ויליאם קמפבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויליאם ססיל קמפבל
William Cecil Campbell
נולד ב-1930
William C. Campbell 4983-1-2015.jpg
ויליאם ססיל קמפבל מהרצאת פרס נובל שלו לשנת 2015
תרומות עיקריות
פיתוח תרופה נגד מחלות הנגרמות בעקבות זיהום של תולעים נימיות
נתונים נוספים
ענף מדעי מחלות טפיליות
נולד 28 ביוני 1930 (בן 86)
ארצות מגורים אירלנדאירלנד  אירלנד
ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
פרסים והנצחה

פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (2015)

ויליאם ססיל קמפבלאנגלית: William Cecil Campbell; נולד ב-28 ביוני 1930) הוא ביולוג ופרזיטולוג אירי-אמריקאי, הנודע בשל פיתוח תרופה נגד תולעים נימיות, ועל כך זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2015 יחד עם סטושי אומורה וטו יויו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפבל נולד באירלנד כבן שלישי למשפחה. הוא סיים את התואר שלו בקולג' טריניטי שבדבלין בשנת 1952 בהצטיינות יתרה, ולאחר מכן המשיך ללימודי דוקטורט באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, אותם סיים ב-1957. מייד לאחר מכן ועד 1990, עבד בחברת התרופות מרק, כאשר החל משנת 1984 הוא היה חוקר בכיר בחברה וניהל את המחקר והפיתוח בחברה. בעת שעבד בחברה, בשנת 1962, קיבל אזרחות אמריקאית. בשנת 2002 הוא נבחר כחבר להאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפבל המשיך את מחקריו של סטושי אומורה, עמו זכה בפרס נובל, שחקר Streptomyces, קבוצה של חיידקים שנמצא קודם לכן על פעילותם להפקת אנטיביוטיקות כמו סטרפטומיצין ומצא מין חדש של חיידקים. אומורה הפיק מהחיידקים הללו חומרים שיש להם פעילות אנטי-מיקרוביאלית. קמפבל במחקריו מצא דרך לשפר את אותם חומרים ולפתח מהם את התרופה אברמצטין (אנ'), שעוזרת נגד עיוורון הנהרות ואלפנטיאזיס, שתי מחלות הנגרמות מתולעים טפיליות ותוקפים במדינות עולם שלישי. שתי המחלות פוגעות יחד במאות מיליוני בני אדם. כך תרמו השניים לגילוי תרופות יעילות נגד טפילים שונים ופתחו מחקר למציאת תרופות נוספות כאלה שפעיל גם היום. המחלות נגדם פותחו התרופות נמצאות היום על סף הכחדה. חומרים דומים משמשים נגד תולעים פרזיטיות נוספות, שתוקפים יונקים שונים.

הם הזריקו לעכברים כמויות לא ידועות של חומרים לא ידועים ובדקו אם יש תגובה של העכברים. הם מצאו שהטיפול בטוח מאוד ומאוד יעיל. כמו כן, מצאו במעבדתו שהחומר פעיל נגד שלב הלרווה של הפרזיט. השתמשו בחומר נגד עיוורון הנהרות בשלביו המוקדמים של המחלה וראו שהוא יעיל. עיוורון הנהרות נגרם מהלרוות, ולכן הריגתם גרמה להיעלמות התסמינים של המחלה. מאוחר יותר, התרופה נתרמה לטובת טיפול במחלה ללא עלות, וכך התאפשר הצמצום העולמי של המחלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]