כריסטיאן אייקמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריסטיאן אייקמן

כריסטיאן אייקמןאנגלית: Christiaan Eijkman; ‏11 באוגוסט 1858 - 5 בנובמבר 1930) היה רופא צבאי הולנדי, פרופסור לפיזיולוגיה שעסק גם בתחום הבקטריולוגיה. אייקמן חקר את מחלת הבריברי וגילה כי היא נגרמת בעקבות מחסור בוויטמין B1. על תגלית זו קיבל אייקמן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1929, אותו חלק עם פרדריק גואולנד הופקינס (Frederick Gowland Hopkins)[2] תגליתו של אייקמן הצילה חיים והביאה לידעתנו את החשיבות של הוויטמינים בתזונה.[4]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חינוך מוקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטיאן אייקמן נולד בנייקרק בהולנד, כילד השביעי ליוהאנה אלידה פול אייקמן וכריסטיאן אייקמן האב. ב-1875 אייקמן התקבל לבית הספר הצבאי לרפואה של אוניברסיטת אמסטרדם, והוכשר להיות קצין רפואה בצבא איי הודו המזרחיים ההולנדים (כיום אינדונזיה).[6]

בין השנים 1881-1879 עבד בהדרכתו של הפיזיולוג תומאס פלייס, וכתב את עבודת הדוקטורט שלו על קוטביות העצבים. ביולי 1883 תזה זאת זיכתה אותו בתואר דוקטור למדעי הרפואה בהצטיינות. באותה השנה עזב אייקמן לאיי אינדונזיה, שם שימש קצין רפואה. הוא לאירופה ב-1885 בחופשת מחלה אחרי שלקה במלריה[5]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייקמן הצטרף למעבדתו של א.פורסטר באמסטרדם ולאחר מכן למעבדה הבקטריולוגית של רוברט קוך בברלין. בברלין פגש גם את צמד החוקרים פקלהארינג ווינקלר (A. C. Pekelharing and C. Winkler) שהיו בדרכם לאינדונזיה. הוא הצטרף איתם למשלחת ששלחה הממשלה ההולנדית כדי לחקור את מחלת הבריברי[5], שהוגדרה אז כמגפה בארצות טרופיות וסוב-טרופיות.[8]

אחרי תשעה חודשים של מחקר עקר, נקראו פקלהארינג ווינקלר להולנד וב-1888 בהמלצתם מונה אייקמן לראש המעבדה שהקימו השניים באינדונזיה.[3] במעבדה זו, עד 1896, ערך אייקמן כמה ממחקריו החשובים ביותר, אשר עסקו בפיזיולוגיה של אנשים החיים באזורים טרופיים. הוא הצליח להפריך מספר תאוריות באשר להתאקלמות האירופאים באזורים הטרופיים.[5] רק אחרי עשר שנות מחקר מצא אייקמן באקראי את הגורם למחלת הבריברי.[3]

ב-1898 התמנה אייקמן לפרופסור להיגיינה ורפואה משפטית באוניברסיטת אוטרכט. הוא פנה לחקר הבקטריולוגיה, וחקר את זיהום המים על ידי צואת חיות ובני אדם ואת שיעור התמותה של חיידקים בהשפעת גורמים חיצוניים.

אייקמן לקח חלק פעיל בוועדות ובמועצות הבריאות, השתתף במאבקים נגד אלכוהוליזם ושחפת, ואף הקים עמותה למאבק בשחפת.[5]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1883, לפני מסעו לאינדונזיה, התחתן אייקמן עם אלטיה ויגרי ואן אדמה (Aaltje Wigeri van Edema) שמתה ב-1886. בזמן שהותו עם המשלחת באינדונזיה, התחתן אייקמן שוב ב-1888 עם ברטה ז'ולי לואיז ואן-דר-קמפ. בשנת 1890 נולד להם בן, פיטר-הנדריק,לימים רופא בעצמו.[5]

הישגים מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבודה החשובה ביותר של אייקמן הייתה גילוי הגורם למחלה בריברי -מחסור בוויטמין B1, הנקרא תיאמין. חומר זה נמצא בכמויות גדולות בעיקר בדגנים מלאים.[3] אייקמן שם לב שעופות חלו במחלה כשאכלו אורז מלוטש והחלימו כשאכלו אורז מלא.[1] התופעה סקרנה אותו, ולכן עשה תצפית על סיטואציה דומה אצל אסירים. הוא הגיע למסקנה שהפתרון נמצא בקליפת האורז, ובודד את החומר הפעיל, לו קרא "החומר נוגד נויריטיס". חומר זה זוהה בהמשך כתיאמין או ויטמין 1 B .[7] על תגלית זו קיבל פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה בשנת 1929.[1]

בשנת 1907 אייקמן התקבל כחבר באקדמיה המלכותית למדעים בהולנד, ובנוסף קיבל כמה תוארי אבירות מהממשלה ההולנדית.[5] במלאת 25 להיותו פרופסור הכריזו על פרס "מדליית אייקמן", שמוענק עד היום על שמו לחוקרים שהצטיינו בתחום רפואה טרופית.[9] מכון המחקר שניהל באינדונזיה קיים עד היום תחת שמו של אייקמן, והוא מכון מחקר מפורסם לביולוגיה מולקולרית.[10]

בנוסף לפרס נובל, אייקמן קיבל את פרס ג'ון סקוט (פילדלפיה) ועמית זר באקדמיה הלאומית למדעים בוושינגטון.[5]

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1907 - חבר האקדמיה המלכותית למדעים של הולנד
  • חבר זר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית
  • 1929 - פרס נובל לרפואה או פיזיולוגיה

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הוקמה מדליית אייקמן לחוקרים מצטיינים בתחום הרפואה הטרופית
  • מכון המחקר שלו בג'קרטה, הקרוי על שמו, נסגר בשנות ה-1960 מחוסר תקציב, אך בשנת 1990 ממשלת אינדונזיה הקימה אותו מחדש באותו מקום כ"מכון אייקמן לביולוגיה מולקולרית"
  • 1970 - מכתש על הירח קיבל את שמו בהחלטה של האיגוד האסטרונומי הבינלאומי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כריסטיאן אייקמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 הפרופיל של כריסטיאן אייקמן, אתר NNDB
  2. ^ [1]
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 מאיה דנק, תיאמין ומחלת הבריברי, הספריה הוירטואלית של מטח, ‏2003
  4. ^ [3]
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 5.7 העובדות והביוגרפיה של כריסטיאן אייקמן, האתר הרשמי של פרס נובל
  6. ^ [5]
  7. ^ 7.0 7.1 דוד לוי, ההיסטוריה של מחלת הבריברי, אתר הידען, ‏11.11.2003
  8. ^ [7]
  9. ^ מדליית אייקמן, אתר NVTG
  10. ^ ההיסטוריה של מכון אייקמן, האתר הרשמי של מכון אייקמן לביולוגיה מולקולרית