שמואל בן חנניה
| לידה |
המאה ה-11 או המאה ה-12 הדלתא של הנילוס, השושלת הפאטמית  |
|---|---|
| פטירה |
1160 הדלתא של הנילוס, השושלת הפאטמית |
  | |
רבי שמואל בן חנניה הנגיד (במקורות הערביים: אבו מנצור; נפטר ב-1160) היה רב ורופא, ראש ישיבה ומנהיג הקהילה היהודית במצרים במאה ה-12.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד במצרים למשפחה מיוחסת למלכות בית דוד, סבו היה רבי נתנאל "גדול הישיבה" ואביו חנניה תואר "שר גדול, חמדת השרים והדרת הרופאים". אחיו, ר' אברהם, תואר כחסיד במעשיו והיה אף הוא רופא.
אבו מנצור היה רופאו האישי וידידו הטוב של הח'ליפה הפאטמי אל-חאפיז. הוא הנהיג את קהילת יהודי מצרים והזמין לארמונו את רבי יהודה הלוי שבעת מסעו לארץ הקודש נסע מצרימה לפגשו. לאחר פגישתם כתב ריה"ל כמה שירים המפארים ומהללים את הנגיד, במכתב שכתב לאחר ביקורו הוא מתארו בתיאורי גדולה מופלגים.
רבי יוסף סמברי בן המאה ה-17, כותב כי החיבור "מבוא התלמוד" המקוצר אשר נדפס בתלמוד הבבלי כנספח למסכת ברכות ויוחס בטעות לרבי שמואל הנגיד, נתחבר על ידי רבי שמואל בן חנניה, וכך סבורים חוקרים כמו אהרן קמינקא ומרדכי מרגליות[1]. גם לדעת שרגא אברמסון החיבור אינו של רבי שמואל הנגיד מספרד, אולם הוא סבור כי אין זה לכבודו של נגיד מצרים לחבר קיצור זה[2].
בשנותיו האחרונות היה מושא לרדיפה של יהודי בשם 'זוטא', הלה הלשין על רבי שמואל בן חנניה לפני השלטונות והביא להדחתו ממשרתו כנגיד יהודי מצרים, זוטא תפס את מקומו לתקופה קצרה והשתמש בשם המכובד יותר "שר שלום", אך לאחר ששים וששה ימים הודח ממשרתו ורבי שמואל הוחזר אליה. לאחר פטירתו ב-1160 נותרה משרת הנגיד לא מאוישת עד עליית צלאח א-דין לשלטון, אז חכר שר שלום (זוטא) את המשרה שכללה סמכויות רחבות כמו גביית מיסים בתוך הקהילה היהודית. עם הגעת הרמב"ם למצרים ב-1165 פעל להדחת זוטא מן המשרה, הוא עצמו סירב לכהן בתפקיד באופן רשמי והמשרה נותרה שוב בלתי מאוישת עד למינוי רבי אברהם בן הרמב"ם לנגיד מצרים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- י"ל מימון, הנגידות בישראל, ירושלים תרפ"ג, פרקים שביעי ושמיני.
- שמחה אסף, באהלי יעקב: פרקים מחיי התרבות של היהודים בימי הביניים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ג, עמ' 89
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מרדכי מרגליות, מבוא התלמוד המיוחס לנגיד אינו לו
- ^ שרגא אברמסון, מתורתו של רב שמואל הנגיד מספרד, סיני ק'-א', ירושלים תשס"א, עמ' כ"ג
| הנגידים (ראשי היהודים) במצרים | ||
|---|---|---|
| לפני הגעתו של הרמב"ם | רבי פלטיאל • רבי יהודה בן סעדיה • רבי מבורך בן סעדיה • רבי משה בן מבורך • רבי שמואל בן חנניה • זוטא | |
| בתקופת הרמב"ם וצאצאיו | הרמב"ם • רבי אברהם בן הרמב"ם • רבי חננאל בן שמואל • רבי דוד מימוני • רבי אברהם מימוני • רבי יהושע מימוני • רבי דוד מימוני (השני) | |
| לאחר תקופת צאצאי הרמב"ם | רבי עמרם • רבי שמעון • רבי יוסף • רבי שלמה בן יוסף • רבי נתן הכהן שולאל • רבי יצחק הכהן שולאל | |
