רענן כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
רענן כהן
דר' רענן כהן.jpg
תאריך לידה 28 בפברואר 1941 (בן 73)
ממשלות 28, 29
כנסות 12 - 15
סיעה המערך, העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד
תפקידים בולטים

רענן כהן (נולד ב-28 בפברואר 1941) כיהן כחבר כנסת ושר מטעם מפלגת העבודה מהכנסת ה-12 עד הכנסת ה-15.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רענן כהן נולד בבגדד שבעיראק, ועלה ארצה בשנת 1951. לאחר עלייתו ארצה, גדל במעברת קסטינה ולאחר מכן, עבר לאור יהודה.

כהן התחנך בקיבוץ עין חרוד איחוד במסגרת עליית הנוער. משנת 1961 שימש במשך עשר שנים כמדריך הנוער העובד והלומד באור יהודה, יהוד, קריית אונו, גני תקווה ופרדס כץ. בתוך כך, הוציא מספר גרעיני נח"ל מאותם יישובים. בשירותו הצבאי היה קצין תנאי שירות בחטיבת שריון. כהן בוגר אוניברסיטת תל אביב, בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית, בעל תואר שני ותואר דוקטור, בהיסטוריה של המזרח התיכון. עבודת הדוקטורט שלו עסקה במיעוטים בישראל.

תושב רמת גן.

עשייה פוליטית והתקופה שאחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל את דרכו הפוליטית במפלגת העבודה וכיהן כמזכיר כללי של בית ברל וכממונה על אגף המיעוטים במפלגה. בשנת 1998 נבחר להיות מזכ"ל המפלגה. כהן כיהן כחבר הכנסת בכנסות 12, 13, 14 ו-15. בכנסת ה-13 וה-14 היה יושב ראש הקואליציה ולאחר מכן כיהן כיושב ראש האופוזיציה.

בין השנים 2002-1988 היה חבר בוועדות הכנסת הבאות: ועדת הכספים, וועדת החוץ והביטחון ויו"ר ועדת המשנה לכוח אדם בצה"ל, הוועדה לביקורת המדינה ויו"ר הוועדה לצרכנות ווועדת הכנסת. כמו כן, היה חבר הוועדה למינוי שופטים. במסגרת וועדת המשנה לכח אדם ולמשאב האנושי בצה"ל פעל רבות בטיפול בתופעת הפטורים מצה"ל שהגיעו באותה העת לכ- 20% מכלל הגברים, בטרם מועד שירותם הצבאי ועוד כ-14% אשר קיבלו פטורים בעת שירותם הצבאי. תופעה זו אף פגעה ביכולתם של אותם צעירים למצוא עבודה ולהתקדם בהמשך חייהם.

בשנת 1989 ניהל מאבק לאחר שחשף את תופעת הפטורים מצה"ל, שהגיעו באותה שנה לכ-25% מבני הנוער תוך תפיסה כי שאלת גיוס הנוער לצבא הינה בעלת חשיבות לאומית ולה השלכות רבה לצה"ל בפרט ולמדינת ישראל בכלל. כהן ראה בתפיסתו של דוד בן-גוריון כי "צה"ל הוא צבא העם" כערך עליון בהיותו כור היתוך לכלל בניו.

דיור לחיילים משוחררים- בשנת 1991 כהן מונה כיושב ראש התנועה לקליטת החייל המשוחרר וכן כיושב ראש עמותת ח.מ.ד "חיילים, משוחררים, דיור". באותה העת, לא נסתרה מעיניו כי מצוקת הדיור לזוגות צעירים הפכה לאחת המכשלות העיקריות שעמדו בפני המדינה, אשר השלכותיה העיקו ופגעו במישרין בזוגות הצעירים ובעקיפין ערערו את חוסנה החברתי של המדינה. ממדי הבעיה כה היו גדולים שרק מעורבות ממשלתית יכלה להתמודד עמה. הפרויקט נועד לחיילים משוחררים ולחיילי מילואים, ואימץ מודל אשר נתן פתרון מעשי למצוקת הדיור של הדור הצעיר. בסיסו של הפרויקט היה לאפשר רכישת דירה בהנחה משמעותית ובמסגרת זו, נבנתה שכונת "נאות יצחק" בעיר לוד ובה נמכרו מאתיים חמישים דירות ובמחירים שהיו נמוכים בעשרות אחוזים ממחיר השוק באותה העת (70 אלף דולר לדירה). לאות תודה והערכה לתמיכתו הנלהבת של מר יצחק רבין, החליט כהן לקרוא לפרויקט נאות יצחק, במקום נאות חמד. בעקבות הצלחת הפרויקט, ביקשו ראשי ערים נוספות שיוקם בשטחן פרויקט דומה אולם הצלחת הפרויקט הייתה בעוכריו שכן, על פי הוראה של שר האוצר דאז, ושר השיכון דאז, נשללה מהעמותה הזכות לפטור ממכרז וכך הופסק הפרויקט.

בשנת 2000, מונה לשר העבודה והרווחה. בממשלת האחדות הלאומית בראשות אריאל שרון מונה לשר ללא תיק והשר הממונה על רשות השידור.

הבראת הבנק לפיתוח תעשייה- כהן פרש מרצונו מן החיים הפוליטיים בחודש אוגוסט 2002, עת מונה ליושב-ראש הדירקטוריון של הבנק לפיתוח התעשייה, אשר היה מצוי באותה העת כעומד בפני קריסה. כהן הוביל את הבראת הבנק, וממצב של הפסדים כבדים מאוד, הבנק הופרט והמדינה החזירה לעצמה מעל לשני מיליארד ש"ח במקום הפסד של מיליארד ₪.

חברת שוק סיטוני לישראל- בשנת 2011 מונה ליו"ר דירקטוריון חברת "שוק סיטוני לישראל", אשר תפקידה להקים שוק סיטונאי חדש במקום זה שפעל בתל אביב עד 2006. השוק יוקם סמוך למחלף מסובים, במטרה להקטין את פערי המחירים בשיווק תוצרת חקלאית מסוג פירות וירקות ולפתור את כשל השוק בתחום.

חוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת פעילותו הפרלמנטרית יזם כהן שורה של חוקים, כאשר החשובים ביניהם היו: "החוק לקליטת חיילים משוחררים", "החוק לקיצור שירות המילואים" ו"חוק האזרחים הוותיקים":

החוק לקליטת החייל המשוחרר
התקבל בכנסת ב-19 באפריל 1994. ביום הקמת המדינה, טבע בן-גוריון את המשפט: "כל העם צבא, כל הארץ חזית". אמירה זו ליוותה את כהן לאורך השנים וכך, במשך שבע שנים, פעל נמרצות, תוך סיוע רב ממתנדבים רבים מכל רחבי הארץ, להעביר בכנסת את אחד החוקים הצודקים ביותר לטובת מיטב צעירי הארץ, אשר מחרפים נפשם למען המולדת ונושאים בנטל ההגנה על גבולותיה. החוק נועד לאפשר לחייל משוחרר להתחיל בחיים אזרחיים כשעומד לרשותו סכום מסוים שנועד בעיקר לרכישת השכלה בארץ. מטרתו של החוק הייתה למנוע ירידה של צעירים מהארץ. במסגרת חוק זה נקבע גם שצעירים שיבחרו לעבוד בענפי משק שהוגדרו כעבודה מועדפת יוכלו לזכות בסכום נוסף לשכר עבודתם. זאת ועוד, במסגרת החוק וכדי למנוע יציאת צעירים מהפריפריה הוקמה בנוסף קרן לסיוע נוסף בסכום כולל של 180 מיליון שקלים. כ-80 מיליון שקלים המיועדים למימון שנה א ללימודים במכללות בפריפריה ו- 100 המיליון הנוספים ישמשו למימון 90% כמלגה לכל חייל משוחרר שירצה ללמוד במסלול טכנאי או הנדסאי, כמובן על פי פרמטרים של מצב כלכלי שמוגדר מראש. כך לדוגמה, חייל בשירות קרבי מלא זכאי מהקרן ללימודים בסכום של 42 אש"ח עם שחרורו. עלות החוק בשנת 2012 הגיעה לשני מיליארד ש"ח לערך.
החוק לקיצור שירות המילואים
התקבל בכנסת ב-17 בדצמבר 1997. שירות המילואים במדינת ישראל היווה לאורך השנים אבן יסוד וחלק מהאתוס הלאומי. תוך כדי פעילותו של כהן, בעת בכתיבת חוק החיילים המשוחררים ומניתוח הממצאים של השירות במילואים לשנת 1992, גילה כי קיים אי שוויון רב בחלוקת נטל השירות במילואים. מבדיקה שערך התברר, כי 30% ממשרתי המילואים ביחידות קרביות בצעו כ- 80% מכלל ימי המילואים. התברר עוד כי חלק משמעותי מהמשרתים ביחידות הקרביות שרתו כ- 100 ימי מילואים בשנה, מצב זה יצר משברים וקשיים אישיים ומשפחתיים ולעתים אף גרם לאובדן מקום עבודה. תמונת המצב באותה העת התבטאה בחלוקה לא צודקת ולא שוויונית בנטל השירות. כהן נלחם בתופעה והגיש חוק מיוחד לחלוקת הנטל באופן שוויוני יותר.

הנושא עורר סערה גדולה, והיווה את אחד מהרגעים המשמעותיים ביותר עבור כהן בשירותו הציבורי. ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ואלופים אחרים, עטו במתקפה תקשורתית על פעילותו אולם כהן המשיך בדרכו והחליט להקים ועדת חקירה ממלכתית במסגרת הוועדה לביקורת המדינה שהיה חבר בה, וצה"ל החל לשתף פעולה להכנת החוק. וכך, אחרי מאבקים רבים הועבר החוק שעשה צדק רב למשרתים ביחידות הקרביות. בבסיסו, הייתה ההסכמה עם מערכת הביטחון, כי שירות המילואים לא יעלה על 21 יום לכל אזרח משרת. מהבדיקה עוד עלה, כי צה"ל גייס חיילים לשירות מילואים מבלי שהייתה לו אחריות לגבי ההוצאה הכספית הכרוכה בכך. ימי מילואים רבים, שנוצלו מבלי שהיה כל צורך או סיבה, פגעו בראש ובראשונה באנשי המילואים אך גם הביאו להוצאה כספית אדירה שפגעה בתקציב המדינה. כמו כן במסגרת החוק, סוכם בין האוצר למערכת הביטחון כי מי שיזמן את ימי המילואים יהיה חייב לשלם עבורם. החלטה זו לעצמה צמצמה משמעותית את מספר ימי המילואים הכולל באופן משמעותי ובכך הקלה הן על חיילי המילואים והן על תקציב המדינה כאשר החוק חסך לתקציב המדינה מיליארדי ש"ח בכל שנה.

חוק האזרחים הוותיקים
התקבל בכנסת ב-6 בפברואר 1998. יגאל אלון החכים ואמר: עם שאינו יודע את עברו, ההווה של דל ועתידו לוט בערפל". ידיעת העבר, התפרשה אצל כהן כדאגה לאלו שעיצבוהו, לאותם האזרחים הוותיקים שתרמו רבות להקמת המדינה. לא אחת טען כי אנו, חבים להם את אותם נכסי צאן וברזל חברתיים - הן ברוח והן בחומר. כדרכו של עולם אוכלוסייה זו מהווה את אחד המגזרים החלשים ביותר באוכלוסייה. בראייתו גרס, כי על המדינה לעשות ככל שביכולתה לסייע לאוכלוסייה זו, וזאת כחלק מהבעת הוקרתה על תרומתה ועל כן החליט להגיש את הצעת החוק לאזרחים הוותיקים: המחשבה שעמדה בבסיס חקיקת החוק הייתה שהאזרחים הוותיקים תרמו רבות להקמת המדינה ולהם חייבים אזרחי ישראל. עם זאת, לא כל האזרחים הוותיקים זכאים לקצבה, מלבד הקצבה הזעומה של המוסד לביטוח לאומי, וכתוצאה רמת חייהם נמצאה בירידה מתמדת ורבים הגיעו לפת לחם. החוק נועד להקל על האזרחים הוותיקים באמצעות מתן הטבות והנחות של עשרות אחוזים בנושאים שונים כגון: תשלומי ארנונה, אגרת טלוויזיה, מחירי תרופות ומחירי כרטיסי קולנוע ותיאטרון.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בסבך הנאמנויות הוצאת "עם עובד", תל אביב, 1990. הספר מציג את סבך הנאמנויות בו נתונים ערביי ישראל, שהם קבוצת מיעוט נבדלת במדינה שאינה רוצה להיטמע ברוב היהודי ובאותו זמן, היא מזדהה עם הערבים המוסלמים המהווים רוב במרחב של המזרח התיכון.
  • נשיקת הצבר, הוצאת "ידיעות אחרונות", תל אביב, 2002. הספר מגולל את פרשת חייו של דר' רענן כהן, שגבר על עוני ודעות קדומות והצליח, בכוחות עצמו, לרכוש השכלה גבוהה ומעמד ציבורי. זהו סיפורם של העולים מארצות ערב וייסורי קליטתם והשתלבותם במדינת ישראל, במובן מסוים, זהו סיפורה של מדינת ישראל כולה בששים השנים הראשונות לקיומה.
  • זרים בביתם, הוצאת "דיונון", אוניברסיטת תל אביב, 2006. ספר זה מבוסס על עבודת הדוקטורט של דר' רענן כהן. הספר הוא מחקר עתיר במידע אלקטורלי ופוליטי על הקהילה הערבית בישראל, המפלגות, החמולות, האישים, החברה והאוריינטציות הפוליטיות שלה מימי הקמת המדינה עד לפרסומו בשנת 2006.
  • Strangers in Their Homeland, בהוצאת Sussex Academic Press, London. מחקר בשפה האנגלית על המיעוט הערבי במדינת ישראל. מחקר מעמיק אודות משבר הזהות הלאומי – אתני בו מצויה האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל ביחסיה עם הרוב היהודי. משבר זה קשור באופן הדוק לסכסוך הישראלי – ערבי במזרח התיכון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]