ואדי חנין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ואדי חנין
وادي حنين‎
PikiWiki Israel 10179 synagogue in ness ziona.jpg
בית הכנסת "גאולת ישראל" במבנה המסגד של הכפר הערבי ואדי חנין
מחוז מחוז לוד
נפה נפת רמלה
שנת הקמה 1926
שטח נכון ל-1945 5401 דונם עות'מאני
אוכלוסייה נכון ל-1945 1620
שפה ערבית
דת מוסלמים
סיבת עזיבה מלחמת העצמאות
תאריך עזיבה 17 באפריל 1948
יישובים יורשים נס ציונה
מיקום ואדי חנין
ואדי חנין
ואדי חנין

ואדי חניןערבית: وادي حنين) היה כפר ערבי בנפת רמלה ששכן בצמוד למושבה נס ציונה (ממזרח לרחוב ויצמן). הכפר, שהוקם בשנות העשרים של המאה ה-20 ותושביו התפרנסו בעיקר ממסחר ושירותים, ננטש במהלך מלחמת העצמאות ורוב בתיו נהרסו. חלק מקרקעות "ואדי חנין" נרכשו על ידי מייסדי המושבה נס ציונה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי אחת המסורות, ואדי חנין ("חנין" בעגה המקומית הוא שושנים) נקרא על פי מקום מוצאו של שבט קדעה התימני, שהתיישב באזור במאה השביעית במהלך הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל [דרוש מקור].

בשנת 1872 רכשו ארבעה בקים ערבים שטח גדול לשימוש חקלאי, מהממשל העות'מאני.[דרוש מקור]

ראשיתו של הכפר בשנת 1926 כיוזמה פרטית של ערבי מחמולת אבו ג'בר מן הכפר הערבי הסמוך סרפנד אל חרב. החמולה עסקה בגידול אבטיחים ולכן הוא הקים סוכת אבטיחים לצד הדרך הראשית יפו-עזה. העסק שגשג והפך תוך זמן קצר למבנה קבע שכלל חנות כלבו ובית קפה. עיסוקם של רבים מבני נס ציונה בפרדסנות הצריך כוח אדם עונתי רב ואפשר לערבים רבים מן הסביבה להשלים כך את הכנסותיהם. בנוסף, תנופת הפיתוח במושבות נס ציונה, ראשון לציון ורחובות הסמוכות, יצרה מקומות עבודה רבים נוספים לערביי הסביבה. מיקומה של נס ציונה על צומת דרכים (הדרך הראשית יפו-עזה והדרך מרמלה לנבי רובין), שימש גם הוא גורם להתיישבות הערבים במקום והם בנו את בתיהם בצמוד ליישוב העברי.‏[1] במפקד האוכלוסין המנדטורי של 1931 נמנו בואדי חנין 280 תושבים ב-55 בתים.‏[2] חברת האוטובוסים הערבית שהפעילה קו מיפו לעזה הקימה תחנה בכפר ומשרד בצמוד אליה. בשנת 1934 החל מוח'תאר הכפר, שוקרי אל-תאג'י, בבניית מסגד בכפר. בכפר לא היה בית ספר וילדי הכפר למדו בבית הספר בכפר הסמוך סרפנד אל חרב. במהלך שנות ה-40 הכפר הפך למקור האספקה המרכזי של תושבי האזור בגלל מיקומו האסטרטגי על הדרך הראשית מיפו דרומה.[דרוש מקור]

בסקר הכפרים ב-1945 נאמדה אוכלוסיית הכפר בכ-1,620 מוסלמים. שטח הכפר נאמד ב-5401 דונם מהם 3211 דונם בבעלות יהודית. אוכלוסייתה של נס ציונה הסמוכה נאמדה ב-1,760 יהודים[3].

עם פרוץ מלחמת העצמאות והתערערות המצב הביטחוני עזבו התושבים המבוססים והעשירים יותר (למעלה מ-1,000) את הכפר בחודש ינואר 1948 בתקווה שיוכלו לשוב מאוחר יותר. יחידות סדירות של ההגנה נכנסו לכפר ב-17 באפריל ופינו מזרחה את מעט התושבים שנמצאו בו.‏[4]

רוב בתי הכפר ובעיקר המבנים שהיו סמוכים לדרך הראשית נהרסו וצריח המסגד נהרס, בעוד שגוף המסגד הוסב לשמש כבית כנסת על ידי תושבי נס ציונה הסמוכה, ונקרא כיום "גאולת ישראל". השם הערבי הונצח בשמו של רחוב "עמק השושנים" היוצא מרחוב ויצמן מערבה. כ-10 בתים שרדו מן הכפר, ומשמשים כיום את המכון למחקר ביולוגי ואת המרכז הרפואי לבריאות הנפש באר יעקב - נס ציונה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 31°55′34.683″N 34°47′53.7966″E / 31.92630083°N 34.798276833°E / 31.92630083; 34.798276833

עבדאללה הראשון, מלך ירדן בביקור בואדי חנין אצל תושבי הכפר. צולם בין 1920 ל-1930

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם שלמוןנס ציונה בת 75, דבר, 24 באפריל 1958
  2. ^ Census of Palestine 1931. Population of villages, towns and administrative areas, Jerusalem, 1932, מתוך אתר ה- Internet Archives
  3. ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  4. ^ ואדי חנין נכבש, דבר, 18 באפריל 1948