לדלג לתוכן

ג'ון ר. ויין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון רוברט ויין
John Robert Vane
לידה 29 במרץ 1927
Wythall, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בנובמבר 2004 (בגיל 77)
Princess Royal University Hospital, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פרמקולוגיה
מקום מגורים בריטניה
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט ג'ופרי ס. דוז עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט סלבדור מונקדה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
תרומות עיקריות
גילה את דרך פעולתו של האספירין.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סר ג'ון רוברט וייןאנגלית: John Robert Vane‏; 29 במרץ 192719 בנובמבר 2004) היה רוקח יהודי אנגלי, שזכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1982 (יחד עם בנט סמואלסון וסונה ברגסטרם) "על גילוייהם לגבי פרוסטגלנדינים". קיבל את המדליה המלכותית בשנת 1989.

למרות חשיבותו הכימית הגדולה ושלל השפעותיו על גוף האדם, דרך פעולתו של האספירין בגוף פוענחה רק בשנת 1970 על ידי ג'ון ר. ויין שגילה, במחקר שזיכה אותו בפרס נובל ובתואר אבירות, שהאספירין "מעניק" את קבוצת האצטיל שלו לאנזים הנקרא ציקלואוקסיגנאז (COX). דבר זה מדכא לחלוטין את פעילותו של האנזים, והיא - ייצור פרוסטגלנדינים ותרומבוקסאנים בגוף.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויין נולד בווסטרשייר שבאנגליה ב-1927 למאוריס ויין, בן למשפחת מהגרים יהודים מרוסיה, ולפרנסיס ויין, ממשפחת חקלאים מקומית[1]. החל ללמוד כימיה באוניברסיטת בירמינגהם וקיבל תואר ראשון בפרמקולוגיה באוניברסיטת אוקספורד, שם קיבל גם תואר דוקטור בשנת 1953. לימד זמן קצר באוניברסיטת ייל וחזר לפוסט דוקטורט באוניברסיטת לונדון.

ויין לימד באוניברסיטת לונדון במשך כ-18 שנים, שם חקר את דרך פעולתם של האספירין והפרוסטגלנדין, באמצעות ניסויים בבעלי חיים[2], מחקר שזיכה אותו אחר כך בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1982 (יחד עם בנט סמואלסון וסונה ברגסטרם) "על גילוייהם לגבי פרוסטגלנדינים".

החל מ-1973 שימש כמנהל המחקר של קרן ולקם, שם גילה את הפרוסטאצילין(Prostacyclin).

ב-1985 חזר לאקדמיה להמשך מחקר.

ויין התחתן עם אליזבת דפנה פייג' ב-1948 והיו להם 2 בנות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ לפי ראיון שפורסם ב- Candid Science II, by István Hargittai (Imperial College Press, London, 2002, p. 562).
  2. ^ מחקרו של ויין בוצע על בעלי חיים