ג'ון סקוטוס אריגנה
![]() | |
לידה |
810 אירלנד, אירלנד ![]() |
---|---|
פטירה |
877 (בגיל 67 בערך) אנגליה, הממלכה המאוחדת ![]() |
תחומי עניין |
פילוסופיה ![]() |
הושפע מ |
אוגוסטינוס ![]() |
![]() ![]() |
ג'ון סקוטוס אריגנה (באנגלית John Scotus Erigena ) (815–877 בקירוב) היה פילוסוף, תאולוג ומשורר אירי.
נולד באירלנד בשנת 815 בקירוב. לאחר שרכש לעצמו השכלה קלאסית נרחבת, עבר בסביבות גיל שלושים להשתקע בצרפת, על-פי הזמנתו של המלך שארל הקירח. בצרפת לימד, תרגם כתבים יוונים קלאסיים ללטינית, וכתב את רוב כתביו. על פי מקורות מסוימים, באחרית ימיו עזב את צרפת ועבר לאנגליה, על פי הזמנת המלך אלפרד הראשון, אבל דבר זה מוטל בספק, ויש המשערים כי נשאר בצרפת עד יום מותו. בהגותו הושפע מאוד מאוגוסטינוס והמשיך את דרכו של שילוב רעיונות נאופלטוניסטים בתאולוגיה הנוצרית.
ספרו החשוב ביותר הוא "החלוקה של הטבע", אשר נכתב בצורת דיאלוג בין תלמיד ורבו. טענתו המרכזית היא: הכל הוא אחד, אלוהים, אולם כיוון שבני האדם הם בעלי תפיסה סופית יש צורך במהלך דידקטי, הפרדה בין חלקיו של האל. סקוטוס מגדיר את הטבע, ככל הניתן לתפיסה על ידי הדעת האנושית, בין אם קיים או לאו. לפיכך, החלוקה של הטבע היא גם החלוקה (המדומה) של אלוהים.
ארבעת חלקי הטבע הם:
1. היוצר אשר לא נברא, אלוהים כמקור כל הדברים.
2. הנברא אשר יוצר, צורות החיים, בדומה לאידיאות האפלטוניות.
3. הנברא אשר לא יוצר, העולם הנגלה, תופעות.
4. האין- אשר לא נברא ואינו יוצר, אלוהים כתכלית כל הדברים, כנקודת ההתכנסות.
אריגנה טבע את המושג "אמנויות מכניות".[1] מאוחר יותר השתשרש כמושג "אומנויות שימושיות" ולאחר מכן - "טכנולוגיה". ארגינה, שכתב את ספרו של קפלה, נישואיהם של פילולוגיה ומרקורי. בספר המקורי מרקורי מעניק לכלתו הטריה את מתנת 7 האומנויות הליברליות (דקדוק, רטוריקה, דיאלקטיקה, גאומטריה, מתמטיקה ואסטרונומיה). בשכתוב של אריגנה, מעניקה פילולוגיה למרקורי בחזרה את מתנת 7 האמנויות המכניות, כולל רפואה וארכיטקטורה. נראה כי עצם המשגת "האמנויות המכניות" היווה את השינוי המשמעותי ביחס כלפי אמנויות אלה על ידי הכנסייה - ממצב של אמנויות בזויות ונחותות לתפיסה המכירה בהן כחלק משלמות האדם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ון סקוטוס אריגנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ DAVID NOBLE, THE RELIGION OF TECHNOLOGY, NEW YORK: Alfred A. Knoff, 1997