הזליט נולד למשפחה אוניטאריאנית ממוצא אירי למחצה בקנט. אביו, שנחשב לרדיקל, ייעד אותו להיות איש דת, אך בתקופת לימודיו בקולג' התוודע הזליט לזרמי מחשבה אחרים והתרחק מהדת. אהדתו למהפכה הצרפתית וכן פגישתו עם המשוררים הרומנטיים סמואל קולרידג' וויליאם וורדסוורת' השפיעו רבות על תפיסת עולמו הפילוסופית והפוליטית. לאחר פרישתו מהקולג' חיבר ספר פילוסופיה בשם "מסה על עקרונות הפעולה האנושית" (An Essay on the Principles of Human Action), שלא נחל הצלחה. בספר הוא גיבש תפיסה שמחד מבקרת את הדגשת היתר של האינטרס העצמי בפילוסופיה של העת החדשה, ומאידך מדגישה את תפקיד הדמיון בהבניית התפיסה העצמית של הפרט ואת חשיבות הניסיון לגיבוש יחסו לאחרים. באותה תקופה התיישב הזליט בלונדון, ניסה לפתח קריירה כצייר דיוקנאות והחל להתעניין בביקורת אמנות, ספרות ותיאטרון.
החל מהעשור השני של המאה ה-19 התמסר הזליט לכתיבת מאמרי עיתונות ומסות, שעסקו בנושאים מגוונים ובמקרים רבים שילבו ביקורת תרבות, ביקורת פוליטית והתבוננות על הבטים של התרבות הפופולרית. מסותיו התפרסמו באסופות שזכו להצלחה. בין השאר, כתב הזליט את המסה "הקרב", שנחשבת לעיתים לראשית פרשנות הספורט המודרנית ולמופת של כתיבה על תרבות פופולרית. הרצאותיו על ההיסטוריה של התיאטרון והספרות בבריטניה, שיצאו לאור גם כן כאסופות של מסות, השפיעו על יוצרים כגון ג'ון קיטס, ועל הביקורת בתחומים שונים, כגון לימודי שייקספיר. נאמנותו לערכי ראשית המהפכה הצרפתית, גם בשעה שבה חלק ניכר מהעולם האינטלקטואלי בבריטניה פנה נגדה, סלידתו מאמנות מגויסת ונכונותו לבקר בחריפות גם אישים שנחשבו לידידיו, העניקו למסותיו ממד עצמאי, רדיקלי ועוקצני, שתרם לבידודו החברתי. מאפיינים כגון הדגשת החוויה האסתטית הסובייקטיבית של המבקר, תפקידם של הדמיון ושל העוצמה הפנימית ("גוסטו") הגלומה באובייקט האמנותי הקנו לכתיבתו ממד רומנטי. הזליט כתב גם ספר אוטוביוגרפי חושפני שפגע במוניטין שלו על פרשת אהבים שהותירה אותו פגוע, אסופה של דיוקנאות ספרותיים של אינטלקטואלים בני זמנו ("רוח התקופה") וארבעה כרכים על חייו של נפוליאון. כתיבתו לאורך השנים ממלאת יותר מ-20 כרכים. הוא נפטר עני ובחובות; מעמדו כמסאי חשוב הידרדר במהלך המאה ה-20, עד ששוקם בסופה ובעשורים הראשונים של המאה ה-21.
.jpg)
