פריץ אלברט ליפמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פריץ אלברט ליפמן

פריץ אלברט ליפמןגרמנית: Fritz Albert Lipmann‏; 12 ביוני 189924 ביולי 1986) היה ביוכימאי אמריקאי יהודי יליד גרמניה, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1953 על גילוי הקואנזים A.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליפמן נולד בשנת 1899 בקניגסברג, פרוסיה המזרחית, בן ללאופולד וגרטרוד. בשנת 1924 קיבל תואר דוקטור לרפואה (MD) מאוניברסיטת ברלין, לאחר שלמד אף בקניגסברג ובמינכן. בתקופת לימודיו נשבה בקסמי הכימיה והביוכימיה. לאחר תום לימודי הרפואה, שהה בתקופת מחקר באמסטרדם וחזר לגרמניה להמשך לימודי כימיה. הוא השלים תואר שלישי בכימיה בברלין בשנת 1927. לאחר מכן חקר יחד עם אוטו מאירהוף בהיידלברג.

בשנת 1930 חזר ליפמן למכון הקיסר וילהלם (לימים, מכון מקס פלאנק) ומשם עזב בשנת 1932 לקופנהגן. בשנת 1939 קיבל משרת מחקר בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קורנל בניו יורק ובשנת 1941 עבר לבית החולים הכללי בבוסטון, שם הוביל קבוצת מחקר בביוכימיה. בשנת 1949 מונה לפרופסור בכימיה ביולוגית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד. בשנת 1957 הפך לפרופסור במכון רוקפלר בניו יורק.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקריו המוקדמים חקר את המטבוליזם של תאי פיברובלסט, תאים ברקמת החיבור שיוצרים את המטריצה החוץ-תאית, והובילו אותו לחקר של אפקט פסטר, אפקט בו בהיעדר חמצן יש פירוק חלקי בלבד של גלוקוז באמצעות תסיסה והאנרגיה המופחתת שמתקבלת יוצרת צורך מוגבר בגלוקוז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פריץ אלברט ליפמן בוויקישיתוף