ברט זקמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברט זקמן
Bert Sakmann
Sakmann.jpg
לידה 12 ביוני 1942 (בן 79)
שטוטגרט, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Moritz Helmstädter עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות (4 ביוני 1996)
  • The Paton Lecture (2016)
  • הרצאת הודג'קין-האקסלי-כץ (2002)
  • פרס רלף ג'רארד (1991)
  • פרס ארנסט הלמוט ויטס (1990)
  • פרס ו' אלדן ספנסר (1983)
  • Baden-Wuerttemberg Research Award (1991)
  • פרס לייבניץ (1987)
  • קרן פלדברג (1979)
  • פרס אדולף פיק (1984)
  • פרס לואיסה גרוס הורוויץ (1986)
  • פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1991)
  • מדליית קארוס (1991)
  • פרס קרן גיירדנר הבינלאומי (1989)
  • פרס הארווי (1991)
  • חבר זר של החברה המלכותית
  • מסדר ההצטיינות של באדן-וירטמברג
  • פרס לואי-ז'נטה לרפואה עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
פיתוח שיטות המדגימות כי תעלות יונים קיימות בכל קרומי התא ומאפשרות לימוד תכונותיהם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ברט זקמןגרמנית: Bert Sakmann; נולד ב-12 ביוני 1942) הוא פיזיולוג תאים גרמני. הוא חלק את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם ארווין נהר, בשנת 1991, על פיתוח שיטות המדגימות כי תעלות יונים קיימות בכל קרומי התא ומאפשרות לימוד תכונותיהם.[1] ברט זקמן היה פרופסור באוניברסיטת היידלברג והוא חבר מדעי אמריטוס במכון מקס פלאנק למחקר רפואי בהיידלברג, גרמניה. מאז 2008 הוא מוביל קבוצת מחקר אמריטוס במכון מקס פלנק לנוירוביולוגיה.[2][3][4]

חיים וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זקמן נולד בשטוטגרט, בנם של אנמרי (לבית שייפר), פיזיותרפיסטית, וברטולד זקמן, מנהל תיאטרון.[5]

זקמן נרשם לפולקסשול בלינדאו וסיים את הגימנסיה ווגנבורג בשטוטגרט בשנת 1961. הוא למד רפואה משנת 1967 ואילך בטיבינגן, פרייבורג, ברלין, פריז ומינכן. לאחר שסיים את בחינות הרפואה שלו באוניברסיטת לודוויג-מקסימיליאנס במינכן, הוא הפך לעוזר רפואי בשנת 1968 באוניברסיטת מינכן, בעודו עובד כעוזר מדעי (וויסנשפטליכר אסיסטאנט) במכון מקס-פלאנק לפסיכיאטריה במינכן, במחלקה הנוירופיזיולוגית של אוטו דטלב קרויצפלדט. בשנת 1971 עבר ליוניברסיטי קולג' לונדון, שם עבד במחלקה לביופיזיקה בניהולו של ברנרד כץ. בשנת 1974 סיים את עבודת הדוקטורט שלו, תחת הכותרת "Elektrophysiologie der neuralen Helladaptation in der Katzenretina" ("אלקטרופיזיולוגיה של התאמת אור עצבי ברשתית החתול") בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת גטינגן.[2]

לאחר מכן (עדיין בשנת 1974) שב זקמן למעבדתו של אוטו קרויצפלדט, שעבר בינתיים למכון מקס פלאנק לכימיה ביופיזית בגטינגן. זקמן הצטרף לקבוצת הביולוגיה הממברנתית בשנת 1979.

בשנת 1990 קיבל תפקיד בפקולטה לרפואה למדעי הטבע באוניברסיטת היידלברג. שנה לאחר מכן הוא הפך לפרופסור מן המניין באוניברסיטה בפקולטה לביולוגיה בהיידלברג.

בשנת 1991 חלק זקמן את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם ארווין נהר. זקמן תרם חלק מכספי הפרס להקמת מפעל פרסים לכבודו של זוכה פרס נובל הבריטי סיר ברנרד כץ, שהיה מייסד תחום החקר החוץ תאי של התמסורת העצבית. הפרס ניתן לסירוגין למדענים צעירים בתחום מדעי העצב מגרמניה וישראל.[6]

פרס ברנרד כץ נוסד ב-1991 בידי פרופ' ברט זקמן שזכה בפרס נובל לרפואה באותה השנה ביחד עם ארווין נהר על הישגיהם בתחום תעלות היונים בקרום התא.

ב־2 ביוני 2009 הודיע פיטר גרוס, נשיא אגודת מקס פלאנק כי זקמן ישמש כמנהל המדעי של מכון מקס פלנק פלורידה, מתקן המחקר הביו-רפואי של הארגון באוניברסיטת פלורידה אטלנטיק ביופיטר, פלורידה.

זקמן הוא המייסד של חברת ברט-זקמן-סטיפטונג.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1986 הוענק לו ולארווין נהר פרס לואיזה גרוס הורביץ מאוניברסיטת קולומביה. בשנת 1987 הוא קיבל את פרס לייבניץ של דויטשה פורשונגסגמיינשאפט, שהוא הכבוד הגבוה ביותר שהוענק במחקר הגרמני. בשנת 1991 הוא קיבל את פרס ראלף וו. ג'רארד במדעי המוח, את פרס הארווי ואת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה יחד עם נרה, איתו עבד בגטינגן.[2] הוא נבחר כחבר זר בחברה המלכותית (ForMemRS) בשנת 1994. ביוני 2009 קיבל זקמן תואר דוקטור לשם כבוד, בעצרת החגיגית של המושב ה-72 של חבר הנאמנים באוניברסיטה העברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברט זקמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hamill, O. P.; Marty, A.; Neher, E.; Sakmann, B.; Sigworth, F. J. (1981). "Improved patch-clamp techniques for high-resolution current recording from cells and cell-free membrane patches". Pflügers Archiv: European Journal of Physiology 391 (2): 85–100. PMID 6270629. doi:10.1007/BF00656997. 
  2. ^ 1 2 3 "Nobel autobiography". אורכב מ-המקור ב-15 December 2010. 
  3. ^ Betz, W.; Sakmann, B. (1971). ""Disjunction" of frog neuromuscular synapses by treatment with proteolytic enzymes". Nature New Biology 232 (29): 94–95. PMID 4328253. doi:10.1038/newbio232094a0. 
  4. ^ Betz, W.; Sakmann, B. (1973). "Effects of proteolytic enzymes on function and structure of frog neuromuscular junctions". The Journal of Physiology 230 (3): 673–688. PMC 1350622. PMID 4352108. doi:10.1113/jphysiol.1973.sp010211. 
  5. ^ "Bert Sakmann – Biographical, The Nobel Prize in Physiology or Medicine 1991". NobelPrize.org. Nobel Media AB. בדיקה אחרונה ב-15 בדצמבר 2019. 
  6. ^ שלמה פיוטרקובסקי, ד"ר אינה סלוצקי מאוניברסיטת תל אביב זכתה בפרס ברנרד כץ. הרצאת הזכייה תעסוק במחלת האלצהיימר., באתר ערוץ 7