נתן הנביא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איקונין של נתן הנביא

על פי התנ"ך, נָתָן הַנביא פעל בתקופת המלכים דוד ושלמה, בימי טרום בית ראשון, במאה ה-10 לפנה"ס. אין אנו יודעים דבר על מוצאו ועל ייחוסו. הוא נטל חלק בהמלכת שלמה, יחד עם צדוק הכהן ובניהו בן יהוידע.

שתי נבואותיו הידועות נאמרו לדוד, ועסקו במישרין או בעקיפין בשלמה בנו, והן: דחיית בניית בית המקדש לימי בנו (שמואל ב' ז', א-יז), ההבטחה בדבר מלכות בית דוד עד עולם, והתוכחה לדוד על מעשה בת-שבע כולל משל 'כבשת הרש' המפורסם, שנאמר בתוכחה זו (שמואל, י"ב, א-יד).

נתן העניק לשלמה את השם ידידיה, מיד לאחר לידתו (שם, י"ב, כה). והיה מי שסיכל את הכתרתו של אדוניה בן חגית למלך על ישראל, בכך שדירבן את בת שבע ודוד להמליך מיד את שלמה (מלכים א', א', יא-כז).

כותרת מזמור נ"א בספר תהילים מזכירה את נתן הנביא הבא אל דוד לאחר מעשה בת-שבע. בדברי הימים (א', כ"ט, כט; ב', ט', כט) מוזכרים "דברי נתן הנביא", שהכילו, כך על פי הכתוב, את דברי ימי מלכות דוד ושלמה.

על פי התלמוד הבבלי (מסכת בבא בתרא דף יד), נתן כתב את ספר שמואל (ממות שמואל הנביא ואילך) יחד עם גד החוזה.

מסורת יהודית מזהה את קברו של נתן הנביא במסגד בעיירה חלחול שמצפון לחברון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל אביעוז, המשא ומתן בין דוד ובין נתן בעניין בניית בית המקדש (שמואל ב ז) והשתקפויותיו בהיסטוריוגרפיה המקראית: עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]