הנחה (לוגיקה)
הנחה בתורת ההגיון היא שם כולל לכל הטענות והאקסיומות בהיסק שאינן מסקנתו. בהיסק תקף המסקנה מקיימת יחס של נביעה מן ההנחות: כלומר המסקנה נגזרת מן ההנחות. בהיסק מבוסס המסקנה היא אמיתית משום שההנחות אמיתיות. מנגד, אין כל הכרח שההנחות תהיינה אמיתיות על מנת שההיסק יהיה תקף. בפרט, כל היסק שבין הנחותיו יש סתירה, הוא היסק תקף. עובדה זו מנוצלת היטב בהוכחות בדרך השלילה המבוססות במכוון ובמודע על קיומה של סתירה בהנחות, כלומר על אי אמיתותן. למשל, ההוכחה שאין מספר ראשוני גדול ביותר מבוססת על ההנחה (המתגלית בסוף ההוכחה כשקרית) שיש מספר ראשוני גדול ביותר, ההוכחה שאין לשתיים שורש רציונלי מבוססת על ההנחה (המתגלית בסוף ההוכחה כשקרית) שיש לשתיים שורש רציונלי וכדומה.
הנחה וקדם-הנחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפילוסופיה נהוגה לעיתים ההבחנה בין הנחות וקדם-הנחות. הבחנה זו מקורה בלוגיקה של השאלות. קדם-הנחה לפסוק הוא טענה שאלמלא היא אמיתית, הפסוק עצמו מלכתחילה חסר מובן. לדוגמה, קדם-ההנחות של פסוק השאלה "האם הפסקת להביא פרחים לאשתך?" הן א. אתה גבר. ב. אתה נשוי. ג. נהגת להביא פרחים לאשתך.
הנחה מובלעת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנחה מובלעת (או הנחה חבויה) משמעה הנחה שעומדת בבסיס של טיעון לוגי, דרך פעולה, החלטה או שיפוט שלא הושמעה במפורש והשפעתה לא זוקקה על ידי בעל הטיעון, מקבל ההחלטות או השופט. הנחות מסוג זה עשויות להתבסס על חוויות חיים אישיות או מידע מוטה, ואינן נראות במודע בסביבת קבלת ההחלטות. הנחות אלו יכולות להיות מקור לפרדוקסים לכאורה, אי הבנות והתנגדות לרפורמות ושינויים כלל-אנושיים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
