ישראל אייכלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל אייכלר
לידה 27 במרץ 1955 (בן 68)
ד' בניסן ה'תשט"ו
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא ישראל יצחק אייכלר
מדינה ישראלישראל ישראל
מפלגה אגודת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה יהדות התורה
חבר הכנסת
17 בפברואר 200323 בפברואר 2005
(שנתיים)
6 בפברואר 2011 – מכהן
(13 שנים)
כנסות 16, 1825
יו"ר ועדת העבודה והרווחה ה־27
4 בינואר 2023 – מכהן
(שנה ו־10 שבועות)
יו"ר הוועדה לפניות הציבור ה־10
25 במרץ 200323 בפברואר 2005
(שנה ו־48 שבועות)
29 ביוני 201530 באפריל 2019
(3 שנים ו־43 שבועות)
תפקידים בולטים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ישראל יצחק אייכלר (נולד בד' בניסן ה'תשט"ו, 27 במרץ 1955) הוא חבר הכנסת ויו"ר סיעת יהדות התורה מטעם מפלגת אגודת ישראל, יו"ר ועדת העבודה והרווחה וסגן יושב ראש הכנסת. עסקן מרכזי בחסידות בעלז, עיתונאי ופובליציסט ישראלי-חרדי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייכלר נולד בירושלים. אביו, מנשה אייכלר, היה פעיל בלח"י ולאחר קום המדינה שירת בצנחנים. הוא למד במוסדות חסידות בעלז, בהם כולל להוראה "מחזיקי הדת".

משנת 1980 ערך אייכלר את שבועון חסידות בעלז, "המחנה החרדי". בנוסף, היה בעל טור קבוע בשבועון "משפחה". במשך מספר שנים הגיש ברדיו קול חי את "כנסת ישראל", תוכנית יומית העוסקת באקטואליה, ובה הציג את דעותיו. משנת 1995 הוא ראש "המרכז להסברה יהודית" ומרצה בו. הוא מוכר בציבור החילוני בזכות השתתפותו בתוכניות אקטואליה בטלוויזיה. הוא בלט במיוחד בתוכנית "פופוליטיקה", שבה השתתף לצד העיתונאים אמנון דנקנר ויוסף לפיד (לימים יו"ר מפלגת שינוי) וגם לצד שלי יחימוביץ` (אז עיתונאית).

אייכלר נשוי לבתו של חיים שמואל אייזנטל (חסיד סלונים), אב ל-14 ומתגורר בירושלים. אחד מבניו הוא העיתונאי דב אייכלר. אחיו הוא העיתונאי ושדרן הרדיו יעקב אייכלר.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח"כ ישראל אייכלר, בתפקידו כיו"ר ועדת העבודה והרווחה
ח"כ אייכלר בתפקידו כיו"ר ועדת העבודה והרווחה, 2023

בשנת 2003 נבחר אייכלר לראשונה לכנסת כנציג חסידות בעלז. שימש כיושב ראש הוועדה לפניות הציבור. בעקבות הסכם רוטציה פנימי של יהדות התורה התפטר מהכנסת בפברואר 2005. בפברואר 2006 התנגד לקבלת המקום השישי ברשימת יהדות התורה לכנסת ה-17, בשל חוסר רצונו לכהן שוב ברוטציה. בעקבות כך, שובץ יעקב כהן, איש חסידות גור במקום זה.

בבחירות לכנסת ה-18 שובץ אייכלר במקום השישי ברשימת יהדות התורה. לפי הסכם רוטציה הוא חזר לכהן בכנסת ביום 6 בפברואר 2011, במקום חבר הכנסת מאיר פרוש. בבחירות לכנסת ה-19 נכנס שוב לכנסת ברשימת יהדות התורה, כאשר הוא משובץ במקום השישי מבין שבעה המנדטים שקיבלה מפלגתו. גם בבחירות לכנסת ה-20 נכנס לכנסת מהמקום השישי. ב-2017 מונה לסגן יושב ראש הכנסת.

בשלוש מערכות הבחירות הבאות, לכנסת ה-21, ה-22 וה-23, שובץ במקום השביעי, נכנס ומונה לסגן יושב ראש הכנסת.[1] בבחירות לכנסת ה-24 הוצב במקום ה-6 ברשימת יהדות התורה לכנסת. בקדנציה הזו, סיעתו הייתה באופוזיציה ואייכלר כיהן מטעמה כחבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה, ועדת חוץ וביטחון, הוועדה המיוחדת לפניות הציבור ובוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית.

לקראת הבחירות לכנסת ה-25, נוצר קרע ביהדות התורה עקב סוגיית החינוך של חסידות בעלז, אותה אייכלר מייצג. הקרע איים לפלג את הרשימה, אך לבסוף בספטמבר 2022 הושגו הבנות בין הצדדים.[2] אייכלר הוצב במקום ה-7 ברשימה המאוחדת בעקבות הסכם הרוטציה בין המפלגות ונבחר לכהונה נוספת.

אייכלר ידוע בכך שהוא מרבה לבטא עמדות חרדיות שמרניות בחדות ובישירות: הוא משתלח כסדרו בשלטון הציוני, במגזר החילוני ובגורמים ליברליים כמו בית המשפט הגבוה, עיתונאים והתנועה הרפורמית. הוא האשים אותם בין היתר בהתנכרות ליהדות ושנאת ישראל היוצאת לפועל במה שהוא רואה כרדיפת החרדים, וכינה אותם אנטישמים, חולי נפש וכדומה.[3]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]