חולדה הנביאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה הייתה נביאה בתנ"ך, בימי המלך יאשיהו, אחת משבע נביאות שהיו לישראל.

בפרקי דרבי אליעזר מובא כי בעלה, שלֻם בן תקוה, היה צדיק וגומל חסדים. הוא נהג למהר לפתח העיר בכל יום כדי להשקות את העייפים והצמאים מתלאות המסע מיד עם הגיעם, ובשל צדקתו הרבה, ניתנה נבואה לחלדה אשתו.

איזכור שמה בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של הנביאה מוזכר בתנ"ך פעמיים בלבד.

איזכור ראשון ניתן למצוא בספר מלכים ב' פרק כ"ב פסוק י"ד: "וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה אל חלדה הנביאה אשת שלם בן תקוה בן חרחס שמר הבגדים והיא ישבת בירשלם במשנה וידברו אליה".

איזכור שני נמצא בספר דברי הימים ב' פרק ל"ד פסוק כ"ב: "וילך חלקיהו ואשר המלך אל חלדה הנביאה אשת שלם בן תוקהת בן חסרה שומר הבגדים והיא יושבת בירושלם במשנה וידברו אליה כזאת".

הרקע לנבואתה ותוכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חולדה משמשת כנביאה בזמנו של ירמיהו הנביא. המלך יאשיהו גילה כי נמצא ספר תורה בבית האלוהים, ועולה בו החשש כי יש בכך סימן לכעס האלוהים על שלא קיימו את כל הכתוב באותו הספר. מתוך חשש זה הוא שולח משלחת לירושלים אל חולדה הנביאה (יש אומרים שזאת רק מכיוון שירמיהו שהה מחוץ לעיר באותו זמן), ובמשלחת חברים: חלקיהו בן שלום הכהן, אחיקם, עכבור, שפן ועשיה. חולדה מנבאת נבואת זעם: "ותאמר אליהם כה-אמר ה' אלהי ישראל אמרו לאיש אשר-שלח אתכם אלי. כה אמר ה' הנני מביא רעה אל-המקום הזה ועל-ישביו את כל-דברי הספר אשר קרא מלך יהודה. תחת אשר עזבוני ויקטרו לאלהים אחרים למען הכעיסני בכל מעשה ידיהם ונצתה חמתי במקום הזה ולא תכבה. ואל-מלך יהודה השלח אתכם לדרש את-ה' כה תאמרו אליו כה-אמר ה' אלהי ישראל הדברים אשר שמעת. יען רך-לבבך ותכנע מפני ה' בשמעך אשר דברתי על-המקום הזה ועל-ישביו להיות לשמה ולקללה ותקרע את-בגדיך ותבכה לפני וגם אנכי שמעתי נאם-ה'. לכן הנני אספך על-אבתיך ונאספת אל-קברתיך בשלום ולא-תראינה עיניך בכל הרעה אשר-אני מביא על-המקום הזה".

על פי הנבואה, עבודת האלילים של העם תגרום לרעה גדולה ומלך יהודה שהיה היחיד לשמור את תורת האלוהים - ימות בשלום, על מנת שלא יצטרך לראות את כל הרעה הזו. למרות נבואתה של חולדה, יאשיהו מלך יהודה נהרג בקרב מול פרעה במגידו ולא מת כתוצאה של אריכות ימים. פרעה השתלט בקלות על הארץ, ובכך בא סופה של ממלכת יהודה החופשית. השתלטותו של פרעה על יהודה סללה את הדרך לכיבוש הארץ ולחורבן בית המקדש בידי נבוכדנאצר.

חולדה במסורת חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד האמור בתנ"ך מוסרים חז"ל פרטים נוספים על חולדה הנביאה. חולדה נמנית בבבלי מגילה על שבע הנביאות שקמו לישראל,‏[1] ועל פי סדר עולם רבה הייתה אחת מעשר נביאות.‏[2] על פי התלמוד הייתה חולדה מבני בניהם של יהושע בן נון ורחב הזונה וקרובת משפחה של ירמיהו הנביא.‏[3]

בפרקי דרבי אליעזר (פרק לג) מסופר בזכות מה זכתה לנבואה:

רבי זעירא אומר: תדע לך כח הצדקה, בא וראה משלום בן תקות שהיה מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום, ומה היה עושה היה ממלא את החמת מים והיה יושב על פתח העיר וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומשיב נפשו עליו, ובזכות צדקות שעשה שרתה רוח הקדש על אשתו, שנאמר וילך חלקיהו הכהן אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקות.

במדרש בראשית רבתי פרשת חיי שרה, נזכרת חולדה הנביאה כאחת מכ"ב הנשים הכשרות שהיו בעולם, אך חז"ל גם מבקרים אותה על היותה גאוותנית ואף טוענים שבשל כך נקראה בשם רע.‏[4]

רש"י[5] מביא שלחולדה הייתה לשכה סמוכה ללשכת הגזית (מושב הסנהדרין) שהייתה פתוחה כלפי חוץ וסתומה כלפי הסנהדרין מפני הצניעות. ובמקום אחר‏[6] הוא מביא שהייתה יושבת בין שני שערי חולדה שנקראו לדעתו על שמה.

קבר חולדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר מקורות תנאיים קדומים מוזכר שקבר חולדה הנביאה נמצא בתוך העיר ירושלים.‏[7]

על פי מסורת מאוחרת יותר, קברה של חולדה הנביאה נמצא בהר הזיתים. ר' משה באסולה שביקר בירושלים במאה השש עשרה כתב כך: "על ראש הר הזתים בית גדול, ושם תוך בירה יפה חולדה הנביאה בקבר של שיש. גם שם צריך לפרוע לשומר ישמעאל ליכנם ד׳ דרימי (סוג של מטבע) ולפרוע שמן להדליק, כי שם נרות תמיד". בתוספתא מסכת נגעים (ו, ב) מוזכר קברה כקבר היחיד שהיה בתחומי ירושלים, והמהרי"ט (שו"ת ב, יו"ד, לז) מבאר, שהר הזיתים היה מחוץ לתחומה של ירושלים בימי בית המקדש הראשון ולכן קברו אותה שם, ובימי בית המקדש השני, שהרחיבו את העיר ובנו את החומה במרומי הר הזיתים כדי שלא יוכלו לכבוש את העיר מכיוון זה, הוכלל קברה של חולדה בתחום העיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מגילה יד ע"א-ע"ב.
  2. ^ סדר עולם רבה, פרק כא, מהדורת מיליקובסקי עמ' 285-286.
  3. ^ מגילה יד ע"ב.
  4. ^ מגילה יד ע"ב.
  5. ^ דברי הימים ב פרק לד פסוק כב
  6. ^ מלכים ב פרק לד פסוק כב.
  7. ^ תוספתא מסכת בבא בתרא (ליברמן) פרק א: "כל הקברות מתפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא ר' עקיבא אומר אף קבר המלך וקבר הנביא מתפנין אמרו לו והלא קברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלם ולא נגע בהן אדם מעולם אמ' להן משם ראיה מחילה הייתה שם והייתה מוציאה טומאה לנחל קדרון" וגם במסכתות קטנות מסכת שמחות פרק יד הלכה י, וכן בתלמוד ירושלמי מסכת נזיר פרק ט (מ"ה, ב'), ובתוספתא מסכת נגעים (צוקרמאנדל) פרק ו