לדלג לתוכן

סנטיאגו רמון אי קחאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סנטיאגו רמון אי קחאל
Santiago Ramón y Cajal
לידה 1 במאי 1852
Petilla de Aragón, נווארה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 באוקטובר 1934 (בגיל 82)
מדריד, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Santiago Ramón y Cajal עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטולוגיה ו-פיזיולוגיה
מקום מגורים ספרד
מקום קבורה בית הקברות דה לה אלמודנה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת סרגוסה (1873)
  • האוניברסיטה המרכזית
  • Colegio Escuelas Pías of Jaca עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט Aureliano Maestre de San Juan עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Blas Cabrera Felipe עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1906)
  • חבר זר של החברה המלכותית (25 במרץ 1909)
  • Dearest Son of Zaragoza province (1900)
  • מדליית אצ'גרי (1922)
  • הרצאת קרוניאן (1894)
  • הצלב הגדול של המסדר האזרחי של אלפונסו XII (1902)
  • אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה (1915)
  • מדליית פלוס אולטרה (1926)
  • מדליית הלמהולץ (1904)
  • הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (פברואר 1901) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג סילווריה פאניינאס (19 ביולי 187923 באוגוסט 1930) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חקר המבנה המיקרוסקופי של המוח
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סנטיאגו רמון אי קחאלספרדית: Santiago Ramón y Cajal;‏ 1 במאי 185217 באוקטובר 1934) היה רופא היסטולוג, פיזיולוג ופתולוג ספרדי, זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה לשנת 1906. מחקריו החלוציים במבנה המיקרוסקופי של המוח היו מקוריים ורבי השפעה, והוא נחשב בעיני רבים לחוקר המוח הגדול בכל הזמנים.[1]

תולדות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמון אי קחאל נולד לחוסטו רמון-קסאסוס ואנטוניה קחאל בפטיליה דה אראגון, שבחבל נווארה, ספרד. רמון-אי-קחאל היה ילד מרדני ועבר בתי ספר רבים בעקבות התנהגות לא נאותה, ואף נכלא בגיל 11 כאשר הרס את שער העיירה באמצעות תותח שהכין בביתו. הוא היה צייר נלהב, ובתקופה מסוימת שימש גם סנדלר וספר. את לימודיו הגבוהים החל בבית הספר לרפואה בסרגוסה וסיים אותם ב-1873.

לאחר מיונים קפדניים נבחר לשרת כקצין רפואי בצבא הספרדי. הוא השתתף במשלחת לקובה בשנים 1874–1875, שם נתקל לראשונה במלריה ובשחפת. לאחר שחזר לספרד, התחתן עם סילווריה פאניינאס-גרסיה ב-1879, ולזוג נולדו ארבע בנות ושלושה בנים. רמון-אי-קחאל מונה לפרופסור בולנסיה ב-1881, וב-1883 קיבל את תואר הדוקטור לרפואה במדריד. לאחר מכן זכה בתוארי פרופסורה בברצלונה ובמדריד. הוא היה מנהל המוזיאון של סרגוסה בשנת 1879, המנהל של המוסד הלאומי להיגיינה (1899), ומייסד המעבדה למחקרים ביולוגיים (1922; שמה שונה לאחר מכן למוסד קחאל).

רמון אי קחאל מת במדריד בשנת 1934 ונטמן בבית הקברות דה לה אלמודנה.

פעילותו המקצועית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרו המפורסם ביותר של קחאל היה על המבנה של מערכת העצבים המרכזית. קחאל השתמש בשיטות צביעה היסטולוגיות שפותחו על ידי המדען בן זמנו, קמילו גולג'י. גולג'י מצא כי בצביעה של רקמות מוח בחומצת כסף כרומטית, רק מספר קטן של נוירונים נצבעו בצבע כהה. תגלית זו סייעה לקחאל לגלות את פרטי המבנה של נוירון בודד, והובילה אותו למסקנה שרקמת המוח בנויה מיחידות נפרדות, תאים אוטונומיים, ולא מרשת של נוירונים מחוברים. קחאל סיפק בזאת את ההוכחה המרכזית לדוקטרינת הנוירון. נוסף על כך, הוא הציג תיאור מפורט (בתוספת איורים) של סוגים שונים של תאי עצב ושל הַקשרים ביניהם. איוריו המרהיבים והמדויקים להפליא, משמשים עד היום למטרות לימודיות.

ב 1984 הוזמן קחאל לשאת הרצאה לפני החברה המלכותית בלונדון, והמארח שלו היה צ'ארלס שרינגטון, פיזיולוג ומי שעתיד לנסח עקרונות בסיסיים בפעולת מערכת העצבים המרכזית. שניהם יכתבו לאחר שנים על הביקור הזה, בעיקר מרתק התיאור של שרינגטון, המספר איך הפך קחאל באחת את חדר האורחים בביתו למעבדה כשהעמיד את המיקרוסקופ שלו על שולחן קטן ופרש את לוחות הזכוכית עם תכשיריו על כל משטח פנוי. הוא, שרינגטון, פיזיולוג העוסק באופן פעולתן של רקמות חיות, מקשיב לתיאוריו של קחאל הרוכן מעל המיקרוסקופ. "תוך כדי תיאור התמונה הנגלית לו מתחת למיקרוסקופ הוא דיבר כהרגלו כאילו צפה באירוע חי. זה היה בולט במיוחד לאור העובדה שתחת עדשת המיקרוסקופ היו פיסות של ריקמה מתה, מקובעת, מטופלת בגסות.."[2]

מחקרו פורסם ב-1889, וב-1906 הוא זיכה את קחאל ואת גולג'י בפרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה. רמון אי קחאל קיבל אותות הוקרה רבים, ובהם: תואר דוקטור של כבוד לרפואה באוניברסיטת קיימברידג', אוניברסיטת וויסבורג ואוניברסיטת קלארק.

הוא פרסם יותר ממאה מאמרים מדעיים בצרפתית, בספרדית ובגרמנית. עם הבולטים שבהם נמנו: חוקים והצעות למחקרים מדעיים, התנוונות והתחדשות של מערכת העצבים, יסודות ההיסטולוגיה, ורעיונות חדשים על האנטומיה של מרכזי עצבים. לצדם פרסם סדרה של חמישה ספרי מדע בדיוני בשם "סיפורי חופשה" תחת השם "דוקטור בקטריה".

גלריית איורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אתר למנויים בלבד דני בר-און, חשבנו שהנוירונים אחראים לכל התהליכים החשובים במוח. ייתכן שלגמרי טעינו?, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2024
  2. ^ John C. Eccles and William C. Gibson, Sherrington: His life and thought., Berlin: Springer-Verlag, 1979