x.
  18. ^ 1 2 Helping LGBT youth, others learn to cope, April 27, 2012, Visalia Times-Delta. [1]
  19. ^ "Preventing Suicide among Gay, Lesbian, Bisexual, Transgendered, and Questioning Youth and Young Adults" (PDF). נבדק ב-2011-08-21.
  20. ^ "Report of the Secretary's Task Force on Youth Suicide". Eric.ed.gov. נבדק ב-2011-08-21.
  21. ^ August 21, 2011 (1999-10-27). "Definition of Bisexual suicide risk". Medterms.com. אורכב מ-המקור ב-2011-12-08. נבדק ב-2011-08-21.
  22. ^ Meyer IH (בספטמבר 2003). "Prejudice, social stress, and mental health in lesbian, gay, and bisexual populations: conceptual issues and research evidence". Psychological Bulletin. 129 (5): 674–97. doi:10.1037/0033-2909.129.5.674. PMC 2072932. PMID 12956539. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ 1 2 "Additional Facts about Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Youth". Thetrevorproject.org. נבדק ב-2011-08-21.
  24. ^ "Sexual Orientation and Youth Suicide" by Dr. Gary Remafedi, October 6, 1999, retrieved 2 May 2006.
  25. ^ "Youth suicide risk and sexual orientation - Statistical Data Included" by Rutter, Philip A & Soucar, Emil, Summer 2002, retrieved 2 May 2006.
  26. ^ Articles Relating to Suicide by GLB Youth, retrieved 3 May 2006.
  27. ^ Wienerbronner, Danielle (2010-09-15). "LGBT Students Harassed At Colleges Nationwide, New Report Says". Huffington Post.
  28. ^ Walls, N. Eugene; Wisneski, Hope; Kane, Sarah (במרץ 2013). "School climate, individual support, or both? Gay straight alliances and the mental health of sexual minority youth". School Social Work Journal. 37 (2): 88–111. {{cite journal}}: (עזרה)
  29. ^ "Additional Facts About Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Youth". Thetrevorproject.org. נבדק ב-2011-08-21.
  30. ^ 1 2 Rothaus, Steve (2010-09-15). "Steve Rothaus' Gay South Florida". Miamiherald.typepad.com. נבדק ב-2011-08-21.
  31. ^ Harris, K. M. (2013). "Sexuality and suicidality: Matched-pairs analyses reveal unique characteristics in non-heterosexual suicidal behaviors". Archives of Sexual Behavior. 42 (5): 729–737. doi:10.1007/s10508-013-0112-2. PMID 23657812.
  32. ^ Keith M. Harris, Sexuality and Suicidality: Matched-Pairs Analyses Reveal Unique Characteristics in Non-Heterosexual Suicidal Behaviors, Archives of Sexual Behavior 42, 2013-07-01, עמ' 729–737 doi: 10.1007/s10508-013-0112-2
  33. ^ Lloyd, Peter. "Nearly 20 per cent of Taiwan's gay population have attempted suicide, report claims". Pink Paper. אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע |deadurl= (הצעה: |url-status=) (עזרה)
  34. ^ Kevin Jefferson, Torsten B. Neilands, Jae Sevelius, Transgender women of color: discrimination and depression symptoms, Ethnicity and inequalities in health and social care 6, 2013, עמ' 121–136 doi: 10.1108/EIHSC-08-2013-0013
  35. ^ Approved Requests for USTS Data, www.icpsr.umich.edu (באנגלית)
  36. ^ New analysis shows startling levels of discrimination against Black transgender people, National LGBTQ Task Force, ‏2011-09-16
  37. ^ New analysis shows startling levels of discrimination against Black transgender people, National LGBTQ Task Force, ‏2011-09-16
  38. ^ New analysis shows startling levels of discrimination against Black transgender people, National LGBTQ Task Force, ‏2011-09-16
  39. ^ Rachel M. Schmitz, Kimberly A. Tyler, The Complexity of Family Reactions to Identity among Homeless and College Lesbian, Gay, Bisexual, Transgender, and Queer Young Adults, Archives of Sexual Behavior 47, 2018-05-01, עמ' 1195–1207 doi: 10.1007/s10508-017-1014-5
  40. ^ Andrew Kennedy, Murat Genç, P. Dorian Owen, The Association Between Same-Sex Marriage Legalization and Youth Deaths by Suicide: A Multimethod Counterfactual Analysis, The Journal of Adolescent Health: Official Publication of the Society for Adolescent Medicine 68, 2021-06, עמ' 1176–1182 doi: 10.1016/j.jadohealth.2021.01.033
  41. ^ Andrew Kennedy, Murat Genç, P. Dorian Owen, The Association Between Same-Sex Marriage Legalization and Youth Deaths by Suicide: A Multimethod Counterfactual Analysis, The Journal of Adolescent Health: Official Publication of the Society for Adolescent Medicine 68, 2021-06, עמ' 1176–1182 doi: 10.1016/j.jadohealth.2021.01.033
  42. ^ Steph Solis, Study: Teen suicide attempts fell as same-sex marriage was legalized, USA TODAY (באנגלית אמריקאית)
  43. ^ Same-Sex Marriage Legalization Linked to Reduction in Suicide Attempts Among High School Students | Johns Hopkins Bloomberg School of Public Health, publichealth.jhu.edu (באנגלית)
  44. ^ Julia Raifman, Ellen Moscoe, S. Bryn Austin, Margaret McConnell, Difference-in-Differences Analysis of the Association Between State Same-Sex Marriage Policies and Adolescent Suicide Attempts, JAMA pediatrics 171, 2017-04-01, עמ' 350–356 doi: 10.1001/jamapediatrics.2016.4529
  45. ^ "The Social Environment and Suicide Attempts inLesbian, Gay, and Bisexual Youth", Pediatrics., 127 (5): 896–903, 2011, doi:10.1542/peds.2010-3020
  46. ^ Gibson, P. (1989), “Gay and Lesbian Youth Suicide”, in Fenleib, Marcia R. (ed.), Report of the Secretary's Task Force on Youth Suicide, United States Government Printing Office, ISBN 0-16-002508-7
  47. ^ Adler, Margot (20 בנובמבר 2011). "Young, Gay And Homeless: Fighting For Resources". NPR. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ Janice L. Habuda (2010-10-29). "Students learn about bullying". Buffalonews.com. נבדק ב-2011-08-21.
  49. ^ Levinson, David (2002). Encyclopedia of Crime and Punishment, Volumes 1-4. p. 137. ISBN 9780761922582.
  50. ^ "Michelle Obama On Bullying: Adults Need To Set Example". Huffingtonpost.com. 2010-10-28. נבדק ב-2011-08-21.
  51. ^ 1 2 3 4 Grossman, A. H., & D’Augelli, A. R., Transgender youth and life-threatening behaviors, Suicide and Life-Threatening Behavior 37, 2007, עמ' 527-537
  52. ^ Peterson, C. M., Matthews, A., Copps-Smith, E., & Connard, L. A., Suicidality, self-harm, and body dissatisfaction in transgender adolescents and emerging adults with gender dysphoria., Suicide and Life-Threatening Behavior, 4 47, 2016, עמ' 475-482
  53. ^ Dickey, L. M., Reisner, S. L., & Jun-Tunen, C. L., Non-suicidal self-injury in a large online sample of transgender adults., Professional Psychology: Research and Practice
  54. ^ 1 2 Huft, M., Statistically speaking: The high rate of suicidality among transgender youth and access barriers to medical treatment in a society of gender dichotomy., Mental Health, Medicine, and the Law, 1 28, 2008, עמ' 53-56
  55. ^ Turban, J. L., King, D., Carswell, J. M., & Keuroghlian, A. S., Pubertal suppression for transgender youth and risk of suicidal ideation., Pediatrics, 2 145, 2020, עמ' 1-9
  56. ^ 1 2 Brent, D. A., Oquendo, M., Birmaher, B., Greenhill, L., Kolko, D., Stanley, B., et al., Familial pathways to early-onset suicide attempt: Risk for suicidal behavior in off-spring of mood-disordered suicide attempters., Archives of General Psychiatry 59, 2002, עמ' 801-807
  57. ^ Shield, S., The doctor won't see you now: Rights of transgender adolescents to sex reassignment treatment., New York University Review of Law & Social Change, 2 31, 2007, עמ' 361-434
  58. ^ Holman, C. W. & Goldberg, J. M., Ethical, legal, and psychological issues in care of transgender adolescents., International Journal of Transgenderism 9, 2008, עמ' 94-110
  59. ^ American Psychiatric Association, Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.)., 2013
  60. ^ Perrin, E. C., Sexual orientation in child and adolescent health care, New York, NY: Kluwer Academic/Plenum, 2002
  61. ^ Perez-Brumer, A., Day, J. K., Russel, S. T., & Hatzenbuelher, M. L., Prevalence and correlates of suicidal ideation among transgender youth in California: Findings from a representative, population-based sample of high school students., Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 9 56, 2017, עמ' 739-746
  62. ^ Russel, S. T., Pollitt, A. M., Li, G., & Grossman, A. H., Chosen name use is linked to reduced depressive symptoms, suicidal ideation, and suicidal behavior among transgender youth., Journal of Adolescent Health 63, 2018, עמ' 503-505
  63. ^ Veale, J. F., Peter, T., Travers, R., & Saewyc, E. M., Enacted stigma, mental health, and protective factors among transgender youth in Canada., Transgender Health, 1 2, 2017, עמ' 207-216
  64. ^ 1 2 About Trevor (אורכב 20.10.2010 בארכיון Wayback Machine)
  65. ^ Wyatt Buchanan (21 באוקטובר 2005). "Marriage can be right for us all, says Dan Savage. But let's not get carried away with monogamy". San Francisco Chronicle. אורכב מ-המקור ב-2012-01-06. נבדק ב-30 באפריל 2011. {{cite news}}: (עזרה); כתב נטוי או מודגש אסור ב: |publisher= (עזרה)
  66. ^ "Video: Authors @Google: Dan Savage and Terry Miller on the It Gets Better Project | It Gets Better Project". Itgetsbetter.org. אורכב מ-המקור ב-2015-11-17. נבדק ב-2011-08-21.
  67. ^ Parker-Pope, Tara (22 בספטמבר 2010). "Showing Gay Teens a Happy Future". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  68. ^ Savage, Dan. "Welcome to the It Gets Better Project". אורכב מ-המקור ב-2010-10-11. נבדק ב-2010-10-12.
  69. ^ 1 2 Hartlaub, Peter (2010-10-08). "Dan Savage overwhelmed by gay outreach's response". San Francisco Chronicle. נבדק ב-2010-10-09.
  70. ^ Noreen Fagan (8 בפברואר 2011). "Dan Savage talks teens, straight people and It Gets Better". Xtra!. אורכב מ-המקור ב-2011-08-14. נבדק ב-15 בפברואר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  71. ^ "President Obama: It Gets Better". 21 באוקטובר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ Furlan, Julia (22 במרץ 2011). "The 'It Gets Better Project' Turns the Spotlight on Anti-Gay Bullying". WNYC. אורכב מ-המקור ב-2011-07-25. נבדק ב-30 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ ""It Gets Better" to Get Governors Award". emmys.com. 2012-08-22. נבדק ב-2012-09-15.
  74. ^ Avery, Dan (15 במאי 2017). ""It Gets Better" Is Bad Advice For Gay Kids, Study Claims". LOGO News. נבדק ב-2017-09-17. {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ 1 2 3 "Hansen, Anastasia. "School-Based Support for GLBT Students: A Review of Three Levels of Research." Psychology in the Schools. 44.8(2007). 839-848". Eric.ed.gov:80. נבדק ב-2011-08-21.
  76. ^ "EDUCATOR RESOURCE GUIDE" (PDF). The Trevor Project. אורכב מ-המקור (PDF) ב-7 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ "2005 NSCS Final v6.pdf" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2006-06-18. נבדק ב-2011-08-21.
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב)
זהות ונטייה מינית ביסקסואליות (הקהילה הביסקסואלית) • הומוסקסואליות • הטרוסקסואליות • לסביוּת • פאנסקסואליות • קוויר • פוליסקסואליות • אומניסקסואליות • מונוסקסואליות • בי-קיוריוס • א-מיניות • הטרופלקסיביליות • דמוגרפיה • סאפיוסקסואליות • א-מיניות אפורה
זהות מגדרית מגדר • מגדריזם • התפתחות הזהות המגדרית • ביטוי מגדרי • כינוי גוף מגדרי • התאמה מגדרית • ניתוח להתאמה מגדרית • חרטה על הליך התאמה מגדרית • טרנסג'נדר (אישה טרנסית, גבר טרנס) • סיסג'נדר • טרנסקסואליות • קרוס-דרסינג • ג'נדרקוויר • ביג'נדר • אינטרסקס • אג'נדר • פאנג'נדר • טריג'נדר
מושגי יסוד הקהילה הגאה • גיבוש זהות • יציאה מהארון • אאוטינג • מהומות סטונוול • חודש הגאווה • מצעד הגאווה • טיפול המרה • הומופוביה • הומופוביה מופנמת • ביפוביה • טרנספוביה • טרנסמיזוגניה • הטרוסקסיזם • הומונורמטיביות • הטרונורמטיביות • גאווה • פינקוושינג • סטרייטוושינג
סמלי להט"ב משולש ורוד • משולש שחור • דגל הגאווה • דגל גאווה • הדגל הלסבי • דגל הגאווה הפאנסקסואלי • דגל הגאווה הביסקסואלי • דגל האינטרסקס • דגלי גאווה נוספים
שונות גברים המקיימים יחסי מין עם גברים • נשים המקיימות יחסי מין עם נשים • יחסי מין הומוסקסואליים • יחסי מין לסביים • G0y • דייקס און בייקס • הומופיל • אלימות נגד להט"ב • התאבדויות בני נוער • לסביות פוליטית • פמיניזם לסבי • שבוע המודעות הטרנסג'נדרי • מבטא הומוסקסואלי • סטריאוטיפים על להט"בים • בריונות והטרדות נגד להט"ב • הזדקנות בקהילה הגאה • לימודי להט"ב
לקטגוריה • לפורטל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=התאבדויות_בני_נוער_להט%22בים&oldid=32256485"