רנאטו דולבקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רנטו דולבקו
Renato Dulbecco
רנטו דולבקו 1966
רנטו דולבקו 1966
לידה 22 בפברואר 1914
קטנזארו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בפברואר 2012 (בגיל 97)
לה חויה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי רוורס טרנסקריפטאז
מקום מגורים ארצות הברית, לה חויה, מילאנו, אימפריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת טורינו (1936) עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט סוסומו טונגאווה, John W. Drake עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס הווארד טיילור ריקטס (1965)
  • פרס לואיסה גרוס הורוויץ (1973)
  • מדלית ג'ון סקוט (1958)
  • הרצאת לוונהוק (1974)
  • פרס מרג'ורי סטיבנסון (1973)
  • פרס פאול ארליך ולודוויג דרמשטדטר (1967)
  • פרס סלמן א' וקסמן למיקרוביולוגיה (1974)
  • פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי (1964)
  • קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (3 בינואר 1981)
  • פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1975)
  • אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (12 במרץ 1991)
  • חבר זר של החברה המלכותית
  • מלגת גוגנהיים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רנטו דולבקואיטלקית: Renato Dulbecco;‏ 22 בפברואר 194719 בפברואר 2012) היה וירולוג איטלקי-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1975 בזכות מחקרו על האונקווירוס, שהם וירוסים הגורמים לסרטן כאשר הם פוגעים בתאים של בעלי חיים.

הוא למד באוניברסיטת טורינו תחת ג'וזפה לוי עם חבריו ריטה לוי-מונטלצ'יני וסלבדור לוריא, שעברו איתו לארצות הברית וזכו גם הם בפרס נובל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רנטו נולד בקטנזארו באיטליה, ובילדותו גר באימפריה שבמחוז החוף ליגוריה. רנטו סיים את התיכון בגיל 16 והחל ללמוד באוניברסיטת טורינו. למרות התעניינותו במתמטיקה ופיזיקה הוא נרשם ללימודי רפואה. בגיל 22 סיים תואר באנטומיה ופתולוגיה תחת הנחייתו של ג'וזפה לוי. באותן שנים פגש את ריטה לוי-מונטלצ'יני וסלבדור לוריא, אשר איתם עבר בהמשך לארצות הברית.

הוא גויס כקצין רפואה ושירת בצבא האיטלקי בין השנים 1936–1938. ב-1940 כאשר איטליה הצטרפה למלחמת העולם השנייה הוא גויס שוב ונשלח לחזית מול צרפת ורוסיה ונפצע. לאחר שהבריא הצטרף למחתרת אשר לחמה בגרמנים.

פעילותו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה חזר לזמן קצר למעבדתו של לוי, אך עזב עם חבריו לאוניברסיטת אינדיאנה, שם עסק בחקר בקטריופאג' עם סלבדור לוריא. בקיץ 1949 עבר למכון הטכנולוגי של קליפורניה שם הצטרף ל"קבוצת הפאג'" של מקס דלבריק. באותו הזמן התחיל לחקור את וירוס האונקווירוס בבעלי חיים עם דגש על משפחת הווירוסים Polyomavirus.

ב-1962 עבר למכון סאלק לביולוגיה. ב-1970 עבר למכון לחקר הסרטן, שם בהמשך קיבל את התואר פרופסור.

בשנת 1975 זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם הווארד מרטין טמין, אותו החל להנחות ב-1950, ועם דייוויד בולטימור. הזכייה הייתה על ההסבר כיצד וירוס מחולל גידול משפיע על החומר הגנטי של התא. הווארד ודייוויד גילו במקביל כיצד אונקווירוסים (וירוסים שיכולים לגרום לגידולים) פועלים על החומר הגנטי של התא באמצעות שעתוק לאחור. אף על פי שרנטו לא היה שותף באף אחד מהמחקרים, הוא זכה על כך שלימד אותם מתודות בהם השתמשו במחקרם.

ב-1986 היה שותף במיזם פרויקט גנום האדם.

בשנים 1993–1997 חזר לאיטליה, כנשיא של המכון לטכנולוגיות ביו-רפואיות במילאן, במקביל להמשך עבודתו במכון סאלק לביולוגיה.

הוא המשיך בחקר תאים סרטניים עד 2011.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רנאטו דולבקו בוויקישיתוף