ג'ון אוקיף

ג'ון אוקיף
John O'Keefe
	ג'ון אוקיף, 2014
לידה	18 בנובמבר 1939 (בן 84); ניו יורק
ענף מדעי	מדעי המוח
עיסוק	פסיכולוגיה
מקום לימודים	אוניברסיטת מקגיל (1967); הסיטי קולג' של ניו יורק; תיכון רג'יס ;
מנחה לדוקטורט	Ronald Melzack
מוסדות	יוניברסיטי קולג' לונדון
תלמידי דוקטורט	Michael Recce
פרסים והוקרה	פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
	http://iris.ucl.ac.uk/iris/browse/profile?upi=JOKEE52 האתר הרשמי

ג'ון אוקיף (באנגלית: John O'Keefe;‏ נולד ב-18 בנובמבר 1939) הוא מדען מוח בריטי-אמריקאי, פסיכולוג ופרופסור במרכז סינסברי ולקום למעגלים והתנהגות עצביים ובמחלקת המחקר לביולוגיה של תאים והתפתחות ביוניברסיטי קולג' לונדון. הוא גילה תאי מקום בהיפוקמפוס, ושהם מראים סוג ספציפי של קידוד זמני בדמות דיכוי שלב התטא. הוא חולק את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 2014, יחד עם מיי-בריט מוסר ואדוארד מוסר. הוא עבד ביוניברסיטי קולג' לונדון במשך כל הקריירה שלו, אך גם כיהן במשרה חלקית באוניברסיטה הנורווגית למדעים וטכנולוגיה בהוראת משתפי הפעולה הנורווגים שלו.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר ניו יורק להורים מהגרים אירים, אוקיף למד בתיכון רג'יס (מנהטן) וקיבל תואר BA מהקולג' סיטי בניו יורק.^[1] הוא המשיך ללמוד באוניברסיטת מקגיל במונטריאול, קוויבק, קנדה, שם קיבל תואר שני בשנת 1964, ותואר דוקטור בפסיכולוגיה בשנת 1967, בהנחיית רונלד מלזק.

קריירה ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוקיף עבד אוניברסיטת קולג' בלונדון בשנת 1967 כעמית מחקר פוסט-דוקטורט בארצות הברית. הוא המשיך לעבוד שם וקודם לפרופסור בשנת 1987. בהוראת משתפי הפעולה שלו אדוורד מוסר ומיי-בריט מוסר הוא מונה ליו"ר פרופסור במשרה חלקית באוניברסיטה הנורווגית למדע וטכנולוגיה בשנת 2014.

גילוי תאי מקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוקיף ותלמידו ג'ונתן דוסטרובסקי גילו תאי מקום על ידי ניתוח שיטתי של הגורמים הסביבתיים המשפיעים על תכונות הירי של נוירונים בהיפוקמפוס בודדים. פרסומיו הרבים על תאי מקום צוטטו מאוד. בנוסף פרסם ספר משפיע עם לין נדל, והציע את התפקיד הפונקציונלי של ההיפוקמפוס כמפה קוגניטיבית לתפקוד הזיכרון המרחבי. בהרחבות עבודתו נותחו תאי מקום בניסוי או הודמו במודלים במאות מאמרים.

גילוי הקצב של שלב התטא[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר נוסף על תאי מקום, אוקיף מצא עדויות לשינוי מובחן של קידוד זמני של מידע על ידי תזמון פוטנציאל הפעולה בתאים במקום, יחסית למחזור EEG תנודתי המכונה קצב התטא, בניגוד לתזמון ספייק בתוך תא בודד. במאמר משנת 1993, הוא ומייקל רצ'ה הוכיחו כי תאי מקום מתרחבים בשלבים שונים ביחס לתנודות בקצב התטא בפוטנציאל השדה המקומי של ההיפוקמפוס. כשחולדה נכנסת לשדה הירי של תא מקום, הדוקרן מתחיל בשלבים מאוחרים של קצב התטא, וכשהחולדה עוברת דרך שדה הירי, הדוקרנים עוברים לשלבים מוקדמים יותר של מחזור התטא. השפעה זו שוחזרה במספר עיתונים שלאחר מכן, ומספקת ראיות לקידוד קלט חושי על ידי תזמון הקוצים. מודלים רבים התייחסו למנגנונים הפיזיולוגיים הפוטנציאליים של התקדמות שלב התטא.

חיזוי וגילוי של תאי וקטור גבוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמר שנכתב בשנת 1996 הציגו אוקיף וניל ברג'ס נתונים המראים שינויים במיקומם ובגודלם של שדות הירי של תאי מקום כאשר הוסרו המחסומים המגדירים את הסביבה. במאמר זה ובמאמרים הבאים הם הציגו מודל של תופעה זו המנבאת קיומם של תאי וקטור גבול שיגיבו במרחק ספציפי ממחסומים בסביבה. מספר שנים מאוחר יותר, חיזוי תאורטי מפורש זה נתמך על ידי נתונים ניסיוניים נרחבים המדגימים תאי גבול עם התכונות החזויות בתת-התוכנית ובקליפת המוח התוך-המדיאלית (שם הם מכונים לעיתים תאי גבול).

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוקיף נבחר לעמית האגודה המלכותית (FRS) בשנת 1992 ולעמית האקדמיה למדעי הרפואה (FMedSci) בשנת 1998. בנוסף, הוא קיבל את פרס קרן פלדברג בשנת 2001 ואת פרס גרוומאייר בפסיכולוגיה בשנת 2006. (עם לין נדל). בשנת 2007 הוא קיבל את פרס האגודה הבריטית למדעי המוח על תרומה יוצאת דופן למדעי המוח הבריטיים ובשנת 2008 הוא קיבל את פרס האיגוד האירופי למדעי המוח האירופיים של איגודי מדעי המוח האירופיים. מאוחר יותר בשנת 2008 הוענק לאוקיף פרס גרובר למדעי המוח. הוא מונה למנהל הפתיחה של מרכז סינסברי וולקום למעגלים והתנהגות עצביים. בשנת 2013 הוא קיבל את פרס לואיזה גרוס הורביץ (עם אדוארד מוסר ומאי-בריט מוסר). ב-2014 הוא היה שותף לחתן פרס קוולי למדעי המוח יחד עם ברנדה מילנר ומרקוס רייכל. בשנת 2016 הוא נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים.^[2]

לאוקיף הוענק פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2014, עם מיי-בריט מוסר ואדוורד מוסר.

אוקיף קיבל תואר דוקטור לשם כבוד למדעים מטעם אוניברסיטת קולג' קורק ב־15 בדצמבר 2014. במאי 2015 הוא קיבל אחד מהסיטי קולג' של ניו יורק, וביוני אותה שנה הוענק לו אחד מאוניברסיטת מקגיל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ג'ון אוקיף בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ג'ון אוקיף
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ון אוקיף
ג'ון אוקיף, באתר פרס נובל (באנגלית)
ג'ון אוקיף, באתר dblp
ג'ון אוקיף, באתר Semantic Scholar
ג'ון אוקיף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ News | The City College of New York, www.ccny.cuny.edu
^ May 3, 2016: NAS Members and Foreign Associates Elected, web.archive.org, ‏6 במאי 2016

[1] News | The City College of New York, www.ccny.cuny.edu

[2] May 3, 2016: NAS Members and Foreign Associates Elected, web.archive.org, ‏6 במאי 2016

[1]

[2]

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023)