המכון למחקר ביולוגי בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המכון למחקר ביולוגי בישראל

המכון למחקר ביולוגי בישראל עוסק במחקר בתחומי הביולוגיה, המיקרוביולוגיה, הכימיה ותחומים סמוכים.

מבנה ויעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון הוקם בשנת 1952, ושוכן בנס ציונה. הוא מסונף למשרד ראש הממשלה, ופועל בקשר הדוק עם משרד הביטחון, ונודע כגוף שעוסק, בין השאר, בפיתוח אמצעי הגנה מפני נשק ביולוגי ונשק כימי. לפי טענות שלא ניתן להן אישור, המכון עוסק גם בפיתוח אמצעי לחימה כימיים וביולוגיים‏[1].

בצד פעילותו הביטחונית החסויה, עוסק המכון גם בפעילות אזרחית גלויה, הכוללת:

מאמרים מאת חוקרי המכון מתפרסמים בעיתונות המדעית, וחוקרי המכון משתתפים בכנסים מדעיים בארץ ובחו"ל.

להפצה מסחרית של מוצרי המכון משמשת החברה הישראלית לחקר מדעי החיים בע"מ, שהיא חברה בת של המכון ושוכנת במתחם שלו. מרבית תוצרתה של החברה מופנית ליצוא.

במכון מועסקים כ-350 עובדים, ובהם כ-150 מדענים בעלי תואר דוקטור בביולוגיה, ביוכימיה, ביוטכנולוגיה, כימיה אנליטית, כימיה אורגנית, כימיה פיזיקלית, פרמקולוגיה, מתמטיקה, פיזיקה ומדעי הסביבה, וכ-160 טכנאים.

במשך שנים רבות עמד בראש המכון פרופ' אלכסנדר כהן. בשנים 2013-1995 עמד בראש המכון ד"ר אביגדור שפרמן. מ-2013 עומד בראשו פרופ' שמואל שפירא.

פרשות מיוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת קלינגברג[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגן מנהל המכון לשעבר, מרקוס קלינגברג, נעצר ב-1983 באשמה שפעל במשך 18 שנה (משנות החמישים של המאה העשרים ועד לשנת 1976) כמרגל מטעם ברית המועצות, והסגיר לידיה רבים מסודות המכון. קלינגברג הורשע, ונידון לעשרים שנות מאסר בפועל. יוסי מלמן ואיתן הבר בספרם "המרגלים" (2002) כתבו כי "מכל הבחינות, הצלחתו של קלינגברג היא מן ההישגים הגדולים ביותר של שירותי המודיעין של ברית המועצות והכישלון הגדול ביותר של שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל" (בעמ' 219).

אסון ביילמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אסון ביילמר

בשנת 1992 התרסק מטוס של חברת אל על על שני בנייני מגורים באמסטרדם שבהולנד באסון שנודע לאחר מכן כאסון ביילמר. מטען המטוס כלל, בין השאר, 189 ליטר של דימתיל מתילפוספונט (DMMP), שהוא כימיקל המשמש גם להכנת גז העצבים סארין, אשר יועד למכון הביולוגי בנס ציונה.[2]

ניסויים בבני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 2006-1998 ערך המכון ניסוי בבני אדם שנקרא "עומר 2", ובו נבדקה מידת יעילותו של חיסון חדש נגד מחלת האנתרקס (זן מחלת הגחלת שהונדס וכונה MASC-10). במסגרת הניסוי הסודי, הוזרקו לכ-800 חיילי צה"ל עד 7 מנות של החיסון, וזאת מבלי ליידע אותם אודות סכנת ההידבקות במחלת האנתרקס.‏[3]

דבר הניסוי התגלה לאחר שעשרות חיילים שהשתתפו בניסוי חלו והחלו לסבול מתופעות לוואי שונות וקשות כגון דלקת ריאות קשה, גידולים על פני העור, התקפי מיגרנה, ברונכיטיס, אפילפסיה ומחלות חשוכות מרפא אחרות. הדבר דלף לתקשורת ואף הגיע לבג"ץ. דבר הניסוי נבדק על ידי הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, וזו פרסמה את מסקנותיה בדצמבר 2008‏[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסי מלמןלא מפטרים, מטרטרים, באתר הארץ, 12/05/2011
  2. ^ Joel Greenberg, Nerve-Gas Element Was in El Al Plane Lost in 1992 Crash, New York Times, 2.10.1998
  3. ^ עמרי אסנהיים, "חיילים מורעלים", מתוך "עובדה", אתר מאקו, 14/05/07 קובץ וידאו
  4. ^ דוח ועדת בדיקה בעניין ניסוי עומר 2, הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, דצמבר 2008