איימן עודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איימן עודה
עודה, ינואר 2015
איימן עודה, 23 בינואר 2015
תאריך לידה 1 בינואר 1975 (בן 42)
כנסות 20
סיעה
עיסוק קודם
תפקידים בולטים
איימן עודה מצביע בבחירות לכנסת ה-20

איימן עוֹדֶהערבית: أيمن عودة; נולד ב-1 בינואר 1975) הוא פוליטיקאי ערבי-ישראלי מוסלמי סוני.[1] מכהן כחבר בכנסת העשרים, יו"ר הרשימה המשותפת ויו"ר מפלגת חד"ש. עורך דין במקצועו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איימן עודה נולד ב-1975 לעאדל, פועל בניין, ונור עודה, עקרת בית כבן השני מתוך שלושה. גדל בשכונת כבאביר, בחיפה. הוא בעל תואר ראשון במשפטים מטעם אוניברסיטת ניקולאיה טיטולסקו ברומניה, ובשנת 2001 הוסמך כעורך דין בישראל.

פעילות פוליטית לפני השבעתו לכנסת ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנעוריו עודה היה פעיל פוליטי בבנק"י-ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי.[2] בנאומו הראשון בכנסת סיפר עודה כיצד זומן לחקירה בשב"כ בהיותו בן 15: "תחילה לא הבנתי את פשר הדבר, חשבתי שזכיתי באות כבוד ונמלאתי גאווה. אט-אט התברר לי האסון: חקירה רדפה חקירה. התחלתי לחשוד בכולם, התנתקתי מחבריי ונותרתי לבדי."[3]

בין השנים 19982003 כיהן כחבר מועצת עיריית חיפה מטעם סיעת חד"ש. בכהונתו במועצת העיר פעל להגנה על זכויות תושבי השכונות הערביות. הוא גם פעל למתן שמות בערבית לרחובות בשכונות הערביות.[4] במהלך כהונתו במועצת העיר פרסם שני ספרי עזר: "זכויותיך בעירייה" ו"תשובה לכל שאלה בענייני הארנונה".

בשנים 2003–2006 עבד כמנהל פרויקטים בעמותת סיכוי - לקידום שוויון אזרחי.

בשנת 2006 נבחר למזכיר חד"ש, ושימש בתפקידו עד לבחירתו לכנסת ה-20.

בשנת 2009 היה בין מנהלי המאבק למען הכרה בכפרים הבלתי-מוכרים של הבדואים בנגב.

בבחירות לכנסת ה-19 הוצב במקום השישי ברשימת חד"ש, אך המפלגה קיבלה ארבעה מנדטים והוא נותר מחוץ לכנסת.

שימש חבר הנהלה בתיאטרון אל-מידאן בחיפה. הוא חבר בגוף המנהל של המוזיאון לשימור מורשתו של המשורר מחמוד דרוויש.

עודה הוא ממובילי המאבק נגד התוכנית הממשלתית לגיוס הצעירים הערבים לצה"ל ולשירות לאומי, והוא מונה בידי ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל לעמוד בראש גוף בשם "ועדת המאבק בכל צורות הגיוס". לפיו, השירות הלאומי מתנה את זכויות ערביי ישראל כאזרחי ישראל, ושירות זה מאפשר לבעלי עסקים להעסיק צעירים ללא מתן שכר, דבר שעלול להעלות את אחוז האבטלה בקרב האוכלוסייה הערבית. עם זאת, עודה בעד התנדבות ממוסדת.[5]

הבחירות לכנסת ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 בינואר 2015 נבחר לעמוד בראש רשימת חד"ש בבחירות לכנסת העשרים, במקום מוחמד ברכה, שפרש. עודה הוצב במקום הראשון במסגרת הרשימה המשותפת של המפלגות הערביות וחד"ש לכנסת.[6][7] באירוע השקת הרשימה אמר עודה:[8]

"הימין נקרא 'המחנה הלאומי', הרצוג ולבני הקימו את 'המחנה הציוני' - ואנחנו הקמנו את המחנה הדמוקרטי. הערבים הם אחוז גדול מהמדינה, ונשים את כל המשקל שלנו בבחירות הבאות כדי שהימין לא יחזור לשלטון. זו תהיה התרומה שלנו. אנחנו מתנגדים לגישה של ערבים נגד יהודים או יהודים נגד ערבים. הרשימה שלנו, שיש בה ערבים ויהודים, היא לא נגד החברה הישראלית אלא היא נאבקת על החברה הישראלית למען חברה דמוקרטית, שוויונית ושוחרת שלום יותר מהיום"

בעימות הבחירות שנערך ב"חדשות 2 תקף יו"ר "ישראל ביתנו", אביגדור ליברמן את עודה, "אתה גיס חמישי", "נציג טרור בכנסת ישראל", הטיח ליברמן בעודה, שמיהר לענות: "נפל עלינו מישהו משנות ה-30 של המאה הקודמת".[9]

הונו האישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מסע הבחירות נחשף ב"תוכנית חיסכון" כי בחשבון העובר ושב נמצא עודה במינוס של 15 אלף שקלים, אם כי השווי הכולל של נכסיו עומד על כ-300 אלף שקלים. עודה הוא נבחר הציבור עם ההון הנמוך ביותר מאלה שחשפו את הונם ב"תוכנית חיסכון".[10]

עמדותיו ופעילותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנאום הבכורה פרש עודה את חזונו למדינת ישראל בעוד עשר שנים "השנה היא 2025. תוכנית העשור למלחמה בגזענות ובאי-שוויון נשאה פרי. מאות אלפי מועסקים ערבים חדשים השתלבו בשוק הפרטי, בהיי טק ובשירות הציבורי. הפערים החברתיים בין האזרחים הערבים והיהודים הצטמצמו פלאים, והכלכלה משגשגת לטובת כל התושבים. היהודים לומדים ערבית, הערבים שוקדים על העברית. תלמידים יהודים וערבים מתוודעים לגדולי אנשי הרוח והוגי הדעות של שני העמים. היישובים הערביים זכו לתוכניות מתאר, שחוסכות מתושביהם את מפח הנפש של הריסת בתיהם. במוסדות השלטון ובדירקטוריונים, במשרדי הממשלה ובבתי המשפט, אפשר לפגוש אנשים מכל שדרות החברה. פלסטין חוגגת את עצמאותה. ישראל ופלסטין מקיימות קשרי תרבות, תיירות ומסחר, שהתבססו לאחר הכרה הדדית והסכמה על פתרון צודק לסכסוך ארוך השנים".[3]

לפני השבעתו לכנסת ה-20 קיים עודה צעדה מהנגב למשכן הנשיא בירושלים למען הכרה ביישובים הלא מוכרים בנגב שבסופה נפגש עודה עם רעיית הנשיא נחמה ריבלין ועם ראש מערך תוכן ואסטרטגיה בבית הנשיא והציג בפניהם תוכנית אב להכרה בכפרים.[11]

ב-16 באפריל 2015 השתתף עודה בטקס "לכל איש יש שם" לזכר נספי השואה בכנסת. עודה אמר לאחר הטקס כי "השואה היא אחד הפשעים הגדולים בהיסטוריה. אנו צריכים ללמוד את לקח השואה בנושא הגזענות ורדיפת מיעוטים. מדובר באירוע שהוא מעבר ללאום ודת וכבן אנוש צריך להכיר את הפרק הזה בהיסטוריה".[12]

ב-2 בינואר 2016 גינה עודה את פיגוע הירי ברחוב דיזנגוף, שבוצע על ידי ערבי ישראלי.[13]

ב-21 במרץ 2016 הטילה ועדת האתיקה של הכנסת נזיפה חמורה על עודה, לאחר שהאשים את חבר הכנסת אבי דיכטר שכראש השב"כ "שלח אנשים לרצוח את ערפאת, השייח' אחמד יאסין ורנתיסי".[14]

במהלך הדיונים סביב חוק השעיית חברי הכנסת איים ח"כ עודה בפרישה מהכנסת אם יודחו חברי כנסת ערבים, "אולי זה יישאר פרלמנט על טהרת היהודים".[15]

עודה מצדד במאבק פלסטיני לא אלים כנגד הכיבוש[16] ולדבריו :"פגיעה באזרחים היא פסולה, והיא גם מזיקה למאבק הפלסטיני הצודק לסיום הכיבוש."[17]

ב-22 באפריל 2016 נפגש עודה עם מזכ"ל האו"ם באן קי מון וביקש כי הארגון ישלח ועדת בדיקה בנוגע למצבם של הכפרים הערבים הלא מוכרים בנגב.[18] הפגישה, שאורגנה בתיווך המשלחת הפלסטינית לאו"ם, גררה תגובה חריפה משגריר ישראל באו"ם דני דנון שטען כי ח"כ עודה פועל נגד מדינת ישראל דרך המשלחת הפלסטינית לאו"ם.[19]

בדצמבר 2015 נבחר עודה לרשימת "100 הוגי הדעות הבינלאומיים לשנת 2015" של המגזין האמריקאי "Foreign Policy".[20]

ב-30 בדצמבר 2015 אישרה הממשלה תוכנית חומש בשווי 15 מיליארד שקל לצמצום פערים במגזר הערבי תוכנית שנבנתה תוך שיתוף פעולה הדוק בין הרשימה המשותפת לוועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות. עודה בירך על אישור התוכנית "זו תוצאה של מאבק ציבורי ארוך שנים שעוד רחוק מלהיגמר. עלינו להמשיך להיאבק ולעקוב אחרי יישום התוכנית. על אף שאנחנו למודי אכזבות מהעבר."[21]

במסגרת אירועי יום הנכבה במאי 2016 השתתף עודה באירוע הנחת זרים בבית הקברות הערבי בנשר שבו קבור עז א-דין אל-קסאם. עודה בחר להגיע לבית הקברות, שקרוי על שמו של איש הדת ומנהיג הטרור המוסלמי, במטרה להביע הזדהות עם מאבקם של התושבים הערבים באזור נגד התוכנית לפנות חלק מהקברים במקום.[22]

ב-28 בספטמבר 2016 השתתף בהלווייתו של נהאד חטאר, עיתונאי ירדני נוצרי שנרצח בעמאן, לאחר שנאשם בהפצת קריקטורה המעליבה את הדת האסלאמית ואלוהים. לאחר השתתפותו כתב עודה כי "השתתפתי בהלווייתו של הסופר נאהד חטאר, לא רק כדי לגנות את הרצח אלא כדי להגן על הערכים שלפיהם אנו רוצים לחיות כחברה. לרעיון לעולם לא מתנגדים עם קליע, ומי שחושב שהרעיון עבר את הגבול המותר אז הכתובת לתלונתו הוא בית המשפט ולא הנשק הדאעשי. לא אגזים אם אומר כי האווירה שתומכת במעשה הרצח באזורנו, היא זו שדרבנה אותי יותר מכל להשתתף בהלוויה כדי להדגיש את העמדה הנכונה שלא מגלה שום סובלנות לאלימות ושמתעקשת לחיות בחברה שמכבדת מגוון של דעות."[23]

בספטמבר 2016 נבחר עודה במקום ה-9 לרשימת "100 המשפיעים בכלכלה הישראלית" של מגזין TheMarker.[24]

ב-30 בספטמבר 2016 נמנע מלהשתתף, יחד עם כל חברי סיעתו, בהלווייתו של שמעון פרס. עודה הסביר זאת בסירובו להיות חלק מהנראטיב הציוני שהביא אסון על העם שהוא מייצג בכנסת.[25]

בכינוס של מכון המחקר "מסאראת" בנובמבר 2016 אמר עודה כי ערביי ישראל הם חלק חי ופעיל באומה הערבית וזהותם הלאומית יציבה יותר ממדינת ישראל ומהעם היהודי: "אם יש סתירה בין זהות ואזרחות אנו בעד הזהות".[26]

ב-18 בינואר 2017 נפצע עודה בעימותים עם המשטרה בעת פינוי הכפר הלא מוכר בנגב אום אל-חיראן.[27]

בספטמבר 2017 נבחר עודה ברשימת "100 המשפיעים לשנת 2017" של מגזין TheMarker.[28]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לד"ר נרדין עאסלה, רופאת נשים (אחותו של אסיל עאסלה, מהרוגי אירועי אוקטובר 2000), ואב לשלושה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ موقع رئيس القائمة المشتركة عضو الكنيست أيمن عودة, موقع رئيس القائمة المشتركة عضو الكنيست أيمن عودة
  2. ^ אסף גבור, תעלומת הבחירות: מי אתה איימן עודה?, באתר nrg‏, 17 במרץ 2015
  3. ^ 3.0 3.1 יהונתן ליס, ח"כ עודה בנאום בכורה: אני לא איום, גם לא חצי מיליון אזרחים שהצביעו לנו, באתר הארץ, 4 במאי 2015
  4. ^ הלית לוי‏, ערביי חיפה לא רוצים לגור בשד' הציונות - דורשים לשנות את שם הרחוב, באתר וואלה! NEWS‏, 09 באפריל 2001.
  5. ^ נטע אחיטוב, ועידת ישראל לדמוקרטיה: נטע אחיטוב מראיינת את איימן עודה, יו"ר חד"ש, באתר YouTube,‏ 17 בפברואר 2015 סרטונים
  6. ^ ג'קי חורי, הבחירות הפנימיות במפלגות הערביות: איימן עודה נבחר ליו"ר חד"ש; חנין זועבי תוצב במקום השני בבל"ד, באתר הארץ, 17 בינואר 2015
  7. ^ דרמה בפריימריז: איימן עודה נבחר להוביל את חד"ש, תומך ברשימה משותפת, באתר שיחה מקומית, 17 בינואר 2015
  8. ^ חסן שעלאן, הערבים חגגו איחוד: "נהיה גדולים מליברמן", באתר ynet, 23 בינואר 2015
  9. ^ יונית לוי, ליברמן לעודה: "אתה נציג טרור בכנסת ישראל", "חדשות 2", 26 בפברואר 2015
  10. ^ ראש המפלגה שנמצא במינוס בעובר ושב, mako, ‏2015-02-20
  11. ^ צעדת ההכרה מהנגב הגיעה למשכן הנשיא: "זועקים בשם 100 אלף איש"
  12. ^ איימן עודה השתתף בטקס לזכר השואה: "מהפשעים הגדולים בהיסטוריה"
  13. ^ ח"כ איימן עודה מגנה את הפיגוע בתל אביב
  14. ^ אריק בנדר, ח"כ עודה נענש לאחר שאמר על ח"כ דיכטר: "שלח אנשים לרצוח ערבים במו ידיהם" במעריב
  15. ^ זאב קם, עודה מאיים: אם יודחו ח"כים ערבים אשקול להתפטר
  16. ^ גיא גונתר, עודה: "המאבק העממי הועיל לפלסטינים, האינתיפאדה השנייה הזיקה"
  17. ^ 20 פצועים בפיגוע טרור באוטובוס בירושלים
  18. ^ עודה נפגש עם מזכ"ל האו"ם: "דורשים שוויון לציבור הערבי", "מעריב"
  19. ^ דנה סומברג, השגריר באו"ם במתקפה חריגה: "איימן עודה מפעיל את משלחת פלסטין נגד ישראל"
  20. ^ יהונתן ליס, איימן עודה נבחר לרשימת "100 הוגי הדעות הבינלאומיים ל-2015" של מגזין פוריין פוליסי, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2015
  21. ^ הממשלה אישרה: 15 מיליארד שקלים יוקצו לצמצום פערים במגזר הערבי
  22. ^ במחאה על תוכנית לפינוי קברים: ח"כ עודה השתתף באירוע בבית הקברות "אל-קסאם"
  23. ^ ח"כ עודה השתתף בלווייתו של העיתונאי הירדני נהאד חטאר שנרצח בעמאן, באתר המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 30 בספטמבר 2016
  24. ^ טלי חרותי-סובר, איימן עודה נבחר לרשימת "100 המשפיעים ביותר בכלכלה הישראלית, TheMarker, 1 בספטמבר 2016
  25. ^ אלי אשכנזי‏, מנהיג שנוי במחלוקת: ח"כים ערבים לא ישתתפו בהלווייתו של פרס, באתר וואלה! NEWS‏, 29 בספטמבר 2016
    אריק בנדר, ‏איימן עודה מתגונן: "משתתף בכאב המשפחה, אך לא אגיע לאירוע אבל לאומי", באתר מעריב השבוע, 1 באוקטובר 2016
  26. ^ פוסט בדף הפייסבוק של ממרי, 21 נובמבר 2016
  27. ^ "ח"כ איימן עודה שנפצע בעימותים: "היה אפשר למנוע את שפיכות הדמים"". מעריב אונליין Maariv Online (בעברית). בדיקה אחרונה ב-28 בפברואר 2017. 
  28. ^ מפץ 2000: רשימת 100 המשפיעים בישראל נחשפת