קמילו גולג'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קמילו גולג'י
Camillo Golgi
1843 –‏ 1926
Camillo Golgi nobel.jpg

קמילו גולג'י ב-1906
נתונים נוספים
ענף מדעי מדעי המוח
נולד 7 ביולי 1843
נפטר 21 בינואר 1926 (בגיל 82)
ארצות מגורים איטליה
פרסים והנצחה

פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1906.

שרטוט של ההיפוקמפוס שנערך על ידי קמילו גולג'י לאחר שנצבע בשיטת חנקת הכסף

קַמִילוֹ גוֹלְגִ'יאיטלקית: Camillo Golgi‏; 7 ביולי 184321 בינואר 1926) היה רופא, פתולוג ופיזיולוג איטלקי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמילו גולג'י נולד בשנת 1843 בקורטנו (Corteno; כיום קורטנו גולג'י) שבוואל קמוניקה. אביו היה רופא ששימש גם כאחראי על הרפואה בנפה. גולג'י למד באוניברסיטת פאביה, שם עבד במעבדה לפתולוגיה ניסויית תחת ג'וליו ביצוצרו (Giulio Bizzozero), שהסביר את תכונותיו של מח העצם. הוא סיים את לימודיו ב-1865. במהלך מרבית הקריירה המקצועית שלו הוא חקר את מערכת העצבים המרכזית. במחצית השנייה של המאה ה-19 לא היו טכניקות צביעת רקמות יעילות מספיק למחקר רקמות העצבים. כאשר עבד כמנהל הרפואי של בית חולים פסיכיאטרי (ה-Ospedale Di San Mateo בפאביה), בשנים 1865–1871, הוא ערך ניסויים בהספגת רקמות עצבים במתכת, כשהוא משתמש בעיקר בכסף (צביעת כסף). הוא גילה שיטה לצבוע רקמת תאים, כך שיצבעו מספר מוגבל של תאים בשלמותם. שיטה זו אפשרה בפעם הראשונה לבחון את הנתיבים של תאי העצבים במוח. הוא כינה את תגליתו "תגובה שחורה" (באיטלקית reazione nera), שאחר כך כונתה לכבודו שיטת גולג'י או צביעת גולג'י. הגורם לצביעה של חלק מהתאים בלבד עדיין אינו מובן.

התגובה השחורה כללה הצמדות של חלקיקי כסף כרומטי למעטפת העצב (נוירילמה) בתגובה כימית בין כסף חנקתי לאשלגן דו-כרומטי. עקב כך נוצר משקע שחור בולט על גוף תא העצב, כמו גם על האקסון וכל הדנדריטים. הניגודיות שבין התא הצבוע בשחור לבין הרקע הצהוב מאפשרת קבלת תמונה ברורה של תא העצב. היכולת לצפות בתאי עצב נפרדים הובילה בסופו של דבר להתקבלותה של דוקטרינת הנוירונים, אף שלמרבה האירוניה, גולג'י עצמו היה בין המתנגדים לה.[1]

בנוסף לתגלית זו גילה גולג'י את אברון החישה בגיד הקרוי על שמו אברון הגיד על שם גולג'י, קולטן הממוקם בצומת שריר-גיד הרגיש לשינוי במאמץ המתיחה על מערכת השריר-גיד הנובע מכיווץ השריר. גולג'י חקר את מחזור החיים של ה-Plasmodium[2] והקשר בין התרחשות הקדחת השלישונית והרביעונית של מחלת המלריה למחזור החיים של האורגניזמים המכונים כיום Plasmodium vivax ו-Plasmodium malariae בהתאמה.

תוך שימוש בטכניקות הצביעה שלו, גילה גולג'י ב-1898 את האברון המצוי בכל התאים האוקריוטיים הקרוי על שמו אברון גולג'י או בקיצור גולג'י, שתפקידו העיקרי לעבד מקרומולקולות, כמו חלבונים וליפידים, שסונתזו על ידי התא.

תגלית נוספת של גולג'י קשורה לפיזיולוגיה של הכליות. גולג'י היה הראשון שהראה כי הטובול הדיסטלי של הנפרון חוזר לפקעית ממנה יצא, תגלית אותה פרסם ב-1889 ("Annotazioni intorno all'Istologia dei reni dell'uomo e di altri mammifieri e sull'istogenesi dei canalicoli oriniferi". Rendiconti R. Acad. Lincei 5: 545–557, 1889).

בעזרת צביעותיו, התאפשרה הבנה טובה יותר של המוח. כמו כן, סנטיאגו רמון אי קחאל, איתו זכה גולג'י בנובל, השתמש בצביעותיו לצורך ציור תאים שעזרו להבנת המבנה והאנטומיה של המוח.

גולג'י חזר לאוניברסיטת פאביה כראש הקתדרה להיסטולוגיה ופתולוגיה כללית ואף מונה פעמיים כרקטור האוניברסיטה, בשנים 1896-1893 ו-1909-1901. כמו כן שימש כמרצה באוניברסיטת בולוניה.

ב-1906 זכה גולג'י יחד עם ההיסטולוג, הפיזיולוג והפתלוג הספרדי סנטיאגו רמון אי קחאל בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשל מחקריו על מערכת העצבים. גולג'י מת בפאביה שבאיטליה בינואר 1926 ונקבר בה.

כיבודים והוקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון קמילו גולג'י בעיירת הולדתו קורטנו ששינתה את שמה ב-1956 לקורטנו גולג'י על שמו

קרויים על שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The MIT Encyclopedia of the Cognitive Sciences (1999) The MIT Press Bradford book, by Kathleen S. Rockland p 353
  2. ^ סוג של פרוטוזואה טפילי, שארבעה מינים בסוג זה הם הגורמים העיקריים למחלת המלריה באדם
  3. ^ מאתר האינטרנט של הסנאט האיטלקי [1]