יום טוב סמיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יום טוב סמיה
Yom-Tov Samia.jpg
תאריך לידה 18 ביוני 1954 (בן 63)
מקום לידה פרדסיה ישראלישראל  ישראל
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות אוגוסט 1972 - ינואר 2001
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
האינתיפאדה השנייה
מבצע עופרת יצוקה
מבצע עמוד ענן
מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל משותף בקבוצת ברן, מנכ״ל ונשיא IC Green Energy במסגרת החברה לישראל

יום טוב סמיה (נולד ב-18 ביוני 1954) הוא אלוף במילואים בצה"ל, ששימש בתפקידו הסדיר האחרון כמפקד פיקוד הדרום. בשירות המילואים הוא משמש, החל מפברואר 2006, כסגן מפקד פיקוד הדרום בשעת חירום.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמיה נולד בפרדסיה, גדל והתחנך בנתניה, וכיום מתגורר ברמת אביב מערב בתל אביב. הוא גרוש ואב לארבעה.

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמיה התגייס לצה"ל באוגוסט 1972, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 202. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. במלחמת יום הכיפורים לחם בחזית הדרום והשתתף בקרב ואדי מבעוק. לאחר המלחמה יצא לקורס קציני חי"ר. בתפקידו הראשון כקצין שימש כמפקד מחלקה בצנחנים בגדוד 202 ולחם במלחמת ההתשה במובלעת הסורית. לאחר מכן המשיך ושימש בתפקידי פיקוד בחטיבה, בין היתר שימש כמפקד פלוגת מאי 1976 של גדוד 202, קצין המבצעים החטיבתי, סגן מפקד גדוד וקצין האג"ם של החטיבה בלבנון, בין היתר במבצע איש דמים, מבצע מנורה ומבצע מוביל[1].

בתקופת מבצע שלום הגליל היה מפקד גדוד 931 של הנח"ל. ב-10 ביוני 1982 הותקף הגדוד, עקב טעות בזיהוי, על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי, ו-24 חיילים נהרגו (מהם 13 מחיילי הגדוד) ולמעלה ממאה חיילים נפצעו (מהם 60 מגדוד 931). סמיה התעקש להחזיר לפעולה את החיילים הנותרים בו ביום, בטיעון שיציאה מיידית לפעולה תמנע היווצרות טראומה. לאור הצלחת הפעולה היה סמיה מועמד לצל"ש, אך הוא התנה את קבלת הצל"ש בכך שכל חיילי הגדוד יקבלו צל"ש, ולאחר שהדרישה נדחתה, ויתר סמיה גם על הצל"ש. לאחר המלחמה שב לחטיבת הצנחנים ומונה למפקד בא"ח צנחנים, ולאחר מכן למפקד גדוד 202 של הצנחנים.

לאחר מלחמת לבנון שימש סמיה בשנת 1985 כמפקד גדוד גפן[2]. לאחר מכן פיקד סמיה על מרכז החי"ר בצאלים, בפברואר 1987 מונה למפקד עוצבת שועלי מרום, חטיבת צנחנים במילואים[3], ובשנת 1988 מונה למפקד חטיבת גבעתי. כמפקד החטיבה הוביל את לוחמי החטיבה בלחימה בדרום לבנון וטבע את האמרה- "קשה אבל הוגן", קרי ניהול אימונים תובעניים מחד וטיפול הוגן וקשוב בלוחמי וחיילי החטיבה[4]. ביולי 1990 מונה שוב למפקד עוצבת שועלי מרום, במקביל עבר השתלמות במכללה לביטחון לאומי עבר הסבה לשריון, ובשנת 1991 הועלה לדרגת תא"ל.

סמיה פיקד על אוגדת עזה מספטמבר 1991 עד דצמבר 1993, תקופה בה האינתיפאדה הראשונה ברצועת עזה הפכה לחמושה, בעיקר בהובלת החמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. סמיה הפך את יחידת שמשון ליחידה מעולה שלחמה באופן גלוי ובאופן סמוי (מסתערבים) במבצעים איכותיים ונקודתיים שבחלקן הוא עצמו הוביל את הכוחות ופיקד על הכוחות. סמיה שקד על המצאת טכניקות לחימה שהבולטת שבהן נקראת "סיר לחץ" אשר אומצה על ידי צה"ל והוכנסה לתורת הלחימה כנגד טרור אורבני[5].

לאחר התקופה כמפקד אוגדת עזה סמיה צורף כחבר בצוות המשא ומתן הביטחוני עם הפלסטינים בשיחות טאבה וקהיר. עם חתימת ההסכם הקים את מערך הקישור המשותף JSCC עם כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית. במקביל שרת כמפקד אוגדה משוריינת בפיקוד המרכז וסייע למפקד הפיקוד בגיבוש ההבנות הביטחוניות עם הרשות הפלסטנאית ביהודה ושומרון. לאחר מכן כיהן כמפקד עוצבת הגליל, שהייתה אחראית בזמנה על מוצבי דרום לבנון[6]. בעת שפיקד על האוגדה אירע אסון המסוקים וסמיה פיקד, יחד עם מפקד פיקוד הצפון על פעולות החילוץ והפינוי[7].

בספטמבר 1997, בגיל 43, הועלה לדרגת אלוף ומונה לתפקיד מפקד פיקוד הדרום. בתקופת כהונתו פרצה האינתיפאדה השנייה, וסמיה הקים מערך של ביצורים ומגדלי פילבוקס להגנה על כוחות צה"ל. תחקיר שניהל סמיה בנוגע לפרשת מוחמד א-דורה, קבע שא-דורה לא נהרג מאש צה"ל אלא מאש פלסטינית. בנוסף הנהיג סמיה פעולות חישוף ברצועת עזה וסביב ציר פילדלפי כדי להקטין את מארבי הירי והנ"ט מצד המחבלים הפלסטינים[8].

בינואר 2001 פרש משירות צבאי.

בתחילת 2006 (כחצי שנה לפני מלחמת לבנון השנייה) חזר סמיה לשירות מילואים בתפקיד סגן מפקד פיקוד הדרום, תפקיד אותו הוא מבצע עד היום בהתנדבות. במסגרת תפקיד זה לקח חלק במבצעים עופרת יצוקה[9], עמוד ענן וצוק איתן.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמיה סיים לימודי תואר ראשון BA כללי באוניברסיטת תל אביב, תואר שני MA במדע המדינה וביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה והמכללה לביטחון לאומי וכן הוא בעל תואר שלישי, דוקטור למדע המדינה וסוציולוגיה ארגונית[10]. עבודת הדוקטורט שאושרה ב-2004 הייתה בנושא "האקלים הארגוני בקבוצה הבסיסית בארגון והשפעתו על תרבות הארגון ומטרותיו", באוניברסיטת חיפה.

פעילותו מחוץ לצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקיד הראשון בו כיהן סמיה באזרחות היה מנכ"ל משותף בקבוצת ברן. לאחר שלוש שנים החליט סמיה לפרוש לצורך הקמת עסק עצמאי בתחומי הנדל"ן וכן ייעוץ אסטרטגי.

בנוסף כיהן סמיה לאחר פרישתו מהצבא במספר תפקידים ציבוריים, בין היתר כיו"ר המועצה להסדר ההימורים בהתנדבות במשך 3 שנים, תקופה בה הוכפלה כמות התמיכה בספורט בישראל תודות להתייעלות אותה הנהיג במועצה אשר חסכה כ- 180 מיליון שקלים בהוצאות תפעול המועצה בשנת הפעילות הראשונה. וכן תודות לדחיפתו להכנסת ה-"ווינר" אשר הביא להכפלת ההכנסות של המועצה ונגס בהימורים הבלתי חוקיים בתחום. סמיה, יזם את "פרויקט העשור" שעיקרו הקמת 10 מתקני ספורט ואצטדיונים מהם נהנה הספורט בישראל כיום- אצטדיוני הכדורגל בפתח תקווה, נתניה, חיפה, באר שבע ושיפוץ טדי בירושלים ובלומפילד בתל אביב, בריכה אולימפית במכון ווינגייט, שיפוץ היכל הכדורסל ביד אליהו, הקמת הארנה לכדורסל בירושלים, השלמת מתקן הספורט האולימפי בהדר יוסף ועוד.

במקביל כיהן סמיה כנשיא חברת ייעוץ בתחומי הניהול והיזמות העסקית. החל מסוף 2005 מכהן סמיה כמנהל חטיבת האנרגיה של החברה לישראל, ובינואר 2007 הקים במסגרת זו (החברה לישראל הנשלטת על ידי עידן עופר) את חברת IC GREEN ENERGY, המהווה זרוע של החברה לישראל, שעיקר פעילותה באנרגיה סולארית ובייצור דלקים ביולוגיים המתבססים על חומרי גלם שאינם משוק המזון. חברות הבת של החברה אשר סמיה מכהן בן כיו"ר הדירקטוריון הן: HelioFocus-Israel, Primus Green Energy- USA, Petrotech- Germany, IC-Green Projects - Israel. בעקבות התעמקותו בניהול בינ"ל של חברות העוסקות באנרגיה ירוקה וחלופית סמיה משתתף ומרצה בכנסים בינ"ל.

ביוני 2015 חזר סמיה לעסקים פרטיים במסגרת חברה שבבעלותו, אותה מנהל בנו יגל סמיה. במקביל, סמיה מרצה באקדמיה - בינתחומי הרצליה, מכללה אקדמית נתניה ובית ברל וכן, בכנסים וסדנאות מנהיגות למנהלים וועדי עובדים. סמיה מופיע לעתים בתקשורת כפרשן צבאיערוצים שונים), כותב טורים ומאמרי דעה, והופיע כשופט אורח בתוכנית המציאות של ערוץ 2, "דרוש מנהיג".

באוקטובר 2008 יצא לאור ספר הביכורים שלו "מיחידים ליחידה", המבוסס על מחקר עבודת הדוקטורט שלו. הספר יצא לאור בעברית מערכות של משרד הביטחון.

באוגוסט 2014 יצא לאור ספרו השני "מנהיגות ברגעים של אמת" בשפה העברית, בהוצאת קונטנטו דה סמריק הוצאת ספרים בינ"ל.

בינואר 2016, יצא לאור אותו ספר באנגלית Leadership in Moments of Truth והושק בארצות הברית, בין השאר בווסט פוינט, האקדמיה לקצונה האמריקאית, בבוסטון, בניו-יורק ועוד.

החל מיוני 2015, שב סמיה לפעילות יזמית פרטית במסגרת החברה המשפחתית שלו, ובמקביל כמרצה מן המניין באקדמיה בתחומי מנהיגות עסקית, סוציולוגיה ארגונית וקיימות.

בינואר 2017 החליט להתפקד למפלגת העבודה.

פעילות התנדבותית למען הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקים ב-1990 יחד עם קצינים נוספים מחטיבת גבעתי את עמותת "משפחת גבעתי" המטפלת במשפחות השכולות של החטיבה. מפעל חיים שלו המתקיים כבר 26 שנים עם מוטו מרכזי "להסיט 4 ימי אבל בשנה לימים של שמחה וחיבוק הדדי"

מ- 2010 מכהן כנשיא חוג הידידים של עמותת "זיו-נעורים" המטפחת בני ובנות נוער בסיכון בדרך של חניכה על כלי שיט ופיתוח האחריות האישית שלהם לאזרחות טובה יותר.

מ- 2003 - מכהן כראש צוות ההיגוי של קרן יוסי לפר (גיבור ישראל ממלחמת ששת הימים) המעניקה מלגות לסטודנטים בתחומי הזנת בעלי חיים, חקלאות וכדומה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יום טוב סמיה, "מיחידים ליחידה", הוצאת משרד הביטחון, 2008, עמוד 9.
  2. ^ יום טוב סמיה, "מיחידים ליחידה", הוצאת משרד הביטחון, 2008, עמודים 9-11.
  3. ^ יום טוב סמיה, "מיחידים ליחידה", הוצאת משרד הביטחון, 2008, עמוד 11.
  4. ^ אל"ם יום טוב סמיה, מתוך האתר הרשמי של חטיבת גבעתי.
  5. ^ עמרי אסנהיים, מסתערבי שמשון, מעריב, ‏ 16.09.2004, כפי שהועלה באתר "יחידה".
  6. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 174.
  7. ^ דנה רוסו, ‏14 שנים לאסון המסוקים: זוכרים ומיישמים, באתר צה"ל, 6 בפברואר 2011.
  8. ^ עפר שלח ורביב דרוקר, "בומרנג", הוצאת כתר, 2005, עמוד 32.
  9. ^ נועה הורוויץ וירדן וינטר, שנה עזה, במחנה, ‏ 16.09.2009.
  10. ^ שישבת עם אלוף במיל יום טוב סמיה, ידיעות אחרונות, מוסף ממון, 07/10/2011, עמ' 15.