סברו אוצ'ואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סברו אוצ'ואה דה אלבורנוס
Severo Ochoa de Albornoz
Severo Ochoa 1958b.jpg
לידה 24 בספטמבר 1905
לוארקה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בנובמבר 1993 (בגיל 88)
מדריד, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ביולוגיה מולקולרית
ביוכימיה
מקום מגורים ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
ספרדספרד  ספרד
מקום לימודים
  • האוניברסיטה המרכזית
  • בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק
  • אוניברסיטת מדריד
  • Instituto San Isidoro עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט אוטו מאירהוף עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
מונחה לדוקטורט ארתור קורנברג, Santiago Grisolía García עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
תרומות עיקריות
סינתזת DNA ובייחוד באנזימים המבצעים פעולה זו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סברו אוצ'ואה דה אלבורנוסספרדית: Severo Ochoa de Albornoz‏; 24 בספטמבר 1905 - 1 בנובמבר 1993) היה פיזיקאי וביוכימאי אמריקאי-ספרדי.

אוצ'ואה הוא חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1959 יחד עם ארתור קורנברג.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוצ'ואה נולד ב-1905 בלוארקה (אסטוריאס), ספרד לסברו מנואל אוצ'ואה, עורך דין ואיש עסקים, ולכרמן דה אלבורנוס. אביו מת כשהיה בן שבע, ויחד עם אמו הוא עבר למאלגה, שם למד בבית ספר יסודי ותיכון. העניין שלו בביולוגיה גבר עקב פרסומיו של חתן פרס נובל הספרדי סנטיאגו רמון אי קחאל. ב-1923, הלך אוצ'ואה ללמוד רפואה באוניברסיטת מדריד, ולמד תחת חואן נגרין[דרוש מקור].

נגרין עודד [דרוש מקור] את אוצ'ואה ועוד סטודנט, חוסה ואלדקאסאס, לבודד קריאטינין משתן. שני הסטודנטים הצליחו ופיתחו שיטה למדוד רמות נמוכות של קריאטינין. בקיץ 1927 שהה בגלאזגו, שם עבד עם ד"ר נואל פטון על המטבוליזם של קראטין. לקראת סוף הקיץ חזר אוצ'ואה לספרד, שם פרסם יחד עם ואלדקאסאס מאמר לכתב העת לביוכימיה[1], סימן דרך לפתיחת קריירת הביוכימיה של אוצ'ואה.

בקיץ 1929 השלים אוצ'ואה את התואר הראשון שלו ברפואה והתחיל להתעניין בנסיעה לחו"ל כדי לצבור ידע. עבודותיו בנושא הקריאטינין והקראטין הובילו אותו לקבלת הזמנה לעבוד עם אוטו מאירהוף בברלין. בזמן עבודתו עם מאירהוף היה המכון שבו עבדו פופולרי למדי, ולכן זכה אוצ'ואה לפגוש מדענים רבים כגון אוטו היינריך ורבורג, קרל ניוברג ופריץ אלברט ליפמן.

ב-1930 חזר אוצ'ואה למדריד כדי להשלים את תזת הרפואה שלו, שפורסמה באותה השנה. ב-1931, נישא אוצ'ואה לכרמן גארסיה כוביאן; לזוג לא היו ילדים. לאחר מכן הוא החל את לימודי הפוסט-דוקטורט במכון לונדון הלאומי למחקר רפואי (NIMR), שם הוא עבד עם הנרי דייל.

בשנת 1933 חזר אוצ'ואה למדריד, שם הוא החל ללמוד על תהליך הגליקוליזה בשרירי הלב. כעבור שנתיים הוצע לו להיות מנהל מכון הפיזיולוגיה החדש באוניברסיטת מדריד. אך הוא מונה במקביל לפרוץ מלחמת האזרחים הספרדית, ולכן החליט לנדוד ברחבי אירופה. הוא עזב את ספרד וחזר למכונו של מאירהוף, שמוקם מחדש בהיידלברג. בשנים 19381941 עבד באוניברסיטת אוקספורד.

שהותו בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוצ'ואה נסע לארצות הברית, שם עבד בכמה אוניברסיטאות. ב-1942 התמנה לעמית מחקר בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק, ולאחר מכן נתמנה לעוזר של פרופסורים לביוכימיה (1945), לפרמקולוגיה (1946) ובחזרה לביוכימיה (1954).

ב-1956, קיבל אוצ'ואה אזרחות אמריקאית. בשנת 1959 קיבל אוצ'ואה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על מחקרו בנושא הסינתזה של ה-RNA.

בשנת 1979 קיבל אוצ'ואה את המדליה הלאומית למדעים.

אוצ'ואה המשיך לחקור את סינתזת החלבון עד 1985, ואז חזר לספרד, שם ייעץ למדענים ולמשרד המדע הספרדי.

אוצ'ואה נפטר ב-1 בנובמבר 1993 במדריד. אשתו נפטרה ב-1986.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1959)
  • המדליה הלאומית למדעים (1979)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חבל הבסקים (1988)
  • גראן פרי שארל-לאופולד מאייר (1955)
  • דוקטור כבוד מאוניברסיטת אליקנטה
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ואיאדוליד (1988)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לאס פאלמס דה גראן קנריה (1996)
  • Gran Cruz de la Orden Civil de Sanidad (1977)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוביידו (1967)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סנטיאגו דה קומפוסטלה (1991)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת גרנדה (1967)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ולנסיה (1985)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מאלגה (1987)
  • חבר זר של החברה המלכותית
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סברו אוצ'ואה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [Ochoa, S., and Valdecasas, J. G. (1929) A micromethod for the estimation of total creatinine in muscle. J. Biol. Chem. 81: 351–357].