חוליו איגלסיאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חוליו איגלסיאס
Julio Iglesias09.jpg
חוליו איגלסיאס (2008)
מידע כללי
מקור מדריד, ספרד
שנות פעילות 1968 -
סוגה מוזיקה לטינית
חברת תקליטים קולומביה, סוני
JulioIglesias.com

חוליו חוסה איגלסיאס דה לה קואבה, המוכר יותר כחוליו איגלסיאס (Julio Iglesias‏; נולד ב-23 בספטמבר 1943), הוא זמר ספרדי ממוצא יהודי, המצליח ביותר מבחינת מכירות מבין כל הזמרים הספרדים בכל הזמנים.

מכירות עבודותיו עד כה מסתכמות ביותר מ-250 מיליון תקליטים ואלבומים‏[1] בשפות שונות (בסך הכול: ארבע עשרה שפות). בסך הכול יצאו לאור 77 אלבומים שלו עד היום. עד כה, כמות הופעותיו מסתכמת בכ-5,000 הופעות.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד במדריד בירת ספרד כבן בכור לדוקטור לגינקולוגיה, חוליו איגלסיאס פוגה, ולמריה דל רוסריו דה לה קואבה אי פריגנאט. אמו ממוצא יהודי, וכל משפחתה היו יהודים לחלוטין.‏[2] פירוש שם משפחתה של אמו "דה לה קואבה" הוא "מהמערה" בספרדית, שמתייחס ליהודים בסתר, שנמלטו מאימת האינקוויזיציה למחסה במערות.‏[3]

בהיותו בן 20 בערך, ב-22 בספטמבר 1963, היה איגלסיאס מעורב בתאונת דרכים קשה שגרמה לרופאים לשער כי יהיה משותק ברגליו ולא יוכל ללכת. התאונה קטעה את הקריירה הקצרה שלו כשחקן כדורגל, אז שיחק כשוער בקבוצת הנערים של ריאל מדריד. למרות התאונה הוא הצליח לאורך השנים להתגבר על הנזקים שנגרמו לו. כדי לשפר את מיומנויות השימוש בידיים, הוא החל לנגן בגיטרה. לאחר שהחלים, טס איגלסיאס לאנגליה כדי ללמוד שם אנגלית.

חיי משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השבעים פגש באיזבל פרייסלר (Isabel Preysler), עיתונאית ממוצא פיליפיני, ולאחר שבעה חודשי היכרות הם נישאו. להם שלושה ילדים משותפים (מפורטים להלן, לפי סדר לידה): צ'אבלי איגלסיאס (Chabeli Iglesias), עיתונאית; חוליו חוסה איגלסיאס (Julio José Iglesias), דוגמן וזמר פופ; אנריקה איגלסיאס (Enrique Iglesias), זמר זוכה פרס הגראמי. ב-1978 הזוג התגרש. מאז 1990 בת זוגו של חוליו איגלסיאס היא הדוגמנית-לשעבר ההולנדית, מירנדה יוהאנה מריה ריינסבורחר, והם נישאו בספרד ב-24 באוגוסט 2010[4]. לזוג חמישה ילדים משותפים.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הקריירה עד 1978[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1968 זכה בתחרות השירים "פסטיבל השירים הבינלאומי בנידורם" (Festival Internacional de la Canción de Benidorm) וחתם על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים של המוזיקה הלטינית "Discos Columbia", חלק מקולומביה רקורדס. הוא ייצג את ספרד בתחרות האירוויזיון לשנת 1970, שם התחרה עם השיר "Gwendolyne". את התחרות סיים במקום הרביעי.

שיאו (1978-1990)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1978 חתם איגלסיאס על חוזה הקלטות עם CBS International, שם הקליט אלבומים באנגלית, צרפתית, פורטוגזית, גרמנית ואיטלקית. ב-1981 יצא לאור אלבומו De Niña a Mujer, שאחד משיריו נחשב ללהיטו הראשון בשוק הבריטי, גרסת כיסוי בספרדית לשיר המפורסם "Begin the Beguine", גרסה שהגיעה למקום הראשון במצעד הלהיטים הבריטי. ב-1983 יצא לאור אלבום אוסף של שיריו, Julio.

ב-1984 הוציא את אלבומו 1100 Bel Air Place, שהיה להצלחה מסחרית והביא לו פרסום רב בשוק המוזיקה באנגלית. מכירות האלבום בארצות הברית בלבד הסתכמו בכ-3 מיליון עותקים. הסינגל הראשון מתוך האלבום, "To All The Girls I've Loved Before", דואט עם וילי נלסון, היה לאחד מחמשת הלהיטים המובילים במצעד "בילבורד". האלבום הכיל גם דואט של איגלסיאס עם דיאנה רוס, "All of You".

ב-1988 זכה חוליו איגלסיאס בפרס הגראמי לאלבום הפופ הלטיני הטוב ביותר, על אלבומו Un Hombre Solo ("אדם לבדו"). באותה שנה הוא גם הקליט דואט עם סטיבי וונדר, "My Love", שנכלל באלבומו המצליח Non Stop.

מאז 1990[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות התשעים חזר איגלסיאס למקורותיו במוזיקה הספרדית, וב-1996 הוציא אלבום בשם Tango (טנגו).

ב-2003 הוציא את האלבום Divorcio (גירושין) בספרדית, וביום המכירות הראשון שלו נמכרו כ-350,000 עותקים של האלבום בספרד בלבד. האלבום גם שהה במקומות הראשונים במצעדים בספרד, פורטוגל, צרפת, איטליה ורוסיה.

בין השנים 2003-2004 הופיע איגלסיאס בסיבוב הופעות מצליח חובק עולם שנמשך עשרה חודשים.

בדצמבר 2004 הקליט דואט יחד עם זוגתו, מירנדה יוהאנה מריה ריינסבורחר, לשיר חג המולד הידוע "Silent Night" (לילה שקט). השיר לא יצא לאור באופן רשמי, אך פורסם באתר האינטרנט של הזמר.

בספטמבר 2006 הוציא איגלסיאס לאור אלבום נוסף באנגלית, Romantic Classics (קלאסיקות רומנטיות), שכלל שירים רומנטיים מוכרים משנות השישים, השבעים והשמונים.

כיום ממשיך איגלסיאס להופיע ולמשוך צופים רבים להופעות.

הקשר לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגלסיאס ערך מספר ביקורים בישראל, כשהאחרונים שבהם היו באוגוסט 2013 בקיסריה, ובחודש נובמבר 2013 שהתקיים בהיכל התרבות בתל אביב. בביקורו צוטט כשאמר: "בלב ובראש אני מרגיש יהודי וישראלי"‏[5]. בהופעה שנערכה ב-8 בספטמבר 2009, סיפר אגלסיאס כי אימו יהודייה.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת אלבומים של הזמר ובהם מספר אלבומי אוסף בולטים:

  • Yo Canto (1969)
  • Gwendolyne (1970)
  • Por una mujer (1972)
  • Soy (1973)
  • Und das Meer singt sein Lied (1973)
  • A Flor de Piel (1974)
  • A México (1975)
  • El Amor (1975)
  • América (1976)
  • En el Olympia (1976)
  • Se mi lasci, non vale (1976)
  • Schenk mir deine Liebe (1976)
  • A mis 33 años (1977)
  • Sono Un Pirata, Sono Un Signore (1978)
  • Emociones (1978)
  • Aimer La Vie (1978)
  • Innamorarsi alla mia età (1979)
  • A vous les femmes (1979)
 
  • Hey! (1980)
  • Sentimental (1980)
  • Amanti (1980)
  • De niña a mujer (1981)
  • Fidèle (1981)
  • Zartlichkeiten (1981)
  • Minhas canções preferidas (1981)
  • Momentos (1982)
  • Momenti (1982)
  • Et l'amour créa la femme (1982)
  • In Concert (1983)
  • Julio (1983)
  • 1100 Bel Air Place (1984)
  • Libra (1985)
  • Un Hombre Solo (1987)
  • Tutto l'amore che ti manca (1987)
  • Non Stop (1988)
  • Raíces (1989)
 
  • Latinamente (1989)
  • Starry Night (1990)
  • Calor (1992)
  • Anche senza di te (1992)
  • Crazy (1994)
  • La carretera (1995)
  • Tango (1996)
  • My Life: The Greatest Hits (1998)
  • Noche de cuatro lunas (2000)
  • Una donna può cambiar la vita (2001)
  • Ao meu Brasil (2001)
  • Divorcio (2003)
  • Love Songs (2003)
  • En français (2004)
  • Love Songs - Canciones de amor (2004)
  • L'homme que je suis (2005)
  • Romantic Classics (2006)
  • Quelque chose de France (2007)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "שושלת איגלסיאס", באתר מגזין "Hello!‎‏"
  2. ^ "FRONT", The Miami Herald (1995-07-12). אוחזר ב־ 2013-11-30. 
  3. ^ Brinn, David (2013-11-12). "Julio Iglesias still speaks the language of love", jpost.com. אוחזר ב־ 2013-11-30. 
  4. ^ מגזין Hello!‎, גיליון 13 בספטמבר 2010
  5. ^ אתר וואלה!, כתבה 11 בדצמבר 2011