בית לחם הגלילית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בית לחם הגלילית
סמל היישוב, מגדל המים והברוש
מחוז	הצפון
מועצה אזורית	עמק יזרעאל
גובה ממוצע	‎174‏ מטר
תאריך ייסוד	1948
תנועה מיישבת	תנועת המושבים
סוג יישוב	מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2010:
- אוכלוסייה	791 תושבים
בית לחם הגלילית

בית לחם הגלילית הוא מושב עובדים בשוליים הצפוניים של עמק יזרעאל, כ-6 ק"מ מזרחית לקרית טבעון, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] העת העתיקה

יישוב ישראלי עתיק בשם בית לחם שמקומו בגליל מוזכר לראשונה בספר יהושע: "ונהלל ושימרון וידאלה ובית לחם ערים שתים עשרה וחצריהן" (פרק י"ט פסוק ט"ו). כאמור בתחילה נקראה בית לחם הגלילית רק "בית לחם", דבר שעורר בעיה בנושא הבדלה בינה ובין העיר היהודית האחרת, בית לחם שליד ירושלים המוכרת לנו כיום. כדי לפתור את הבעיה נקראה בית לחם שליד ירושלים "בית לחם בנחלת יהודה" ובית לחם הגלילית "בית לחם בנחלת זבולון". לפי עדויות היסטוריות התקיים במקום יישוב יהודי עד לאחר חורבן בית המקדש השני, ובתקופה הביזנטית זוהה המקום כמקום מושבה של משמרת הכהנים מלכיה. בתלמוד הירושלמי מוזכרת בית לחם הגלילית כ"בית לחם צוריה" בגלל היותה חלק ממלכת צור תקופה מסוימת. בימי הביניים התקיים במקום יישוב נוצרי שבשלב מסוים ננטש. על פי הארכאולוג אבירם אושרי, אשר חפר את האתר, בית לחם הגלילית היא מקום הולדתו של ישו אבי הנצרות, ולא בית לחם שביהודה (להרחבה). עד המאה ה-19 היו מצויים במקום שרידיהם של בית כנסת וכנסייה.

[עריכה] המושבה הטמפלרית

היישוב המודרני הוקם במקור על ידי הטמפלרים ב-1906, בתוך יער אלוני תבור, על ידי בניהם של מייסדי המושבה הגרמנית בחיפה. הטמפלרים הקימו במקום מושבה חקלאית מודרנית ומפותחת ובה חיי תרבות מלאים, שעם הקמת הרייך השלישי הפכו בחלקם לבעלי אופי נאצי. בין השאר פעלה במקום תנועת הנוער הנאצית הנוער ההיטלראי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עצרו הבריטים את תושבי המושבה שהוגדרו נתיני אויב וגירשו את רובם לאוסטרליה לאחר ריכוזם במחנות מעצר. הספר "פונטנלה" של מאיר שלו מתאר, בין היתר, את הווי חייהם של המתיישבים הטמפלרים ואת מערכת היחסים המורכבת שלהם עם היהודים בסביבה. מושבה טמפלרית נוספת בשם ולדהים הוקמה בסמוך במקום בו עומד היום היישוב אלוני אבא.

[עריכה] בתקופת המדינה

ב-17 באפריל 1948 כבשו כוחות ההגנה את המושבה ואחרוני הטמפלרים גורשו מן הארץ. במקומם הגיעו מתיישבים יהודים שהקימו במקום מושב עובדים. בתוך תחומי המושב הוקם ביה"ס אלון הגליל (על שמו נקרא גם מושב שהוקם בסמוך ע"י אחד המחזורים הראשונים של בוגרי ביה"ס ושותפים שונים) אשר קיבל את שמו מעץ אלון עתיק שנמצא בסמוך אליו וקיבל תלמידים מהמושב ומאלוני אבא - המושב הסמוך. בשנות ה-90 הוקמה ליד המושב הרחבה קהילתית של תושבים שאינם בעלי נחלות חקלאיות. עם הצטמצמות הפרנסה מחקלאות הלך והתפתח במושב ענף התיירות וכיום מתפרנסים רבים מהתושבים משירותים לתיירים.

ביישוב מתגוררות כ-170 משפחות, חלקן מתפרנסות מחקלאות. במקום צימרים, מוזיאון לתיאור התקופה, מסעדות, בתי קפה, גלריות ואטרקציות שונות.

במושב פועלת חטיבת בני המושבים של תנועת הנוער העובד והלומד.

משני צידי הרחוב הראשי במושב ניצבים בתי אבן מרשימים. במרכז היישוב בית העם הטמפלרי ומספר בתים ממנו יש מוזיאון קטן המשחזר את המושבה הטמפלרית.