מרד יהוא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מרד יהוא הוא אירוע המתואר בספר מלכים ב', פרק ט'-פרק י'. המרד התרחש בתמיכתו של אלישע הנביא ביהוא, זאת בשל דברי אלוהים על בית אחאב.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיפור אליהו בנקרת הצור, אלוהים מצווה את אליהו לעשות שלושה דברים:

וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם: וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ.

לבסוף אליהו לא מבצע פעולות אלה אלא רק מושח את אלישע לנביא אחריו. את שני המעשים האחרים מבצע אלישע לאחר מות אליהו.

לאחר שאליהו משח את אלישע, מתרחש מעשה כרם נבות בו אחאב רוצח ויורש את נבות היזרעאלי. לאחר מעשה כרם נבות אלוהים אומר לאליהו שיגיד לאחאב שהמלוכה תילקח ממנו:

הִנְנִי מֵבִיא אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל. כב וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה אֶל הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ וַתַּחֲטִא אֶת יִשְׂרָאֵל.

הביטוי "משתין בקיר עצור ועזוב בישראל" מתאר שכל גבר בבית אחאב יושמד[1], כך שהנשים לא יושמדו במרד. לאחר שאחאב שומע את הדברים הללו הוא מתאבל ומשום כך אלוהים מחליט לדחות את החורבן של בית ישראל לימי יורם בן אחאב, כמו שאומר הכתוב:

הֲ‍רָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ.

המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלבים אוכלים את איזבל כהבטחת הנביא. ציור של אנדראה קלסטי.

בעת שהחל במרד, שימש יהוא כאחד משרי הצבא של יורם וחנה עם צבא ישראל ברמות גלעד. אלישע בן שפט קרא לאחר מבני הנביאים, וציווה אותו למשוח את יהוא בן נמשי למלך ממלכת ישראל. הנער עושה כן ומצווה את יהוא להכות את בית אחאב ואת איזבל, ויהוא הוכרז כמלך על ידי אנשי הצבא ועל ידי רעיו שרי הצבא. יהוא מיהר ליזרעאל, שם שהה בחופשת החלמה המלך יורם מלך ישראל שנפצע בקרב רמות גלעד נגד חזאל מלך ארם. יורם חושב תחילה שיהוא בא בתור שר צבאו בדרכי שלום ומנסה לשלוח שליחים אליו, לבסוף יורם יוצא בעצמו אל יהוא ומנסה לברוח כשמגלה שיהוא מנסה להורגו, אך יהוא יורה עליו חץ והורג אותו. יהוא הרג את יורם וגם את אחזיה מלך יהודה שבא לבקר את יורם.

בנוסף, יהוא לכד את איזבל, אמו של יורם ואשתו של אחאב, בארמונה, ואנשיו שהיו בארמון מוציאים אותה להורג בהשלכתה מהחלון. כאשר יהוא פוקד לקבור אותה ”כִּי בַת מֶלֶךְ הִיא” (מלכים ב' ט' ל"ד) (משום היותה בת מלך צידון)[2], הוא מגלה כי לא נותר הרבה מגופתה אלא הגולגולת, הרגליים וכפות הידיים. בכך מתקיים דבר הנביא אליהו כי הכלבים יאכלו את בשר איזבל.

יהוא שולח לבני אחאב והמקורבים לו שנשארו שליח שימנו לעצמם שליט וילחמו בו. בני אחאב ומקורביו מפחדים ונכנעים, לבסוף יהוא הורג אותם וזורק אותם לבור עקד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב אלחנן סמט, מרד יהוא, פרקי נביאים בספר מלכים, ירושלים תשפ"ג

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר מלכים א', פרק י"ד, פסוק י' הרד"ק שם מסביר את הביטוי בהקשר של בית ירבעם
  2. ^ פירוש קאסוטו לפסוק