המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רחוב אורבך
מראה ברחוב בר הופמן
באר המים המרכזית במושבה
האנדרטה בפארק צ'ארלס קלור לזכר מתיישבי המושבה האמריקאית

המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו שוכנת בין שכונת פלורנטין לבין יפו, והיא משתרעת על פני שני רחובות צולבים: רחוב אורבך ורחוב בר הופמן. המושבה הוקמה באמצע המאה ה-19 על ידי נוצרים מורמונים מארצות הברית, ולאחר מספר שנים עברה לידי הגרמנים הטמפלרים. אלה שיפצו את רוב הבתים והפכו את המקום למושבה גרמנית עד שגורשו מהארץ בימי מלחמת העולם השנייה. בעשור הראשון של המאה ה-21 החל תהליך של שימור ושיקום במושבה.

השלב הראשון: מושבה אמריקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מציינים את ראשיתה של המושבה האמריקנית ביפו ב-22 בספטמבר 1866, עת הגיעה לארץ ישראל קבוצה בת 157 איכרים, נגרים ובעלי מלאכה שונים ממדינת מיין שבארצות הברית, כדי להקימה. בראש הקבוצה עמד כומר, שחקן לשעבר, בשם ג'ורג' אדמס, אשר שכנע את בני קהילתו כי התיישבותם בארץ תכשיר את הקרקע לשיבת היהודים לארץ ישראל, דבר, שעל פי חזונו, יחזיר את ישו ויביא את הגאולה.

ההתיישבות הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמס עצמו סייר שנה קודם לכן בארץ יחד עם אחד מבני הקהילה, כדי למצוא מקום מתאים להתיישבות. הם בחרו בפרדס מוזנח שניצב על גבעה צפונית לחומות יפו, על הדרך לשכם, ובסיועו של סגן הקונסול האמריקני בארץ - היהודי המומר הרמן לוונטל - חתמו על חוזה הרכישה. לוונטל קיבל את פני הבאים בנמל יפו, אך בישר להם כי רכישת האדמה לא התבצעה בסופו של דבר, משום שלא הצליח להשיג רישיון (פירמן) עות'מאני לרישום הקרקע על שם נתינים זרים. החבורה המאוכזבת הקימה בינתיים מחנה זמני על חוף הים, אליו הועבר המטען הרב שפורק מהספינה, ובו, בין היתר, בתי-עץ טרומיים. לרוע המזל, המחנה הוקם על קברים נטולי מצבות של נספים ממגפת כולירה שפקדה את יפו שנה קודם לכן, ולכן רבים מהמהגרים חלו, ותשעה מהם, רובם ילדים, נפטרו תוך זמן קצר.

ההתבססות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוונטל הצליח בינתיים לרכוש חלקת אדמה סמוכה, אותה רשם על שם נתין עות'מאני כדי לעקוף את בעיית הרישיון הממשלתי. חלקת אדמה זו היא מקום המושבה כיום. המושבה הוקמה במתכונת של רחוב ראשי (כיום רחוב אורבך) ורחוב צולב (רחוב בר הופמן). עד סוף אוקטובר 1866 הוקמו עשרה בתים, בהם בית העם וחנות, בה אוחסן המטען הרב שהובא מארצות הברית. חנות זו נוהלה על ידי אדמס, שאף התגורר בה עד השלמת בניית ביתו. הבתים כולם היו מעץ, ולרובם היו שתי קומות, בסגנון של בית קוטג' אמריקני שהיה מקובל בניו אינגלנד באותה עת. בית אחד נבנה באבן, הוא "מלון גראנד הוטל", שהוקם על ידי האחים דריסקו, והתנשא לגובה שלוש קומות (כיום מלון ירושלים ברחוב אורבך 6).

פירוק המושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשיים ביורוקרטים, סכסוכים אישיים בין המתיישבים, מחלות, ויבול מועט, הביאו במהרה את רוב המתיישבים לקשיים כלכליים, לחוסר מוטיבציה ולייאוש. מרבית המתיישבים שבו למולדתם בין השנים 1867-1868, ובהם אף אדמס עצמו. בשנת 1868 עמדה המושבה האמריקנית שוממה, למעט מתיישב אחד בשם רולה פלויד, שהשכיל להביא עמו כרכרה מאמריקה, ופתח סוכנות משגשת של תיירות והובלה. פלויד שהתגורר בבית ברחוב הופמן 17 עקר לירושלים.

השלב השני: מושבה גרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכישת המבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך זמן מה עמדו בתי המושבה נטושים, ומשכו את תשומת לבם של בני הכת הטמפלרית מוירטמברג שבגרמניה, שחיפשו באותה עת דרכים להשתקע בארץ ישראל. בראש הכת עמדו כריסטוף הופמן ושליחו בארץ גיאורג דוד הרדג, אשר בנו ארנסט הרדג רכש כבר בשנת 1870 את "מלון גראנד הוטל" והפכו למלון ירושלים המפואר. רוב הצליינים שבקרו בארץ בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 התאכסנו במלון זה.

בשנת 1871 רכשו הטמפלרים מבנה נוסף בן שתי קומות וחצר גדולה ליד מלון ירושלים. לבניין נוספו שני אגפים, כנראה בתכנונו של האדריכל תיאודור זנדל, שאביו היה רופא המושבה, והוא עצמו גדל בה. בית זה שימש עד 1878 כבית ספר, פנימייה וכבית עם של הקהילה.

פיתוח המושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שרכשו את הבתים, פיתחו הטמפלרים את המושבה, והקימו בה מבני ציבור נוספים דוגמת בית חולים, בית מרקחת, מנסרה, בית בד, וטחנת קמח שהופעלה בקיטור. רוב הבתים "שודרגו" וחוזקו באבן, במקום עץ. הטמפלרים ביפו התפרנסו בעיקר ממסחר והובלה, וממקצועות חופשיים כמו רפואה, רוקחות וצביעה מקצועית. בשנת 1878 נמכר מבנה בית העם לברון הרוסי פלטון פון אוסטינוב (סבו של השחקן פיטר יוסטינוב), וזה שיפצו והפכו לבית המגורים המפואר שבבתי המושבה. בשנת 1895 הפך אוסטינוב את ביתו ל"מלון הפארק" (Hôtel du Parc), שנקרא על שם הגינה הגדולה, בה נהגו לטייל רבים מבני יפו. בבית מלון זה התארחו הקיסר הגרמני וילהלם השני ורעייתו בעת ביקורם בארץ ישראל ב-1898. פמלייתם שוכנה במלון ירושלים הסמוך.

בשנת 1881 היו במושבה הגרמנית 26 בתי מגורים - שמונה מהם בתי-עץ, והשאר מאבן. היא הוקפה בחומת אבן ונקבעו בה שני שערים שנסגרו בשעות הלילה. הטמפלרים פיתחו את מושבתם עד כי הפכה לאחד ממוקדי התיירות הידועים בארץ-ישראל, וכללה שלושה בתי מלון ואת הסניף המרכזי של סוכנות הנסיעות "תומאס קוק".

הקמת כנסיית עמנואל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כנסיית עמנואל

לקראת ביקורו של הקיסר תוכננה גם הנחת אבן הפינה לכנסיית עמנואל, השוכנת ברחוב בר הופמן 15. הטמפלרים התנגדו עקרונית לכנסיות, אולם במושבה התגוררו גם נוצרים אוונגליסטים שנזקקו לכנסייה, והברון פון-אוסטינוב תרם למטרה זו את הקרקע. טקס הנחת אבן הפינה התעכב מספר ימים, ובסופו של דבר הקיסר לא נכח בו. עם זאת הוא תרם מכספו את פעמון הכנסייה, לאחר שבנייתה נשלמה ב-1904. הכנסייה תוכננה על ידי האדריכלים ארנסט פוגט ופאול גרוט, אך הפיקוח על הבנייה נעשה על ידי בנימין זנדל, בנו של האדריכל תיאודור זנדל.

חיסול המושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושבה הגרמנית ביפו שגשגה וגדלה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשאז גורשו יושביה מהארץ על ידי הבריטים, בדומה לבני המושבות הגרמניות האחרות. הבתים ננטשו, ובסופו של דבר הועברו לידי מדינת ישראל במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה המערבית. לאחר מאבקים של המועצה לשימור אתרים, זכו רוב בתי המושבה האמריקאית-גרמנית לתוכנית שיקום ושימור. בשכונה נערכים סיורים מטעם החברה להגנת הטבע ומדריכים פרטיים.

בתי המושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי המושבה האמריקאית-גרמנית שוכנים כיום בשני רחובות מצטלבים: רחוב בר הופמן מצפון-מזרח לדרום מערב ורחוב אורבך הניצב לו:

בית אקלי נורטון
אורבך 4
מלון ירושלים
אורבך 6
בית עמנואל
אורבך 8
בית ידידות מיין
אורבך 10
Amerika kolonya 211.jpg Hotel jerosolima.JPG PikiWiki Israel 9209 emmanuel house hostel in jaffa.jpg Mainehouse22.jpg
המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.
בר הופמן 19 בית רולה פלויד כנסיית עמנואל בית ידידות מיין בר הופמן 11 בית אוסטינוב מלון ירושלים בית עמנואל בית אקלי נורטון בית הבולשת הבריטיתAmerican–German Colony map.png
אודות התמונה

רחוב אורבך: (1) בית הבולשת הבריטית  •  (4) בית אקלי נורטון  •  (6) מלון ירושלים (מלון הפארק)  •  (8) בית עמנואל.
רחוב בר הופמן: (9) בית אוסטינוב  •  (11) בית הרוס  •  (13) בית ידידות מיין  •  (15) כנסיית עמנואל
(17) בית רולה פלויד (בית תיאודור זנדל)  •  (19) בית עץ

בית אוסטינוב
בר הופמן 9
כנסיית עמנואל
בר הופמן 15
בית רולה פלויד
בר הופמן 17
בית עץ
בר הופמן 19
Bar hofman 9.JPG כנסיית עמנואל במושבה האמריקאית.JPG PikiWiki Israel 9211 german colony in jaffa.jpg KolonyaIMG 0582ne.png

שכונת ולהאלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית השאנטי בשכונת ולהאלה (רחוב סמטת שלוש)

בשנת 1903 נוסדה על ידי הגרמנים שכונה קטנה בשכנות לשכונת נוה צדק, בין מסילת הברזל ובין הדרך אל יפו הקרובה, כיום בצד רחוב אילת. בשכונה זו גרו משפחות גרמניות אחדות שעסקו במסחר ובמלאכה ביפו. השכונה נקראה "ולהאלה", כשמו של גן העדן של האלים הגרמנים הקדמונים. בשכונה זו היה מעון הקונסוליה הגרמנית, בית חרושת "ואגנר" שנקרא על שם בעליו גוטהילף וגנר, ובקרבתו המסעדה ומועדון הלילה קפה לורנץ. בבית החרושת ואגנר יוצרו אמצעי לחימה לחילות הטורקים והגרמנים שחנו בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1915 התקרבה אוניית מלחמה צרפתית לחוף יפו והפגיזה את בית החרושת בלי נזק לבתים הסמוכים אליו. השם ולהאלה היה ידוע בעיקר לגרמנים בעוד שרוב התושבים קראו לה "שכונת ואגנר". במלחמת העולם השנייה הוצאו הגרמנים מוולהאלה והוכנסו למחנה הסגר. הבריטים השתלטו על הבתים לצורכיהם. עדיין נשארו מספר בתים בוולהאלה, באחד מהם נמצא משרד התמ"ת, ובבית אחר נמצא בית השאנטי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הטמפלרים בארץ ישראל

מושבות: ירושלים · חיפה · כרמלהיים · יפו · שרונה · וילהלמה (בני עטרות) · ולדהיים (אלוני אבא) · ביתלהם (בית לחם הגלילית) · נויהרדטהוף
נושאים נוספים