שומרונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף כותים)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שומרונים
Samaritans on Mount Gerizim, West Bank - 20060429.jpg
אוכלוסייה
כ-800 (2012)
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
הר גריזים, חולון
שפות
עברית
ערבית
ארמית (בליטורגיה בלבד, מכונה ארמית שומרונית)
דת
הדת השומרונית
קבוצות אתניות קשורות
יהודים, אשורים
השומרונים והר גריזים

שומרוניםעברית שומרונית: שוֹ‏מְרִים, במשמעות שומרי התורה או תורת משה) הם עם קדום וקבוצה אתנית-דתית הטוענת להיותה המשך ישיר של בני ישראל. השומרונים חיים רק בארץ ישראל: בעיקר בהר גריזים ובעיר חולון. שפתם של השומרונים דומה יחסית לעברית עתיקה, ואורח חייהם מתבסס על נוסח ייחודי של התורה (הכתוב בכתב שומרוני, שהוא שונה מעט מן ההכתב העברי הקדום, ובנוסף גם מכיל שינויים עלילתיים קלים). במהלך ההיסטוריה נתגלעו מחלוקות בעלות אופי דתי בין השומרונים לבני העם הישראלי, ולאורך קיומם חוו השומרונים פרעות ומעשי טבח, בעיקר על ידי הביזנטים והצלבנים. מתוך כלל השומרונים, שאוכלוסייתם מנתה מעל למיליון נפש בימיו של מנהיגם הנערץ, בבא רבה, במאה ה-4, שרדו בתחילת המאה ה-20, 150 נפש בלבד.

בשנת 2007 מנו השומרונים כ-700 איש‏‏‏[1].

מוצאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר ההיסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסה השומרונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסורת השומרונית, הם "ישראלים טהורים", חלק מעם ישראל ונושאי מורשתו האמיתית. את הפירוד הם תולים בחילוקי דעות בדבר ה"מקום המובחר" לשם בנית בית המקדש. לדבריהם משה רבנו קבע את קדושתו של הר גריזים. ולכן, לפי המסורת שבידם, בנה יהושע בן נון את המשכן בהר גריזים באתר על ההר שהם מכנים "גבעות עולם". בהר כיהנו ככהנים גדולים פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ובניו. המשכן, בהר גריזים, הוכר על ידי כל שבטי ישראל. הם מצביעים על שושלת בני אהרן הכהן כפי שמופיע בספר דברי הימים:

Cquote2.svg

בְּנֵי, לֵוִי: גֵּרְשׁוֹן, קְהָת וּמְרָרִי. וּבְנֵי, קְהָת עַמְרָם יִצְהָר, וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל. וּבְנֵי עַמְרָם, אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וּמִרְיָם; וּבְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת-פִּינְחָס, פִּינְחָס הֹלִיד אֶת-אֲבִישׁוּעַ. וַאֲבִישׁוּעַ הוֹלִיד אֶת-בֻּקִּי, וּבֻקִּי הוֹלִיד אֶת-עֻזִּי .

Cquote3.svg

לאבישוע המוזכר בסוף השושלת הם מיחסים את כתיבת ספר התורה המצוי עד היום ברשותם הוא ספר אבישע. מקום קבורתם של פנחס ובניו בגבעת פינחס הוא הכפר הערבי עוורתא נחשב למקום קדוש לעדת השומרונים. לתקופה זו, שבה היה המשכן בהר גריזים, קוראים השומרונים "רַ‏חוּ‏תה" - ימי הרצון.

השומרונים מספרים על סכסוך שפרץ בין עלי הכהן שהיה מזרע איתמר הכהן לבין עזי הכהן (ראו לעיל בשושלת). כתוצאה מכך פרש עלי הכהן והקים את המשכן בשילה. רוב העם הלך אחרי עלי הכהן. לפי-כך יוצא כי הפרוד בעם ישראל נוצר על ידי השבטים שפרשו ולא קבלו את הדעה כי הר גריזים הוא ה"מקום בו בחר ה'".

כהן דת שומרוני מציג ספר תורה בבית הכנסת השומרוני בחולון, 1998
מנורה ופסוקי התורה בכתב שומרוני בכניסה לבית מגורים בשכונת נווה פנחס
בית הכנסת הקטן בנווה פנחס
שומרוני מול שער כניסה חדש לבית הכנסת הקטן בנווה פנחס
שומרונים בתפילה על הר גריזים, פסח 1944
שומרונים מתפללים על הר גריזים בחג הסוכות, 2005

בסוף ימיו של עזי הכהן החלה תקופת "פנוּ‏תה", הסתרת הפנים, וזאת בעקבות נטישת הר גריזים. רק שבטי בני יוסף, שבט אפרים ושבט מנשה, המשיכו לשמור על המסורת האמיתית. לכן, השומרונים קוראים לעצמם "שמֵרים" משום ששמרו, לדעתם, את תורת משה המקורית.

השומרונים היום טוענים שהם צאצאי השבטים הישראלים אפרים ומנשה, אשר לא גלו עם שאר עשרת שבטי ממלכת ישראל בגלות אשור שאירעה בשנת 722 לפנה"ס.

הגרסה התנ"כית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – השומרונים בהלכה

ספר מלכים מספר גרסה אחרת על מוצאם של עדת השומרונים:

Cquote2.svg

וַיָּבֵא מֶלֶךְ-אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ

Cquote3.svg
ספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק כ"ד

האימפריה האשורית, כמו אימפריות אחרות בתקופתה, פעלה בשיטת ההגליה - את האוכלוסייה שאותה היא כבשה היא הגלתה ממקום מושבה אל מקום אחר, ככל הנראה על מנת למנוע מרידות אזוריות. את ממלכת ישראל שבשומרון סנחריב הגלה לאשור, ואילו לשומרון הביא אסרחדון (בנו ויורשו של סנחריב) עמים אחרים - את הכותים (כפי שהם נזכרים גם בספרות חז"ל), ועמים נוספים.

בהמשך הפרק מסופר על איך אותם תושבים שהגיעו לשומרון קיבלו את האמונה באלוהי ישראל - מסופר שאריות היו הורגים אותם, והם תלו את הדבר בכך שהם לא ידעו את משפט אלוהי הארץ. מלך אשור החליט לעזור להם, ושלח להם את אחד הכהנים מממלכת ישראל שהגלה לאשור על מנת ש"יֹרֵם אֶת-מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ". וכך מסופר שהכהן לימדם את חוקי עם ישראל, והם קיבלו את תורת עם ישראל. על שם הסיפור הזה, קיבלו הכותים את הכינוי "גרי אריות"- שהתגיירו מפחד האריות שהרגו בהם.

יוסף בן מתתיהו מתאר אותם בימי החשמונאים בצורה הבאה: "וכאשר יצא אנטיוכוס למלחמה על המדיים המציא שעת הפשר ליוחנן לקחת ממנו נקמה. הוא מהר לעלות למלחמה על ערי סוריה, בחשבו כי ימצא אותן עזובות מגבורי החיל. וכאשר קוה כן היה. הוא כבש את קיד בא ואת סלוא עם המקומות הקרובים ואת שכם ואת הר-גריזים לקח בחרבו וגם הכניע את עם הכותים, אשר ישב סביב לבית-מקדש כתבנית המקדש בירושלים, ומלבד-זאת לכד ערים רבות בארץ אדום ובכללן את אדורים ואת מרשה".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הפרסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השומרונים והיהודים הגיעו למחלוקת בתקופת שלטונה של אימפריה פרסית בארץ ישראל. כורש מלך פרס ששלט לפי עקרון הסבלנות הדתית אפשר ליהודי בבל ( אשר הוגלו על ידי מלך בבל ב-586 לפני הספירה לאחר חורבן בית המקדש הראשון) לחזור לארץ ישראל ולבנות בית המקדש השני. האישור שהגולים קבלו ממלך פרס נושא את השם "הצהרת כורש". הגולים ששבו מבבל בשנת 516 לפני הספירה,מצאו במקום את השומרונים. האחרונים האמינו שהם היהודים ,ורצו להצטרף לבניית בית המקדש , אך היהודים סרבו. שבי ציון( עולים מבבל לישראל) דחו אותם בטענה שרק להם ניתן האישור לבניית הבית. הסיבות לדחייתם קשורות לכך שהם לא ראו בהם יהודים אמתיים, אלא עובדי אליליים, ולא ראו בהם שותפים לתהליך החזרה בתשובה שעברו גולי בבל. השומרונים הערימו קשיים על בניית המקדש. הם ניסו למנוע את הקמת בית המקדש על ידי  איומים, הפחדות, ופגיעה במורל של שבי ציון. בנוסף, הלשינו לשלטונות הפרסים שהיהודים מתכוונים למרוד בשלטון הפרסי. כאן נפרדו סופית דרכיהם של היהודים והשומרונים אשר בנו לעצמם מקדש בהר גריזים.

התקופה ההלניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי כיבוש ארץ ישראל על ידי אלכסנדר מוקדון השומרונים מרדו בו, בעקבות המרד הצבא היווני החריב את העיר שומרון והאזור היה למושבה צבאית מקדונית. כך עבר מרכז השומרונים לעיר שכם. לפי מגילת תענית (כב'), השומרונים ביקשו מאלכסנדר מוקדון להרוס את ירושלים, מזימה אשר נעצרה על ידי שמעון הצדיק.

בשנת 111 או 108 לפני הספירה נחרב המקדש השומרוני על הר גריזים ונכבשה שכם, מרכזם של השומרונים, בידי השליט החשמונאי יוחנן הורקנוס[2].

התקופה הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן השלטון הרומאי היה השומרון חלק מפרובינקיית יהודה.

על פי יוסף בן מתתיהו‏[3],משיח שקר כינס את השומרונים על הר גריזים, סביב שנת 35, פונטיוס פילטוס שחשש ממרד טבח בהם אף כי השומרונים לא נערכו למרד. טבח נוסף נערך בהם לפי יוסף בן מתתיהו‏[4] בשנת 67 לערך, כאשר נאספו שנית בהר גריזים מתוך מחשבה שהמקום הקדוש יגן עליהם.

השומרונים לא השתתפו במרד הגדול ומרד בר כוכבא ובעקבות דילול האוכלוסייה היהודית כתוצאה מן המרידות, האוכלוסייה השומרונית התפשטה מחוץ לחבל השומרון והפכה למרכיב העיקרי בפרובינקיה. ההערכה של השומרונים היא שמספרם במאה ה-4 - מאה ה-5 למיליון ומאתיים אלף נפש.

האימפריה הביזנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התקופה הביזנטית בארץ ישראל

בבא רבה היה מנהיג בולט של עדת השומרונים במאה ה-4. הוא פעל כנגד הלחץ הרומאי על העדה השומרונית והאיסור על המילה שהוטל על השומרונים. כצעד ראשון הוא פתח בתי כנסת שהיו נעולים. בנה שמונה בתי כנסת חדשים ברחבי השומרון ויזם בניית מקואות טהרה.

בבא רבה ארגן גם את העם השומרוני בארץ ישראל. הוא חילק את הארץ לאחד-עשר מחוזות שהשליטה בהם הוענקה למשפחות מכובדות. כן מינה מועצה לביצוע פעולות חינוך ולניהול בתי הכנסת. מינה שבעה שופטים בכפרי השומרון. הוא חי ב"תקופה השמינית" לכרונולוגיה השומרונית.

בבא רבה הוזמן לקונסטנטינופול, שם נאסר, מת ונקבר.

לאחר מותו פרצו ארבע מרידות של השומרונים: בשנת 484 השומרונים ביקש לנצל את המרד של אילוס (484 - 488) שבסיסו היה באנטיוכיה כדי לערער את השלטון הביזנטי בארץ ישראל אך המושל (דוכס - Dux) של ארץ ישראל הצליח לדכא את המרד והוציא את מנהיגו, יוסטאטס, להורג. המורדים נענשו ואף הוכנס חיל מצב ביזנטי להר גריזים, הקדוש לשומרונים.

המרד השני והמשמעותי ביותר של השומרונים נגד השלטון הביזנטי פרץ בראשית שלטונו של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון בשנת 529. הרקע למרידה הגדולה הזאת היה המתח בין הנוצרים לשומרונים בארץ ישראל וגזירות הדת הקשות שנכפו על האוכלוסייה השומרונית על ידי השלטון הביזנטי. יחד עם זאת, הסיבות המיידיות שגרמו לפרוץ המרד אינן ידועות‏[5]. בראש המרד עמד שומרוני בשם יוליאנוס בן צבר (הידוע גם כיוליאנוס סברוס).

מיעוט המקורות לא מציג תמונה ברורה של מהלך המרד, אך נראה‏[6] שהמוקד היה באזור שכם בשומרון. אש המרד אחזה עד מהרה כמעט בכל ארץ ישראל והמורדים ניצחו את היחידות הביזנטיות המעטות ששמרו על הסדר בפנים הארץ. המורדים בזזו כנסיות ורצחו נוצרים רבים ואף החריבו כפרים נוצרים שלמים. למרות ההצלחה הראשונית, התעשת השלטון הביזנטי וכוחות צבא רבים בראשותו של מושל הפרובינציה פלסטינה השלישית, תאודורוס סימוס, הביסו את המורדים בקרב מכריע. מעשי הנקם של השלטון הבינזטי היו קשים וכמה עשרות אלפי שומרונים נהרגו‏[7].

לאחר מכן היו עוד שתי מרידות שומרוניות - בשנת 555 (556) ובשנת 572. מרידות אלה גרמו לתגובות קשות של השלטון הביזנטי והדת השומרונית אף הוצאה מחוץ לחוק. אוכלוסייתם התדלדלה עד מאוד, וההערכה היא כי הושמדו למעלה ממיליון שומרונים במרידות האלה‏[8].

הכיבוש הערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצחון המוסלמים בקרב הירמוך בשנת 634 הוביל לבריחתם של שומרונים רבים. במהלך המאה התשיעית השמידו המוסלמים בתי כנסת יהודים ושומרונים רבים. במאה העשירית השתפרו היחסים בין המוסלמים, היהודים והשומרונים. במאה הארבע-עשרה שלטו בארץ הממלוכים, שפגעו באתרים המקודשים לשומרונים והפכו אותם למסגדים. שומרונים רבים אוסלמו.

באפולוניה הייתה קהילה שומרונית גדלה, ב-809, בעקבות מותו של הח'ליף הארון א-רשיד, נערכו פרעות בקהילה השומרונית המקומית ונהרס בית הכנסת שלה.

האימפריה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף התקופה הממלוכית התמעטו השומרונים עד היותם לעדה קטנה - כחמש מאות‏[9]. כעבור 150 שנות השלטון העות'מאני נשארה רק הקהילה השומרונית בשכם‏[10].

בשנת 1625 - 1626 משפחות השומרונים שנותרו עברו לגור בשכם. בין השאר, הקהילה בשכם קלטה את השומרונים מדמשק, אשר נרדפו שם. מושלי דמשק ערכו טבח כללי באלפי שומרונים ורבים מאלה שנותרו בחיים המירו את דתם.‏‏‏[11] שכם שימשה מקלט בטוח לשומרונים. ידוע על סופרים, פייטנים, תאולוגיים, רופאים שהיו בשנים האלה בעיר. עם זאת, נוסע קראי מספר כי בשנת 1640 הוא מצא בשכם שתים-עשרה משפחות יהודיות ורק עשר משפחות שומרוניות.

בראשית המאה ה-17 אירע אסון לעדה השומרונית: מנהיגה הדתי, הנצר האחרון מגזע בני אהרון, הכהן הגדול, שלמה בן פנחס, מת. מאז, במשך 300 שנה, ממלאים את מקומו הלוויים מזרע עוזיאל בן קהת, דוֹ‏ד משה רבנו. הכהן הראשון מבית לוי היה צדקה בן טוביה‏[12].

באמצע המאה ה-18 הצליח שומרוני בעל השפעה משכם, אברהם בן יעקב הדפני, לרכוש בראש הר גריזים חלקת אדמה לשם הקרבת זבח הפסח. כך חודשה המסורת של הקרבת זבח הפסח על ההר. אך לאחר מותו, משנת 1785 עד 1820, נאסר על השומרונים לעלות להר לשם הקרבת זבח הפסח.

רעידת האדמה בשכם בשנת 1837 גבתה עשרים נפש מהשומרונים מתוך קהילה של 200 נפש.

בסכנת כליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1831 - 1840, אברהים פחה המצרי שלט על סוריה ועל ארץ ישראל. אברהים פחה התנכל לעדה השומרונית והחלה תקופה קשה בתולדותם. ד"ר א. לוי, מזכירו של משה מונטפיורי שביקר בשכם בחודש אב שנת תקצ"ח 1838 כותב על הפחה: "נחשבו לו השומרונים לעובדי אלילים, אשר לא אבה לתת להם ניר בארצו. ותהי להם עת צרה אשר כמוה לא נהייתה, כי ידעו כי נכון המַ‏וֳ‏ת מידו"‏[13] לאחר גירוש המצרים מארץ ישראל, בשנת 1840, אליזבט רוג'רס, אשת הקונסול האנגלי, כותבת כי תושבי שכם רדפו אותם באכזריות מפני שלא רצו לקבל עליהם את דת האסלאם. חכמי הדת המוסלמים טענו שלשומרונים אין דת ואין זכות לחיות במשטר האסלאם, היות שהם אינם מאמינים באחד מהספרים שנכתבו ברוח הקודש: תורת משה, הברית החדשה, ספר תהילים, הנביאים או הקוראן.

השומרונים טענו כי הם מאמינים לחמישה חומשי תורת משה. אולם המוסלמים שלא ידעו את לשון הקודש ולא את כתב היד השומרוני, לא קיבלו את דבריהם.

השומרונים פנו בבקשה לעזרה אל הרב הראשי של יהודי ירושלים, רב חיים אברהם גאגין, המכונה מירקאדו גאגין, שהיה החכם באשי[14]. בשנת 1841 הרב נתן לשומרונים תעודה בכתב המאשרת כי "העם השומרוני הוא ענף מבני ישראל המודה באמיתות התורה".

הסכנה לשומרונים בשכם לא הייתה מדומה שכן בדמשק, במאה ה-17, קרה אירוע דומה ורוב חברי העדה נרצחו‏[15].

ממשלות צרפת ואנגליה התערבו בדבר וביקשו מהשלטון העות'מאני להגן על השומרונים. השומרונים נותרו בחיים, אך כל רכושם ועושרם נשדד. בשנת 1838 נמנו בשכם 150 נפש, בשנת 1876 - 135 ובשנת 1901 - 152. במפקד ממשלת המנדט נמנו בשנת 1922 163 נפש: 83 גברים ו-80 נשים.

על רדיפות נגד השומרונים תעיד עובדה נוספת, המורגשת עד היום בשומרון. משפחות מוסלמיות מרובות באזור מתייחסות לשומרונים: משפחת סמרה מטול כרם, הנחשבת לאחת המשפחות החשובות באזור, דאר שירי-עיש, משפחת סוחרי תבואה עשירה, משפחת בית צופאן המשכילה מכפר קדום ומשפחת הדנפים בירושלים, משומרי המסגדים על הר הבית. יצחק בן צבי, לימים נשיא מדינת ישראל ואז חוקר תולדות השומרונים, מציין בספרו כי מספר הנפשות של כל אחת מהמשפחות הללו עולה על מספר בני העדה השומרונית כולה. וקובע כי העדה הקטנה היא שריד מאומה היסטורית ואמיצה‏[16].

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-4 מנו השומרונים יותר ממיליון נפש.[דרוש מקור] במאה ה-12 הצטמצם מספרם לכ-2,000. במאה ה-16 מנתה הקהילה כ-200 שומרונים, במאה ה-17 - 140, במאות ה-18 וה-19 - כ-150. ב-1919 דיווח של נשיונל ג'אוגרפיק העריך את מספרם בפחות מ-150. בתקופה זו היו מבני העדה השומרונית שהמירו את דתם לאסלאם. כך לדוגמה, אחת המשפחות החשובות בעיר שכם קרויה בשם משפחת "סמרה" - שם המעיד על המוצא השומרוני.

במהלך המאה ה-20 גדל מספר השומרונים בצורה ניכרת, בעיקר בשל העובדה ששומרונים רבים עזבו את שכם והתחילו לשאת נשים יהודיות שהסתפחו לקהילה. ב-1948 היה מספר בני הקהילה 250 נפש, מהם 192 בשכם ו-58 בתל אביב (לימים עברו לחולון). ב-1969 היו 414 שומרונים וב-1997 - 595. במחקר שנערך ב-2003 ומיפה את כל השומרונים נספרו 654 שומרונים, מתוכם כ-30 נשים ממוצא יהודי שנישאו לשומרונים (כמעט כולן בחולון). הפורשים מהקהילה אינם נספרים במניין השומרונים. ניתוח אילן יוחסין, עץ משפחה, ב-13 הדורות האחרונים מראה כי לשומרונים ארבעה ענפים משפחתיים: צדקה - מיוחס לשבט מנשה, יהושע-מרחיב והדנפי (ששוני ואלטיף) - מיוחסים לשבט אפרים והכהנים - מיוחסים לשבט לוי.

עדיפות לזכרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעדת השומרונים, מסיבה לא ידועה, יש יותר לידות של זכרים לעומת לידות של נקבות[דרוש מקור]. כך נוצר מחסור הנשים בזיווגים בעדה. משפחות להן היו בנות יכלו ביתר קלות להשיג כלות עבור אחיהם, אחרים נאלצו לחפש כלות מחוץ לעדה. היה מקובל לערוך עיסקות חליפין, כאשר הבת משודכת לבן משפחה שנייה רק בתנאי שבת מהמשפחה האחרת תשודך למשפחה הראשונה. על מנת להבטיח זאת היו שידוכים רבים בתוך המשפחה המורחבת, תופעה שגרמה לריבוי המומים כתוצאה מנישואי קרובים ‏‏‏[17].

מספרם הקטן של השומרונים, בצירוף סירוב היסטורי לקבל מומרים מוביל למחלות גנטיות בקהילה. כדי להילחם בכך הוחלט כי לגברים שומרונים יותר להינשא ללא שומרוניות בתנאי שהן תקבלנה את מנהגי השומרונים. הנישואים הראשונים מסוג זה נערכו ב-1924 בין שומרוני בשם יפת צדקה שהיגר משכם ליפו לבין מרים חייקין, יהודייה שעלתה מרוסיה. הנישואים בתוך הקהילה מבוקרים על ידי גנטיקאים מבית החולים תל השומר. מקרי הנשירה מהקהילה נדירים. למרות מספרם הקטן אין נשקפת לשומרונים סכנת התבוללות שכן מספרם הולך וגדל בקצב ניכר.

לפי הערכת כהן יפת, מנכ"ל מוזיאון השומרונים - גריזים עד 2007 הצטרפו לעדה השומרונית 60 נשים יהודיות, נשים בודדות מוסלמיות מטורקיה ובעשור האחרון גם הגיעו כלות מאוקראינה. לדבריו תהליך קבלת עיקרי הדת השומרונית והשתלבות של הכלות הזרות עבר בהצלחה. הסיבה לכך היא שהדרישות הדתיות מהנשים בעדה השומרונית אינן רבות.

הפריסה היישובית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע היסטורי ושרידים ארכאולוגיים של אוכלוסייה שומרונית נמצאו בעיקר בחבל ארץ השומרון אך גם בשאר חבלי ארץ ישראל ובארצות השכנות, בעיקר סוריה ומצרים.

רשימת האתרים השומרונים
השומרון הצפון המרכז הדרום ארצות שכנות
הר גריזים[18] בית שאן[19] חולון[18] עזה דמשק
שכם[18] חורבת קסטרא קיסריה אשקלון קהיר
קדומים[20][21][22][23] מגידו או לגיו
או כפר עותנאי‏[24]
רמלה[25] רפיח (חצרים)‏[26] הר נבו (ירדן)‏[18]
ח'רבת סמארה‏[18] עיר בהר הכרמל[27] נתניה ים סוף אי השומרונים‏[26] צור (לבנון)
קריית צברין‏[28] עכו[29] בית דגן
שלם רבתה‏[26][21] יפו[30]
עוורתא[18] יבנה[31]
כפר עלאר‏[32] צור נתן[22]
קריית בית נמארה‏[18] שעלבים

[33][26][18]

- טירה
קריית טירה
[18]
אבנתה, יאלן מורא צריפין[35]
שבי שומרון
אל ח'רבה‏[22]
לוד
סבסטיה‏[22] אמאוס‏[36]
חג'ה‏[37]

מחקרים גנטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר גנטי שנערך על השומרונים ואוכלוסיות ישראליות אחרות בשנת 2004, תוך השוואה וסיכום של מחקרים קודמים‏[38], העלה:

  • רמת הגיוון הגנטי שנמצאה אצל השומרונים בכרומוזום Y (המועבר מאב לבן) נמוכה ביותר, בדומה לרמתו בקהילות יהודיות שונות. בנוסף, רמת האחידות של הכרומוזום בתוך כל אחת מארבע משפחות השומרונים גבוהה. יש בכך כדי להצביע על אופייה הפטריאכלי של החברה השומרונית.
  • גם רמת הגיוון שנמצאה בכרומוזום X (המועבר מאם לבת) נמוכה, כך שניתן לשער שקצב הקליטה של נשים מבחוץ בחברה השומרונית היה נמוך.
  • כרומוזומי Y אצל השומרונים דומים יותר לאלו של היהודים מהתפוצות השונות מאשר לאלו של ערביי ארץ ישראל. במקרה של כרומוזומי X, רמת הקירבה לשתי הקבוצות דומה.
  • את משפחת כהן השומרונית ניתן לייחס לאדם יחיד שחי באמצע המאה ה-18 והם אינם נושאים את הרצף הגנטי המשותף למרבית הכהנים היהודים. אך שאר השומרונים שנדגמו דווקא נושאים אותו, למעט אחד שהוא במרחק שתי מוטציות ממנו‏[39].
  • על בסיס ממצאים אלו ועל בסיס ההתייחסות המקראית האמביוולנטית לשומרונים משערים החוקרים שמרבית השומרונים הם צאצאים של קבוצת כוהנים מממלכת ישראל שלא גלו בגלות עשרת השבטים אלא נשאו נשים אשוריות ואחרות, שהוגלו לארץ ישראל בהתאם למדיניות האשורית.

השומרונים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

שומרוני בבגד חג - בחג הסוכות - מהלך ברחוב הראשי - מול חלקת הקרבת קרבן הפסח
שומרונים על פסגת הר גריזים בחג השבועות (3 ביוני 2006). ברקע רואים את קברו של השייח' ע'נאם

יותר ממחצית השומרונים מתגוררים כיום בחולון והשאר בעיקר בשכונת קריית לוזה שבהר גריזים. כמו כן יש ארבע משפחות ביישובים אחרים בארץ: שתי משפחות בבנימינה וגבעת עדה, משפחה אחת באשדוד ומשפחה אחת במתן. עד לפני האינתיפאדה הראשונה היו שומרונים שהתגוררו בתוך שכם, בשכונה השומרונית העתיקה, אך כיום עברו להר גריזים, בתחום שליטה צבאית ישראלית, סמוך ליישוב היהודי הר ברכה. השכונה השומרונית בחולון, נווה פנחס, הוקמה ב-1954 ביוזמת הנשיא יצחק בן צבי. לכל בני הקהילה, מרחבי הארץ, יש בתי מגורים בקריית לוזה בשכם, אליהם הם עולים לרגל בשלושת הרגלים, המקובלים להם כמו שהם מקובלים ביהדות. רוב שומרוני חולון (ובעיקר הדור הצעיר) דוברים עברית כשפת אם ואילו השומרונים תושבי הר גריזים דוברים ערבית, אך שולטים גם בעברית.

לכל השומרונים יש אזרחות ישראלית. לתושבי קריית לוזה שנכללת בתחום המוניציפלי של שכם יש גם אזרחות פלסטינית. השומרונים מוכרים כמיעוט ברשות הפלסטינית ויש להם נציג במועצה הלאומית הפלסטינית. כקהילה קטנה הנמצאת בין שתי קבוצות יריבות, השומרונים נמנעים מלתמוך בגלוי באחד מהצדדים.

הכהן הגדול השומרוני הוא הגבר המבוגר ביותר במשפחת הכהנים. ב-2004 מת הכהן הגדול השומרוני שלום בן עמרם והוחלף באלעזר בן צדקה. ב-4 בפברואר 2010 נפטר אלעזר בן צדקה בגיל 83, והוא הוחלף על ידי אהרן בן אב-חסדה, הצעיר ממנו בשבועיים בלבד‏[40]. באפריל 2013 מת אהרן בן אב-חסדה בגיל 87‏[41]. הכהן הגדול השומרוני כיום (2014) הוא עובדיה כהן בן וואסף כהן. עובדיה כהן הוא הכהן הגדול ה-134 מאז אהרן, אחי משה, וצאצא ישיר שלו על פי המסורת השומרונית.

ארבעה בתי אב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה השומרונית נוהגת לערוך מעקב מדויק אחר מספר בני העדה. נכון ל-26 באפריל 2012 מונה העדה 751 נפש (כ-0.01% מכלל תושבי מדינת ישראל): כמחצית בשכם ומחצית בחולון. אין שומרונים מחוץ לארץ ישראל‏[42].קהילת השומרונים מחולקת לארבעה בתי אב‏[43]:

  • בית הכהנים (משפחת כהן), משתייכים לשבט לוי, מספרם 186 נפשות (137 בהר גריזים ו-49 בחולון)
  • בית הצפרי (משפחת צדקה), משבט מנשה, מספרם 139 נפשות (11 בהר גריזים ו-128 בחולון)
  • בית הדנפי (משפחת אלטיף, משפחת ששוני ושרידי משפחת משלמה ומשפחת שלבי), משבט אפרים, מספרם 212 נפשות (137 בהר גריזים ו-75 בחולון)
  • בית מרחיב (משפחת מרחיב ומשפחת יהושע), משבט אפרים, מספרם 117 נפשות (23 בהר גריזים ו-94 בחולון) -

שושלת בית המטרי משבט בנימין כלתה בשנות ה-60 עם מותה של ופיקה בת בנימים אל-מטרי בחולון.

מספרי הנפשות למשפחות נכונים ל-2003

א.ב. - חדשות השומרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דף מתוך גיליון של "א.ב. - חדשות השומרונים" הכתוב בעברית שומרונית (אלפבית שומרוני מודרני)

לעדת השומרונים יש כתב עת בשם "א.ב. - חדשות השומרונים". (שומרונית: ࠀ ࠰ ࠁ - ࠇࠃࠔࠄࠕ ࠰ ࠄࠔࠌࠓࠉࠔ) העיתון מופיע בארבע שפות, עם כתבים שונים: בערבית, בשומרונית, באנגלית ובעברית מודרנית. החוברת הראשונה יצאה בשנת 1969, ועורכיו מאז היווסדו הם האחים בנימים ויפת בני רצון צדקה או בשמו השומרוני: רצון בן בנימים בן שלח צדקה הצפרי, שנפטר בשנת 1990. כתב העת עוסק בענייני היום, רשימות ומחקרים על העדה. בנוסף, הוא מציין ילדים שנולדו, חגים, ונושאי עניין אחרים של העדה.

אמונה, חגים ומנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדת השומרונית

הדת השומרונית מבוססת על האמונה כי השומרונים הם "השומרים", כלומר שומרי התורה, לפי הנוסח המצוי בידם. הם מדגישים את נאמנותם לדת משה. לשומרונים גרסה משלהם לחגים המקובלים ביהדות וכן מנהגיהם שונים מאלה הנהוגים בעם היהודי. עיקרי אמונתם מתבטאים בנוסח קצר זה:‏[44]

Cquote2.svg

אימנתי בך ה', ובמשה בן עמרם עבדך, ובתורה הקדושה, ובהר-גרזים בית אל וביום נקם ושלם.

Cquote3.svg
ספר דברים המקראי לעומת ספר דברים השומרוני - נמצא במוזיאון השומרונים - גריזים - ראו את חלל הריק בדיבר העשירי בספר המקראי

השומרונים מאמינים בחמשת עיקרי האמונה הבאים:

  • קיום אל אחד, אלוהי ישראל. אמונה היא באחדות הבורא שהיא אחדות מוחלטת. הוא - עילת העילות, והוא ממלא את העולם כולו. טבעו לא ניתן להבנת בני האדם, אלא לפי מעשיו ועל-פי התגלותו לעמו וחסדיו שהראה להם.
  • הספר הקדוש היחיד לפי דת העדה הוא תורת משה שהוכתבה למשה בן עמרם. העותק שעובר אצלם מדור לדור שונה במעט מהעותק המקובל ביהדות. הם נאמנים רק לקיום החוקים הכתובים בתורה, ולפי תפיסתם התורה נבראה לפני בריאת העולם ומי שעוסק בה מובטח לו שיש לו חלק בעולם הבא. השינוי העיקרי בספר התורה שלהם לעומת התורה שבידי היהודים הוא כי בעשרת הדברות בדיבר העשירי מופיעה הפרשה הקשורה בבניית המזבח בהר גריזים[45]. (ראו תמונה משמאל)
  • משה הוא לא רק אדון הנביאים אלא גם הנביא היחיד שקם מעולם. "ולא קם כמשה" - הוא מקרא מפורש. משה איננו אדם ככל ילוד אישה - הוא יצור מיוחד במינו. הוא דומה יותר למלאך מאשר לאדם. רוב התפילות מקושרות עם משה. לו מוקדשת השירה ומבחר האגדות. הוא גם הגואל העתיד לבוא - "התהב" - המשיח, שיביא גאולה לעולם כולו.
  • הר גריזים (במסורת השומרונית: הרגריזים) הוא מקום הפולחן שנבחר בידי אלוהים. השומרונים אינם רואים קדושה בירושלים ואינם מכירים בהר המוריה. בהר גריזים התרחשו האירועים הבאים: עקידת יצחק, מצבת אבני בני ישראל, המשכן נבנה עליו בעת שיהושע עבר את הירדן. גם המזבח שנח בנה אחרי המבול, מזבח אדם ושת וגם גן העדן מכוונים להר גריזים.
  • העיקרון החמישי הוא מעט מאוחר: האמונה בתורת הגמול ובעולם הבא. השומרונים מאמינים ביום נקם ושלם (אחרית הימים) שבו דמות בשם תַּהֵבּ (נביא, אולי משה) תביא לתחיית המתים.

סיפורי עם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנס מחקרי יהודה ושומרון מטעם מכון המחקר, המכללה האקדמית יהודה ושומרון, אריאל, בשנת 2003, תיאר החוקר דב נוי אפיונים של סיפורי העם של השומרונים‏[46]. נוי התייחס לקובץ של 12 האגדות השומרוניות שנכללו באסופה שחיבר רצון צדקה, שהיה עורך בטאון השומרונים. הסיפורים עוסקים בעבר ההיסטורי של השומרונים. הסיפור הראשון הוא על בת עמרם בן עקבון הכהן. הסיפור האחרון הוא על נישואי הברכה של פנחס הכהן. לפי נוי נמצאים בארכיון הסיפורים באוניברסיטת חיפה 56 סיפורים של השומרונים. בחקר הסיפור העממי מקובל להגדיר 15 מאפיינים לסיפורי עם. בסיפורי העם של השומרונים מצויים 8 והם: דיבור ישיר, חזרות, שילוש (שלושה גיבורים), משחק מילים, שאלות רטוריות, עימות בין הדמויות הפועלות, מוטיבים על טבעיים ומשאלה כמוסה.

כתבי יד שומרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אוסף פירקוביץ

אחד האוספים הגדולים של כתבי השומרונים הוא אוסף פירקוביץ. בשנת 1870 נמכר האוסף על ידי אברהם פירקוביץ' לספרייה הציבורית הצארית, היום ‏הספרייה הלאומית הרוסית, בסנקט פטרבורג שברוסיה. אוסף פירקוביץ נוצר בדרך שבה כתבי יד שומרוניים רבים נצברו בספריות ציבוריות, אוניברסיטאיות ופרטיות באירופה ובצפון אמריקה. מצבה הדחוק של הקהילה השומרונית בשכם, שבין המאה ה-16 ועד סוף המאה ה-19 נמצאה פעמים רבות על סף כיליון מוחלט, גרם למכירת כתבי היד. רוב אוצרותיה הרוחניים של הקהילה נמכרו, ברוב המקרים תמורת סכום כסף זעום. כ-4,000 כתבי יד של השומרונים מפוזרים בספריות ברחבי תבל. רק מאות בודדות של כתבי יד נותרו בידי השומרונים עד היום. האוספים הבולטים של כתבי יד שומרוניים מצויים במנצ'סטר, בספריית בודליאנה באוקספורד, בספריית האוניברסיטה של מדינת מישיגן באיסט לאנסינג ובספרייה הלאומית בפריז.[דרוש מקור]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Developed Community", A.B. The Samaritan News Bi-Weekly Magazine, November 1, 2007‏
  2. ^ על מלחמתו של הורקנוס בשומרונים ראו:
    יוסף בן מתתיהו, קדמוניות III, ספר 13, פרק 9;
  3. ^ קדמוניות, 18, 4, 1-2
  4. ^ מלחמות היהודים, ספר ג, פרק ז, פסוק לב
  5. ^ יורם צפריר, ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסמלמה, יד בן צבי, תשמ"ח, כרך א ע"מ 284
  6. ^ יורם צפריר, ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסמלמה, יד בן צבי, תשמ"ח, כרך א ע"מ 282864
  7. ^ יורם צפריר, ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסמלמה, יד בן צבי, תשמ"ח, כרך א ע"מ 288
  8. ^ מקור: http://the-samaritans.com/Manuala.pdf (עמוד 5). ( הקישור אינו פועל יותר)
  9. ^ לפי יצחק בן צבי כנראה מדובר במשפחות, עמוד 31 לספרו
  10. ^ היישוב השומרוני הדל שהיה בעזה וביפו הפסיק להתקיים בסוף המאה ה-18 או תחילת המאה ה-19
  11. ^ ‏בדמשק יש עד היום משפחות חשובות המתייחסות לשומרונים.‏
  12. ^ המקור: יצחק בן צבי. הוצאה מחודשת, תשל"ו
  13. ^ מקור:יצחק בן צבי, עמוד 36
  14. ^ הנציג העליון של בני הדת היהודית בעיני השלטון
  15. ^ מקור: שם, עמוד 38
  16. ^ מקור: שם, עמוד 39
  17. ^ ‏בביקור בשכונה השומרונית בשכם ניתן להבחין במומים הנראים לעיני המבקר‏
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 18.4 18.5 18.6 18.7 18.8 בית כנסת
  19. ^ בחורבות בית שאן נמצאו שברי מנורות עם כתובות שומרוניות - המקור: יצחק בן צבי, עמוד 81
  20. ^ ח'רבת עספה מדרום ליישוב הנוכחי של קדומים. ייתכן כי האתר בקדומים הוא חלק מהיישוב השומרוני בשם (עצפה). ממצאים שומרוניים במוזיאון "קדם" לארכאולוגיה
  21. ^ 21.0 21.1 קברים
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 מיקוואות
  23. ^ עצאפה היה בו יישוב שומרוני עתיק מזמן קדמון עד סוף ימי מסעי הצלב - המקור : יצחק בן צבי, עמ' 70
  24. ^ רן שפירא, מקווה עתיק מתחת לכלא, באתר הארץ, 25.10.2004 רשות העתיקות - הונפקה גיליונית תערוכה של פסיספס כלא מגידו (לגיו)
  25. ^ לפי היסטוריונים ערבים היה בה יישוב ערבי גדול המקור: יצחק בן צבי, עמ'93
  26. '^ 26.0 26.1 26.2 26.3 המקור: יצחק בן צבי ספר השומרונים
  27. ^ רן שפירא, לכאן נמלטה בת הכהן כשרצו להשיאה נגד רצונה, באתר הארץ, 4.5.2004
  28. ^ ספי בן יוסף, מתחת לתאנה בחורבת צברין, ynet טיולים בארץ
  29. ^ בתקופה הביזנטית נקראה העיר בשם "סמאריטיקה" בשל שרוב האוכלוסייה הייתה השומרונית מקור: שם, עמ' 96
  30. ^ היישוב בעיר התקיים עד 1839 המקור: שם עמ' 107
  31. ^ איתמר טקסל, אוניברסיטת תל אביב וסביבתה הכפרית בתקופה הביזנטית – שונות אתנית במישור החוף המרכזי - רשות העתיקות
  32. ^ בנימין מזר, 'כתובת עברית בכפר עלאר', ידיעות, יח (תשי"ד), עמ' 154-1 מתוך המאמר של זאב ספראי בקתדרה
  33. ^ א"ל סוקניק, 'בית הכנסת בשעלבים', עלון אגף העתיקות, ב, עמ' 31-32
  34. ^ מרכז שומרוני קדום. היה פעם מושב הכהן הגדול. המקור: יצחק בן צבי, עמוד 72
  35. ^ היה בה ישוב שומרוני עד לפני 300 שנה מקור: שם, עמ'95
  36. ^ כתובות ומזוזות שומרוניות נמצאו במקום - המקור: יצחק בן צבי, עמ' 82
  37. ^ השם בכתובים : קריית חג'ה
  38. ^ "Reconstruction of Patrilineages and Matrilineages of Samaritans and Other Israeli Populations From Y-Chromosome and Mitochondrial DNA Sequence Variation", Shen et al., HUMAN MUTATION 24:248^260 (2004)
  39. ^ ככלל מקובל לשייך לאב הטיפוס רק רצף שהוא לכל היותר במרחק מוטציה אחת ממנו.
  40. ^ טל רבינובסקי, הכהן הגדול של העדה השומרונית מת בהר גריזים, באתר ynet‏, 4 בפברואר 2010
  41. ^ עידו בנבג'י, ‏הכהן הגדול של עדת השומרונים מת בגיל 87, באתר גלי צה"ל, 19 באפריל 2013
  42. ^ אם יצא שומרוני לחו"ל ויישאר שם בקביעות הוא יוצא מהעדה
  43. ^ המספרים מעודכנים לשנת 2003. השומרונים הבודדים שמתגוררים ביישובים אחרים מוצאם מחולון ועל כן נספרים כתושבי חולון. בית הדנפי המונה כאמור 235 נפשות כולל גם שני שרידים אחרונים למשפחות נוספות ששייכות לבית אב זה: משפחת אמסלם ומשפחת שלבי. אחד מהם (ממשפחת שלבי) נפטר אחרי שנת 2003.
  44. ^ המקור:יד יצחק בן צבי, עמוד 137
  45. ^ יאיר הופמן, תורת "יבוס" המזויפת ותורת "השומרים על האמת", באתר הארץ, 18 בפברואר 2011
  46. ^ הפרטים הובאו בחוברת חדשות השומרונים 837-840 6 ביוני 2003
  47. ^ ביקורת: דב גרא, ‏הישמרו מן השומרונים?, קתדרה 116, יולי 2005, עמ' 152-147.