ארוויד קרלסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארוויד קרלסון, 2011

ארוויד קרלסוןאנגלית: Arvid Carlsson; נולד ב-25 בינואר 1923) הוא מדען שוודי הידוע בעיקר בזכות גילוי יכולת ההולכה העצבית של הדופמין, והשפעתה על מחלת הפרקינסון. זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2000, יחד עם פול גרינגרד ואריק קנדל, על עבודתם ומחקריהם בנושא הדופמין. כמו כן זכה קרלסון בפרסים נוספים כגון פרס וולף, פרס יפן, פרס אנטוניו פלטרינלי (Antonio Feltrinelli Prize) ועוד רבים נוספים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארוויד קרלסון נולד באופסלה, שוודיה בשנת 1923. הוא גדל במשפחה משכילה מהמעמד הבינוני שעודדה השכלה אקדמית - אביו, גוטפריד קרלסון, כיהן כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת לונד שבשוודיה ואמו הייתה בעלת תואר מוסמך באומנות. הוא גדל עם שני אחים ואחות, אשר למדו גם הם תחומים שונים באוניברסיטה. קרלסון הצטיין בבית הספר בו למד, והחל ללמוד רפואה באוניברסיטת לונד בשנת 1941. בשנת 1944, השנה השלישית ללימודיו והשנה הראשונה להתמחותו הקלינית, קרלסון השתתף בבדיקת מצבם של אסירים ששהו במחנות ריכוז נאציים. האסירים שוחררו למען מטרה זו על ידי פולקה ברנדוט – בן למשפחת המלוכה השוודית, אשר הציל את חייהם בפעולה זו. לימודיו של קרלסון נקטעו כאשר גויס לצבא השוודי במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 1951, קיבל קרלסון תואר דוקטור מטעם אוניברסיטת לונד ומונה בה לפרופסור, ובשנת 1959 מונה גם לפרופסור באוניברסיטת גטבורג שבשוודיה.[1]

חידושים במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב הדופמין

במהלך מחקריו, גילה ארוויד קרלסון כי הדופמין אינו רק - כפי שחשבו אז - חומר המוצא של הורמון הקרוי נורפירפרין (norepinephrine), אלא גם מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטור) הקשור בפעילויות רבות המתבצעות במוח, בעיקר באזורים הקשורים בתנועה. הוא פיתח שיטה למדידת כמות הדופמין הנמצא בתאי המוח, והשתמש בה כדי לבדוק את כמויות הדופמין המצויות במוחם של חולים במחלות שונות.[2]

גילוי הגורמים לתסמיני מחלת הפרקינסון והדרכים להקלתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניסוי שערך, נתן קרלסון לבעלי חיים את התרופה רסרפין (Reserpine, מעין תרכובת אורגנית המדכאת את פעילותו של הדופמין). הוא הראה כי עקב דיכוי הדופמין שנוצר, בעלי החיים איבדו שליטה על תנועותיהם- ממש כפי שקורה לחולים במחלת הפרקינסון; ויותר מכך, על ידי מתן אל-דופא (L-DOPA, תרכובת המשמשת כיצרנית דופמין) לאותם בעלי חיים, הוכיח קרלסון שניתן להקל על

הסימפטומים של המחלה, ואף לטפל בה כאשר היא עוד מצויה בשלביה ההתחלתיים.[3]

מסלולי דופמין במוח

עד היום, האל-דופא היא הבסיס התרופתי השכיח ביותר לטיפול במחלת הפרקינסון.[4]

פריצת הדרך בטיפול במחלות הסכיזופרניה והדיכאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצף מחקרים נוספים שערך אשר עסקו בהפרת מאזן הדופמין במוח, עלה כי מחלת הסכיזופרניה נגרמת מעודף דופמין באזורים מסוימים במוח וכי ניתן לטפל במחלה ובתופעותיה על ידי תרופות מדכאות או נוגדות דופמין. טיפול מסוג זה היה חדשני לחלוטין ופתח את הדרך לטיפולים נוספים במחלה. כמו כן תרם קרלסון רבות לפיתוח תרופות ממשפחת ה-SSRI המקלות על תסמיני מחלות דיכאוניות.[2]

ההתנגדות להפלרת מי שתייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרלסון מתנגד להפלרת מי שתייה, כיוון שלטענתו תרופות צריכות להינתן לבני אדם על פי צורכיהם האישיים ועל פי בחירתם, ולא לכלל הציבור ללא הבחנה. הוא השתתף בדיון בשוודיה, בו העלה את הנושא ואת התנגדותו, מטעמים אתיים, לחוקיות ההפלרה.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארוויד קרלסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Arvid Carlsson –Biographical, האתר הרשמי של פרס נובל
  2. ^ 2.0 2.1 המוליכים העצביים, תלת - אתר תומך למידה של האוניברסיטה העברית
  3. ^ ארוויד קרלסון, A Half-Century of Neurotransmitter Research: Impact on neurology and Psychiatry, Nobel Lecture
  4. ^ פרקינסון - מידע
  5. ^ 2000 Nobel Prize Winner in Medicine Opposes Fluoridation