חולדה הנביאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה הייתה נביאה בתנ"ך, בימי המלך יאשיהו. חולדה ניבאה נבואת זעם כיוון שהעם חטא, אך הבטיחה ליאשיהו שהיא לא תתקיים בזמנו. שמה מוזכר בתנ"ך פעמיים בלבד, אך מסורות חז"ל שונות הרחיבו את ההתייחסות אליה, לעתים באור שלילי.

איזכור שמה בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של הנביאה מוזכר בתנ"ך פעמיים בלבד.

איזכור ראשון ניתן למצוא בספר מלכים ב' פרק כ"ב פסוק י"ד: "וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה אל חלדה הנביאה אשת שלם בן תקוה בן חרחס שמר הבגדים והיא ישבת בירשלם במשנה וידברו אליה".

איזכור שני נמצא בספר דברי הימים ב' פרק ל"ד פסוק כ"ב: "וילך חלקיהו ואשר המלך אל חלדה הנביאה אשת שלם בן תוקהת בן חסרה שומר הבגדים והיא יושבת בירושלם במשנה וידברו אליה כזאת".

הרקע לנבואתה ותוכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חולדה משמשת כנביאה בזמנו של ירמיהו הנביא. המלך יאשיהו גילה כי נמצא ספר תורה בבית האלוהים, ועולה בו החשש כי יש בכך סימן לכעס האלוהים על שלא קיימו את כל הכתוב באותו הספר. מתוך חשש זה הוא שולח משלחת לירושלים אל חולדה הנביאה (יש אומרים שזאת רק מכיוון שירמיהו שהה מחוץ לעיר באותו זמן), ובמשלחת חברים: חלקיהו בן שלום הכהן, אחיקם, עכבור, שפן ועשיה. חולדה מנבאת נבואת זעם: "ותאמר אליהם כה-אמר ה' אלהי ישראל אמרו לאיש אשר-שלח אתכם אלי. כה אמר ה' הנני מביא רעה אל-המקום הזה ועל-ישביו את כל-דברי הספר אשר קרא מלך יהודה. תחת אשר עזבוני ויקטרו לאלהים אחרים למען הכעיסני בכל מעשה ידיהם ונצתה חמתי במקום הזה ולא תכבה. ואל-מלך יהודה השלח אתכם לדרש את-ה' כה תאמרו אליו כה-אמר ה' אלהי ישראל הדברים אשר שמעת. יען רך-לבבך ותכנע מפני ה' בשמעך אשר דברתי על-המקום הזה ועל-ישביו להיות לשמה ולקללה ותקרע את-בגדיך ותבכה לפני וגם אנכי שמעתי נאם-ה'. לכן הנני אספך על-אבתיך ונאספת אל-קברתיך בשלום ולא-תראינה עיניך בכל הרעה אשר-אני מביא על-המקום הזה".

על פי הנבואה, עבודת האלילים של העם תגרום לרעה גדולה ומלך יהודה שהיה היחיד לשמור את תורת האלוהים - ימות בשלום, על מנת שלא יצטרך לראות את כל הרעה הזו. למרות נבואתה של חולדה, יאשיהו מלך יהודה נהרג בקרב מול פרעה במגידו ולא מת כתוצאה של אריכות ימים. פרעה השתלט בקלות על הארץ, ובכך בא סופה של ממלכת יהודה החופשית. השתלטותו של פרעה על יהודה סללה את הדרך לכיבוש הארץ ולחורבן בית המקדש בידי נבוכדנאצר.

חולדה במסורת חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד האמור בתנ"ך מוסרים חז"ל פרטים נוספים על חולדה הנביאה. חולדה נמנית בבבלי מגילה על שבע הנביאות שקמו לישראל,‏[1] ועל פי סדר עולם רבה הייתה אחת מעשר נביאות.‏[2] על פי התלמוד הייתה חולדה מבני בניהם של יהושע בן נון ורחב הזונה וקרובת משפחה של ירמיהו הנביא.‏[3]

דמותה של חולדה הטרידה את מנוחתם של חז"ל: במספר מקומות, חז"ל מנסים להסביר מדוע אישה קיבלה נבואה, ואיך ייתכן שהמלך יאשיהו פנה אליה ולא לירמיהו, למרות שפעלו באותה התקופה. תמיהתם של חז"ל מובנת: בתנ"ך ישנן רק ארבע נשים עליהן מסופר שהיו נביאות: מרים (שמות ט"ו כ'), דבורה (שופטים ד' ד'), חולדה (מלכים ב' כ"ב י"ד) ונועדיה (נחמיה ו' י"ד) (ועוד אישה שנקראת "נביאה" בישעיהו ח' ג') .עם זאת, התשובות שסיפקו לשאלות אלו, מקטינות את דמותה של חולדה, ואינן מבוססות על הכתוב בתנ"ך.

בפרקי דרבי אליעזר (פרק לג) מסופר בזכות מה זכתה לנבואה:

רבי זעירא אומר: תדע לך כח הצדקה, בא וראה משלום בן תקות שהיה מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום, ומה היה עושה היה ממלא את החמת מים והיה יושב על פתח העיר וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומשיב נפשו עליו, ובזכות צדקות שעשה שרתה רוח הקדש על אשתו, שנאמר וילך חלקיהו הכהן אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקות.

כלומר, על פי מדרש זה, חולדה זכתה בנבואה משום צדיקותו של בעלה, שלום בן תקות ולא בזכות עצמה. בבבלי מגילה, נשאלת השאלה מדוע חולדה ניבאה בימיו של ירמיהו, ומדוע יאשיהו פנה לחולדה ולא לירמיהו. לשאלות אלו ניתנות מספר תשובות:

ובמקום דקאי ירמיה היכי מתנביא איהי אמרי בי רב משמיה דרב חולדה קרובת ירמיה היתה ולא הוה מקפיד עליה ויאשיה גופיה היכי שביק ירמיה ומשדר לגבה אמרי דבי רבי שילא מפני שהנשים רחמניות הן ר' יוחנן אמר ירמיה לא הוה התם שהלך להחזיר עשרת השבטים [4]

רב טען שחולדה הייתה קרובת משפחתו של ירמיה, ולכן ירמיה "לא היה מקפיד עליה". כלומר, ירמיה איפשר לה להתנבא, או העלים עין מכך. לפי רבי יוחנן, יאשיהו פנה לחולדה ולא לירמיהו מפני שירמיהו לא היה בעיר. גם שתי התשובות האלו מקטינות את דמותה של חולדה: היא צריכה אישור על מנת להתנבא, והיא אינה ברירת המחדל בבקשת נבואה. לעומת זאת, רבי שילא טען שהפניה לחולדה הייתה מפני שהנשים הן רחמניות: יאשיהו ידע שהוא עומד לקבל נבואה קשה והעדיף לקבל אותה מאישה. התשובה הזו מייחסת לחולדה תכונות חיוביות לעומת המדרשים הקודמים. היחס השלילי לחולדה בבבלי מגילה ממשיך: רב נחמן טוען שדבורה וחולדה היו יהירות ולכן נקראו בשמות "רעים":

אמר רב נחמן לא יאה יהירותא לנשי תרתי נשי יהירן הויין וסניין שמייהו חדא שמה זיבורתא וחדא שמה כרכושתא זיבורתא כתיב בה "ותשלח ותקרא לברק" ואילו איהי לא אזלה לגביה כרכושתא כתיב בה "אמרו לאיש" ולא אמרה אמרו למלך [5]

רב נחמן טוען ש"לא נאה היהירות לנשים", מה שמחזק את הטענה שחז"ל התקשו לקבל את העובדה שהיו גם נשים שהתנבאו, כיוון שלא נראה שהתנ"ך עצמו מבקר את דמותה של חולדה על יהירות. דרשנים ופרשנים מאוחרים יותר התייחסו באור חיובי לחולדה: במדרש בראשית רבתי פרשת חיי שרה, מדרש שנכתב על ידי משה הדרשן במאה ה-11, נזכרת חולדה הנביאה כאחת מכ"ב הנשים הכשרות שהיו בעולם.

רש"י[6] מביא שלחולדה הייתה לשכה סמוכה ללשכת הגזית (מושב הסנהדרין) שהייתה פתוחה כלפי חוץ וסתומה כלפי הסנהדרין מפני הצניעות. ובמקום אחר‏[7] הוא מביא שהייתה יושבת בין שני שערי חולדה שנקראו לדעתו על שמה.

הפירוש "הגהות רבי עובדיה הנביא", אף מגדיל וטוען שחולדה הייתה מלמדת את הזקנים תורה שבעל פה:

במשנה - בבית אולפנא שער יש בעזרה ששמו שער חולדה במסכת מדות (לד א) ויש שפותרים במשנה חוץ לחומה בין שתי החומות שהיא משנה לעיר [במשנה היתה לומדה התורה שבעל פה לזקנים שבדור והיא היא המשנה].[8]

קבר חולדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר מקורות תנאיים קדומים מוזכר שקבר חולדה הנביאה נמצא בתוך העיר ירושלים.‏[9]

על פי מסורת מאוחרת יותר, קברה של חולדה הנביאה נמצא בהר הזיתים. ר' משה באסולה שביקר בירושלים במאה השש עשרה כתב כך: "על ראש הר הזתים בית גדול, ושם תוך בירה יפה חולדה הנביאה בקבר של שיש. גם שם צריך לפרוע לשומר ישמעאל ליכנם ד׳ דרימי (סוג של מטבע) ולפרוע שמן להדליק, כי שם נרות תמיד". בתוספתא מסכת נגעים (ו, ב) מוזכר קברה כקבר היחיד שהיה בתחומי ירושלים, והמהרי"ט (שו"ת ב, יו"ד, לז) מבאר, שהר הזיתים היה מחוץ לתחומה של ירושלים בימי בית המקדש הראשון ולכן קברו אותה שם, ובימי בית המקדש השני, שהרחיבו את העיר ובנו את החומה במרומי הר הזיתים כדי שלא יוכלו לכבוש את העיר מכיוון זה, הוכלל קברה של חולדה בתחום העיר.

המקום המזוהה כיום עם קבר חולדה, הנמצא על הר הזיתים, ידוע בנצרות כ"קבר פלגיה", ובאסלאם כ"קבר ראבעה אלעדויה". פלגיה הייתה קדושה נוצרית שחיה במאה הרביעית, וראבעה אלעדויה הייתה מיסטיקנית סופית שחיה במאה השמינית. כלומר, קבר זה מקודש לשלוש הדתות המונותאיסטיות, וכל אחת מהן מייחסת אותו לאישה אחרת. הייחוס הנוצרי לפלגיה הוא המוקדם ביותר, ומופיע כבר במאה השישית[10]

.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מגילה יד ע"א-ע"ב.
  2. ^ סדר עולם רבה, פרק כא, מהדורת מיליקובסקי עמ' 285-286.
  3. ^ מגילה יד ע"ב.
  4. ^ מגילה יד ע"ב
  5. ^ מגילה יד ע"ב
  6. ^ דברי הימים ב פרק לד פסוק כב
  7. ^ מלכים ב פרק לד פסוק כב.
  8. ^ הג"ה דר"ע על רש"י על מלכים ב'
  9. ^ תוספתא מסכת בבא בתרא (ליברמן) פרק א: "כל הקברות מתפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא ר' עקיבא אומר אף קבר המלך וקבר הנביא מתפנין אמרו לו והלא קברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלם ולא נגע בהן אדם מעולם אמ' להן משם ראיה מחילה הייתה שם והייתה מוציאה טומאה לנחל קדרון" וגם במסכתות קטנות מסכת שמחות פרק יד הלכה י, וכן בתלמוד ירושלמי מסכת נזיר פרק ט (מ"ה, ב'), ובתוספתא מסכת נגעים (צוקרמאנדל) פרק ו
  10. ^ א' לימור, קבר פלגיה: חטא, חרטה וישועה בהר הזיתים, קתדרה 118 תשס"ו, 13 - 40.