איימן עודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יותר טוקבקים מתוכן.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יותר טוקבקים מתוכן.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
איימן עודה
أيمن عودة
איימן עודה, 2021
איימן עודה, 2021
לידה 1 בינואר 1975 (בן 49)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מפלגה החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון, הרשימה המשותפת עריכת הנתון בוויקינתונים
www.aymanodeh.co
חבר הכנסת
31 במרץ 2015 – מכהן
(8 שנים ו־48 שבועות)
כנסות ה־2025
יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה
4 בינואר 2023 – מכהן
(שנה ו־8 שבועות)
כנסות ה־25
תפקידים בולטים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איימן עאדל עוֹדֶהערבית: أيمن عادل عودة; נולד ב-1 בינואר 1975) הוא פוליטיקאי ערבי-ישראלי[1]. מכהן כחבר הכנסת, יו"ר הרשימה המשותפת, יו"ר מפלגת חד"ש ויו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה. עורך דין במקצועו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עודה נולד וגדל בשכונת כבאביר שבחיפה, לעאדל, פועל בניין, ולנור, עקרת בית. כבן השני מתוך שלושה. רוב משפחת עודה בכבאביר שייכת לפלג האחמדי,[דרוש מקור] אולם הוריו של עודה הם מוסלמים סונים.[1]

לעודה תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת ניקולאיה טיטולסקו (רומ') ברומניה. בשנת 2001 הוסמך לעריכת דין בישראל.

לפני השבעתו לכנסת ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנעוריו עודה היה פעיל פוליטי בבנק"י - ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי[2]. בנאומו הראשון בכנסת סיפר עודה כיצד זומן לחקירה בשב"כ בגיל 15: "תחילה לא הבנתי את פשר הדבר, חשבתי שזכיתי באות כבוד ונמלאתי גאווה. אט-אט התברר לי האסון: חקירה רדפה חקירה. התחלתי לחשוד בכולם, התנתקתי מחבריי ונותרתי לבדי"[3].

בין השנים 1998–2003 כיהן כחבר מועצת עיריית חיפה מטעם סיעת חד"ש ("החזית"). בכהונתו במועצת העיר פעל להגנה על זכויות תושבי השכונות הערביות. הוא גם פעל למתן שמות בערבית לרחובות בשכונות הערביות[4]. במהלך כהונתו במועצת העיר פרסם שני ספרי עזר: "זכויותיך בעירייה" ו"תשובה לכל שאלה בענייני הארנונה".

בשנים 2003–2006 עבד כמנהל פרויקטים בעמותת סיכוי - לקידום שוויון אזרחי.

בשנת 2006 נבחר למזכיר חד"ש, וכיהן בתפקיד זה עד לבחירתו לכנסת ה-20.

בשנת 2009 היה בין מנהלי המאבק למען הכרה בכפרים הבלתי-מוכרים של הבדואים בנגב.

בבחירות לכנסת ה-19 הוצב במקום השישי ברשימת חד"ש, אך המפלגה קיבלה ארבעה מנדטים והוא נותר מחוץ לכנסת.

עודה שימש כחבר הנהלה בתיאטרון אל-מידאן שבחיפה. הוא חבר בגוף המנהל של המוזיאון לשימור מורשתו של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש.

עודה הוא ממובילי המאבק נגד התוכנית הממשלתית לגיוס הצעירים הערבים לצה"ל ולשירות לאומי, והוא מונה בידי ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל לעמוד בראש גוף בשם "ועדת המאבק בכל צורות הגיוס". לפיו, השירות הלאומי מתנה את זכויות ערביי ישראל כאזרחי ישראל, ושירות זה מאפשר לבעלי עסקים להעסיק צעירים ללא מתן שכר, דבר שעלול להעלות את אחוז האבטלה בקרב האוכלוסייה הערבית. עם זאת, עודה בעד התנדבות ממוסדת[5].

הבחירות לכנסת ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה במרכז התמונה בזמן ההכרזה על הקמת הרשימה המשותפת. (מימינו אחמד טיבי ומשמאלו מנסור עבאס.)

ב-17 בינואר 2015 נבחר לעמוד בראש רשימת חד"ש בבחירות לכנסת העשרים, במקום מוחמד ברכה, שפרש. עודה הוצב במקום הראשון במסגרת הרשימה המשותפת של המפלגות הערביות וחד"ש לכנסת[6][7]. באירוע השקת הרשימה אמר עודה:[8]

"הימין נקרא 'המחנה הלאומי', הרצוג ולבני הקימו את 'המחנה הציוני' - ואנחנו הקמנו את המחנה הדמוקרטי. הערבים הם אחוז גדול מהמדינה, ונשים את כל המשקל שלנו בבחירות הבאות כדי שהימין לא יחזור לשלטון. זו תהיה התרומה שלנו. אנחנו מתנגדים לגישה של ערבים נגד יהודים או יהודים נגד ערבים. הרשימה שלנו, שיש בה ערבים ויהודים, היא לא נגד החברה הישראלית אלא היא נאבקת על החברה הישראלית למען חברה דמוקרטית, שוויונית ושוחרת שלום יותר מהיום".

פעילותו בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

איימן עודה לצידה ח'אלדה ג'ראר חברת המועצה המחוקקת הפלסטינית מטעם החזית העממית, 2016

בנאום הבכורה פרש עודה את חזונו למדינת ישראל בעוד עשר שנים "השנה היא 2025. תוכנית העשור למלחמה בגזענות ובאי-שוויון נשאה פרי. מאות אלפי מועסקים ערבים חדשים השתלבו בשוק הפרטי, בהיי טק ובשירות הציבורי. הפערים החברתיים בין האזרחים הערבים והיהודים הצטמצמו פלאים, והכלכלה משגשגת לטובת כל התושבים. היהודים לומדים ערבית, הערבים שוקדים על העברית. תלמידים יהודים וערבים מתוודעים לגדולי אנשי הרוח והוגי הדעות של שני העמים. היישובים הערביים זכו לתוכניות מתאר, שחוסכות מתושביהם את מפח הנפש של הריסת בתיהם. במוסדות השלטון ובדירקטוריונים, במשרדי הממשלה ובבתי המשפט, אפשר לפגוש אנשים מכל שדרות החברה. פלסטין חוגגת את עצמאותה. ישראל ופלסטין מקיימות קשרי תרבות, תיירות ומסחר, שהתבססו לאחר הכרה הדדית והסכמה על פתרון צודק לסכסוך ארוך השנים"[3].

לפני השבעתו לכנסת ה-20 קיים עודה צעדה מהנגב למשכן הנשיא בירושלים למען הכרה ביישובים הלא מוכרים בנגב, שבסופה נפגש עודה עם רעיית הנשיא נחמה ריבלין ועם ראש מערך תוכן ואסטרטגיה בבית הנשיא והציג בפניהם תוכנית אב להכרה בכפרים[9].

ב-16 באפריל 2015 השתתף עודה בטקס "לכל איש יש שם" לזכר נספי השואה בכנסת. עודה אמר לאחר הטקס כי "השואה היא אחד הפשעים הגדולים בהיסטוריה. אנו צריכים ללמוד את לקח השואה בנושא הגזענות ורדיפת מיעוטים. מדובר באירוע שהוא מעבר ללאום ודת וכבן אנוש צריך להכיר את הפרק הזה בהיסטוריה"[10].

בדצמבר 2015 נבחר עודה לרשימת "100 הוגי הדעות הבינלאומיים לשנת 2015" של המגזין האמריקאי "Foreign Policy"[11].

ב-30 בדצמבר 2015 אישרה הממשלה תוכנית חומש בשווי 15 מיליארד שקל לצמצום פערים במגזר הערבי, תוכנית שנבנתה תוך שיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת וועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות. עודה בירך על אישור התוכנית והוסיף שיש להמשיך להיאבק ולעקוב אחרי יישומה[12].

ב-21 במרץ 2016 הטילה ועדת האתיקה של הכנסת נזיפה חמורה על עודה, לאחר שהאשים את חבר הכנסת אבי דיכטר שכראש השב"כ "שלח אנשים לרצוח את ערפאת, השייח' אחמד יאסין ורנתיסי"[13].

במהלך הדיונים סביב "חוק ההדחה", איים ח"כ עודה בפרישה מהכנסת אם יודחו חברי כנסת ערבים, "אולי זה יישאר פרלמנט על טהרת היהודים"[14].

ב-22 באפריל 2016 נפגש עודה עם מזכ"ל האו"ם באן קי-מון וביקש כי הארגון ישלח ועדת בדיקה בנוגע למצבם של הכפרים הערבים הלא מוכרים בנגב[15]. הפגישה, שאורגנה בתיווך המשלחת הפלסטינית לאו"ם, גררה תגובה חריפה משגריר ישראל באו"ם דני דנון שטען כי ח"כ עודה פועל נגד מדינת ישראל דרך המשלחת הפלסטינית לאו"ם[16].

במסגרת אירועי יום הנכבה במאי 2016 השתתף עודה באירוע הנחת זרים בבית הקברות הערבי בנשר שבו קבור עז א-דין אל-קסאם. עודה בחר להגיע לבית הקברות, שקרוי על שמו של איש הדת ומנהיג הטרור המוסלמי, במטרה להביע הזדהות עם מאבקם של התושבים הערבים באזור נגד התוכנית לפנות חלק מהקברים במקום[17].

הוא תומך במאבק פלסטיני לא אלים כנגד הכיבוש[18]. לדבריו "פגיעה באזרחים היא פסולה, והיא גם מזיקה למאבק הפלסטיני הצודק לסיום הכיבוש"[19]. במספר מקרים גינה פיגועי ירי שבוצעו על ידי ערבים ישראליים[20][21] ביוני 2016 הגיע לקדם את פניה של חברת המועצה המחוקקת הפלסטינית, חאלדה ג'ראר, לאחר שהשתחררה מ-15 חודשי מאסר שנגזרו עליה בהסדר טיעון, לאחר שהודתה בעברות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת (החזית העממית לשחרור פלסטין) ובהסתה לחטיפת חיילים. עודה תיאר אותה כלוחמת חופש אמיצה שנכלאה מתוך הניסיון להשתיק את מאבקה נגד הכיבוש[22].

ב-28 בספטמבר 2016 השתתף בהלווייתו של נהאד חטאר, עיתונאי ירדני-נוצרי שנרצח בעמאן בירת ירדן, לאחר שנאשם בהפצת קריקטורה הפוגעת בערכי האסלאם ומעליבה את אללה. הוא טען, "האווירה שתומכת במעשה הרצח באזורנו, היא זו שדרבנה אותי יותר מכל להשתתף בהלוויה כדי להדגיש את העמדה הנכונה שלא מגלה שום סובלנות לאלימות ושמתעקשת לחיות בחברה שמכבדת מגוון של דעות"[23].

בספטמבר 2016 נבחר עודה במקום ה-9 לרשימת "100 המשפיעים בכלכלה הישראלית" של כתב העת "TheMarker" (מבית "הארץ")[24].

ב-30 בספטמבר 2016 נמנע מלהשתתף, יחד עם כל חברי סיעתו, בהלווייתו של שמעון פרס. הוא הסביר זאת בסירובו להיות חלק מהנרטיב הציוני שהביא אסון על העם שהוא מייצג בכנסת[25].

בכינוס של מכון המחקר "מסאראת" בנובמבר 2016 אמר עודה כי ערביי ישראל הם חלק חי ופעיל באומה הערבית, ולפיכךזהותם הלאומית יציבה יותר מהעם היהודי מדינת ישראל, ובכך הצהיר עודה: ”אם יש סתירה בין זהות ואזרחות אני בעד הזהות[26].

ב-18 בינואר 2017 נפצע עודה בעימותים עם משטרת ישראל בעת פינוי הכפר הבדואי הלא-מוכר בנגב, אום אל-חראם[27].

לקראת הבחירות לכנסת ה-21, לא הצליחו מרכיבי הרשימה המשותפת להגיע להסכמה על הרשימה, ועודה עמד יחד עם אחמד טיבי בראש חד"ש-תע"ל שזכתה ב-6 מנדטים.

לקראת הבחירות לכנסת ה-22 קמה מחדש הרשימה המשותפת בהובלתו של עודה. בריאיון לנחום ברנע בידיעות אחרונות לקראת הבחירות, הצהיר במפתיע ובלי תיאום עם שאר מנהיגי הרשימה המשותפת, על נכונות להייות חלק מ"גוש חוסם" ולהמליץ בפני הנשיא על הטלת הקמת הממשלה על בני גנץ, ובתנאים מסוימים אפילו להיות חלק מקואליציה. כתנאים לכך הזכיר דרישות בתחום התכנון והבנייה, כולל הקפאת הריסות בתים, מאבק בפשיעה והאלימות בחברה הערבית, ניהול משא ומתן עם אש"ף להקמת מדינה פלסטינית, ביטול חוק הלאום, ועוד[28].

בנובמבר 2019 נבחר ל"אחד ממאה האנשים המבטיחים" של מגזין "טיים"[29].

באוקטובר 2020 התנגד להסכם נרמול היחסים של מדינת ישראל עם איחוד האמירויות הערביות[30] וספג על כך ביקורת מרוב חלקי הקשת הפוליטית[31][32].

במאי 2023 הודיע עודה על כוונתו לפרוש מהחיים הפוליטיים, עם תום כהונתה של הכנסת בה הוא חבר[33].

בנובמבר 2023, צפה בהקרנת סרטון הזוועות שהתרחשו במהלך מתקפת הפתע על ישראל בידי מחבלי ארגון הטרור חמאס, עודה יצא מזועזע ודומע, ובריאיון לרדיו נאס טען כי ראה: "מראות מזוויעים שאין לתאר אותם, אני לא יכול לקבל שבשם העם הפלסטיני הורגים חפים מפשע בצורה כזאת. איך אפשר כך להתגאות במורשת של האסלאם. שמצווה עלינו בעת מלחמה לא לפגוע בתינוקות ונשים ואפילו עצים, ואז לעשות דברים כאלה".[דרוש מקור]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לד"ר נרדין עאסלה, רופאת נשים, ולהם שלושה ילדים. מתגוררים בשכונת מרכז הכרמל שבחיפה[34], עיר הולדתו של עודה.

ב-2022 דווח ב"TheMarker" כי עודה נתבע על עבירת בנייה שביצע, שאמנם בתחילה הוצא לה צו הריסה, אך לבסוף נשארה כשהיתה לאחר שעודה הגיע להסדר בעסקת טיעון[35].

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עודה תומך בפתרון שתי המדינות- ובהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67', לצד מדינת ישראל[36].

במסגרת פתרון זה עודה תומך בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים שאיבדו את בתיהם ב-1948 ובחזרה שלהם אל תוך שטחי ישראל, במקביל למציאת הפתרון שלא יגרום עוול לנוספים[37][38].

בשנת 2023 יצא לאור ספרו של עודה, בערבית, תחת הכותר: الوطنية والمواطنة: رؤيا لتجديد المشروع السياسي للفلسطينيين في إسرائيل (בתרגום: פטריוטיות ואזרחות: חזון לחידוש הפרויקט המדיני של הפלסטינים בישראל), בהוצאת כל שיא[39].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שי חורב, איימן עודה, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 275, 2018

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 ביוגרפיה באתר הרשמי
  2. ^ אסף גבור, תעלומת הבחירות: מי אתה איימן עודה?, באתר nrg‏, 17 במרץ 2015
  3. ^ 1 2 יהונתן ליס, ח"כ עודה בנאום בכורה: אני לא איום, גם לא חצי מיליון אזרחים שהצביעו לנו, באתר הארץ, 4 במאי 2015
  4. ^ הלית לוי‏, ערביי חיפה לא רוצים לגור בשד' הציונות - דורשים לשנות את שם הרחוב, באתר וואלה!‏, 09 באפריל 2001.
  5. ^ נטע אחיטוב, ועידת ישראל לדמוקרטיה: נטע אחיטוב מראיינת את איימן עודה, יו"ר חד"ש, באתר YouTube,‏ 17 בפברואר 2015 סרטונים
  6. ^ אתר למנויים בלבד ג'קי חורי, הבחירות הפנימיות במפלגות הערביות: איימן עודה נבחר ליו"ר חד"ש; חנין זועבי תוצב במקום השני בבל"ד, באתר הארץ, 17 בינואר 2015
  7. ^ דרמה בפריימריז: איימן עודה נבחר להוביל את חד"ש, תומך ברשימה משותפת, באתר שיחה מקומית, 17 בינואר 2015
  8. ^ חסן שעלאן, הערבים חגגו איחוד: "נהיה גדולים מליברמן", באתר ynet, 23 בינואר 2015
  9. ^ צעדת ההכרה מהנגב הגיעה למשכן הנשיא: "זועקים בשם 100 אלף איש"
  10. ^ אריק בנדר, ‏איימן עודה השתתף בטקס לזכר השואה: "מהפשעים הגדולים בהיסטוריה", באתר מעריב אונליין, 16 באפריל 2015
  11. ^ יהונתן ליס, איימן עודה נבחר לרשימת "100 הוגי הדעות הבינלאומיים ל-2015" של מגזין פוריין פוליסי, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2015
  12. ^ עמרי נחמיאס‏, הממשלה אישרה: 15 מיליארד שקלים יוקצו לצמצום פערים במגזר הערבי, באתר וואלה!‏, 31 בדצמבר 2015
  13. ^ אריק בנדר, ‏ח"כ עודה נענש לאחר שאמר על ח"כ דיכטר: "שלח אנשים לרצוח ערבים במו ידיהם", באתר מעריב אונליין, 21 במרץ 2016
  14. ^ זאב קם, עודה מאיים: אם יודחו ח"כים ערבים אשקול להתפטר
  15. ^ אריק בנדר, ‏עודה נפגש עם מזכ"ל האו"ם: "דורשים שוויון לציבור הערבי", באתר מעריב אונליין, 22 באפריל 2016
  16. ^ דנה סומברג, ‏השגריר באו"ם במתקפה חריגה: "איימן עודה מפעיל את משלחת פלסטין נגד ישראל", באתר מעריב אונליין, 9 ביוני 2016
  17. ^ שמעון סימן טוב וטל שלו‏, במחאה על תכנית לפינוי קברים: ח"כ עודה השתתף באירוע בבית הקברות "אל-קסאם", באתר וואלה!‏, 16 במאי 2016
  18. ^ גיא גונתר, עודה: "המאבק העממי הועיל לפלסטינים, האינתיפאדה השנייה הזיקה"
  19. ^ אתר למנויים בלבד ניר חסון, 20 פצועים בפיגוע טרור באוטובוס בירושלים, באתר הארץ, 18 באפריל 2016
  20. ^ ח"כ איימן עודה מגנה את הפיגוע בתל אביב
  21. ^ בנימין ברגר, עודה מגנה את פיגוע הירי בי-ם: "אין מקום שאזרח ישראלי ישתמש בנשק", באתר JDN - חדשות, ‏2020-02-06 (ארכיון)
  22. ^ ח"כ איימן עודה ליווה את חברת הפרלמנט הפלסטיני ח׳אלדה ג׳ראר לאחר שחרורה מהכלא, באתר של איימן עודה, 15 ביוני 2016
  23. ^ ח"כ עודה השתתף בלווייתו של העיתונאי הירדני נהאד חטאר שנרצח בעמאן, באתר המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 30 בספטמבר 2016
  24. ^ טלי חרותי-סובר, איימן עודה נבחר לרשימת "100 המשפיעים ביותר בכלכלה הישראלית, TheMarker, 1 בספטמבר 2016
  25. ^ אלי אשכנזי‏, מנהיג שנוי במחלוקת: ח"כים ערבים לא ישתתפו בהלווייתו של פרס, באתר וואלה!‏, 29 בספטמבר 2016
    אריק בנדר, ‏איימן עודה מתגונן: "משתתף בכאב המשפחה, אך לא אגיע לאירוע אבל לאומי", באתר מעריב אונליין, 1 באוקטובר 2016
  26. ^ פוסט בדף הפייסבוק של ממרי, 21 נובמבר 2016
  27. ^ אריק בנדר, ‏עודה נפצע בעימותים: "היה אפשר למנוע את שפיכות הדמים", באתר מעריב אונליין, 18 בינואר 2017
  28. ^ אתר למנויים בלבד נחום ברנע, "בלעדינו אף אחד לא יכול", באתר "ידיעות אחרונות", 22 באוגוסט 2019
  29. ^ אתר למנויים בלבד ג'קי חורי, איימן עודה נבחר לאחד ממאה האנשים המבטיחים של מגזין טיים: "קול מלהיב בעד שוויון", באתר הארץ, 15 בנובמבר 2019
  30. ^ יקי אדמקר‏, בתמיכת 80 ח"כים: הכנסת אישרה את חוזה השלום עם איחוד האמירויות, באתר וואלה!‏, 15 באוקטובר 2020
  31. ^ ריאד עלי, דעה, לא מפספסים הזדמנות לפספס הזדמנות: למה המשותפת הצביעה נגד ההסכם עם האמירויות?, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 17 באוקטובר 2020
  32. ^ ג'לאל בנא, התנגדות הרשימה המשותפת להסכם - טעות בלתי נסלחת, באתר ישראל היום, 17 באוקטובר 2020
  33. ^ מישל מכול, מפץ במפלגות הערביות: איימן עודה הודיע שלא יתמודד בבחירות הבאות, באתר ישראל היום, 16 במאי 2023
  34. ^ תומר אביטל, בחירות 2019 מועד ב': עודה, ליברמן וליצמן הם ראשי המפלגה היחידים שחושפים את הונם, באתר "שקוף", 16 בספטמבר 2019
  35. ^ אתר למנויים בלבד גילי מלניצקי, לא רק הדר מוכתר: אילו ראשי מפלגות מסתירים את הדירות שבבעלותם?, באתר TheMarker‏, 20 בספטמבר 2022
  36. ^ אתר למנויים בלבד רוית הכט, "כחול לבן התייחסו אלינו כפילגש, לא נתמוך בממשלה עם ליברמן". ריאיון עם איימן עודה, באתר הארץ, 9 בינואר 2020
  37. ^ "פרגמטי? אני דווקא רואה את עצמי כמהפכן", באתר שיחה מקומית, ‏7 במרץ 2019
  38. ^ הטלוויזיה החברתית, "ח"כים מדברים על שיבה – איימן עודה", 25 בנובמבר 2017
  39. ^ אתר למנויים בלבד ג'קי חורי, החזון של איימן עודה לשותפות יהודית־ערבית חדשה, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2023