קטלין קריקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קטלין קריקו
Katalin Kariko light corrected.jpeg
לידה 17 בינואר 1955 (בת 66)
סולנוק, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי mRNA עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים קישויסאלאש עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • פרס סצ'ני (2021)
  • פרס נסיכת אסטוריאס למחקר טכני ומדעי (2021)
  • פרס פריצת דרך במדעי החיים (2021)
  • מדליית וילהלם אקסנר (2021)
  • For Human Dignity Award (2021)
  • פרס פאול ארליך ולודוויג דרמשטדטר (2022) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים סוזן פרנסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קטלין קריקוהונגרית: Katalin Karikó; נולדה ב-17 בינואר 1955) היא ביוכימאית הונגרית, המתמחה במנגנונים המתווכים על ידי RNA. במחקר פיתחה תרגום mRNA אין ויטרו לצורך תרפיית חלבונים. היא המקימה השותפה של RNARx והמנכ"לית מ-2006 עד 2013.[1] מאז 2013 היא סגנית נשיא בכירה ב- BioNTech RNA Pharmaceuticals.[2]

עבודתה של קריקו כוללת מחקר מדעי על הפעלת חיסון בתיווך RNA וכתוצאה מכך גילוי משותף עם האימונולוג האמריקני דרו וייסמן של שינויי הנוקלאוזידים (אנ') המדכאים את יכולתו של אנטיגן RNA לעורר את מערכת החיסון

קטלין קריקו היא האישה מאחורי הטכנולוגיה שאפשרה את פיתוח החיסון של פייזר ושל מודרנה.[3]

ראשית חיים וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריקו גדלה בקישאויסאלאש, הונגריה שם למדה בגימנסיה על שם מוריץ זיגמונד. לאחר קבלת הדוקטורט באוניברסיטת סגד, המשיכה קריקו את לימודיה לפוסט-דוקטורט במכון לביוכימיה, במרכז המחקר הביולוגי של הונגריה, במחלקה לביוכימיה באוניברסיטת טמפל, ובאוניברסיטת השירותים המאוחדים של מדעי הבריאות (אנ'). כעמיתת פוסט-דוקטורט באוניברסיטת טמפל בפילדלפיה, השתתפה קריקו בניסוי קליני בו טופלו חולי איידס, מחלות המטולוגיות ועייפות כרונית בעזרת RNA כפול גדילי (dsRNA). מחקר זה נחשב פורץ דרך שכן המנגנון המולקולרי של יישום אינטרפרון על ידי dsRNA לא היה ידוע, אך ההשפעות האנטי-נאופלסטיות (כימותרפיות) של אינטרפרון תועדו היטב. [4]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990, בעודה פרופסור באוניברסיטת פנסילבניה, הגישה קריקו את בקשת המענק הראשונה שלה בה הציעה לבצע טיפול גנטי מבוסס mRNA.[2] מאז הפך טיפול מבוסס mRNA לנושא המחקר העיקרי שלה. היא עמדה להיות פרופסור מן המניין, אך דחיית מענקים הובילה להרחקתה על ידי האוניברסיטה בשנת 1995.[5]  במחצית הראשונה של שנות ה-90, ההתלהבות סביב mRNA החלה לדעוך: בכל פעם שהזריקו את הגנום הזה לבעלי חיים, התגובה החיסונית הייתה כל כך חזקה שה-mRNA הושמד מיד. ההשקעות במחקרים אלו עלו בתוהו, ומדענים רבים התייאשו ועזבו את התחום. קריקו התעקשה להמשיך ולבקש מענקי מחקר, אבל כל בקשותיה נדחו. המחקר על mRNA נחשב בעיני הממונים עליה באוניברסיטה בזבוז זמן, והם הציבו בפניה אולטימטום: לעזוב מרצונה, או שיבוטל מסלול הקידום שלה לפרופסורה, היא תורד בדרגה ושכרה יקוצץ. הוויזה שלה לארצות הברית הייתה תלויה בהעסקתה, והיא ידעה שלא תוכל לממן את הלימודים האקדמיים של בתה ללא ההנחה לעובדי האוניברסיטה. לכן הסכימה לתנאים. המשכורת שלה הייתה נמוכה מזו של טכנאי המעבדה שעבד איתה.[6] בקשותיה למענקי מחקר (גרנטים) נדחו שוב ושוב, בעלה שנסע להונגריה להסדיר את ענייני הוויזה שלו נתקע ללא יכולת לחזור לארצות הברית למשך חצי שנה לפחות, היא נותרה לבד עם בתם בת ה-12, והתבשרה שהיא חולה בסרטן ושעליה לעבור ניתוחים.[7][8]

ב-1997 פגשה קריקו את דרו וייסמן, פרופסור לאימונולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה.[9] במהלך שימוש במכונת צילום בספרייה, נקלעה קריקו לוויכוח עם וייסמן, שביקש להשתמש בה. הוויכוח הפך לשיחת היכרות, ווייסמן הציע לקריקו להשיג את המענקים הדרושים למחקרה. קריקו, בשיתוף פעולה עם וייסמן, החלה לבדוק מה ב-mRNA מעורר תגובה חיסונית כל כך חזקה, ואיך ניתן למנוע זאת. לאחר ניסיונות רבים במעבדה, היא הצליחה לשנות מעט את ההרכב הכימי של האות U (אורציל, אחת מארבע האותיות המרכיבות את שפת ה-mRNA), כך שה-mRNA מצליח לחמוק ממערכת החיסון, אך עדיין מקודד את החלבונים הנדרשים. גילוי זה נתפס כמאפשר שימוש טיפולי ב-mRNA. יחד עם וייסמן מחזיקה קריקו בפטנטים אמריקניים ליישום RNA לא-אימונוגני, שעבר מודיפיקציה של נוקלאוזיד. BioNTech ו-Moderna קיבלו רישיון לשימוש בטכנולוגיה זו לפיתוח חיסונים נגד COVID-19.[10][11]

בסדרת מאמרים שפרסומה החל בשנת 2005 תיארו קריקו ווייסמן כיצד שינויים ספציפיים בנוקלאוזידים ב-mRNA הובילו לתגובה חיסונית מופחתת.[9][12]  קריקו ווייסמן הקימו חברה קטנה ובשנים 2006 ו-2013 קיבלו פטנטים לשימוש בכמה נוקלאוזידים ששונו לשם הפחתת התגובה החיסונית האנטי-ויראלית ל-mRNA. זמן קצר לאחר מכן מכרה האוניברסיטה את רישיון הקניין הרוחני לגארי דאהל, ראש חברה לאספקת וחמרי מעבדה שהפכה בסופו של דבר ל-Cellscript. שבועות לאחר מכן פנתה אליה Flagship Pioneering, חברת ההון סיכון שהייתה ועודנה תומכת במודרנה, לשם רישוי הפטנט. לדעת קריקו, הפיתוח שלה עדיין לא הבשיל לכדי פטנט. בתחילת 2013 שמעה קריקו על עסקת 240 מיליון דולר של Moderna עם AstraZeneca לפיתוח mRNA של VEGF (גורם גדילה אנדותלי - Vascular endothelial growth factor) (אנ').

אוניברסיטת פנסילבניה סירבה להחזיר את קריקו למסלולה המקורי לפרופסורה. בכירי האוניברסיטה לא הבינו את משמעות המחקרים שלה. כאשר הודיעה להם כי קיבלה הצעה להיות סגנית נשיא חברת BioNTech, הם סברו שחברה זו אינה משמעותית כי אין לה אתר אינטרנט. קריקו סברה שלא תקבל הזדמנות ליישם את הניסיון שלה ב-mRNA באוניברסיטת פנסילבניה, ולכן עזבה את האוניברסיטה והתמנתה לתפקיד כסגנית נשיא בכירה ב-BioNTech RNA Pharmaceuticals.[2]

החוקר דרק רוסי, שעבד באותה תקופה על פוסט-דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד, קרא את המאמר של קריקו ווייסמן, יצר קשר עם החוקרים וסיפר להם על חברה שהקים יחד עם מספר פרופסורים מהרווארד ו-MIT, בשם מודרנה (הלחם של המילים modified RNA), לייצור תרופות וחיסונים על בסיס mRNA. חברה נוספת שביקשה מהם אישור לשימוש בפטנט הייתה חברת BioNTech, שמייצרת היום את החיסון נגד COVID-19 של חברת פייזר. המחקר וההתמחויות של קריקו כוללות טיפול גנטי מבוסס MRNA, תגובות חיסוניות המושרות על ידי RNA, בסיסים מולקולריים של סבילות לאיסכמיה וטיפול באיסכמיה מוחית.

תרומות מדעיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתה ומחקריה של קריקו תרמו למאמץ של BioNTech ליצור תאים חיסוניים המייצרים אנטיגנים לחיסון. מחקריה גילו כי התגובה האנטי-ויראלית מ-mRNA העניקה לחיסוני הסרטן שלהם דחיפה נוספת להגנה מפני גידולים.[2] בשנת 2020 שימשה הטכנולוגיה של קריקו ווייסמן בחיסון ל-COVID-19 שיוצר במשותף על ידי פייזר ו-BioNTech.[13][9] האתולוג הבריטי ריצ'רד דוקינס וביולוג תאי הגזע הקנדי דרק רוסי, שעזרו בהקמת מודרנה, קראו למתן פרס נובל לקריקו ולוייסמן. [14][15][16]

פטנטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

US8278036B2 & US8748089B2 - המצאה זו מספקת מולקולות של רנ"א, אוליגוריבונוקליאוטיד ופוליריבונוקליאוטיד הכוללות פסאודויורידין או נוקלאוזיד שעבר מודיפיקציה, וקטורים לטיפול גנטי הכוללים מרכיבים אלה, שיטות לסינתזה של מרכיבים אלה, ושיטות להחלפת גנים, טיפול גנטי, השתקת תרגום גנים, והעברת חלבונים טיפוליים לרקמות in vivo, הכוללות מולקולות אלה. ההמצאה הנוכחית מספקת גם שיטות להפחתת האימונוגניות של מולקולות RNA, אוליגוריבונוקליאוטידים, ופוליריבונוקליאוטידים.

מבחר פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריקו התחתנה עם בלה פרנסיה והיא אמה של האלופה האולימפית ואלופת עולם בחתירה, סוזן פרנסיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Katalin Karikó". 8th International mRNA Health Conference (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-10 בינואר 2021. 
  2. ^ 1 2 3 4 "Just the messenger". Nature Medicine 24 (9): 1297–1300. ספטמבר 2018. PMID 30139958 Check |pmid= value (עזרה). doi:10.1038/s41591-018-0183-7. 
  3. ^ אראלה טהרלב בן־שחר, סיפורה של קתלין קריקו - בת הקַצָּב מהונגריה ומפתחת המולקולה שקראה תיגר על המגפה, באתר ynet, 13 במרץ 2021
  4. ^ Schwarz-Romond, Thomas (7 בנובמבר 2016). "Transforming RNA research into future treatments: Q&A with 2 biotech leaders". Elsevier Connect (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-27 באפריל 2020. 
  5. ^ Garde, Damian; Saltzman, Jonathan (10 בנובמבר 2020). "The story of mRNA: From a loose idea to a tool that may help curb Covid". STAT (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-10 בינואר 2021. 
  6. ^ The story of mRNA: How a once-dismissed idea became a leading technology in the Covid vaccine race
  7. ^ The story of mRNA: How a once-dismissed idea became a leading technology in the Covid vaccine race
  8. ^ How mRNA went from a scientific backwater to a pandemic crusher
  9. ^ 1 2 3 Cox, David (2 בדצמבר 2020). "How mRNA went from a scientific backwater to a pandemic crusher". Wired. בדיקה אחרונה ב-26 בדצמבר 2020. 
  10. ^ Anderson BR, Muramatsu H, Nallagatla SR, Bevilacqua PC, Sansing LH, Weissman D, Karikó K (September 2010). "Incorporation of pseudouridine into mRNA enhances translation by diminishing PKR activation". Nucleic Acids Research. 38 (17): 5884–92. doi:10.1093/nar/gkq347. PMC 2943593. PMID 20457754
  11. ^ Karikó K, Muramatsu H, Welsh FA, Ludwig J, Kato H, Akira S, Weissman D (November 2008). "Incorporation of pseudouridine into mRNA yields superior nonimmunogenic vector with increased translational capacity and biological stability". Molecular Therapy. 16 (11): 1833–40. doi:10.1038/mt.2008.200. PMC 2775451. PMID 18797453.
  12. ^ Karikó, Katalin; Buckstein, MIchael; Ni, Houping; Weissman, Drew (1 באוגוסט 2005). "Suppression of RNA Recognition by Toll-like Receptors: The Impact of Nucleoside Modification and the Evolutionary Origin of RNA". Immunity (באנגלית) 23 (2): 165–175. PMID 16111635. doi:10.1016/j.immuni.2005.06.008. 
  13. ^ Kollewe, Julia (21 בנובמבר 2020). "Covid vaccine technology pioneer: 'I never doubted it would work'". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-22 בנובמבר 2020. 
  14. ^ "Katalin Karikó and Drew Weissman. A shared Nobel-prize for mRNA?". 19 בדצמבר 2020. 
  15. ^ "The hero biochemist who pioneered COVID vaccine tech was professionally spurned for years prior". Salon (באנגלית). 25 בינואר 2021. בדיקה אחרונה ב-2 בפברואר 2021. 
  16. ^ "She was Demoted, Doubted and Rejected But Now Her Work is the Basis of the Covid-19 Vaccine". Good News Network (באנגלית). 1 בפברואר 2021. בדיקה אחרונה ב-2 בפברואר 2021.