המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו (ידועה גם בשם ואלהלה) שוכנת בין שכונת פלורנטין לבין יפו, והיא כוללת שני רחובות בלבד: רחוב אוארבך ורחוב ובר הופמן. המושבה הוקמה באמצע המאה ה-19 על נוצרים פרוטסטנטים מארצות הברית, ולאחר כמה שנים עברה לידי הגרמנים הטמפלרים. אלה שיפצו את רוב הבתים והפכו את המקום למושבה גרמנית.
תוכן עניינים |
[עריכה] השלב הראשון: מושבה אמריקנית
[עריכה] המקימים
מציינים את ראשיתה של המושבה האמריקנית ביפו בתאריך 22 בספטמבר 1866, עת הגיעה לארץ ישראל קבוצה בת 156 איכרים, נגרים ובעלי מלאכה שונים ממדינת מיין שבארצות הברית, כדי להקימה. בראש הקבוצה עמד כומר תימהוני, שחקן לשעבר, בשם ג'ורג' אדמס, אשר שכנע את בני קהילתו כי התיישבותם בארץ תכשיר את הקרקע לשיבת היהודים לארץ ישראל, דבר שיחזיר את ישו ויביא את הגאולה.
[עריכה] ההתיישבות הראשונה
אדמס עצמו סייר שנה קודם לכן בארץ בחברת אחד מבני הקהילה, ויחד חיפשו אחר מקום מתאים להתיישבות. הם בחרו בפרדס מוזנח שעמד על גבעה ששכנה צפונית לחומות יפו על הדרך לשכם, ובסיועו של סגן הקונסול האמריקני בארץ - יהודי מומר בשם הרמן לוונטל - חתמו על חוזה הרכישה. לוונטל זה הוא שקיבל את פני הבאים בנמל יפו, ובישר להם כי רכישת האדמה לא התבצעה בסופו של דבר, משום שלא הצליח להשיג רישיון ("פירמן") עות'מאני לרישום הקרקע על שם נתינים זרים. החבורה המאוכזבת הקימה בינתיים מחנה זמני על חוף הים, אליו הועבר המטען הרב שפורק מהספינה, ובו בין היתר בתי-עץ טרומיים. לרוע המזל, המחנה הוקם על קברים נטולי מצבות של נספים ממגפת כולירה שפקדה את יפו שנה קודם לכן, ולכן רבים מהם חלו, ותשעה מהם - ברובם ילדים – נפטרו בתוך זמן קצר.
[עריכה] ההתבססות
לוונטל הצליח בינתיים לרכוש חלקת אדמה סמוכה, אותה רשם על שם נתין עות'מאני, כדי לעקוף את בעיית הרישיון הממשלתי. חלקת אדמה זו היא שטחה של המושבה כיום. המושבה הוקמה במתכונת של רחוב ראשי (היום רחוב אוורבוך) ורחוב צולב (רחוב הופמן). עד סוף אוקטובר הוקמו עשרה בתים, ביניהם בית העם וחנות, בה אוחסן המטען הרב שהובא מארצות הברית. חנות זו נוהלה על ידי אדמס, שגם התגורר בה עד השלמת בניית ביתו. הבתים כולם היו מעץ, ולרובם היו שתי קומות, בסגנון בית הקוטג' האמריקני שהיה האופייני לאותה עת. בית אחד נבנה באבן, הוא "מלון גראנד הוטל", שהוקם על ידי האחים דריסקו, והתנשא לגובה שלוש קומות (היום רחוב אוורבוך 4).
[עריכה] פירוק המושבה
קשיים ביורוקרטים; סכסוכים אישיים בין המתיישבים; מחלות; מגפות, ויבול מועט, הביאו במהרה את רוב המתיישבים לקשיים כלכליים, לחוסר מוטיבציה ולייאוש. מרבית המתיישבים שבו למולדתם בין השנים 1867-1868, ובהם אף אדמס עצמו. בשנת 1868 עמדה המושבה האמריקנית שוממה, למעט מתיישב אחד בשם רולה פלויד, שהשכיל להביא עמו כרכרה מאמריקה, ופתח סוכנות משגשת של תיירות והובלה. פלויד נשאר בביתו שברחוב הופמן 17 עד יום מותו.
[עריכה] השלב השני: מושבה גרמנית
[עריכה] רכישת המבנים
במשך זמן מה עמדו בתי המושבה נטושים, ומשכו את תשומת לבם של בני הכת הטמפלרית מוירטמברג שבגרמניה, שחיפשו באותה עת דרכים להשתקע בארץ ישראל. בראש הכת עמדו כריסטוף הופמן ושליחו בארץ גיאורג-דוד הרדג, אשר בנו ארנסט הרדג רכש כבר בשנת 1870 את "מלון גראנד הוטל" והפכו ל"מלון ירושלים" המפואר. רוב הצליינים שבקרו בארץ בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התאכסנו במלון זה.
בשנת 1871 רכשו הטמפלרים מבנה נוסף בן שתי קומות וחצר גדולה ליד מלון ירושלים. לבניין נוספו שני אגפים, כנראה בתכנונו של האדריכל תיאודור זנדל, שאביו היה רופא המושבה, והוא עצמו גדל בה בבניין הקיים עד היום ברחוב אורבך 17. בית זה שימש במשך כמה שנים כבית ספר, פנימייה ובית עם.
[עריכה] פיתוח המושבה
לאחר שרכשו את הבתים, פיתחו הטמפלרים מאוד את המושבה, והקימו בה מבני ציבור נוספים כמו בית חולים; בית מרקחת; מנסרה; בית בד, וטחנת קמח שעבדה על קיטור. רוב הבתים "שודרגו" וחוזקו באבן, במקום עץ. הטמפלרים ביפו התפרנסו בעיקר ממסחר והובלה, וממקצועות חופשיים כמו רפואה; רוקחות וצביעה מקצועית. בשנת 1878 נמכר מבנה בית הספר ובית העם לברון הרוסי אוסטינוב (סבו של השחקן פיטר יוסטינוב. הלה שיפץ את הבניין והפכו לבית המגורים המפואר שבבתי המושבה. החצר הגדולה הפכה לאחד הגנים המתוכננים הראשונים בארץ, וכלל צמחים טרופיים, קופים, תוכיים, ואף ממצאים ארכאולוגיים. יש המייחסים את התכנון המרהיב לנסים בכור אלחדיף, הבוגר הראשון של בית הספר היהודי החקלאי מקווה ישראל. בשנת 1895 הפך אוסטינוב את ביתו ל"מלון פארק", שנקרא על שם הגינה הגדולה, בה נהגו לטייל רבים מבני יפו. בבית מלון זה התארחו הקיסר וילהלם השני ורעייתו בעת ביקורם בארץ ישראל ב-1898. פמלייתם שוכנה ב"מלון ירושלים" הסמוך.
[עריכה] הקמת כנסיית עמנואל
לקראת ביקורו של הקיסר תוכננה גם הנחת אבן הפינה לכנסיית עמנואל, השוכנת עד ימינו בלב המושבה. הטמפלרים התנגדו עקרונית לכנסיות, אולם במושבה התגוררו גם נוצרים אוונגלים שנזקקו כנסייה, והברון אוסטינוב תרם למטרה זו את הקרקע. טקס הנחת אבן הפינה התעכב מספר ימים, ובסופו של דבר הקיסר לא נכח בו. עם זאת הוא תרם מכספו את פעמון הכנסייה, לאחר שבנייתה נשלמה ב-1904. הכנסייה תוכננה על ידי האדריכלים ארנסט פוגט ופאול גרוט, אך הפיקוח על הבנייה נעשה על ידי בנימין זנדל, בנו של האדריכל תיאודור זנדל.
בשנת 1881 היו במושבה הגרמנית 26 בתי מגורים - שמונה מהם בתי-עץ, והשאר מאבן. היא הוקפה בחומת אבן ונקבעו בה שני שערים שנסגרו בשעות הלילה. הטמפלרים פיתחו את מושבתם עד כי הפכה לאחד ממוקדי התיירות מהידועים בארץ-ישראל, וכללה שלושה בתי מלון ואת הסניף המרכזי של סוכנות הנסיעות "תומאס קוק".
[עריכה] חיסול המושבה
המושבה הגרמנית ביפו שגשגה וגדלה, עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, אז גורשו יושביה מהארץ על ידי הבריטים, בדומה לבני המושבות הגרמניות האחרות. הבתים ניטשו, ובסופו של דבר הועברו לידי מדינת ישראל בהסכם כספים שהושג בינה ובין גרמניה.
[עריכה] בתים בעלי עניין
לאחר מאבקים רבים של המועצה לשימור אתרים, זכו רוב בתי המושבה האמריקאית-גרמנית לתוכנית שיקום ושימור. בין הבתים הבולטים ניתן למצוא את:
- כנסיית עמנואל
- מלון פארק
- מלון ירושלים
- מלון פרנק
- מוזיאון המושבה האמריקאית (בית מיין)
- בית רולה פלויד
- בית תיאודור זנדל
- בית ברייש
בשכונה נערכים סיורים מטעם החברה להגנת הטבע ומדריכים פרטיים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| הטמפלרים בארץ ישראל |
|
מושבות: ירושלים | חיפה | כרמלהיים | יפו | שרונה | וילהלמה (בני עטרות) | ולדהיים (אלוני אבא) | ביתלהם (בית לחם הגלילית) |
