פריץ אלברט ליפמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פריץ אלברט ליפמן

פריץ אלברט ליפמןגרמנית: Fritz Albert Lipmann‏; 12 ביוני 189924 ביולי 1986) היה ביוכימאי אמריקאי יהודי יליד גרמניה, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1953 על גילוי הקואנזים A.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליפמן נולד בשנת 1899 בקניגסברג, פרוסיה המזרחית, בן ללאופולד וגרטרוד. בשנת 1924 קיבל תואר דוקטור לרפואה (MD) מאוניברסיטת ברלין, לאחר שלמד אף בקניגסברג ובמינכן. בתקופת לימודיו נשבה בקסמי הכימיה והביוכימיה. לאחר תום לימודי הרפואה, שהה בתקופת מחקר באמסטרדם וחזר לגרמניה להמשך לימודי כימיה. הוא השלים תואר שלישי בכימיה בברלין בשנת 1927. לאחר מכן חקר יחד עם אוטו מאירהוף בהיידלברג.

בשנת 1930 חזר ליפמן למכון הקיסר וילהלם (לימים, מכון מקס פלאנק) ומשם עזב בשנת 1932 לקופנהגן. בשנת 1939 קיבל משרת מחקר בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קורנל בניו יורק ובשנת 1941 עבר לבית החולים הכללי בבוסטון, שם הוביל קבוצת מחקר בביוכימיה. בשנת 1949 מונה לפרופסור בכימיה ביולוגית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד. שנה מאוחר יותר, ב-1950, נבחר כחבר לאקדמיה הלאומית למדעים. בשנת 1957 הפך לפרופסור במכון רוקפלר בניו יורק, וב-1970 הוא הפך לפרופסור אמריטוס ברוקפלר. ב-1966 קיבל את המדליה הלאומית למדעים.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקריו המוקדמים, בשנות ה-30, מצא את סרין כאחת מחומצות האמינו שיכולות לעבור זרחון, תהליך שיש לו חשיבות רבה בתהליכים ביולוגיים ורק שנים אחרי עבודותיו אלה נמצאה חשיבותו במחקרים שהובילו לקבלת כמה פרסי נובל. מאוחר יותר ,חקר את המטבוליזם של תאי פיברובלסט, תאים ברקמת החיבור שיוצרים את המטריצה החוץ-תאית. מחקרים אלה הובילו אותו לחקר של אפקט פסטר, אפקט בו בהיעדר חמצן יש פירוק חלקי בלבד של גלוקוז באמצעות תסיסה והאנרגיה המופחתת שמתקבלת יוצרת צורך מוגבר בגלוקוז. הוא חקר את התופעה ומצא שהאפקט מתרחש בשלב בו יש הפרדה בין תסיסה לנשימה תאית, תהליך שקשור לחומצה פירובית. בשנת 1941,[1] הציע ליפמן כי ATP יכולה לשמש כמולקולה עתירת-אנרגיה וכך כנשאית את האנרגיה שנוצרת מפירוק סוכר, ממצא שנמצא בהמשך כנכון.

הם מצאו שתהליך החמצון של חומצה פירובית, שהוא אחד מתוצרי הפירוק של גלוקוז, תלוי בזרחה אי-אורגנית. בהמשך מחקר נוסף על התהליך הוביל למסקנה שהתהליך אכן תלוי בנוכחות של זרחה. המשך המחקר של ליפמן הראה שאת הזרחה האי-אורגנית ניתן להחליף ב-ATP. ממצא נוסף של קבוצתו, שהוביל לקבלת פרס הנובל שלו, הראה את החשיבות של הקואנזים A‏ (CoA) בתהליך. בהמשך אף מצאו את המבנה הכימי של המולקולה. המולקולה אצטיל קואנזים A אף היא התגלתה על ידי קבוצתו של ליפמן. לשני אלה חשיבות גדולה במטבוליזם של סוכר ופירוקו במסגרת ההכנה למעגל קרבס. נוסף על כך, הוא הראה שיש מודיפיקציות על התהליך שהיה ידוע של מעגל קרבס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פריץ אלברט ליפמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Fritz Lipmann, Metabolic Generation and Utilization of Phosphate Bond Energy, John Wiley & Sons, Inc., 1941-01-01, עמ' 99–162