גילה גמליאל
| גילה גמליאל | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 24 בפברואר 1974 ב' באדר ה'תשל"ד |
| כנסות | 16, 18 - 19 |
| סיעה | הליכוד |
| תפקידים בולטים |
|
גילה גמליאל דמרי[1] (נולדה ב-24 בפברואר 1974) היא חברת כנסת מטעם מפלגת הליכוד.
תוכן עניינים |
ביוגרפיה [עריכה]
גילה גמליאל נולדה בגדרה. שירתה בצה"ל כראש צוות חוקרות עבודה בחיל האוויר. בעלת תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ובפילוסופיה, מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בנוסף, בעלת תואר שני בפילוסופיה באותה אוניברסיטה. כמו כן היא בעלת תואר ראשון במשפטים מהקרייה האקדמית אונו. בעלת תואר שני במשפטים באוניברסיטת בר-אילן[2]. נשואה לחובב דמרי[3] ואם לשתי בנות, שילדה במהלך הכנסת ה-18[4].
פעילות ציבורית [עריכה]
פעילותה במוסדות הסטודנטים [עריכה]
בתחילת 1998 נבחרה ליושבת ראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון, וכיהנה בתפקיד בעת אחת משביתות הסטודנטים למען הורדת שכר הלימוד. בדצמבר 1998 הודחה מתפקידה באגודה בנימוק של "מנהל לא תקין". היא שובצה במקום ה-25 ברשימת הליכוד לכנסת ה-15, אך לא נכנסה לכנסת מכיוון שהליכוד זכה ל-19 מנדטים.
בשנת 2000 נבחרה ליו"ר ועדת הבחירות למועצת הסטודנטים. בתחילת 2001 נבחרה בשנית ליו"ר אגודת הסטודנטים. בתקופה זו פגשה את שגיב אסולין שעמד בראש מועצת האגודה, והיה לשותפה הפוליטי, ואף לבן זוגה.
כאשר התמודדה כעבור כשנה על המשך כהונתה בתפקיד יו"ר האגודה לווה ההליך בסערה. מתנגדיה מחו על צורת ניהול האגודה על ידה ועל ידי מקורביה, וטענו שהשתמשה באגודת הסטודנטים, שבאוניברסיטת בן-גוריון אמורה להיות א-פוליטית, כקרש קפיצה לקריירה מפלגתית. במועד שבו מועצת האגודה התכנסה לתהליך הבחירה, פוצצה הישיבה אחרי שאחד מחברי המועצה האשים את המתמודד המוביל כנגד גמליאל כי הציע לו שוחד. הבחירה נדחתה בשבוע, ועד למועד זה סולק אחד מחברי המועצה על פי סעיף טכני וגמליאל נבחרה מחדש ברוב קטן. אירוע זה פתח תקופה של מאבקים באגודת הסטודנטים, שבמסגרתם סולקו ממועצת האגודה כמעט כל המתנגדים הבולטים לגמליאל ואסולין, ומיד אחר כך שונה תקנון האגודה בצורה שלטענת המתנגדים נועדה להבטיח את שליטתם של גמליאל ומקורביה באגודה[5].
באוגוסט 2002 נבחרה גמליאל ליו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל, והייתה בכך לאישה הראשונה שממלאת תפקיד זה. לתפקיד ממלא מקום יו"ר האגודה מונה יו"ר מועצת הסטודנטים אסולין[6].
בנוסף לתפקידיה באגודת הסטודנטים, הייתה יושבת ראש הדירקטוריון של החברה הכלכלית באוניברסיטת בן-גוריון וחברת דירקטוריון בחברות איסת"א, מאסטרביט, שעל וקמפושובע. כמו כן, הייתה חברה במועצת דור ההמשך של המכון הישראלי לדמוקרטיה.
בבחירות לרשימת הליכוד לכנסת ה-16 קיבלה את מספר הקולות הגבוה ביותר במרכז הליכוד לנשים חדשות ברשימה, ושובצה במקום ה-11 ששוריין לשם כך. עם היבחרה לכנסת פרשה מתפקידה בהתאחדות הסטודנטים. השופט יהודה זפט ביטל את החלטתה שהמחליף הנבחר, שגיב אסולין, יכהן למשך שנה תמימה, בניגוד לתקנון[7].
פעילותה בכנסת ובממשלה [עריכה]
לאחר ניצחונו של ראש הממשלה, אריאל שרון, ביקשה בעקבות מיקומה הגבוה ברשימה להתמנות לסגנית שר. לבסוף מונתה לתפקיד יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, תפקיד בו כיהנה עד אוגוסט 2004. בנוסף שימשה כנציגת הליכוד בוועדות הכלכלה, החינוך והתרבות, המדע והטכנולוגיה, והוועדה לפניות הציבור של הכנסת.
גמליאל יזמה 58 הצעות חוק פרטיות, 5 מהן התקבלו בקריאה שלישית[8].
חברת הכנסת גמליאל התנגדה לתוכנית ההתנתקות והצביעה נגדה[9]. כמו כן, תמכה בחוק יסוד משאל עם[10], הקורא להעברת ההחלטה בדבר עצם ההתנתקות לידי הציבור. כן תקפה בתקשורת את המהלך ואת רה"מ שרון. ב-30 במרץ 2005 מונתה בידי שרון לתפקיד סגנית שר החקלאות ופיתוח הכפר תחת השר ישראל כץ וכיהנה בתפקידה עד פרישת סיעת הליכוד מהממשלה בינואר 2006, כולל בעת יישום תוכנית ההתנתקות. בהתחלה הייתה אמורה להתמנות לסגנית שר האוצר, אולם שר האוצר בנימין נתניהו התנגד למינויה בטענה שהוא מעדיף סגן שר עם ידע וניסיון כלכלי.
בבחירות המקדימות לקביעת רשימת הליכוד לבחירות לכנסת ה-17, נדחקה גמליאל למקום ה-38 ולא נבחרה מחדש לכנסת.
ביולי 2006 שימשה גמליאל בתפקיד יו"ר מכללת "גיגי אקדמי" למקצועות הקוסמטיקה במשך כחודשיים, במסגרת תפקידה, אמורה הייתה גמליאל להשיג הכרה אקדמית לבתי ספר אלה.
במאי 2008 התמודדה גמליאל על תפקיד יו"ר מרכז הליכוד מול ח"כ משה כחלון. גמליאל קיבלה כ-40% מהקולות במרכז המפלגה ולא הצליחה לזכות בתפקיד[11]. בבחירות המקדימות לקביעת רשימת הליכוד לבחירות לכנסת ה-18 הגיעה למקום ה-19 ברשימת המפלגה. לאחר הבחירות היא נכנסה לכהונה שנייה בכנסת.
באפריל 2009 מונתה גמליאל לתפקיד סגנית שר במשרד ראש הממשלה, כממונה על קידום צעירים, סטודנטים ונשים[12]. בתפקיד זה פעלה למען יישום חלקי של שתי הבטחות של הליכוד ליוצאי צבא לפני הבחירות[13]. אחת מהן עוסקת בהענקת שנת לימודים אקדמית חינם לבוגרי שירות צבאי, אזרחי ולאומי שילמדו במוסדות באזורי עדיפות לאומית. כמו כן הוקצה תקציב למימון פיילוט בן חמש שנים שבו תיבדק תוכנית להענקת רבע דונם לבוגרי שירות צבאי קרבי שיעברו להתגורר ביישובים קהילתיים בנגב או בגליל[14][15]. ב-2011 אישרה הממשלה תוכנית אותה יזמה גמליאל, להקמתם של 15 מרכזי צעירים ברחבי הארץ ב-15 מיליון ש"ח[16].
ב-3 במרץ 2010 נבחרה גמליאל להנהגה הצעירה של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס (YLG - Young Global Leaders) ובכך הייתה לפוליטיקאית הראשונה בישראל שנבחרה לתפקיד זה[17].
קישורים חיצוניים [עריכה]
- גילה גמליאל, באתר הכנסת
- גילה גמליאל, באתר כנסת פתוחה
- עמוד הפייסבוק של גילה גמליאל
- תחנת גל"צ חושפת: אי-סדרים כספיים בפעילותה של המועמדת גילה גמליאל, באתר "מחלקה ראשונה", 2002
- "שנת לימודים סוערת" מתוך "הארץ"
- גילה גמליאל מתוך 'יופי'
הערות שוליים [עריכה]
- ^ ילקוט הפרסומים 6524, רשומות.
- ^ מגזין יופי! - גילה גמליאל
- ^ גילה גמליאל נישאה לחובב דמרי
- ^ מיקי לוין, ילדה, ראש הממשלה על הקו, באתר nrg מעריב, 14 בדצמבר 2009; עידן יוסף, חברת הכנסת גילה גמליאל ילדה בת, 20 בנובמבר 2011, באתר חדשות מחלקה ראשונה.
- ^ צחר רותם, שנת לימודים סוערת, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2003
- ^ ראלי סער, גילה גמליאל - יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית החדשה, באתר וואלה!, 23 באוגוסט 2002.
- ^ אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב נגד התאחדות הסטודנטים בישראל, הפ 000484/03, 8 במאי 2003
- ^ סיכום סטטיסטי לכנסת ה-16
- ^ הצבעות במליאה
- ^ http://www.knesset.gov.il/Tql/knesset/Knesset16/html/20050328@03998105@021.html
- ^ אטילה שומפלבי, ח"כ משה כחלון נבחר לראש מרכז הליכוד, באתר ynet, 14.05.08
- ^ גילה גמליאל, באתר הכנסת, 5 בינואר 2011
- ^ אמנון מרנדה, צעירי הליכוד מבטיחים: שנה חינם באוניברסיטה, באתר ynet, 15 בדצמבר 2008
- ^ מערכת גלי צה"ל, קרבי? קבל רבע דונם חינם, באתר גלי צה"ל, 25 בינואר 2010
- ^ אתר חדשות ערוץ 2, מתנת השחרור לחייל הקרבי: שטח של רבע דונם בגליל או בנגב, באתר גלובס, 25 בינואר 2010
- ^ http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3523026,00.html
- ^ http://www.weforum.org/docs/YGL/YGL_Honorees_2010.pdf
| יושבי ראש הוועדה לקידום האישה של הכנסת | ||
|---|---|---|
|
| חברי הכנסת המכהנים | ||
|---|---|---|
| סיעות הקואליציה של ממשלת ישראל השלושים ושלוש (חברי הכנסת המודגשים הם שרים) | ||
| הליכוד - ישראל ביתנו |
נתניהו • ליברמן • סער • שמיר • ארדן • שלום • לנדאו • ישראל כץ • דנון • לנדבר • ריבלין • יעלון • אהרונוביץ' • אלקין • חוטובלי • לוי-אבקסיס • לוין • אדלשטיין • קירשנבאום • חיים כץ • רגב • רותם • פייגלין • שטייניץ • אילטוב • הנגבי • לבנת • עמאר • אקוניס • גמליאל • אוחיון |
|
| יש עתיד |
לפיד • פירון • גרמן • מאיר כהן • פרי • שלח • לביא • רזבוזוב • קול • אלהרר • לוי • סולומון • קלדרון • תמנו-שטה • פרנקל • קריב • ליפמן • טופורובסקי • הופמן |
|
| הבית היהודי |
בנט • אריאל • סלומיאנסקי • בן דהן • שקד • אורבך • קלפה • וורצמן • יוגב • סטרוק • שטבון • מועלם |
|
| התנועה | ||
| סיעות האופוזיציה | ||
| העבודה |
יחימוביץ' • הרצוג • כבל • מרב מיכאלי • בן אליעזר • בר • בר-לב • שפיר • ברוורמן • מרגלית • שמולי • רוזנטל • בירן • שי • מזרחי |
|
| ש"ס |
ישי • דרעי • אטיאס • יצחק כהן • נהרי • אמנון כהן • מרגי • אזולאי • וקנין • זאב • אברהם מיכאלי |
|
| יהדות התורה | ||
| מרצ | ||
| רע"מ-תע"ל | ||
| חד"ש | ||
| בל"ד | ||
| קדימה | ||
